## Steinsaltz on Chullin Daf 83a

###### Steinsaltz on Chullin 83a:1
[Steinsaltz on Chullin 83a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/83a:1)

**בא הכתוב ליתן עשה** ("והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו") **אחר לא תעשה** ("ולא תותירו ממנו עד בוקר"), **לומר שאין לוקין עליו,** אלו **דברי ר' יהודה.** ומכאן שאם לא כן היה לוקה משום "לא תותירו", למרות שהיא התראת ספק, שהרי צריך להתרות בו סמוך לעבירה, ובכל פעם שמתרים בו יכול הוא לומר שעדיין לילה הוא.


###### Steinsaltz on Chullin 83a:2
[Steinsaltz on Chullin 83a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/83a:2)

**ר' יעקב אומר: לא מן השם הוא זה,** לא זה הוא הטעם, **אלא משום דהוה ליה** [שהריהו] **לאו שאין בו מעשה,** שדי שישב ולא יעשה דבר כדי שיעבור על "לא תותירו", **וכל לאו שאין בו מעשה** — **אין לוקין עליו.**


###### Steinsaltz on Chullin 83a:3
[Steinsaltz on Chullin 83a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/83a:3)

ומציעים **תא שמע** [בוא ושמע] פתרון לשאלה על דעת סומכוס, ממה ששנינו בברייתא בענין איסור גיד הנשה: **אכל שני גידין משתי ירכות משתי בהמות** שונות — **סופג שמונים. ר' יהודה אומר: אינו סופג אלא ארבעים.** ויש לשאול: **היכי דמי** [כיצד בדיוק מדובר]? **אילימא** [אם תאמר] שאינו אוכלם יחד, אלא **בזה אחר זה, ובשתי התראות** שונות — **מאי טעמא** [מה הטעם] של **ר' יהודה** ש**אמר:** סופג **ארבעים ותו לא** [ולא יותר]? והרי עבר שתי עבירות נפרדות ובשתי התראות נפרדות! **אלא פשיטא** [פשוט] שמדובר שאכלם **בבת אחת ובחדא התראה** [ובהתראה אחת].


###### Steinsaltz on Chullin 83a:4
[Steinsaltz on Chullin 83a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/83a:4)

ומעתה יש לשאול: **מאן תנא קמא** [מיהו התנא הראשון] שלדעתו סופג שמונים? **אילימא רבנן דפליגי עליה** [אם תאמר חכמים שחלקו על] **סומכוס** במשנתנו — דבר זה אינך יכול לומר, שהרי **ומה התם** [שם], כששחט פרה ובת בתה ואחר כך שחט את בתה, שיש **גופין** (בעלי חיים) **מוחלקין** שגורמים לעבירה הכפולה — **פטרי רבנן** [פוטרים חכמים] מללקות פעמיים, **הכא** [כאן], בשני גידים, שאינם גופים חלוקים — **לא כל שכן** שלוקה אחת כשאכלם בבת אחת? **אלא לאו** [האם לא] שיטת **סומכוס היא?** ומכאן שלדעתו, כל העובר עבירה כפולה בגוף אחד, כגון שאכל שני זיתי חלב בהעלם אחד — חייב שתיים!


###### Steinsaltz on Chullin 83a:5
[Steinsaltz on Chullin 83a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/83a:5)

ודוחים: **לעולם** מדובר שאכל את שני הגידים **בזה אחר זה,** ובשתי התראות נפרדות, ולכן סופג שמונים גם לדעת חכמים החולקים במשנתנו על סומכוס. **ודקאמרת** [ומה שאמרת]: **מאי טעמא** [מה הטעם] של **ר' יהודה** שמחייב רק אחת? על כך יש להשיב: מדובר **כגון דלית ביה** [שאין בו] באחד מהם **כזית,** ור' יהודה הולך בענין זה לשיטתו. **דתניא** [ששנויה ברייתא]: **אכלו** את גיד הנשה **ואין בו כזית** — **חייב** מלקות, **ר' יהודה אומר:** אינו חייב **עד שיהא בו כזית.**


###### Steinsaltz on Chullin 83a:6
[Steinsaltz on Chullin 83a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/83a:6)

א משנה **בארבעה פרקים** (זמנים) **בשנה,** שרגילים ישראל לעשות סעודות גדולות, וקונים בהמות לשחיטה בו ביום, **המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו: אמה מכרתי** היום **לשחוט,** כדי שלא ישחוט את הבת בו ביום, או: **בתה מכרתי** היום **לשחוט,** כדי שלא ישחוט את האם. **ואלו הן: ערב יום טוב האחרון של חג** הסוכות, שמיני עצרת. **וערב יום טוב הראשון של פסח, וערב עצרת, וערב ראש השנה. וכדברי ר' יוסי הגלילי** — **אף ערב יום הכפורים בגליל.**


###### Steinsaltz on Chullin 83a:7
[Steinsaltz on Chullin 83a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/83a:7)

**אמר ר' יהודה: אימתי** המוכר פרה צריך להודיע — **בזמן שאין לו ריוח** של זמן, שמכר את האם או הבת באותו יום, **אבל** אם **יש לו ריוח,** שמכר את האם או הבת אתמול — **אין צריך להודיעו,** שכל הקונה — מן הסתם לשחוט בו ביום הוא קונה. **ומודה ר' יהודה במוכר את האם לחתן, ואת הבת לכלה** — **שצריך להודיעו,** למרות שלא מכרם באותו יום, שכן **בידוע ששניהם שוחטין ביום אחד** לכבוד שמחת הנישואין המשותפת.


###### Steinsaltz on Chullin 83a:8
[Steinsaltz on Chullin 83a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/83a:8)

ומוסיפים: **בארבעה פרקים אלו** ששנינו לעיל **משחיטין את הטבח בעל כרחו,** מכריחים את השוחט לשחוט בהמה שיש לו, כיצד? **אפילו שור שוה אלף דינרים ואין לו ללוקח** (לקונה) **אלא דינר,** ואין שם אלא קונה זה, אם נתן לו את הדינר — **כופין אותו לשחוט** ולתת לו בשר בשווי דינר; **לפיכך, אם מת** השור קודם שחיטה — **מת ללוקח,** והפסיד את הדינר שנתן. **אבל בשאר ימות השנה אינו כן,** אלא כדי שיחשב השור כשלו לענין זה, צריך הקונה למשוך את השור לרשותו, וכל זמן שלא עשה כן — יכול הטבח לחזור בו. **לפיכך, אם מת** קודם שחיטה — **מת למוכר,** וצריך לתת לקונה את כספו.


###### Steinsaltz on Chullin 83a:9
[Steinsaltz on Chullin 83a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/83a:9)

ב גמרא על מה ששנינו במשנה שבארבעה פרקים בשנה מוטל על המוכר להודיע לקונה שמכר בו ביום את אמה או בתה של הפרה שהוא מוכר לו, **תנא** [שנה החכם]: משום כך אין חובה על הקונה לברר את הדבר, ולכן **אם לא הודיעו** המוכר — **הולך** הקונה **ושוחט ואינו נמנע.**


###### Steinsaltz on Chullin 83a:10
[Steinsaltz on Chullin 83a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/83a:10)

שנינו: **אמר ר' יהודה אימתי** וכו'. ומודה ר' יהודה במוכר את האם לחתן ואת הבת לכלה שצריך להודיעו. ושואלים: **למה לי למיתני** [לשנות]: **את האם לחתן ואת הבת לכלה?** שישנה: את זו לחתן ואת זו לכלה! ומשיבים: **מלתא אגב אורחיה קמשמע לן** [דבר בדרך אגב משמיע לנו]: **דאורח ארעא למטרח בי חתנא טפי מבי כלתא** [שדרך ארץ לטרוח לחתונה בבית החתן יותר מבית הכלה], ולכן חתן קונה את האם הגדולה, והכלה את הבת הקטנה.


###### Steinsaltz on Chullin 83a:11
[Steinsaltz on Chullin 83a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/83a:11)

ג שנינו: **בארבעה פרקים אלו** משחיטין את הטבח בעל כורחו, לפיכך אם מת — מת ללוקח. ושואלים: **והא** [והרי] עדיין **לא משך** את הבהמה כדי לקנותה, ועדיין אינה שלו (למרות ששילם)! **אמר רב הונא אמר רב:** מדובר במשנה **כשמשך.** ומקשים: **אי הכי** [אם כך], **אימא סיפא** [אמור את סופה] של המשנה: **אבל בשאר ימות השנה אינו כן, לפיכך, אם מת** — **מת למוכר.** ואם מדובר במשנה כשמשך, מדוע לא מת לקונה? **והא** [והרי] **משך!**


###### Steinsaltz on Chullin 83a:12
[Steinsaltz on Chullin 83a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/83a:12)

**אמר ר' שמואל בר רב יצחק: לעולם** מדובר במשנה **שלא משך** הקונה, **ו**מדובר **כגון שזיכה לו** המוכר **על ידי** אדם **אחר,** שמסר לאותו אדם את השור כדי שיקנה בו בשר בשווי דינר עבור הקונה; **בארבעה פרקים אלו** ש**זכות הוא לו,** שהרי הוא רוצה שיהיה לו בשר לחג — חל הכלל ש**זכין לאדם שלא בפניו,** ואולם **בשאר ימות השנה,** ש**חוב הוא לו,** שאין הוא רוצה להוציא הוצאות שאינו חייב בהם — הרי **אין חבין לאדם שלא בפניו,** ולכן אם מת — מת למוכר.


###### Steinsaltz on Chullin 83a:13
[Steinsaltz on Chullin 83a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/83a:13)

**ר' אלעזר אומר, אמר ר' יוחנן** הסבר אחר: **בארבעה פרקים אלו העמידו חכמים דבריהם על דין תורה** שמעות קונות מיטלטלין, והמעות ששילם הקונה עבור הבשר קונות לו, ואין צורך במשיכה.


###### Steinsaltz on Chullin 83a:14
[Steinsaltz on Chullin 83a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/83a:14)

שכך **אמר ר' יוחנן: דבר תורה** — **מעות קונות** מיטלטלין בלא שימשוך, **ומה טעם אמרו** חכמים: רק **משיכה קונה** — **גזירה שמא** לאחר שקיבל המוכר את המעות שוב לא ידאג לשלומם של המיטלטלין שמכר, ואם תאחז בהם אש — לא יטרח להצילם, ו**יאמר לו** לקונה: **נשרפו חטיך בעליה** ואין זה מענייני. ומשום שמחת יום טוב, החזירו חכמים את הדבר לדין תורה, ואמרו שהכסף ששילם הלוקח קונה לו, ומשחיטים את הטבח בעל כורחו.


###### Steinsaltz on Chullin 83a:15
[Steinsaltz on Chullin 83a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/83a:15)

ד משנה **"יום אחד" האמור באותו ואת בנו** ("אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד". ויקרא כב, כח) — **היום הולך אחר הלילה,** שאם שחט את האם בלילה — אסור לשחוט את בנה ביום המחרת. אבל אם שחט את האם ביום — יכול לשחוט את בנה בלילה שלאחריו. **את זו דרש ר' שמעון בן זומא: נאמר במעשה בראשית "יום אחד"** (בראשית א, ה), **ונאמר באותו ואת בנו "יום אחד", מה יום אחד האמור במעשה בראשית** — **היום הולך אחר הלילה** שלפניו, שהרי נאמר: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", **אף יום אחד האמור באותו ואת בנו** — **היום הולך אחר הלילה** שלפניו.


###### Steinsaltz on Chullin 83a:16
[Steinsaltz on Chullin 83a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/83a:16)

ה גמרא **תנו רבנן** [שנו חכמים], **את זו דרש ר' שמעון בן זומא: לפי שכל הענין כולו** שאיסור אותו ואת בנו כתוב בו, **אינו מדבר אלא בקדשים, ובקדשים לילה הולך אחר היום, יכול אף זה כן?** לכך צריך ללימוד מיוחד, **נאמר כאן: "יום אחד", ונאמר במעשה בראשית: "יום אחד", מה "יום אחד" האמור במעשה בראשית** — **היום הולך אחר הלילה, אף יום האמור באותו ואת בנו** — **היום הולך אחר הלילה.**