## Steinsaltz on Chullin Daf 90b

###### Steinsaltz on Chullin 90b:1
[Steinsaltz on Chullin 90b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/90b:1)

אכן **לא איצטריך קרא לרבויי** [לא נצרך הכתוב לרבות], וכדברי חכמים. ואולם **כי איצטריך קרא** [כאשר נצרך הכתוב] לרבות, הרי זה **ל**ענין הקרבתו של **גיד הנשה במחובר,** שקרב על המזבח. ואולם אם פרש, אין הוא קרב.


###### Steinsaltz on Chullin 90b:2
[Steinsaltz on Chullin 90b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/90b:2)

**ורבנן** [וחכמים] משיבים על דבריו אלה של רבי, כי אין מקום לרבות את גיד הנשה (אף שהוא מחובר לגוף ירך הבהמה) להקרבה. שכן נאמר בדינם של הקרבנות **"ממשקה ישראל"** (יחזקאל מה, טו) — שאין דבר ראוי להיות קרב על המזבח אלא **מן המותר** באכילה **לישראל.** וכיון שגיד הנשה אסור באכילה לישראל, מעתה אף להקרבה על המזבח הריהו פסול.


###### Steinsaltz on Chullin 90b:3
[Steinsaltz on Chullin 90b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/90b:3)

**ורבי** משיב על דברי חכמים אלה, שאין גיד הנשה (המחובר לירך) נפסל להקרבה משום "ממשקה ישראל", **מידי דהוה** [כדבר שהוא] בדינם של ה**חלב ודם,** שאסורים למאכל ישראל, ובכל זאת הריהם קרבים על המזבח. **ורבנן** [וחכמים] משיבים על דברי רבי, שאין להשוות את הדברים — שכן דברים ש**מצותן בכך,** כחלב ודם, שהתורה ציותה שיש להקריבם **שאני** [שונה]. הוא מדינו של גיד הנשה, שלא נאמר ציווי להקריבו. ונמצא איפוא כי ר' חייא בר יוסף ור' יוחנן אכן חלוקים ביניהם (ושלא כדעת רב פפא), ומחלוקתם היא כמחלוקתם של תנאים אלה. שדעת ר' חייא בר יוסף כדעת רבי, ודעת ר' יוחנן כדעת חכמים.


###### Steinsaltz on Chullin 90b:4
[Steinsaltz on Chullin 90b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/90b:4)

א ועוד בדין הקרבת גיד הנשה בקרבנות שאינם נאכלים (עולה), **אמר רב הונא:** אין **גיד הנשה של עולה** (קרב) על המזבח, אלא המקריב את העולה **חולצו** לגיד הנשה מן הירך לפני ההקרבה, ומטילו **לתפוח** (ערימה עגולה של אפר הנתונה בראש המזבח). **אמר רב חסדא** לרב הונא בתמיהה על דבריו: **מרי דיכי** [אדון הלכה זו, בעל שמועה זו], **מי כתיב** [האם נאמר] בתורה באיסור גיד הנשה **"על כן לא יאכל המזבח** את גיד הנשה"? שנלמד מכאן איסור זה אף בקרבנות העולים על המזבח, והרי **"על כן לא יאכלו בני ישראל** את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה" (בראשית לב, לב) **כתיב** [נאמר]. הרי שלא נאמר איסור זה אלא לענין אכילת אדם ולא לענין אכילת מזבח.


###### Steinsaltz on Chullin 90b:5
[Steinsaltz on Chullin 90b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/90b:5)

**ורב הונא** הסבור שאף מזבח אסור באכילת גיד הנשה, מה טעם אמר כן? שכן נאמר בדין הקרבנות שיהיו **"ממשקה ישראל"** (יחזקאל מה, טו) — שאין הם באים אלא **מן** הדבר **המותר** באכילה **לישראל,** וגיד הנשה מאחר שאסור לישראל, אף למזבח הריהו פסול.


###### Steinsaltz on Chullin 90b:6
[Steinsaltz on Chullin 90b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/90b:6)

**מיתיבי** [מקשים] על דברי רב הונא ממה ששנינו בברייתא כי **גיד הנשה** (האסור באכילה) **של** קרבן **שלמים** (שמצוותו באכילה), מה יעשה בו? מוציאו מן הירך, ו**מכבדו** (מטאטא אותו) **לאמה** (תעלת מים העוברת בעזרה שבמקדש, ודרכה היו מתפנות הפסולת ושאריות אל מחוץ למקדש), **ו**אילו גיד הנשה **של** קרבן **עולה** — **מעלהו** להקרבה על גבי המזבח. ובפירוש דברי הברייתא האומרת בגיד הנשה של עולה "מעלהו", **מאי לאו** [האם אין] הכוונה ש**מעלהו ומקטירו,** שלא כדברי רב הונא! ודוחים:


###### Steinsaltz on Chullin 90b:7
[Steinsaltz on Chullin 90b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/90b:7)

**לא,** כוונת הדברים היא ש**מעלהו** את קרבן העולה כפי שהוא, **ו**לאחר מכן הריהו **חולצו** לגיד הנשה מתוך הירך, בראש המזבח. ותוהים על הסבר זה: **ומאחר ש**לאחר מכן הריהו **חולצו** לגיד הנשה, ואינו מקריבו, אם כן **למה** הריהו **מעלהו** בתחילה, ומדוע לא יחתוך את הירך ויוציא את הגיד מתוכה לפני העלאתה למזבח? ומשיבים: הטעם שמעלים בתחילה את הירך בשלמותה, **משום שנאמר** כנגד המביאים למקדש קרבנות פגומים ופחותים: **"הקריבהו נא לפחתך** הירצך או הישא פניך" (מלאכי א, ח). ואף ירך חתוכה הריהי כדבר הפחות ופגום, שאין זו כדרך כבוד הראויה להביאה לפני מלכים.


###### Steinsaltz on Chullin 90b:8
[Steinsaltz on Chullin 90b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/90b:8)

ומעירים: **תניא כוותיה** [שנויה ברייתא כמותו], כשיטתו של **רב הונא: גיד הנשה של** קרבן **שלמים** — **מכבדו לאמה** העוברת בעזרה, **ו**גיד הנשה **של** קרבן **עולה** — **חולצו** מתוך הירך של הקרבן, ונותנו **לתפוח.**


###### Steinsaltz on Chullin 90b:9
[Steinsaltz on Chullin 90b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/90b:9)

ב מתוך שהוזכר למעלה התפוח שבראש המזבח, מביאים עוד בעניינו, שכן **תנן התם** [שנינו שם, במשנה במסכת תמיד]: **תפוח היה באמצע המזבח, פעמים היה עליו** אפר ששיעורו **כשלש מאות כור. אמר** על כך **רבא:** לשון זו הריהי לשון **גוזמא** (הפלגה מרובה). ועניינה לומר שהיתה גדולה ביותר, ואולם מעולם לא היה בתפוח שיעור שכזה.


###### Steinsaltz on Chullin 90b:10
[Steinsaltz on Chullin 90b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/90b:10)

וכן על זו ששנינו עוד במסכת תמיד כי לפני שחיטתו, **השקו את** קרבן **התמיד** מים **בכוס של זהב,** כדי להקל בכך על פשיטת עורו לאחר השחיטה, **אמר רבא:** הרי זו לשון **גוזמא,** שלא היתה זו כוס של זהב.


###### Steinsaltz on Chullin 90b:11
[Steinsaltz on Chullin 90b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/90b:11)

ועוד בענין שימוש לשון שאינו מכוון כדיוקו, **אמר ר' אמי:** יש ו**דברה תורה לשון הואי** (גוזמה), וכמו כן יש ו**דברו נביאים לשון הואי,** וכיוצא בזה יש ו**דברו חכמים לשון הואי.** ומפרטים: **דברו חכמים לשון הואי** — **הא דאמרן** [זה שאמרנו מקודם, בתפוח ובכוס של זהב],


###### Steinsaltz on Chullin 90b:12
[Steinsaltz on Chullin 90b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/90b:12)

**דברה תורה לשון הואי** — שכן נאמר ("שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבוא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך **ערים גדולות ובצורות בשמים"** (דברים ט, א). והרי זו לשון גוזמה. וכן **דברו נביאים לשון הואי** — כגון זה שנאמר בתיאור המלכת שלמה המלך "ויעלו כל העם אחריו והעם מחללים בחלילים ושמחים שמחה גדולה **ותבקע הארץ לקולם"** (מלכים א א, מ). וודאי לא נבקעה הארץ למשמע קול זה.


###### Steinsaltz on Chullin 90b:13
[Steinsaltz on Chullin 90b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/90b:13)

ועוד בענין זה, **אמר ר' יצחק בר נחמני אמר שמואל: בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הואי, אלו הן: תפוח, גפן, ופרוכת.** ומפרטים: **תפוח** — **הא דאמרן** [זה שאמרנו מקודם],


###### Steinsaltz on Chullin 90b:14
[Steinsaltz on Chullin 90b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/90b:14)

**גפן** — **דתנן** [ששנינו במשנה]: כי צורה כעין **גפן של זהב היתה עומדת** באולם המקדש **על פתחו של היכל, ומודלה** (מורמת) היתה **על גבי כלונסות** (מוטות), **וכל מי שהיה מתנדב** (נודב) למקדש זהב בצורת עלה או בשיעור גדול יותר של **גרגיר** (ענבה יחידה), **או** שיעור גדול יותר כעין **אשכול** ענבים, היה **מביא** למקדש **ו**היה **תולה** אותה תרומה **בה,** בצורת גפן זו. ועל כך **אמר ר' אלעזר בר' צדוק: מעשה היה** במקדש, שכה גדולה היתה גפן זו, עד שהיה צורך ש**נמנו עליה שלש מאות כהנים** כדי **לפנותה** ממקומה למקום אחר, והרי זו לשון גוזמה.


###### Steinsaltz on Chullin 90b:15
[Steinsaltz on Chullin 90b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/90b:15)

**פרוכת** מה עניינה? — **דתנן** [שכן שנינו], **רבן שמעון בן גמליאל אומר משום** [בשם] **ר' שמעון הסגן** (סגן הכהנים): ה**פרוכת** שבמקדש היה **עוביה** כשיעור **טפח, ועל שבעים ושנים נירים** (נימים, חוטי שתי) היתה **נארגת, ועל כל נימה ונימה** מאותן שבעים ושנים נימים היו **עשרים וארבעה חוטין** לעשותה. שכן היתה הפרוכת עשויה מארבעה מינים: תכלת, ארגמן, תולעת שני, ושש, וחוטו של כל אחד מארבעת אלה היה כפול ששה חוטים. ומידותיה של הפרוכת: **ארכה** — **ארבעים באמה,** כגובהו של פתח האולם. **ורחבה** — **עשרים באמה,** כרוחבו של פתח האולם. **ומשמונים ושתי רבוא** (שמונה מאות ועשרים אלף) דינרים היתה הפרוכת **נעשת, ושתים** פרוכות חדשות היו **עושים ב**כל **שנה** ושנה. **ו**כה כבדה היתה הפרוכת עד שהוצרכו ל**שלש מאות כהנים** לשאת אותה כשהיו **מטבילין אותה.** ואף זו לשון גוזמה הבאה להורות שהיתה כבדה מאד.


###### Steinsaltz on Chullin 90b:16
[Steinsaltz on Chullin 90b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/90b:16)

ג שנינו במשנתנו כי נוהג דין גיד הנשה **בירך של ימין ובירך של שמאל.** ומסבירים: **מתניתין** [משנתנו] היא ש**לא כ**דעת **ר' יהודה, דתניא** [שכן שנויה ברייתא], **ר' יהודה אומר:** איסור **גיד הנשה** **אינו נוהג אלא ב**ירך **אחת** בלבד משתי ירכותיה של הבהמה, **והדעת מכרעת** כי **את** גיד הנשה **של** ירך צד **ימין** הוא שאסרה התורה.


###### Steinsaltz on Chullin 90b:17
[Steinsaltz on Chullin 90b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/90b:17)

**איבעיא להו** [נשאלה להם, לחכמים] מה כוונתו: האם **מיפשט פשיטא ליה** [פשוט לו] **לר' יהודה** שכך הוא הדין, **ומאי** [ומה] היא **דעת** זו המכרעת? **דעת תורה, או דלמא ספוקי מספקא ליה** [או שמא מסופק לו] ר' יהודה בדבר, **ומאי** [ומה] היא **דעת** זו המכרעת? **דעת נוטה** מן הסברה?


###### Steinsaltz on Chullin 90b:18
[Steinsaltz on Chullin 90b:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/90b:18)

ומציעים: **תא שמע** [בא ושמע] פתרון לבעיה זו ממה ששנינו כי **העצמות והגידים ו**הבשר **הנותר** מקרבן פסח **ישרפו ל**יום **ששה עשר** בניסן (למחרת יום טוב ראשון של פסח), **והוינן** [והתקשינו] **בה,** בלשונה של ברייתא זו: **הני גידי מאי עבידתייהו** [אלה הגידים הנזכרים בה, מה עניינם], שהרי **אי** [אם] המדובר ב**גידי בשר,** הגידים הרכים המצויים בבשר הבהמה — **ליכלינהו** [שיאכלם], שהרי הם בני אכילה, ובכלל מצות אכילת קרבן הפסח הם. **ואי דאייתור** [ואם המדובר שקרה ולא אכלם והם נותרו] — **היינו** [זהו] השנוי בברייתא זו **"נותר"! אלא** יש לומר כי המדובר ב**גידי צואר** הקשים כעצמות, ודרכם של בני אדם שלא לאוכלם בכלל. ויש להקשות: **אי לאו** [אם לא] **בשר נינהו** [הם] — **לישדינהו** [שיזרקם] לאשפה, ואין צורך להמתין ליום ט"ז בניסן ולשורפם אז!


###### Steinsaltz on Chullin 90b:19
[Steinsaltz on Chullin 90b:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/90b:19)

**ואמר רב חסדא: לא נצרכא** [לא נצרכה] זו להישנות **אלא ל**ענין **גיד הנשה, ואליבא** [ולשיטתו] של **ר' יהודה** ש**אמר** שאיסור גיד הנשה **אינו נוהג אלא ב**ירך **אחת** בלבד.


###### Steinsaltz on Chullin 90b:20
[Steinsaltz on Chullin 90b:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/90b:20)

ומכאן נאמר: **אי אמרת בשלמא ספוקי מספקא ליה** [נוח הוא אם אומר אתה כי מסופק לו] לר' יהודה אם איסור גיד הנשה נוהג בירך ימין או בירך שמאל — **שפיר** [יפה, מובן] מדוע הגידים של ירך ימין ושל ירך שמאל, אינם נאכלים (מפני הספק שמדין התורה), ונשרפים שניהם למחרת יום ראשון של פסח (מפני הספק איזהו הגיד הנאכל, ולכן עתה הוא נותר החייב בשריפה). **ואלא אי אמרת מיפשט פשיטא ליה** [אם אומר אתה כי פשוט לו, לר' יהודה שאיסור גיד הנשה נוהג בירך של ימין], אם כך את הגיד **דהיתירא** [של היתר], שאין בו איסור גיד הנשה, זה שבירך שמאל — **ליכליה** [שיאכלנו], כשאר קרבן הפסח, ואילו הגיד שבירך ימין שהוא **דאיסורא** [של איסור] — אין צורך לשרפו למחרת היום, אלא **לשדייה** [שיזרקנו]!


###### Steinsaltz on Chullin 90b:21
[Steinsaltz on Chullin 90b:21](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/90b:21)

**אמר רב איקא בר חנינא** בדחיית הראיה: **לעולם אימא** [אומר] **לך** כי אכן **מיפשט פשיטא ליה** [פשוט לו, לר' יהודה] שאיסור גיד הנשה נוהג בירך של ימין, **והכא במאי עסקינן** [וכאן בברייתא זו ששנינו בה ששני הגידים נשרפים, במה אנו עוסקים] — **כשהוכרו** בתחילה שני הגידים, של ירך ימין ושל ירך שמאל, והאחד נועד לאכילה והשני נועד להיזרק, **ו**אולם **לבסוף** (לאחר מכן) **נתערבו** זה עם זה, ואין יודעים מיהו הנאכל ומיהו הנזרק. ומפני הספק שניהם אינם נאכלים ו**נשרפים למחרת היום.**