## Steinsaltz on Chullin Daf 16b

###### Steinsaltz on Chullin 16b:1
[Steinsaltz on Chullin 16b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/16b:1)

**תלוש ולבסוף חברו לענין שחיטה מאי** [מה דינו]?


###### Steinsaltz on Chullin 16b:2
[Steinsaltz on Chullin 16b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/16b:2)

ומציעים: **תא שמע** [בוא ושמע] תשובה לדבר ממה ששנינו בברייתא: **היה צור יוצא מן הכותל, או שהיה קנה עולה מאליו ושחט בו** — **שחיטתו פסולה.** והרי הכותל עצמו הוא תלוש ולבסוף חיברו, שנעשה מאבנים שנחצבו ("נתלשו")!


###### Steinsaltz on Chullin 16b:3
[Steinsaltz on Chullin 16b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/16b:3)

ומשיבים: **הכא במאי עסקינן** [כאן במה אנו עוסקים]? **בכותל מערה,** סלע שזיז חד יוצא ממנו, והרי זה מחובר מעיקרו. ומעירים: **דיקא נמי** [מדוייק גם כן] הדבר מלשון הברייתא, **דקתני** [שהרי הוא שונה] צור **דומיא** [בדומה] ל**קנה** ש**עולה מאליו,** שצומח מן הקרקע. ומסכמים: אכן, **שמע מינה** [למד מכאן] שכן הוא, ואין מכאן ראיה.


###### Steinsaltz on Chullin 16b:4
[Steinsaltz on Chullin 16b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/16b:4)

ומציעים עוד, **תא שמע** [בוא ושמע] תשובה לדבר ממה ששנינו באותה ברייתא: **נעץ סכין בכותל ושחט בה** — **שחיטתו כשרה,** הרי שסכין שהיא תלושה וחיברה — כשרה לשחיטה! ודוחים: **שאני** [שונה] **סכין, דלא מבטל ליה** [שאינו מבטל אותה] לגבי הכותל, שאין אדם מתכוון לעשותה חלק מן הכותל, ולכן הרי זה כשוחט בתלוש.


###### Steinsaltz on Chullin 16b:5
[Steinsaltz on Chullin 16b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/16b:5)

ומציעים, **תא שמע** [בוא ושמע] ממה ששנינו שם מתחילה: **במחובר לקרקע** — **שחיטתו כשרה,** ובהכרח הכוונה היא לתלוש ולבסוף חיברו, שהרי בהמשך הברייתא שנינו שאם שחט בצור היוצא מן הכותל שחיטתו פסולה! ודוחים: **דלמא** [שמא] אין הלכה זו עומדת לעצמה, אלא מה שהוא שונה מיד לאחר מכן: נעץ סכין בכותל ושחט בה, **פרושי קא מפרש לה** [פירוש הוא שמפרש] אותה: **מאי** [מה פירוש] ב**מחובר לקרקע** — ב**סכין, דלא מבטל ליה** [שאינו מבטל אותה] לכותל, אבל אם נעץ בה צור וכדומה, ושחט בו — שחיטתו פסולה. ולא נפתרה, איפוא, שאלתו של רבא.


###### Steinsaltz on Chullin 16b:6
[Steinsaltz on Chullin 16b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/16b:6)

א ודנים במה ש**אמר מר** [החכם] בברייתא: **נעץ סכין בכותל ושחט בה** — **שחיטתו כשרה. אמר רב ענן אמר שמואל: לא שנו אלא שהסכין** נמצאת **למעלה וצואר בהמה למטה,** והוא מגביה את הצואר ומוליך ומביא אותו על להב הסכין, **אבל** כשה **סכין למטה וצואר בהמה למעלה** — אין זו שחיטה כשרה, כי **חיישינן** [חוששים אנו] **שמא ידרוס,** שהסימנים ייחתכו בגלל כובדה של הבהמה, ולא בדרך הולכה והבאה, ושחיטה פסולה היא.


###### Steinsaltz on Chullin 16b:7
[Steinsaltz on Chullin 16b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/16b:7)

ומקשים: **והא קתני** [והרי הוא שונה] בברייתא במפורש: בכל שוחטין, בין בתלוש בין במחובר, **בין שהסכין למטה וצואר בהמה למעלה, בין שהסכין למעלה וצואר בהמה למטה!**


###### Steinsaltz on Chullin 16b:8
[Steinsaltz on Chullin 16b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/16b:8)

**אמר רב זביד, לצדדין קתני** [הוא שונה] הלכה זו, במקביל לשתי האפשרויות ששנה מתחילה, בתלוש ובמחובר; מה שהוא שונה **סכין למטה וצואר בהמה למעלה** — הוא דווקא **בתלוש,** שנוטל סכין בידו ושוחט, ומה שהוא שונה **סכין למעלה וצואר בהמה למטה** — הוא **במחובר. רב פפא אמר** הסבר אחר: מה ששנינו ששוחטין אפילו במחובר כשהסכין למטה, הוא **בעופא דקליל** [בעוף, שהוא קל], ואין חשש ללחץ עד שיגרום לדריסה.


###### Steinsaltz on Chullin 16b:9
[Steinsaltz on Chullin 16b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/16b:9)

ב **אמר רב חסדא אמר ר' יצחק, ואמרי לה במתניתא תנא** [ויש אומרים שבברייתא היא שנויה], **חמשה דברים נאמרו בקרומית** (קליפה) **של קנה,** שהיא חדה, ואנשים משתמשים בה לחיתוך: **אין שוחטין בה,** מפני שבשעת החיתוך קיסמים נפרדים ממנה וננעצים בקנה ובוושט ופוגמים את השחיטה. **ו**לכן גם **אין מלין בה,** מחשש סכנה. **ואין מחתכין בה בשר** שמא יינעצו בתוכו חתיכות קטנות ויבוא לידי סכנה. **ואין מחצצין בה** **שינים,** שמא ייפצע בה. **ואין מקנחים בה** לאחר עשיית צרכים.


###### Steinsaltz on Chullin 16b:10
[Steinsaltz on Chullin 16b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/16b:10)

ודנים בדבר. על מה שנאמר: **אין שוחטין בה**, תוהים: **והתניא** [והרי שנויה ברייתא מפורשת], **בכל שוחטין: בין בצור, בין בזכוכית, בין בקרומית של קנה! אמר רב פפא:** שם מדובר **ב**צמח הקרוי **סימונא דאגמא** [קנה של אגם], שכשהוא מתייבש הריהו מתקשה ואינו נפגם.


###### Steinsaltz on Chullin 16b:11
[Steinsaltz on Chullin 16b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/16b:11)

ועל מה שנאמר: **ואין מחתכין בה בשר,** מסופר ש**רב פפא** היה **מחתך בה קרבי דגים,** מפני **דזיגי** [שהם שקופים], ואפשר לראות אם נשארו בהם קיסמים. **רבה בר רב הונא** היה **מחתך בה עופא דרכיך** [עוף, שבשרו רך], ואין חשש שתיפגם הקרומית ויצאו ממנה קיסמים.


###### Steinsaltz on Chullin 16b:12
[Steinsaltz on Chullin 16b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/16b:12)

ועל מה שנאמר: **ואין מקנחין בה,** שואלים: **תיפוק ליה** [תצא לו] הלכה זו **משום** ש**אמר מר** [החכם]: **המקנח ב**כל **דבר שהאור** (האש) **שולטת בו,** כלומר, דבר שמתלקח בקלות — **שיניו** (שבאזור פי הטבעת) **נושרות! אמר רב פפא:** לא בקינוח לאחר עשיית צרכים מדובר, אלא ל**קינוח פי מכה** [פצע] מן הדם או מלכלוך **קאמרינן** [אומרים אנו].


###### Steinsaltz on Chullin 16b:13
[Steinsaltz on Chullin 16b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/16b:13)

ג שנינו במשנה: **הכל שוחטין, ולעולם שוחטין.** ומבארים: מה שנאמר **הכל שוחטין** כוונתו: **הכל** דינו **בשחיטה, ואפילו עוף.**


###### Steinsaltz on Chullin 16b:14
[Steinsaltz on Chullin 16b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/16b:14)

ועל מה ששנינו: **לעולם שוחטין,** שואלים: **מאן תנא** [מיהו התנא] שלשיטתו נאמר דבר זה? **אמר רבה:** שיטת **רבי ישמעאל היא. דתניא** [ששנויה ברייתא] על הפסוק: **"כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אוכלה בשר** וכו' בכל אות נפשך תאכל בשר" (דברים יב, כ), **ר' ישמעאל אומר: לא בא הכתוב אלא להתיר להם** שחיטה ואכילה של **בשר תאוה,** כלומר, בשר חולין.


###### Steinsaltz on Chullin 16b:15
[Steinsaltz on Chullin 16b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/16b:15)

**שבתחלה,** כשהיו ישראל במדבר והוקם המשכן, **נאסר להם בשר תאוה,** ומי שרצה לאכול בשר צריך היה לשחוט את הבהמה כקרבן בחצר המשכן, ואינו אוכלו אלא לאחר שהכהנים זורקים מדמו ומקריבים את אימוריו על המזבח. **משנכנסו לארץ הותר להם בשר תאוה,** והיו רשאים לשחוט ולאכול בכל מקום.


###### Steinsaltz on Chullin 16b:16
[Steinsaltz on Chullin 16b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/16b:16)

והוסיף רבה: **ועכשיו שגלו** מן הארץ **יכול יחזרו לאיסורן הראשון? לכך שנינו** במשנתנו: **לעולם שוחטין** בשר חולין.


###### Steinsaltz on Chullin 16b:17
[Steinsaltz on Chullin 16b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/16b:17)

**מתקיף לה** [מקשה על כך] **רב יוסף: האי** [זה] הביטוי **"לעולם שוחטין"** אינו מתאים לפירוש זה, אלא **לעולם שוחטין ואוכלין מבעי ליה** [צריך היה לו לומר], שהרי עיקר ההיתר הוא האכילה, ולא השחיטה! **ועוד, מעיקרא מאי טעמא איתסר** [מתחילה, במדבר, מה טעם נאסר] עליהם בשר תאוה — **משום דהוו מקרבי** [שהיו קרובים] **למשכן,** ויכולים היו לאכול בשר כקרבן, כסמוכים על שולחנו של מקום, **ולבסוף** כשנכנסו לארץ **מאי טעמא אישתרו** [מה טעם הותרו] — משום **דהוו מרחקי** [שהיו רחוקים] **מ**ה**משכן,**