## Steinsaltz on Chullin Daf 12a

###### Steinsaltz on Chullin 12a:1
[Steinsaltz on Chullin 12a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/12a:1)

**פסח ו**שאר **קדשים** שחובה לאכול מבשרם, **מאי איכא למימר** [מה יש לומר]? **אלא** בהכרח צריך לומר לשיטתו כי **היכא** [במקום] ש**אפשר** לחשוש למיעוט ולבדוק **אפשר, היכא** [במקום] ש**לא אפשר לא אפשר;** אם כן **הכא נמי** [כאן גם כן] לשיטת חכמים אפשר לומר: **היכא** [במקום] ש**אפשר** לבדוק **אפשר, היכא** [במקום] ש**לא אפשר לא אפשר** וסומכים על הרוב. ואם כן, אין לנו הוכחה גמורה שסומכים לכתחילה על הרוב.


###### Steinsaltz on Chullin 12a:2
[Steinsaltz on Chullin 12a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/12a:2)

א **אמר רב נחמן אמר רב: ראה אחד ששחט, אם ראהו מתחלה ועד סוף** — **מותר לאכול משחיטתו, ואם לאו** [לא] — **אסור לאכול משחיטתו.**


###### Steinsaltz on Chullin 12a:3
[Steinsaltz on Chullin 12a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/12a:3)

ושואלים: **היכי דמי** [כיצד בדיוק מדובר]? **אי דידע דגמיר** [אם במקרה שיודע שהאיש ששחט למוד, יודע בהלכות שחיטה], **למה לי** להצריך **ש****ראה** אותו ששחט? גם בלא לראות יכול לסמוך עליו! **ואי דידע דלא גמיר** [ואם בש יודע שאינו למוד], **פשיטא** [פשוט] שרק אם ראהו מתחילה ועד סוף ששחט כראוי — מותר לאכול משחיטתו!


###### Steinsaltz on Chullin 12a:4
[Steinsaltz on Chullin 12a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/12a:4)

**ואלא** צריך לומר **דלא ידע אי גמיר אי לא גמיר** [שאינו יודע אם הוא למוד או לא למוד], ואולם במקרה זה מדוע אינו רשאי לאכול, גם אם לא ראהו? **לימא** [נאמר]: **רוב** האנשים ה**מצויין אצל שחיטה,** השוחטים — **מומחין הן,** יודעים הלכות שחיטה, ויש לסמוך על רוב זה!


###### Steinsaltz on Chullin 12a:5
[Steinsaltz on Chullin 12a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/12a:5)

**מי לא תניא** [האם לא שנויה ברייתא]: **הרי שמצא תרנגולת שחוטה בשוק, או שאמר לשלוחו "צא שחוט** תרנגול", **והלך ומצא** אותו **שחוט,** ואינו יודע מי שחטו — **חזקתו שחוט** בכשרות,


###### Steinsaltz on Chullin 12a:6
[Steinsaltz on Chullin 12a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/12a:6)

**אלמא אמרינן** [מכאן שאנו אומרים]: **רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. הכא נמי** [כאן גם כן], כשאינו יודע אם האדם שראהו שוחט יודע הלכות שחיטה, **לימא** [נאמר]: **רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן!**


###### Steinsaltz on Chullin 12a:7
[Steinsaltz on Chullin 12a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/12a:7)

ומשיבים: **לעולם** תפרש **דידע דלא גמיר** [שהוא יודע שאינו למוד] ומכל מקום הוצרך לומר שרק אם ראהו מתחילה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו, **וכגון דשחט קמן חד סימן שפיר** [ששחט לפנינו סימן אחד, את הקנה או הוושט, כראוי], ואת האחר שחט שלא לפנינו, **מהו דתימא** [שתאמר]: **מדהאי שפיר הך נמי שפיר** [מכיון שסימן זה שחט כראוי, את זה, השני גם כן שחט כראוי], על כן **קא משמע לן** [משמיע לנו] התנא: **האי אתרמויי איתרמי ליה** [את זה אולי הזדמן לו] ששחט כראוי, **אידך** [את הסימן האחר] **שמא שהה שמא דרס,** ולכן אינו כשר אלא אם ראהו מתחילה ועד סוף.


###### Steinsaltz on Chullin 12a:8
[Steinsaltz on Chullin 12a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/12a:8)

ובענין זה **בעא מיניה** [שאל אותו] **רב דימי בר יוסף מרב נחמן: האומר לשלוחו "צא ושחוט** תרנגול", **והלך ומצא** אותו **שחוט, מהו? אמר לו: חזקתו שחוט** כראוי. ועוד שאל: **האומר לשלוחו "צא ותרום** לי תרומה", **והלך** הבעלים **ומצא** שהוא **תרום,** שניטלה ממנו שיעור תרומה, **מאי** [מה] יהא הדין? **אמר ליה** [לו] רב נחמן: **אין חזקתו תרום,** שמא לא תרם השליח.


###### Steinsaltz on Chullin 12a:9
[Steinsaltz on Chullin 12a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/12a:9)

ותהה רב דימי בר יוסף: **מה נפשך** [רצונך]? כיצד אתה מבין? **אי** [אם] **חזקה** היא ש**שליח עושה שליחותו** וסומכים על כך — **אפילו** ב**תרומה נמי** [גם כן] תסמוך על כך, **ואי** [ואם] **אין חזקה** ש**שליח עושה שליחותו** — **אפילו שחיטה נמי** [גם כן] **לא** תסמוך על כך!


###### Steinsaltz on Chullin 12a:10
[Steinsaltz on Chullin 12a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/12a:10)

**אמר ליה** [לו] רב נחמן: **לכי תיכול עלה כורא דמלחא** [כאשר תאכל על כך כור של מלח], כלומר, כאשר תעיין בדבר היטב תבין, **לעולם אין** אומרים **חזקה** ש**שליח עושה שליחותו,** אלא ספק הוא. **ו**לגבי **שחיטה,** מדוע חזקתו שחוט כראוי? מפני ש**אי נמי** [אם גם כן] תאמר **דילמא אינש אחרינא שמע ואזל שחט** [שמא אדם אחר, שאינו שלוחו, שמע שרוצים לשחוט והלך ושחט] — שחיטה כשרה היא, כי בכלל **רוב** ה**מצויין אצל שחיטה מומחין הן.** אבל לגבי **תרומה,** אנו חוששים **דילמא אינש אחרינא שמע ואזל תרם** [שמא אדם אחר שמע והלך ותרם] — **הוה ליה** [הרי זה] **תורם שלא מדעת** הבעלים, **והתורם שלא מדעת** הבעלים — **אין תרומתו תרומה.**


###### Steinsaltz on Chullin 12a:11
[Steinsaltz on Chullin 12a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/12a:11)

ובענין שהזכרנו קודם, מציעים: **לימא** [האם נאמר] שההנחה ש**רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן תנאי** [מחלוקת תנאים] **היא** בדבר**?** **דתניא** [ששנויה ברייתא]: **הרי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו והלך ומצאן שחוטים** כראוי — **רבי יהודה אוסר** לאוכלם, **רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי מתיר. אמר רבי: נראין דברים של רבי יהודה** האוסר כ**שמצאן באשפה,** שיש לחשוש שמא נפסלו בשחיטתם, ולכן זרקו אותם לאשפה. **ו**נראים **דברי רבי חנינא בנו של ר' יוסי הגלילי** כ**שמצאן בבית,** שמן הסתם נשחטו כהוגן.


###### Steinsaltz on Chullin 12a:12
[Steinsaltz on Chullin 12a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/12a:12)

**מאי לאו בהא קמיפלגי** [האם לא בזה הם חלוקים], **דמר סבר** [שחכם זה, ר' חנינא בנו של ר' יוסי הגלילי המתיר, סבור]: **אמרינן** [אומרים אנו] **רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, ומר סבר** [וחכם זה, ר' יהודה האוסר, סבור]: **לא אמרינן** [אין אומרים אנו] **רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן?**


###### Steinsaltz on Chullin 12a:13
[Steinsaltz on Chullin 12a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/12a:13)

**אמר רב נחמן בר יצחק: לא,** אין להוכיח מכאן, ואפשר לומר **דכולי עלמא** [שלדעת הכל] **רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן.** ולכן, אם מצא את השחוטים **בבית** **—** **דכולי עלמא לא פליגי דשרי** [הכל אינם חלוקים שמותר]. ומצד אחר, אם מצא אותם **באשפה שבשוק** — **דכולי עלמא לא פליגי** [הכל אינם חלוקים] ש**אסור,** שודאי נפסלו בשחיטתם, והשליכום שם; **כי פליגי** [כאשר נחלקו] הרי זה **באשפה שב**תוך ה**בית, מר סבר** [חכם זה, ר' יהודה האוסר, סבור]: **אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית,** ולכן יש לחשוש שנבילה היא. **ומר סבר** [וחכם זה, ר' חנינא המתיר, סבור]: **אין אדם עשוי להטיל נבלתו באשפה שבבית,** בגלל הסירחון, אלא ודאי שחוטה היא, והניח אותה שם לפי שעה. ועל פי פירוש זה דנים בהמשך הדברים.


###### Steinsaltz on Chullin 12a:14
[Steinsaltz on Chullin 12a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/12a:14)

**אמר מר** [החכם] בברייתא, **אמר רבי: נראין דברי רבי יהודה** האוסר, כ**שמצאן באשפה.** ושואלים: **מאי** [מה, איזו] **אשפה** זו? **אילימא** [אם תאמר] **אשפה שבשוק** — **הא** [הרי] **אמרת: דכולי עלמא לא פליגי** [שהכל אינם חלוקים] שבמקרה זה **אסור,** ואין זו דעת ר' יהודה בלבד! **אלא לאו פשיטא** [האם לא פשוט] שמדובר פה **באשפה שבבית,** ובכך נחלקו, ופסק רבי כר' יהודה האוסר.


###### Steinsaltz on Chullin 12a:15
[Steinsaltz on Chullin 12a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/12a:15)

ומעתה **אימא סיפא** [אמור את סופם] של דברי רבי: **ו**נראים **דברי רבי חנינא בנו של רבי יוסי הגלילי** כ**שמצאן בבית.** ויש לשאול: **מאי** [מה פירוש] שמצאן ב**בית? אילימא** [אם תאמר] ב**בית ממש** — **האמרת** [הרי כבר אמרת] **דכולי עלמא לא פליגי דשרי** [שהכל אינם חלוקים שמותר], ואין זו רק דעתו של ר' חנינא! **אלא פשיטא** [פשוט] שמדובר **באשפה שבבית,** שבזה נחלקו. ואם כן **קשיא** [קשה] מדברי **רבי** על דברי **רבי,** שבתחילה הוא פוסק כר' יהודה לאסור, ובסוף הוא פוסק כר' חנינא להתיר!