## Steinsaltz on Chullin Daf 63a

###### Steinsaltz on Chullin 63a:1
[Steinsaltz on Chullin 63a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/63a:1)

העוף הנקרא **בת מזגא חמרא** [בת מוזגת היין] — **שריא** [מותר], **וסימניך** לזכור — מה שאמרו חכמים בענין אחר: **"יפה כח הבן מכח האב",** שמוזגת היין אסורה, ובת מוזגת היין מותרת.


###### Steinsaltz on Chullin 63a:2
[Steinsaltz on Chullin 63a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/63a:2)

**אמר רב יהודה:** העוף הקרוי **שקיטנא** [שקיטן] יש בו כמה מינים, **אריכי שקי** [בעלי שוקיים ארוכים] **וסומקי** [ואדומים, שגופם אדום] — **שריא** [מותר], **וסימניך** לזה הוא עוף בשם **מורזמא,** שכך היה נראה, וידוע היה שהוא טהור. **גוצי וסומקי** [קטנים ואדומים] — **אסירי** [אסורים], **וסימניך** מה ששנו חכמים: כהן **ננוס** (ננס) **פסול** לעבודה במקדש. **אריכי שקי וירוקי** [ארוכי שוקיים, וירוקים, צהובים] — **אסירי** [אסורים], **וסימניך** מה ששנינו בהלכות טריפות: בני מעיים **ירוקין פסולין.**


###### Steinsaltz on Chullin 63a:3
[Steinsaltz on Chullin 63a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/63a:3)

**אמר רב יהודה: שלך** שנזכר בין העופות הטמאים (ויקרא יא, יז) — **זה** העוף **השולה דגים מן הים, דוכיפת** (שם יט) נקרא כך על שם **שהודו כפות,** שיש לו כרבולת עבה, הנראית כפופה וקשורה. ומעירים, **תניא נמי הכי** [שנויה ברייתא גם כן כך]: **דוכיפת** — הוא העוף **שהודו כפות, וזהו** העוף **ש**כמסופר במקום אחר (גיטין סח,ב) **הביא שמיר לבית המקדש** בימי שלמה, כדי לבקע באמצעותו את האבנים לבנין המקדש, שנאמר בו: "כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהיבנותו" (מלכים א ו, ז).


###### Steinsaltz on Chullin 63a:4
[Steinsaltz on Chullin 63a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/63a:4)

מסופר: **ר' יוחנן, כי הוה חזי** [כאשר היה רואה] **שלך, אמר** [היה אומר]: **"משפטיך תהום רבה"** (תהלים לו, ז). **כי הוה חזי** [כאשר היה רואה] **נמלה, אמר** [היה אומר]: **"צדקתך כהררי אל"** (שם).


###### Steinsaltz on Chullin 63a:5
[Steinsaltz on Chullin 63a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/63a:5)

**אמר אמימר:** העופות הקרויים **לקני ובטני שריין** [מותרים]. אלו הקרויים **שקנאי ובטנאי, מקום שנהגו לאכול** אותם — **אוכלין, מקום שנהגו שלא לאכול** — **אין אוכלין.** ותוהים: **אטו במנהגא תליא מילתא** [וכי במנהג תלוי הדבר] האם הוא מותר או אסור? ומשיבים: **אין** [כן], **ולא קשיא** [ואין זה קשה]: **הא** [זה] שאסור — הרי זה **באתרא דשכיחי** [במקום שמצויים] **פרס ועזניה,** שיש להם דמיון לעופות אלה, ואנשים עלולים להחליף ביניהם. **הא** [זה] שמותר — **באתרא דלא שכיחי** [במקום שאין מצויים] **פרס ועזניה,** והחשש אינו קיים.


###### Steinsaltz on Chullin 63a:6
[Steinsaltz on Chullin 63a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/63a:6)

**אמר אביי:** העופות הקרויים **קואי וקקואי אסירי** [אסורים], **קקואתא שריא** [מותרת]. ואילו **במערבא מלקו עילוה** [בארץ ישראל היו מלקים עליה] את מי שאוכל אותה, **וקרו** [וקוראים] **לה תחוותא.**


###### Steinsaltz on Chullin 63a:7
[Steinsaltz on Chullin 63a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/63a:7)

**תנו רבנן** [שנו חכמים]: **"תנשמת"** שנזכרת בין העופות הטמאים (ויקרא יא, יח) היא **באות שבעופות.** ויש לשאול: **אתה אומר באות שבעופות, או אינו אלא באות שבשרצים?** שהרי גם בין השרצים הטמאים נזכרה תנשמת (שם ל)! **אמרת: צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן,** שאחת מהן היא: **דבר הלמד מענינו,** שיש לפרש את הכתוב לפי הענין שבו הוא נזכר. והרי **במה הכתוב** באותם פסוקים **מדבר? בעופות, אף** תנשמת שנזכרת **כאן** היא **בעופות.**


###### Steinsaltz on Chullin 63a:8
[Steinsaltz on Chullin 63a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/63a:8)

ומעירים: **תניא נמי** [שנויה גם כן ברייתא] **גבי** [אצל] פרשת ה**שרצים כהאי גוונא** [כגון זה]: **תנשמת** האמורה שם היא **באות שבשרצים. אתה אומר באות שבשרצים, או אינו אלא באות שבעופות? אמרת: צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן** במידת **דבר הלמד מענינו, במה הכתוב מדבר? בשרצים, אף** התנשמת הנזכרת **כאן** היא **בשרצים.**


###### Steinsaltz on Chullin 63a:9
[Steinsaltz on Chullin 63a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/63a:9)

**אמר אביי: באות שבעופות** הוא הקרוי **קיפוף, באות שבשרצים** הוא הקרוי **קורפדאי. אמר רב יהודה: קאת** הנזכרת בין העופות הטמאים (שם יח) — **זו הקוק, רחם** — **זו** הקרוי **שרקרק.**


###### Steinsaltz on Chullin 63a:10
[Steinsaltz on Chullin 63a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/63a:10)

וביחס לרחם הנזכר באותו פסוק, **אמר ר' יוחנן: למה נקרא שמו רחם? כיון שבא רחם** לארץ **באו רחמים לעולם,** שהוא בא סמוך לעונת הגשמים, שהם רחמים לעולם. **אמר רב ביבי בר אביי: והוא** סימן לגשמים רק בשעה **דיתיב אמידי ועביד** [שיושב על דבר מה ועושה קול] **"שרקרק",** ולא כשהוא מעופף. **וגמירי דאי יתיב אארעא ושריק** [ולמודים אנו במסורת שאם הוא יושב על הארץ, שלא כדרכו ושורק] — סימן הוא ש**אתא משיחא** [בא המשיח], **שנאמר "אשרקה להם ואקבצם"** (זכריה י, ח).


###### Steinsaltz on Chullin 63a:11
[Steinsaltz on Chullin 63a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/63a:11)

**אמר ליה** [לו] **רב אדא בר שימי למר בר רב אידאי: והא ההוא דיתיב בי כרבא ושרק** [והרי מעשה באותו רחם שישב בשדה חרוש ושרק], **ואתא גלל אפסקיה למוחיה** [ובאה אבן ושברה את מוחו, גולגלתו]! **אמר ליה** [לו]: **ההוא ביידא הוה** [אותו רחם שקרן היה], ולכן אירע לו כן.


###### Steinsaltz on Chullin 63a:12
[Steinsaltz on Chullin 63a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/63a:12)

ועל הכתוב "את כל עורב למינו" (ויקרא יא, טו) **תנו רבנן** [שנו חכמים]: **"עורב"** — **זה עורב, "את כל העורב"** — **להביא עורב העמקי, "למינו"** — **להביא עורב הבא בראשי יונים.** ומבארים את הברייתא.


###### Steinsaltz on Chullin 63a:13
[Steinsaltz on Chullin 63a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/63a:13)

**אמר מר** [החכם]: **עורב** — **זה עורב.** ושואלים: **אטו קמן קאי** [וכי לפנינו הוא עומד] כשאנו שונים ברייתא זו, שאפשר להראות עליו באצבע ולומר: זה עורב? **אלא אימא** [אמור] כך: **"עורב"** — **זה עורב אוכמא** [שחור], **וכן הוא אומר "קווצותיו תלתלים שחורות כעורב"** (שיר השירים ה, יא). ומה ששנינו עורב **העמקי** עניינו — עורב **חיוורא** [לבן]. **וכן הוא אומר:** "ו הנה **מראהו עמוק מן העור"** (ויקרא יג, ל), והסבירו חכמים — **כמראה חמה העמוקה מן הצל,** שהמקום המואר והבהיר נראה נמוך ועמוק יותר מן הצל המוטל עליו.


###### Steinsaltz on Chullin 63a:14
[Steinsaltz on Chullin 63a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/63a:14)

ובביאור מה ששנינו: **ועורב הבא בראשי יונים, אמר רב פפא: לא תימא דאתי בריש יוני** [אל תאמר שהכוונה היא שהוא בא בראש היונים], לפניהם, ששוכן עמם. **אלא, דדמי רישיה לדיונה** [שדומה ראשו לראש של יונה].


###### Steinsaltz on Chullin 63a:15
[Steinsaltz on Chullin 63a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/63a:15)

ועל הכתוב "ואת הנץ למינהו" (ויקרא יא, טז) **תנו רבנן** [שנו חכמים]: **"הנץ"** — **זה הנץ** עצמו, **"למינהו"** — **להביא את** העוף הקרוי **בר חיריא.** ושואלים: **מאי** [מהו] **בר חיריא? אמר אביי:** הוא העוף שנקרא **שורינקא.**


###### Steinsaltz on Chullin 63a:16
[Steinsaltz on Chullin 63a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/63a:16)

ועל הכתוב ברשימת העופות הטמאים "ואת החסידה האנפה למינה" (שם יט) **אמר רב יהודה: "החסידה"** — **זו דיה לבנה.** ו**למה נקרא שמה חסידה? שעושה חסידות עם חברותיה,** שעוזרת להם ממזונותיה. **"האנפה"** — **זו דיה רגזנית.** ו**למה נקרא שמה אנפה? שמנאפת** (שכועסת ורבה) **עם חברותיה.**


###### Steinsaltz on Chullin 63a:17
[Steinsaltz on Chullin 63a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/63a:17)

א **אמר רב חנן בר רב חסדא אמר רב חסדא אמר רב חנן בריה** [בנו] של **רבא אמר רב: עשרים וארבעה עופות טמאין הן. אמר ליה** [לו] **רב חנן בר רב חסדא לרב חסדא** אביו: עופות טמאים **דהיכא** [של היכן בתורה]? שהרי שתי רשימות של העופות הטמאים יש בתורה, **אי** [אם] אלה שב**ויקרא** (פרק יא) — הלא רק **עשרים הוו** [הם]! **אי** [אם] אלה שב**משנה תורה** (דברים פרק יד) — הלא רק **עשרים וחד הוו** [ואחד הם]! **וכי תימא** [ואם תאמר]: **דאה דכתיבא** [שכתובה] **בויקרא ולא כתיבא** [ואינה כתובה] **במשנה תורה, שדייה עלייהו** [הטל, הוסף אותה עליהם] על אלה שבמשנה תורה — **אכתי עשרין ותרין הוו** [עדיין עשרים ושנים הם], ולא יותר!


###### Steinsaltz on Chullin 63a:18
[Steinsaltz on Chullin 63a:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/63a:18)

**אמר ליה** [לו] רב חסדא: **הכי אמר אבוה דאמך** [כך אמר אבי אמך], הוא רב חנן בר רבא **משמיה** [משמו] של **רב: "למינה" "למינה" "למינו" "למינהו"** שנזכרו בפרשת העופות הטמאים — **הרי כאן ארבע** נוספים. ומקשים: **אי הכי עשרין ושית הוו** [אם כך עשרים ושש הם]! **אמר אביי: דאה** שנזכרה בויקרא, **וראה** שנזכרה במשנה תורה — **אחת היא, דאי סלקא דעתך תרתי אינון** [שאם עולה על דעתך ששתים הן], שני עופות שונים,