## Steinsaltz on Chullin Daf 66a

###### Steinsaltz on Chullin 66a:1
[Steinsaltz on Chullin 66a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/66a:1)

ואומרים: **במאי קמיפלגי** [במה, באיזה מקרה חלוקים] **תנא דבי** [התנא מבית מדרשו] של **רב,** ששנה את הברייתא הראשונה (לעיל סה,א), **ותנא דבי** [והתנא מבית מדרשו] של **ר' ישמעאל? ב**חגב ש**ראשו ארוך קמיפלגי** [חלוקים הם], שלדעת תנא דבי רב הוא אסור, ולדעת תנא דבי ר' ישמעאל הוא מותר.


###### Steinsaltz on Chullin 66a:2
[Steinsaltz on Chullin 66a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/66a:2)

ומפרטים: **תנא דבי** [התנא מבית מדרשו] של **רב סבר** [סבור] שכך יש לדרוש את הכתובים: "את זה תאכלו וכו' **אשר לו כרעים** ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ" (ויקרא יא, כא) — הרי זה **כלל, "ארבה" "סלעם" "חרגול" "חגב",** וגם **"למינהו"** הכתוב אחר כל אחד מהם — כל אחד מהם הוא **פרט,** ולפי כללי מדרש ההלכה **כלל ופרט** — **אין בכלל אלא מה שבפרט,** ונמצא שרק **דמיניה** [מה שהוא מינו] של כל אחד מן הפרטים המפורשים בכתוב — **אין** [כן], טהור, אבל כל **דלאו דמיניה** [שאינו מינו] — **לא. ו**מ"מינהו" שנאמר אחרי כל אחד מן הפרטים הוא **מרבי דדמי ליה** [מרבה את מה שדומה לו] **משני צדדין,** כלומר, רק מה שהוא דומה לו לגמרי. והואיל ולכל אחד מן הפרטים המפורשים בכתוב יש ראש קצר, נמצא שחגב שראשו ארוך אסור באכילה.


###### Steinsaltz on Chullin 66a:3
[Steinsaltz on Chullin 66a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/66a:3)

ואילו **תנא דבי** [התנא מבית מדרשו] של **ר' ישמעאל סבר** [סבור] שכך יש לדרוש את הכתוב: **"אשר לו כרעים"** — הרי זה **כלל, "ארבה" "סלעם" "חרגול" "חגב"** — **פרט, "למינהו"** האמור בכל אחד מהם — **חזר וכלל,** ואם כן יש לנו **כלל ופרט וכלל,** ולפי כללי מדרש ההלכה — **אי** (אין) **אתה דן אלא כעין הפרט, ומרבי כל דדמי ליה בחד צד** [ומרבה כל שדומה לו, לפרט, אפילו בצד אחד], כלומר, שיש לו ארבעה סימנים, שהוא הצד המשותף לכל החגבים שהזכיר הכתוב במפורש, למרות שראשו ארוך.


###### Steinsaltz on Chullin 66a:4
[Steinsaltz on Chullin 66a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/66a:4)

ותוהים: לדעת תנא דבי ר' ישמעאל, כיצד ניתן לדרוש כאן במידת כלל ופרט וכלל? **והא לא דמי כללא קמא לכללא בתרא** [והרי אינו דומה הכלל הראשון לכלל האחרון]! שכן **כללא קמא** [הכלל הראשון] — **"אשר לו כרעים** ממעל לרגליו" **אמר רחמנא** [אמרה התורה], **דאית ליה אכול דלית ליה לא תיכול** [כל שיש לו כרעיים אכול, שאין לו כרעיים אל תאכל], ומשמע שאין צורך בסימנים נוספים, ואילו **כללא בתרא** [הכלל האחרון], "למינהו", מלמד שאינם כשרים **עד דשוו** [שיהיו שווים] **בארבעה סימנין,** כפי שלמדנו מן הצד השווה שבכולם!


###### Steinsaltz on Chullin 66a:5
[Steinsaltz on Chullin 66a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/66a:5)

ומשיבים: **תנא דבי** [התנא מבית מדרשו] של **ר' ישמעאל בכללי ופרטי כי האי גוונא דאין** [בכללים ופרטים כגון זה הוא דן], שלמרות שהכללים אינם שווים הוא דן במידת כלל ופרט וכלל. ומעירים: **ודאמרינן נמי בעלמא דדאין תנא דבי** [ומה שאנו אומרים בכלל, בכמה מקומות בתלמוד, שדן התנא מבית מדרשו] של **ר' ישמעאל בכללי ופרטי כי האי גוונא** [בכללים ופרטים כגון זה], דבר זה נלמד **מהכא** [מכאן].


###### Steinsaltz on Chullin 66a:6
[Steinsaltz on Chullin 66a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/66a:6)

ודנים במה ש**אמר מר** [החכם], התנא דבי ר' ישמעאל בסוף הברייתא: מ"חגב" שנזכר בפסוק זה למדנו שאינו כשר עד שיהא שמו חגב. ויש לשאול: **אי** (אם) **שמו חגב יכול** יהא כשר גם אם **אין בו כל הסימנין הללו** המשותפים למינים המפורשים בפסוק — ארבעה רגלים וארבע כנפיים, וקרצוליים, וכנפיו חופים את רובו? **תלמוד לומר "למינהו"** — **עד שיהו בו כל הסימנין הללו.** ושואלים: ואם **אין בו כל הסימנין הללו מהיכא תיתי** [מהיכן תבוא, תלמד] שיהיה מותר? הלא **ארבה וחרגול כתיב** [נאמר תחילה], ויש בהם כל אותם סימנים!


###### Steinsaltz on Chullin 66a:7
[Steinsaltz on Chullin 66a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/66a:7)

ומשיבים: **אי לא כתיב** [אם לא היה כתוב] **סלעם** — הייתי מפרש **כדקאמרת** [כמו שאתה אומר]. **השתא דכתיב** [עכשיו שנאמר] **סלעם,** ממנו למדנו **לרבויי** [לרבות] זה ש**ראשו ארוך,** ואינו דומה לכל הפרטים המנויים בפסוק זה, אם כן **אימא לירבי נמי כל דהו** [אמור שנרבה גם כן כל שהוא], גם זה שאין בו סימנים אלה, אם שמו חגב — על כן **קא משמע לן** [משמיע לנו] שלא.


###### Steinsaltz on Chullin 66a:8
[Steinsaltz on Chullin 66a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/66a:8)

ושואלים על סתירה שיש לכאורה בין הברייתות: **מאי שנא התם דאמרת** [במה שונה שם בברייתא של תנא דבי רב שאתה אומר]: **סלעם** — **זה רשון, חרגול** — **זה ניפול. ומאי שנא הכא דאמרת** [ומה שונה כאן בברייתא של תנא דבי ר' ישמעאל שאמרת]: **סלעם** — **זה ניפול, חרגול** — **זה רשון?** ומשיבים: **מר כי אתריה ומר כי אתריה** [חכם זה כלשון מקומו וחכם זה כמקומו].


###### Steinsaltz on Chullin 66a:9
[Steinsaltz on Chullin 66a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/66a:9)

א שנינו במשנה: **ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת. תנו רבנן** [שנו חכמים]: **אין לו עכשיו** קשקשים **ועתיד לגדל לאחר זמן, כגון הסולתנית והעפיאן,** שאין להם קשקשים בצעירותם — **הרי זה מותר.** וכן אם **יש לו** קשקשים **עכשיו ועתיד להשירן בשעה ש**הוא **עולה מן המים, כגון**