## Steinsaltz on Chullin Daf 78b

###### Steinsaltz on Chullin 78b:1
[Steinsaltz on Chullin 78b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/78b:1)

**זה בנה אב,** כלומר מן הכתוב "שה כבשים ושה עזים" (דברים יד, ד) למדנו בבנין אב: **כל מקום** בתורה **שנאמר "שה", אינו אלא להוציא את הכלאים!** ומשיבים, **אמר קרא** [המקרא] בענין אותו ואת בנו: "שור או שה" (ויקרא כב, כח), **"או"** — **לרבות את הכלאים.**


###### Steinsaltz on Chullin 78b:2
[Steinsaltz on Chullin 78b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/78b:2)

ושואלים: והרי **האי** [אותו] **"או" מיבעי ליה** [צריך אותו] כדי **לחלק, דסלקא דעתך אמינא** [שיעלה על דעתך לומר]: **עד דשחיט** [ששוחט] גם **שור ובנו** וגם **שה ובנו** ביום אחד **לא מיחייב** [אינו חייב], על כן **קא משמע לן** [משמיע לנו] "שור או שה", שאם שחט או שור ובנו, או שה ובנו — חייב! ומשיבים: **לחלק** ולחייב על כל אחד מהם, **מ**"ואת **בנו" נפקא** [יוצא], שלא נאמר "ואת בניהם".


###### Steinsaltz on Chullin 78b:3
[Steinsaltz on Chullin 78b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/78b:3)

ושואלים: **ואכתי מיבעי ליה** [ועדיין נצרך לו] "או" לחלק, **לכדתניא** [לכמו ששנויה ברייתא]: **אילו נאמר** רק **"שור ושה ובנו** לא תשחטו ביום אחד", **הייתי אומר:** אינו חייב **עד שישחוט שור ושה ובנו** של אחד מהם, לכך **תלמוד לומר: "שור או שה אותו ואת בנו",** שחייב גם אם שחט רק אחד מהם ובנו; **מאי לאו** [האם לא] **מ"או" נפקא ליה** [יוצא לו] הלימוד הזה? ודוחים: **לא, מ"אותו"** הוא נלמד, שאסור לשחוט אפילו אחד מהם ובנו, ומ"או" למדנו לרבות כלאיים.


###### Steinsaltz on Chullin 78b:4
[Steinsaltz on Chullin 78b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/78b:4)

ומקשים: **הניחא לרבנן** [זה נוח לשיטת חכמים] שתובא להלן, **דמייתר להו** [שמיותר להם] **"אותו"** לחלק, ומ"או" למדנו לרבות כלאיים. **אלא ל**שיטת **חנניה, דלא מייתר ליה** [שלא מיותר לו] **"אותו", לחלק** ולחייב על כל אחד מהם, שור ובנו או שה ובנו, **מנא ליה** [מנין לו]? ומשיבים: לשיטתו, **לחלק לא צריך קרא** [מקרא] מיוחד, מפני **דסבר לה** [שהוא סבור] **כ**דעת ר' יונתן.


###### Steinsaltz on Chullin 78b:5
[Steinsaltz on Chullin 78b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/78b:5)

**דתניא** [ששנויה ברייתא] לענין אחר: **"איש אשר יקלל את אביו ואת אמו** מות יומת" (ויקרא כ, ט), **אין לי** שחייב **אלא** מי שקילל את **אביו ו**גם את **אמו,** אבל אם קילל **אביו שלא** (ולא) **אמו,** או **אמו שלא** **אביו, מנין** שחייב? **תלמוד לומר** בהמשך הפסוק: **"אביו ואמו קלל** דמיו בו", לומר: **אביו קלל** — חייב, **אמו קלל** — חייב, אלו **דברי ר' יאשיה.**


###### Steinsaltz on Chullin 78b:6
[Steinsaltz on Chullin 78b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/78b:6)

**ר' יונתן אומר:** לא הוצרכנו לכך, אלא בכל מקום שנאמר "ואת" **משמע** גם **שניהם כאחד, ומשמע** גם כל **אחד בפני עצמו, עד שיפרוט לך הכתוב "יחדו",** לומר: דווקא שניהם יחד. ולשיטת ר' יונתן נמצא שלענין אותו ואת בנו, גם אם היה הכתוב אומר "ושור ושה" ולא "שור או שה", היינו למדים לחלק ולחייב על כל אחד מהם, ואם כן "או" מיותר לרבות את הכלאיים. וכשיטה זו הולך חנניה.


###### Steinsaltz on Chullin 78b:7
[Steinsaltz on Chullin 78b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/78b:7)

א הזכרנו את שיטת חנניה וחכמים. ומבררים: **מאי** [מהי] שיטת **חנניה ומאי רבנן** [ומהי שיטת חכמים]? **דתניא** [ששנויה ברייתא]: איסור **אותו ואת בנו נוהג בנקבות,** כלומר, באם ובנה, **ואינו נוהג בזכרים,** שאין איסור לשחוט אב ובנו ביום אחד. **חנניה אומר:** איסור אותו ואת בנו **נוהג בין בזכרים ובין בנקבות.**


###### Steinsaltz on Chullin 78b:8
[Steinsaltz on Chullin 78b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/78b:8)

ומסבירים: **מאי טעמא דרבנן** [מה הטעם של חכמים]? **דתניא** [ששנויה ברייתא]: **יכול יהא** איסור **אותו ואת בנו נוהג בין בזכרים ובין בנקבות? ו**לכאורה **דין הוא,** אפשר ללמוד דבר זה מסברה, ממצוה דומה: **חייב כאן** באותו ואת בנו, **וחייב ב**איסור לקיחת **אם על הבנים,** כלומר, במצות שילוח הקן; **מה כשחייב באם על הבנים** — חייב **בנקבות ולא בזכרים,** שהרי נאמר "והאם רובצת על האפרוחים" (דברים כב, ו), **אף כשחייב כאן,** באותו ואת בנו — הרי זה **בנקבות ולא בזכרים.**


###### Steinsaltz on Chullin 78b:9
[Steinsaltz on Chullin 78b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/78b:9)

אלא שיש לדחות: **לא, אם אמרת באם על הבנים,** שהוא נוהג רק באם, מפני שהקל במצוה זו, **שכן לא עשה בה מזומן כשאינו מזומן,** שאין חובה זו אלא כשהוא מוצא באקראי אם על הבנים, ולא בקן שבביתו — **תאמר** כן **באותו ואת בנו, ש**החמיר בו יותר, ו**עשה בו מזומן כשאינו מזומן?** ואם כן הדין נותן שינהג בזכרים ובנקבות!


###### Steinsaltz on Chullin 78b:10
[Steinsaltz on Chullin 78b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/78b:10)

על כן **תלמוד לומר:** "ושור או שה אותו ואת בנו" (ויקרא כב, כח), והמלה **"אותו"** שהיא מיותרת, באה לומר: ב**אחד** מן ההורים מדובר, בזכר או בנקבה, **ולא** ב**שנים.** וממשיכה הברייתא: מעתה, **אחר שחלק הכתוב** בדין אותו ואת בנו, והבהיר כי דווקא באחד מדובר, בזכרים או בנקבות — **זכיתי** לחזור ו**לדין** (לדון) כפי שהייתי סבור מתחילה: **חייב כאן וחייב באם על הבנים, מה כשחייב באם על הבנים** — **בנקבות ולא בזכרים, אף כשחייב כאן** — **בנקבות ולא בזכרים.**


###### Steinsaltz on Chullin 78b:11
[Steinsaltz on Chullin 78b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/78b:11)

**ואם נפשך** (רצונך) **לומר** ולטעון טענה כנגד זה — על כך יש להשיב: נאמר "אותו ואת **בנו"** — **מי שבנו כרוך אחריו, יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו.**


###### Steinsaltz on Chullin 78b:12
[Steinsaltz on Chullin 78b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/78b:12)

ושואלים: **מה** כוונת **"אם נפשך לומר"?** מה אפשר היה לומר כדי לסתור את הדברים? ומסבירים: **וכי תימא** [ואם תאמר] **"אותו"** לשון **זכר משמע,** על כך יש להשיב: **הרי הוא אומר "בנו"** — לומר **מי שבנו כרוך אחריו, יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו.**