## Steinsaltz on Chullin Daf 132a

###### Steinsaltz on Chullin 132a:1
[Steinsaltz on Chullin 132a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/132a:1)

**מטונך** [ממשאך], ממה שאתה מקשה עלי, ממנו ראייה לשיטתי. שכן מה שלענין מנחה דינה של בת כהן כישראל, הרי זה משום ש**"אהרן ובניו" כתובין בפרשה** של סדר הקרבת מנחת כהנים ("וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח". ויקרא ו, ז) — להורות שהפרשה מדברת דווקא בכהנים ולא בבנות כהנים. ואולם בכל מקום שנאמר בו "כהן" בלבד — אף בת כהן בכלל זה, ולכך אפשר לתת אף לבת כהן מתנות כהונה.


###### Steinsaltz on Chullin 132a:2
[Steinsaltz on Chullin 132a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/132a:2)

ומביאים בענין זה מדברי תנאים בברייתות, **דבי** [החכם של בית] מדרשו של **ר' ישמעאל תנא** [שנה]: כל מקום שנאמר בכתוב בענין מתנות כהונה **"כהן"** — הרי זה דווקא כהן **ולא כהנת, וילמוד סתום** (הנאמר בסתם, בלא שפורש בו שמדובר בכהן) **מן המפורש** בכהן האמור במנחה, שנאמר בו "אהרן ובניו" להדגיש שהכוונה דווקא לכהן ולא לכהנת.


###### Steinsaltz on Chullin 132a:3
[Steinsaltz on Chullin 132a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/132a:3)

**דבי** [החכם של בית] מדרשו של **ר' אליעזר בן יעקב תנא** [שנה]: אמנם כל מקום שנאמר בו "כהן" — הכוונה היא לכהן ולא לכהנת, ואולם **"כהן"** האמור במתנות כהונה כוונתו: **ואפילו כהנת.** וטעמ **ו: שכן בתחילת פרשת מתנות זרוע לחיים וקיבה נאמר "וזה יהיה משפט הכהנים" (דברים יח, ג) — להורות** שהכוונה (כבשאר מקומות) דווקא לכהן ולא לכהנת. ובהמשך הפסוק נאמר "ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה" — ואף זה מורה על מיעוט, כהן ולא כהנת. ו**הוי** [הריהו] **מיעוט אחר מיעוט, ו**כלל הוא ש**אין מיעוט אחר מיעוט** בא **אלא לרבות.** ולמדנו מכאן שבדין מתנות כהונה, אף **כהנת בכלל.**


###### Steinsaltz on Chullin 132a:4
[Steinsaltz on Chullin 132a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/132a:4)

ומוסרים כי **רב כהנא** שהיה ישראל, ואשתו בת כהן, **אכל** מתנות כהונה **בשביל אשתו.** וכן **רב פפא אכל בשביל אשתו,** וכן **רב יימר אכל בשביל אשתו,** וכן **רב אידי בר אבין אכל בשביל אשתו.**


###### Steinsaltz on Chullin 132a:5
[Steinsaltz on Chullin 132a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/132a:5)

ובקביעת הלכה בסוגיות שנידונו למעלה, **אמר רבינא,** כך **אמר לי מרימר: הלכתא כוותיה** [הלכה כשיטתו] של **רב** שזכות הלויים במתנות כהונה נתונה בספק, ולכן אין מוציאים אותן מידם למוסרן לכהנים. **והלכתא כוותיה** [והלכה כשיטתו] של **רב חסדא** שהמזיק או אוכל מתנות כהונה פטור מלשלם על כך. **והלכתא כוותיה** [והלכה כשיטתו] של **עולא** שמתנות כהונה ניתנות גם לבת כהן.


###### Steinsaltz on Chullin 132a:6
[Steinsaltz on Chullin 132a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/132a:6)

**ו**מוסיפים עוד הלכה, בנושא שלא נידון למעלה, ואולם הריהו קרוב לדינו של עולא: **הלכתא כוותיה** [הלכה כשיטתו] של **רב אדא בר אהבה** שאמר כי **לויה** (בת לוי, אף שהיא נשואה לישראל) **שילדה** בן בכור — **בנה פטור מ**נתינת **חמש סלעים** לכהן בפדיונו, שהריהו כבנו של לוי הפטור מנתינה זו.


###### Steinsaltz on Chullin 132a:7
[Steinsaltz on Chullin 132a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/132a:7)

א ועוד בדיני מתנת זרוע לחיים וקיבה, **תנו רבנן** [שנו חכמים]: **הזרוע והלחיים והקבה נוהגים** אף **בכלאים** (בעלי חיים שנוצרו מהכלאת שני מינים) **וב**בעל החיים הנקרא **כוי. ר' אליעזר אומר: כלאים הבא** (שנולד) **מן העז ומן הרחל** — **חייב במתנות** כהונה (זרוע לחיים וקיבה), ואילו הנולד **מן התייש ומן הצבייה** — **פטור מן המתנות,** שכן במתנות כהונה נאמר "אם שור אם שה", ואין הצביה בכלל "שה".


###### Steinsaltz on Chullin 132a:8
[Steinsaltz on Chullin 132a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/132a:8)

ותוהים: **מכדי קיימא לן** [הרי מקובל בידינו], (לעיל פ,א) כי **לענין** מצוות **כסוי הדם ו**נתינת **מתנות** כהונה **לא משכחת ליה** [אין אתה מוצא] את מחלוקתם זו של חכמים ור' אליעזר **אלא ב**נולד מה **צבי הבא על התיישה, ובין לר' אליעזר בין לרבנן** [לחכמים] — **מספקא להו אי** [מסופק להם אם] **חוששין** (מתייחסים) **לזרע האב** בקביעת זהות הנולד מהכלאה של שני מינים, והנולד מהם יש בו איפוא חלק צבי וחלק תיישה. **אי** [או] ש**אין חוששין** לזרע האב, וקביעת זהותו הינה על פי האם, והריהו איפוא שה.


###### Steinsaltz on Chullin 132a:9
[Steinsaltz on Chullin 132a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/132a:9)

**ו**עוד **ב**שאלה האם האמור ש**שה**חייב במתנות, אינו לדעת הכל, **ואפילו** ב**מקצת שה קמיפלגי** [הם חלוקים]. ש**מר סבר** [חכם זה, חכמים, סבור] כי **"שה", ואפילו מקצת שה,** **ולכך כיון שודאי יש בו מקצת שה, מצד אמו הריהו חייב במתנות כהונה.** **ו**אילו **מר סבר** [חכם זה, ר' אליעזר, סבור] כי **"שה" ואפילו מקצת שה לא אמרינן** [אין אנו אומרים], ולכן הריהו פטור ממתנות כהונה, שיש לחשוש לזרע האב שיש בו.


###### Steinsaltz on Chullin 132a:10
[Steinsaltz on Chullin 132a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/132a:10)

ושואלים: **בשלמא** [נניח] לשיטת **ר' אליעזר** ש**פטר** את הכלאיים ממתנות כהונה — שכן **קסבר** [הוא סבור] ש**"שה" ולא מקצת שה. אלא ל**שיטת **רבנן** [חכמים], **נהי נמי דקסברי** [אף שגם כן הם סבורים] כי **"שה" ואפילו מקצת שה**חייב במתנות כהונה, רק **פלגא לשקול** [חצי יקח] הכהן במתנותיו, **ו**אילו **אידך פלגא** [החצי השני], **לימא ליה** [שיאמר לו] הבעלים לכהן: **אייתי** [הבא] **ראיה** ש**אין חוששין לזרע האב, ושקול** [וקח] גם את החצי השני! **אמר רב הונא בר חייא** בתשובה: **מאי** [מה] הכוונה בלשון **"חייב" נמי דקא אמר** [גם כן שאמרו חכמים] — **חייב בחצי מתנות.**


###### Steinsaltz on Chullin 132a:11
[Steinsaltz on Chullin 132a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/132a:11)

**מתיב** [מקשה] על הסבר זה **ר' זירא** ממה ששנינו כי בעל החיים הנקרא **כוי** (שהוא ספק חיה ספק בהמה) **יש בו** (בדינו) **דרכים** (צדדים) ה**שוין ל**דיני **בהמה, ויש בו דרכים** ה**שוין ל**דיני ה**חיה, ויש בו דרכים** ה**שוין לחיה ולבהמה.**


###### Steinsaltz on Chullin 132a:12
[Steinsaltz on Chullin 132a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/132a:12)

ומפרטים: **כיצד? חלבו אסור** — **כחלב בהמה,** ולא כחלב חיה המותר. **ודמו** (דם שחיטתו) **חייב לכסות** בעפר — **כדם החיה.** ויש בו **דרכים שוין לבהמה ולחיה** — **שדמו וגידו אסורין כבהמה וחיה, וחייב ב**נתינת ה**זרוע ולחיים והקבה** לכהן. **ור' אליעזר פוטר** את הכוי ממתנות כהונה אלה.


###### Steinsaltz on Chullin 132a:13
[Steinsaltz on Chullin 132a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/132a:13)

**ו****מעתה יש לשאול:** **אם איתא** [יש, מקבלים] את הסברו של רב הונא בר חייא, **"חייב בחצי מתנות" מבעי ליה** [צריך היה לו] לומר! ומשיבים: **איידי דתנא** [מתוך ששנה] **חלבו ודמו,** **דלא מתני** [שלא יכול לשנות] בהם **חצי** דמו, **חצי** חלבו, שאין זה אפשרי שיהיה חצי מאלה מותר וחצי אסור, **משום הכי** [כך], גם **לא קא תני** [לא שנה] **"חצי** מתנותיו".


###### Steinsaltz on Chullin 132a:14
[Steinsaltz on Chullin 132a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/132a:14)

ונמסר: **כי אתא** [כאשר בא] **רבין** מארץ ישראל לבבל, **אמר** בשמו של **ר' יוחנן: כוי ל**שיטת **רבנן** [חכמים] **חייב בכולהו** [בכל] ה**מתנות. דתניא** [שכן שנויה ברייתא] על הכתוב במתנות כהונה "אם שור אם שה" (דברים יח, ג): מאחר ודי היה לומר **"שור", מה תלמוד לומר** (מלמדנו הנאמר) **"אם שור"** — **לרבות את הכלאים,** שאף הם בכלל חיוב נתינה זו. וכן מאחר ודי היה לומר **"שה", מה תלמוד לומר "אם שה"** — **לרבות את הכוי,** שאף הוא חייב במתנות.


###### Steinsaltz on Chullin 132a:15
[Steinsaltz on Chullin 132a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/132a:15)

ושואלים: **ור' אליעזר,** הפוטר את הכלאים ואת הכוי ממתנות כהונה, **האי** [זה] הכתוב **"אם** שור אם שה" **למה לי?** ומשיבים: **מיבעי ליה** [נצרך לו] כתוב זה **לחלק** בין שור לבין שה. שאלמלא כתוב זה היה מקום לחשוב שהשוחט בהמותיו חייב במתנות כהונה רק כששוחט גם שור וגם שה. ושואלים לצד האחר: **ורבנן** [וחכמים] שדרשו מהמלים "אם שור אם שה" לענין **אחר,** **לחלק מנא להו** [מנין להם]? ומשיבים: **נפקא להו** [יוצא, נלמד להם] דין זה מן הכתוב **"מאת זובחי הזבח"** — אפילו זבח אחד.


###### Steinsaltz on Chullin 132a:16
[Steinsaltz on Chullin 132a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/132a:16)

וחוזרים ושואלים: **ור' אליעזר** שלמד דין זה מן הכתוב "אם שור אם שה", **האי** [כתוב זה] **"מאת זובחי הזבח" מאי עביד ליה** [מה הוא עושה, דורש בו]? ומשיבים: **מבעי ליה** [נצרך לו] כתוב זה **לכ** דברי **רבא,** שכן **אמר רבא:** כשרוצה הכהן לתבוע את מתנותיו בבית דין, **הדין עם הטבח** (הקצב), שהריהו תובע אותם מהקצב ששחט את הבהמה, אף שהבהמה עצמה **של אחרים.**


###### Steinsaltz on Chullin 132a:17
[Steinsaltz on Chullin 132a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/132a:17)

ב משנה **בכור** בהמה שהיה בעל מום, ומותר לשוחטו ולאוכלו, ואין נותנים ממנו מתנת זרוע לחיים וקיבה (כדרך ששנינו לעיל בתחילת הפרק), **שנתערב במאה** בהמות של חולין, החייבות בנתינת זרוע לחיים וקיבה מהן לכשישחטו. **בזמן שמאה** אנשים שונים **שוחטין את כולן,** שכל אחת מהן שייכת לאדם אחר השוחטה — **פוטרים את כולן** מהמתנות, שכל אחד יכול לומר שהבהמה שאותה הוא שחט היא הבכור, הפטור מן המתנות. ובזמן שאדם **אחד** הוא הבעלים של כל מאה הבהמות הללו, והוא ה**שוחט את כולן** — **פוטרים לו** רק **אחד** מהן ממתן מתנות.


###### Steinsaltz on Chullin 132a:18
[Steinsaltz on Chullin 132a:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/132a:18)

**השוחט** את בהמתו של הכהן **לכהן ו**כן השוחט את בהמתו של הגוי **לגוי** — **פטור מן המתנות,** שבהמת כהן ובהמת גוי פטורות מן המתנות. **ו**ישראל **המשתתף** (השותף) **עמהן,** עם הכהן או עם הגוי — **צריך שירשום** (שיעשה סימן) בבהמה זו שיהא ניכר שיש בה שותפות כהן או גוי, ולכך היא פטורה מן המתנות. **ואם** מכר כהן את בהמתו לישראל, ו**אמר** לו שהיא מכורה לו, **חוץ מן המתנות** שבה — **פטור** הישראל **מן המתנות,** שהרי אינן שלו, ואין הוא חייב לתת לכהן את דמיהן.


###### Steinsaltz on Chullin 132a:19
[Steinsaltz on Chullin 132a:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/132a:19)

ואם **אמר** הישראל לטבח: **מכור לי בני מעיה של פרה** ששחטת, **והיו בהן מתנות** (הקיבה) — הקונה **נותנן לכהן, ואינו מנכה לו** לטבח **מן** סכום **הדמים** שקנה בו את בני המעיים, שהרי כשקנה ידע שהקיבה בכלל בני המעיים. ואולם אם **לקחן** (קנה אותן) את בני המעיים, **הימנו** (ממנו) **במשקל,** שישלם לטבח עבור כל יחידת משקל של בני המעיים מחיר מסויים — הקונה אמנם **נותנן** את הקיבה **לכהן, ו**אולם הריהו **מנכה לו** לטבח **מן הדמים** את משקל הקיבה.


###### Steinsaltz on Chullin 132a:20
[Steinsaltz on Chullin 132a:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/132a:20)

ג גמרא שנינו במשנתנו כי אם התערבה בהמת בכור בתוך מאה בהמות של חולין השייכות למאה אנשים שונים, כולן פטורות ממתנות כהונה, מפני הספק. ושואלים: **ואמאי** [ומדוע] כך הדין, שהרי יכול ש**יבא עליו** ה**כהן** על כל אחד מהשוחטים **משני צדדין, ולימא ליה** [ויאמר לו]: **אי** [אם] **בכור הוא** זה שאתה שוחט — **כוליה דידי** [כולו שלי] **הוא, ואי לאו** [ואם לא] **בכור הוא** אלא בהמת חולין — **הב לי** את **מתנתאי** [מתנתי]!