## Steinsaltz on Chullin Daf 65a

###### Steinsaltz on Chullin 65a:1
[Steinsaltz on Chullin 65a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/65a:1)

**בתרתי** [בשתי] **תיבות** (מילים) — **שמע מינה** [למד מכאן] כי **תרי** [שני] **שמות** נבדלים **נינהו** [הם].


###### Steinsaltz on Chullin 65a:2
[Steinsaltz on Chullin 65a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/65a:2)

ושואלים: **אלא מעתה "את כדר לעומר"** (בראשית יד, ד), **דפסק להו ספרא בתרי** [שפוסק אותם הסופר לשנים], **הכי נמי דתרתי שמי נינהו** [כך גם כן אתה אומר ששני שמות הם]? והרי מדובר שם במלך אחד! **אמרי** [אומרים] בתשובה לכך: **התם** [שם] **בשתי תיבות** **פסיק להו** [מפסיק אותם], **בשני שיטין** (שורות) **לא פסיק להו** [אינו מפסיק אותם], אלא כותב אותם באותה שורה. **אבל הכא** [כאן] בבת היענה — **אפילו בשני שיטין נמי פסיק להו** [גם כן פוסק אותם], שרשאי לכתוב "בת" בשורה אחת ו"היענה" בשורה הבאה, משמע שהם נבדלים לגמרי.


###### Steinsaltz on Chullin 65a:3
[Steinsaltz on Chullin 65a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/65a:3)

א שנינו במשנה: **אבל אמרו חכמים כל עוף** הדורס טמא. **תניא** [שנויה ברייתא], **רבן גמליאל אומר:** עוף ש**דורס ואוכל** — **בידוע שהוא טמא, יש לו אצבע יתירה וזפק וקרקבנו נקלף** — **בידוע שהוא טהור. ר' אלעזר בר' צדוק אומר: מותחין לו חוט של משיחה,** והוא יושב עליו, ו**אם חולק את רגליו, שתים** מן האצבעות **לכאן** לפנים, **ושתים לכאן** לאחור — **טמא,** היו **שלש לכאן ואחת לכאן** — **טהור. ר' שמעון בן אלעזר אומר: כל עוף הקולט** מאכל **מן האויר** — **טמא.**


###### Steinsaltz on Chullin 65a:4
[Steinsaltz on Chullin 65a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/65a:4)

על כך תוהים: העוף הקרוי **ציפרתא נמי מקלט קלטה** [גם כן קולטת מן האויר], והיא טהורה! **אמר אביי:** ש**קולט ו**גם **אוכל** באויר **קאמרי** [אומרים אנו], ולא כזה שקולט באויר ואחר כך מניח לארץ ואוכל, כפי שעושה הציפרתא. ושבים לברייתא,


###### Steinsaltz on Chullin 65a:5
[Steinsaltz on Chullin 65a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/65a:5)

**אחרים אומרים:** אם הוא **שכן** (נמצא בשכנות) **עם** עופות **טמאים** — **טמא,** שכן **עם טהורים** — **טהור.**


###### Steinsaltz on Chullin 65a:6
[Steinsaltz on Chullin 65a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/65a:6)

ושואלים: **כמאן** [כדעת מי] היא דעת אחרים? האם **כ**דעת **ר' אליעזר, דתניא** [ששנויה ברייתא], **ר' אליעזר אומר: לא לחנם הלך זרזיר** ושכן **אצל עורב,** כפי המוכר לנו, **אלא מפני שהוא מינו?** ודוחים: **אפילו תימא רבנן** [תאמר שהוא כשיטת חכמים] החלוקים על ר' אליעזר, וסבורים שהזרזיר עוף כשר, **שכן ונדמה קאמרינן** [אומרים אנו], כלומר, לא די שהוא שוכן עם עופות טמאים, **אלא רק אם הוא גם דומה להם —** הרי זה סימן שגם הוא ממיניהם.


###### Steinsaltz on Chullin 65a:7
[Steinsaltz on Chullin 65a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/65a:7)

ב שנינו במשנה: **ובחגבים, כל שיש לו** ארבע רגלים וארבע כנפיים וקרצולים (כרעי ניתור) וכנפיו חופים את רובו הריהו כשר. ושואלים: **מאי** [מה פירוש] **רובו? אמר רב יהודה אמר רב: רוב ארכו, ואמרי לה** [ויש אומרים] שאמר **רוב הקיפו. אמר רב פפא: הלכך** [מכיון שכך] שיש שתי לשונות — מחמירים אנו בשתיהן, ולכן **בעינן** [צריכים אנו] שכנפיו יהיו חופות **רוב ארכו, ובעינן** [וצריכים אנו] גם שיהיו חופות את **רוב הקיפו.**


###### Steinsaltz on Chullin 65a:8
[Steinsaltz on Chullin 65a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/65a:8)

**תנו רבנן** [שנו חכמים]: **אין לו** לחגב כנפיים **עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן, כגון ה**חגב הקרוי **זחל** — הרי זה **מותר. ר' אלעזר בר' יוסי אומר:** נאמר ביחס לחגב "אך את זה תאכלו... **אשר לא כרעים** ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ" (ויקרא יא, כא), הקרי שלו הוא "אשר לו כרעים", והכתיב "אשר לא" — ללמד: **אף על פי שאין לו** כרעים **עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן** הריהו מותר באכילה. ושואלים: **מאי** [מהו] **זחל? אמר אביי:** הוא מה שקורין בארמית **אסקרין.**


###### Steinsaltz on Chullin 65a:9
[Steinsaltz on Chullin 65a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/65a:9)

ובענין החגבים הטהורים **תנו רבנן** [שנו חכמים] בפירוש הכתוב: **"את אלה מהם תאכלו את הארבה** למינו ואת הסלעם למינהו ואת החרגול למינהו ואת החגב למינהו" (שם כב), **ארבה** — **זה** הקרוי **גובאי, סלעם** — **זה רשון, חרגול** — **זה ניפול, חגב** — **זה גדיאן. מה תלמוד לומר,** מה בא ללמד **"למינו" "למינהו" "למינהו" "למינהו" ארבע פעמים,** לאחר כל אחד מהם? **להביא** ארבעה מינים דומים לאלו: **ציפורת כרמים, ויוחנא ירושלמית, והערצוביא, והרזבנית,** שגם הם מותרים באכילה.


###### Steinsaltz on Chullin 65a:10
[Steinsaltz on Chullin 65a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/65a:10)

**דבי** [החכם מבית מדרשו] של **ר' ישמעאל תנא** [שנה]: "למינו" "למינהו" "למינהו" "למינהו" **אלו כללי כללות** (כללים), **ו**המינים שנזכרו במפורש **אלו פרטי פרטות** (פרטים). וכך דורשים את הכתוב: **בפסוק הקודם נאמר "אך את זה תאכלו... אשר לו כרעים ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ", ואנו דורשים את האמור בשני פסוקים אלה במידת כלל ופרט וכלל: "אשר לו כרעים" הוא כלל —** כל שיש לו כרעים לנתר בהן (קרצולים), **"ארבה"** — **זה** פרט הקרוי **גובאי, "למינו"** — הרי זה כלל, ולפי כללי מדרש ההלכה, כאשר יש כלל ופרט וכלל — בא הכלל השני להוסיף כל דבר שהוא כעין הפרט, וכאן בא הכלל "למינו" **להביא** (לרבות)