## Steinsaltz on Chullin Daf 139a

###### Steinsaltz on Chullin 139a:1
[Steinsaltz on Chullin 139a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/139a:1)

מהיכן נמלט העוף? שהרי **בר קטלא** [בן מוות] **הוא,** וצריך היה להרוג אותו מיד! **אלא** מדובר בזמן שעדיין **לא גמר דיניה, ובעי לאתוייה לבי דינא** [לא נגמר דינו, וצריך להביאו לבית הדין], **וקיומי ביה** [ולקיים בו] את הכתוב **"ובערת הרע מקרבך"** (דברים יג, ו).


###### Steinsaltz on Chullin 139a:2
[Steinsaltz on Chullin 139a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/139a:2)

א ומבררים עתה את דברי המשנה הפוטרת את העופות המוקדשים משילוח הקן: **הני** [אותם] **מוקדשין** שהזכרנו **היכי דמי** [כיצד בדיוק] מדובר? **אילימא דהוה ליה** [אם תאמר שמדובר שהיה לו] **קן בתוך ביתו ואקדשיה** [והקדיש אותו] — באופן זה **מי מיחייב** [האם מתחייב] הוא בשילוח? והרי בדין השילוח נאמר **"כי יקרא קן צפור"** (דברים כב, ו) — **פרט למזומן** לפניך, כגון קן זה שהיה בתוך ביתו!


###### Steinsaltz on Chullin 139a:3
[Steinsaltz on Chullin 139a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/139a:3)

**אלא** תאמר שמדובר באופן **דחזא** [שראה] **קן בעלמא** [סתם] במקום שאינו שלו, **ואקדשיה** [והקדישו] — **ו**אף באופן זה אין להעמיד את משנתנו, שכן **מי** [האם] **קדוש** הוא על ידי זה? והלא "ו **איש כי יקדיש את ביתו קדש"** (ויקרא כז, יד) **אמר רחמנא** [אמרה התורה]. ומכאן למדים: **מה ביתו** שהוא **ברשותו** של בעליו, הריהו יכול להקדישו, **אף כל** דבר שהוא **ברשותו** יכול אדם להקדישו. ואין הוא יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו!


###### Steinsaltz on Chullin 139a:4
[Steinsaltz on Chullin 139a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/139a:4)

**אלא** תאמר שמדובר באופן **דאגבהינהו** [שהגביה אותם] את ה**אפרוחים,** וקנה אותם בכך, **ו**אחר כך **אקדשינהו** [הקדיש אותם], **והדר הדרינהו** [ושב והחזיר אותם] לקן — גם באופן זה אין להעמיד את דברי משנתנו, שכן **האי** [באופן זה] **אפילו בחולין נמי לא מיחייב** [גם כן אינו חייב], **דתנא** [שכן שנה החכם] בדינו של מי ש**נטל את הבנים והחזירן לקן, ואחר כך חזרה האם עליהן** בעצמה — כיון שכבר זכה בהם, הרי זה בכלל "מזומן", ולכך הוא **פטור מלשלח!**


###### Steinsaltz on Chullin 139a:5
[Steinsaltz on Chullin 139a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/139a:5)

**אלא** תאמר שמדובר באופן **דאגבהה** [שהגביה אותה] את ה**אם,** וזכה בה, ועמד **ואקדשה** [והקדיש אותה], **והדרה** [והחזיר אותה] לקן — גם באופן זה אין להעמיד את דברי משנתנו, שהרי כבר **מעיקרא** [מתחילה], בשעה שנזדמן לו הקן, **איחייב ליה** [התחייב לו] **בשילוח,** והיה **זה** **מקמי דאקדשה** [לפני שהקדיש אותה]. ואין ההקדשה שנעשתה לאחר מכן מפקיעה את חיוב השילוח. וכגון זו **דתניא** [ששנינו בברייתא], **ר' יוחנן בן יוסף אומר:** אדם ש**הקדיש חיה, ואחר כך** עמד ו**שחטה** — הריהו **פטור מלכסות** את דמה. שאין דמה של חיה השייכת להקדש חייב בכיסוי הדם. ואולם אם **שחטה** כאשר היא של חולין, **ואחר כך** עמד ו**הקדישה** — הריהו **חייב לכסות** את דמה, **ש**כן **כבר נתחייב בכסוי קודם שיבא לידי הקדש!** ואף כאן היה חיוב שילוח לפני ההקדש, ואין ההקדשה פוטרתו מחיוב זה. **רב**


###### Steinsaltz on Chullin 139a:6
[Steinsaltz on Chullin 139a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/139a:6)

**אמר** בהסבר דברי משנתנו שמדובר בה **במקדיש פירות** (גוזלות) **שובכו** לקדשי מזבח (לעולת נדבה), **ו**אחר כך כשגדלו הגוזלות **מרדו** וברחו מביתו למקום אחר, וקננו שם. ועתה שנמצאו אין הם בכלל "מזומן". ואילו היו של חולין, היו חייבים בשילוח. ואולם כיון שהם מוקדשים — אין הם חייבים בשילוח. **ושמואל אמר** בהסבר דברי משנתנו שמדובר בה **במקדיש תרנגולתו לבדק הבית,** ולאחר מכן ברחה התרנגולת מביתו, וקננה במקום אחר. והרי זו פטורה משילוח, כיון שמוקדשת היא. ואילו היתה זו של חולין, היתה חייבת בשילוח.


###### Steinsaltz on Chullin 139a:7
[Steinsaltz on Chullin 139a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/139a:7)

ושואלים: **בשלמא** [נניח] **שמואל לא אמר כרב** בהסבר משנתנו — משום **דקא מוקים לה** [שהוא מעמיד אותה, מסביר את האופן המדובר בה] לא רק במקדיש לקדשי מזבח אלא אפילו **בקדשי בדק הבית,** שקדושת דמים היא, שאף היא פוטרת מן השילוח. **אלא רב מאי טעמא** [מה טעם] **לא אמר כשמואל?**


###### Steinsaltz on Chullin 139a:8
[Steinsaltz on Chullin 139a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/139a:8)

ומשיבים: **אמר** [יכול לומר] **לך רב** **דוקא קפטרי** [פטרתי] **משילוח כגון פירות שובכו** ש**קדשי מזבח נינהו** [הם], וטעם הדבר: ש**כיון דקדשי** [שקדושים] הם ב**קדושת הגוף לא פקעה קדושתייהו מינייהו** [אין פוקעת קדושתם מהם] אפילו כשהם בורחים. **אבל במקדיש תרנגולתו לבדק הבית, דלאו** [שאין] זו **קדשי מזבח,** ש**קדושת דמים בעלמא** [בלבד] **הוא** שיש בדבר — **כיון** ש**מרדה פקעה קדושתייהו** [קדושתם], **וחייבת בשילוח.**


###### Steinsaltz on Chullin 139a:9
[Steinsaltz on Chullin 139a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/139a:9)

**ושמואל אמר:** אף על פי שברחה התרנגולת שהוקדשה לבדק הבית, הריהי עומדת בקדושתה, כי **כל היכא דאיתיה** [מקום שהיא נמצאת] בו — **בבי גזא דרחמנא איתא** [בבית אוצרו של הקדוש ברוך הוא היא נמצאת], **דכתיב** [שכן נאמר] **"לה' הארץ ומלואה"** (תהלים כד, א). **ו**מעירים כי **כן,** כדברי שמואל, **אמר ר' יוחנן** בהסבר משנתנו שמדובר בה **במקדיש תרנגולתו לבדק הבית, ומרדה. אמר ליה** [לו] **ר' שמעון בן לקיש** לר' יוחנן בשאלה: **ו**הלא **כיון שמרדה, פקעה ליה** [לה] **קדושתה! אמר ליה** [לו] ר' יוחנן לריש לקיש בתשובה: אין הקדושה פוקעת ממנה בכך, שכן **בבי גזא דרחמנא איתא** [בבית האוצר של הקדוש ברוך הוא היא נמצאת], **דכתיב** [שנאמר] **"לה' הארץ ומלואה".**


###### Steinsaltz on Chullin 139a:10
[Steinsaltz on Chullin 139a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/139a:10)

**ורמי** [ומשליכים, מראים סתירה] מדברי **ר' יוחנן** אלה על דברי **ר' יוחנן** במקום אחר, **ו**כן **רמי** [משליכים, מראים סתירה] מדברי **ר' שמעון בן לקיש** אלה על דברי **ר' שמעון בן לקיש** במקום אחר.


###### Steinsaltz on Chullin 139a:11
[Steinsaltz on Chullin 139a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/139a:11)

**דאיתמר** [שנאמר] שנחלקו ר' יוחנן וריש לקיש בדינו של מי שאמר **"מנה זה לבדק הבית", ונגנבו** המעות מביתו, **או** ש**נאבדו** לו — **ר' יוחנן אמר** שהמקדיש **חייב באחריותן** של המעות, **עד שיבואו** בפועל **לידי גזבר,** ולכן הריהו חייב לשלם להקדש. **ו**אילו **ריש לקיש אמר** שאינו חייב לשלם להקדש, כיון שאף שלא ניתן המנה לגזבר, מכל מקום נחשב הדבר כמי שניתן למקדש, כי **כל היכא דאיתיה** [מקום שנמצא] בו הכסף, **בבי גזא דרחמנא איתיה** [בבית אוצרו של הקדוש ברוך הוא הוא נמצא], **דכתיב** [שנאמר] **"לה' הארץ ומלואה".** אם כן, **קשיא** [קשה] מדברי **ריש לקיש** האומר לענין תשלומים למקדש בגניבה או באבידה שבכל מקום בו נמצא הדבר המוקדש הריהו נמצא בבית גנזיו של ההקדש, על דברי **ריש לקיש** בענין המקדיש תרנגולתו שלא סבר כן. וכן **קשיא** [קשה] מדברי **ר' יוחנן** האומר בענין תשלומים למקדש בגניבה או באבידה שכל עוד לא בא הדבר המוקדש לידי הגזבר אין זה נחשב ברשות ההקדש על דברי **ר' יוחנן**


###### Steinsaltz on Chullin 139a:12
[Steinsaltz on Chullin 139a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/139a:12)

**ריש לקיש** על דברי **ריש לקיש לא קשיא** [אינו קשה], שכן אפשר לומר כי **הא** [זה] שאמר בענין המקדיש תרנגולתו היה **מקמי דשמעיה** [לפני ששמע] סברה זו **מר' יוחנן רביה** [רבו], ואילו **הא** [זה] שאמר בענין תשלומים למקדש בגניבה ובאבידה היה **לבתר דשמעיה** [לאחר ששמע] סברה זו **מר' יוחנן רביה** [רבו].


###### Steinsaltz on Chullin 139a:13
[Steinsaltz on Chullin 139a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/139a:13)

**אלא** מדברי **ר' יוחנן** על דברי **ר' יוחנן קשיא** [קשה]! ומשיבים: מדברי **ר' יוחנן** על דברי **ר' יוחנן נמי לא קשיא** [גם כן אינו קשה], שכן **הא** [זה] שאמר ר' יוחנן בענין חובת התשלומים למקדש בגניבה, הרי זה כש**אמר** המקדיש "מנה זה **עלי** להקדש", ובאופן זה הריהו חייב על הגניבה והאבידה, כל עוד לא הגיע הכסף לידי הגזבר. ואילו **הא** [זה] שאמר ר' יוחנן בענין שילוח הקן, מדובר כש**אמר** המקדיש **"הרי זו** להקדש לבדק הבית", באופן זה אמר שלא פקעה הקדושה בבריחת התרנגולת שכן בכל מקום שהיא נמצאת קדושתה עליה.


###### Steinsaltz on Chullin 139a:14
[Steinsaltz on Chullin 139a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/139a:14)

ותוהים על הסבר זה: אם דברי ר' יוחנן בענין חובת תשלומים למקדש בגניבה נאמרו כשאמר המקדיש "הרי עלי", **מכלל** זה נלמד כי לשיטת **ר' שמעון בן לקיש** החולק עליו וסבור שאינו חייב בתשלומים, הוא הדין **אף על גב** [אף על פי] ש**אמר** "הרי **עלי",** ש**לא מחייב** [אינו חייב] לשלם אותו?


###### Steinsaltz on Chullin 139a:15
[Steinsaltz on Chullin 139a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/139a:15)

**והתניא** [והרי שנויה ברייתא]: **איזהו נדר ואיזו היא נדבה?** ומה ההבדל ביניהם? **נדר** — כגון **האומר "הרי עלי עולה", נדבה** — **האומר "הרי זו עולה". ומה בין נדר לנדבה? נדר** — אם **מתה** הבהמה **או נגנבה או שאבדה, חייב באחריותה,** שהרי קיבל עליו אחריות. ואילו ב**נדבה** — אם **מתה או נגנבה או שאבדה, אינו חייב באחריותה!**


###### Steinsaltz on Chullin 139a:16
[Steinsaltz on Chullin 139a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/139a:16)

ומשיבים: **אמר** [יכול לומר] **לך** על כך **ריש לקיש** כי **הני מילי** [דברים אלה] שהאומר "הרי עלי" חייב באחריות, אמורים דווקא ב**קדשי מזבח,** שכן נדר להביאו למקדש להקרבה, ועתה הרי זה **מחוסר הקרבה. אבל קדשי בדק הבית, דלאו** [שאינו] **מחוסר הקרבה, אף על גב** [אף על פי] ש**אמר** "הרי **עלי"** — **לא מחייב** [אינו חייב] באחריותם אם נגנבו או אבדו.


###### Steinsaltz on Chullin 139a:17
[Steinsaltz on Chullin 139a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/139a:17)

ומקשים על הבחנה זו, **והתנן** [והרי שנינו במשנה] בדינו של **האומר "שור זה עולה"** או שאמר **"בית זה קרבן",** אם **מת השור** או **נפל הבית** — **אינו חייב באחריותן.** ואם אמר **"שור זה עלי עולה"** או **"בית זה עלי קרבן", מת השור** או ש**נפל הבית** — **חייב לשלם.** הרי איפוא שאף בקדשי בדק הבית, האומר "הרי עלי" חייב באחריות הדבר המוקדש!


###### Steinsaltz on Chullin 139a:18
[Steinsaltz on Chullin 139a:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/139a:18)

ומשיבים: **הני מילי** [דברים אלה] שהאומר "הרי עלי לבדק הבית" חייב באחריות, אמורים דווקא **היכא** [במקום] ש**מת השור** או ש**נפל הבית,** שבמקרים אלה הריהו **חייב לשלם,** ומדוע? משום **דליתנהו** [שהם אינם נמצאים עוד], **אבל היכא דאיתנהו** [במקום שהם עדיין נמצאים], כגון כסף שנגנב או שאבד, בזה אומרים אנו כי **כל היכא דאיתיה, בבי גזא דרחמנא איתיה** [בכל מקום שהוא נמצא, בבית אוצרו של הקדוש ברוך הוא הוא נמצא], **דכתיב** [שנאמר] **"לה' הארץ ומלואה".**


###### Steinsaltz on Chullin 139a:19
[Steinsaltz on Chullin 139a:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/139a:19)

ב למעלה הובאה מחלוקתם של ר' יוחנן וריש לקיש בדינו של האומר "הרי עלי לבדק הבית" אם הוא חייב באחריותו של הדבר המוקדש. ובענין זה **אמר רב המנונא** כי לא נחלקו אלא בהקדש, אבל **הכל מודים בערכין,** ש**אף על גב** [אף על פי] ש**אמר** "ערכי **עלי"** והפריש את דמי ערכו, ולאחר מכן נגנב או שאבד הכסף — **לא מיחייב** [אינו חייב] באחריותו. **מאי טעמא** [מה טעם הדבר]? **דלא מיתמר ליה** [שאין הדבר יכול להיאמר לו] באופן שונה. שהרי אין הוא יכול לומר בערכין "הרי זה" (שהרי עדיין לא קיבל עליו חובת ערך). כלומר, שאי אפשר לבטא את הערכים **בלא** לומר את המלה **"עלי",** ואין הכוונה שהוא מקבל עליו אחריות. כי


###### Steinsaltz on Chullin 139a:20
[Steinsaltz on Chullin 139a:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/139a:20)

**היכי לימא** [כיצד יאמר] בלא "עלי"? אם **לימא** [יאמר] **"ערכי"** בלבד, ובלא "עלי" — **אמאן** [על מי] מוטלת חובת תשלום זה הנדר? ואם **לימא** [יאמר] **"ערך פלוני",** ובלא שאמר "עלי" — גם כן השאלה היא: **אמאן** [על מי] מוטל החיוב?


###### Steinsaltz on Chullin 139a:21
[Steinsaltz on Chullin 139a:21](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/139a:21)

**מתקיף לה** [מקשה על כך] **רבא: לימא** [שיאמר] **"הריני בערכי",** או **"הריני בערך פלוני"** ולא יאמר "הרי עלי"! **ועוד,** הרי **תניא** [שנויה ברייתא] בענין הפודה שדה מקנה מן ההקדש, ש**ר' נתן אומר** על הכתוב "וחשב לו הכהן את מכסת הערכך עד שנת היובל **ונתן את הערכך ביום ההוא קדש לה' "**(ויקרא כז, כג) — יכול היה הכתוב לומר "ונתן אותו" או "ונתנו", **מה תלמוד לומר** (מלמדנו הנאמר) בכתוב החוזר "ונתן את הערכך"? **לפי שמצינו** (שמצאנו) **בהקדשות ומעשרות ש**הריהם **מתחללין על מעות שבחולין.** ואותן מעות אם **נגנבו או שאבדו** — הבעלים **אינן חייבין באחריותן,**