## Steinsaltz on Chullin Daf 37a

###### Steinsaltz on Chullin 37a:1
[Steinsaltz on Chullin 37a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/37a:1)

**מאי** [מה] מסקנת הדבר? האם **כי מהניא** [כאשר מועילה] **חבת הקדש,** הרי זה **לפסולא דגופיה** [לפסול את גופו] של הקודש, **אבל למימנא ביה** [למנות בו] **ראשון ושני לא** מועילה, **או דלמא לא שנא** [שמא אין הבדל], ואף לענין זה היא מועילה? שאלה זו לא נפתרה, ועל כן **תיקו** [תעמוד] במקומה.


###### Steinsaltz on Chullin 37a:2
[Steinsaltz on Chullin 37a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/37a:2)

א משנה **השוחט את המסוכנת** (בהמה העומדת למות) — **רבן שמעון בן גמליאל אומר:** אינה כשרה **עד שתפרכס ביד** (ברגל הקדמית) **ו**גם **ברגל** (האחורית), שכך ניכר הדבר שהיתה בה חיות בזמן השחיטה. **ר' אליעזר אומר: דיה אם זינקה,** כלומר, אם הדם מזנק ממקום השחיטה. **אמר ר' שמעון: השוחט בלילה** בהמה מסוכנת, **ולמחר השכים ומצא** שה**כתלים מלאים דם** — **כשרה,** שהדבר מעיד **שזינקה, וכמדת** (וכשיטת) **ר' אליעזר,** שהכשיר אם זינקה. **וחכמים אומרים:** השוחט את המסוכנת אינה כשרה **עד שתפרכס או ביד או ברגל, או עד שתכשכש בזנבה.**


###### Steinsaltz on Chullin 37a:3
[Steinsaltz on Chullin 37a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/37a:3)

ומוסיפים: **אחד בהמה דקה ואחד בהמה גסה** לענין זה, שמסוכנת צריכה פירכוס כדי להכשירה. **בהמה דקה ש**בשעת השחיטה **פשטה ידה** שהיתה כפופה **ולא החזירה** את היד — **פסולה, שאינה אלא** סימן ל**הוצאת נפש בלבד,** ואין זה נחשב פירכוס שיש בו סימן של חיים. **במה דברים אמורים** שיש צורך בסימנים אלו? **שהיתה** הבהמה **בחזקת מסוכנת, אבל אם היתה בחזקת בריאה, אפילו אין בה אחד מכל הסימנים הללו** — **כשרה.**


###### Steinsaltz on Chullin 37a:4
[Steinsaltz on Chullin 37a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/37a:4)

ב גמרא ושואלים: **מסוכנת ממאי** [ממה] אנו יודעים **דשריא** [שהיא מותרת] על ידי שחיטה? ושואלים כנגד זה: **וממאי** **תיסק אדעתין דאסירא** [וממה יעלה על דעתנו לומר שהיא אסורה]? ומשיבים: **דכתיב** [שנאמר]: **"זאת החיה אשר תאכלו"** (ויקרא יא, ב) ודי היה לו "זאת אשר תאכלו", אלא מכאן ניתן היה ללמוד כי דווקא **חיה** (שראויה לחיות) **אכול, ושאינה חיה לא תאכל, והא** [וזו] שהיא **מסוכנת** הרי **אינה חיה,** שהיא עומדת למות. ומנין שהיא מותרת?


###### Steinsaltz on Chullin 37a:5
[Steinsaltz on Chullin 37a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/37a:5)

ומשיבים, **מדאמר רחמנא** [ממה שאמרה התורה]: **נבלה לא תאכל** ("לא תאכלו כל נבלה". דברים יד, כא) — **מכלל** הדברים אתה למד שזו שאינה נבילה אלא רק **מסוכנת שריא** [מותרת], **דאי סלקא דעתך** [שאם עולה על דעתך לומר] ש**מסוכנת אסירא** [אסורה], **השתא מחיים אסירא** [עכשיו, הרי מחיים היא אסורה כבר], **לאחר מיתה מיבעי** [נצרכה לומר] שהיא אסורה?


###### Steinsaltz on Chullin 37a:6
[Steinsaltz on Chullin 37a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/37a:6)

ודוחים: **ודלמא היינו** [ושמא זוהי] **נבלה היינו** [זוהי] **מסוכנת,** שמדובר באותו איסור, שאיסור נבילה חל על הבהמה כבר בחייה, כשהיתה מסוכנת ועומדת למות! ומשיבים: **לא סלקא דעתך** [לא יעלה על דעתך] לומר כן, **דכתיב** [שנאמר]: **"וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנוגע בנבלתה** יטמא" (ויקרא יא, לט), ומכאן אתה למד ש**לאחר מיתה הוא דקרייה רחמנא** [שקראה אותה התורה] **נבלה, מחיים לא אקרי** [אינה קרויה] **נבלה.**


###### Steinsaltz on Chullin 37a:7
[Steinsaltz on Chullin 37a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/37a:7)

ומקשים: **ודלמא** [ושמא] **לעולם אימא לך** [אומר לך]: **היינו** [זוהי] **נבלה היינו** [זוהי] **מסוכנת,** שמדובר באותו איסור, ואולם **מחיים,** אם שחטה כשהיא מסוכנת — עובר עליה רק **ב**איסור **עשה,** כפי שלמדנו לעיל מ"זאת החיה אשר תאכלו" (ויקרא יא, ב), ומכאן שמסוכנת שאינה חיה לא תאכלו, ואילו **לאחר מיתה** עובר עליה גם **בלאו** (איסור לא תעשה) של "לא תאכלו כל נבלה" (דברים יד, כא)!


###### Steinsaltz on Chullin 37a:8
[Steinsaltz on Chullin 37a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/37a:8)

**אלא** הראיה היא ממקום אחר, **מדאמר רחמנא** [ממה שאמרה התורה] **טרפה לא תאכל** ("ובשר בשדה טרפה לא תאכלו" שמות כב, ל), שבעל חיים שנטרף (ואירע בו נקב או חסרון אחר שהוא עתיד למות ממנו), אסור באכילה — **מכלל** הדברים אתה למד ש**מסוכנת,** העומדת למות מחמת חולי **שריא** [מותרת], **דאי סלקא דעתך** [שאם יעלה על דעתך לומר] ש**מסוכנת אסירא** [אסורה], מדוע הוצרך הכתוב לאסור טריפה? **השתא** [עכשיו, הרי] **מסוכנת דלא מחסרא אסירא** [שאין בה חסרון אסורה], **טרפה** שהיא מסוכנת מחמת חסרון שאירע בה **מיבעיא** [נצרכה לומר] שהיא אסורה? אלא מכאן שמסוכנת אינה אסורה.


###### Steinsaltz on Chullin 37a:9
[Steinsaltz on Chullin 37a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/37a:9)

ומקשים: **ודלמא** [ושמא] **היינו** [זוהי] **טרפה היינו** [זוהי] **מסוכנת,** כלומר, גם מסוכנת היא בכלל "טרפה לא תאכל", ש"טריפה" משמעה כל בהמה העומדת למות, בין אם מחמת חסרון ובין אם מחמת חולי, וממה שנאמר "וזאת החיה" למדנו **לעבור עליו** גם **בעשה ו**גם ב**לא תעשה!** ודוחים: **אם כן, נבלה דכתב רחמנא** [שכתבה התורה] שאסור לאוכלה, **למה לי? ומה מחיים,** כשהיא מסוכנת ועומדת להיעשות נבילה, **קאי עלה** [עומד עליה] **ב**איסור **לאו ועשה,** **לאחר מיתה מיבעיא** [נצרכה לומר] שהיא אסורה גם בלאו וגם בעשה? וכי להיכן נעלם האיסור שהיה בה? אלא מכאן שמסוכנת אינה בכלל איסור טריפה, ולכן הוצרך הכתוב לאסור נבילה.


###### Steinsaltz on Chullin 37a:10
[Steinsaltz on Chullin 37a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/37a:10)

ומקשים: **ודלמא** [ושמא] **היינו** [זוהי] **נבלה היינו** [זוהי] **טרפה היינו** [זוהי] **מסוכנת, ו**מה שנאמר בתורה איסור לא תעשה בנבילה הוא כדי **לעבור עליו** לאחר מותו **בשני לאוין ועשה!**


###### Steinsaltz on Chullin 37a:11
[Steinsaltz on Chullin 37a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/37a:11)

**אלא מהכא** [מכאן] ראיה שמסוכנת מותרת, שנאמר: **"וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו"** (ויקרא ז, כד), **ואמר מר** [החכם]: **למאי הלכתא** [למה, לאיזו הלכה] נאמר איסור זה? וכי משום שהיא נבילה או טריפה יהיה מותר חלבה? אלא **אמרה התורה: יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב,** שהאוכל חלב נבילה יעבור גם על איסור אכילת חלב וגם על איסור אכילת נבילה, וכן **יבא איסור טרפה ויחול על איסור חלב.**