## Steinsaltz on Chullin Daf 96b

###### Steinsaltz on Chullin 96b:1
[Steinsaltz on Chullin 96b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/96b:1)

**ו**אילו **ר' יהודה** הפוטר אכילה שכזו ממלקות, סבור לשון **אכילה כתיבה ביה** [כתובה בו, באיסור גיד הנשה], ואין אכילה נחשבת בפחות מכזית. **ורבנן** [וחכמים], מה הם משיבים על דבריו אלה של ר' יהודה? **ההיא** [אותה] לשון **אכילה** שנאמרה בגיד הנשה, באה ללמד על מקרה מיוחד, **דכי אית ביה** [שכאשר יש בו, בגיד הנשה] שיעור **ארבעה וחמשה זיתים, ואכל** מהם **חד כזית** [כזית אחד] בלבד — הריהו **מיחייב** [חייב] על כך. אבל כשיש בגיד הנשה כולו פחות מכזית, הריהו חייב אף על אכילתו של זה.


###### Steinsaltz on Chullin 96b:2
[Steinsaltz on Chullin 96b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/96b:2)

ושבים ושואלים: **ור' יהודה,** שדרש מלשון אכילה האמורה בגיד הנשה לענין שיעור כזית, מנין לו שחייבים על אכילת כזית אחד, בגיד הנשה שיש בו ארבעה וחמישה זיתים? ומשיבים: הלכה זו **מ**הכתוב **"אשר על כף הירך"** (בראשית לב, לב) **נפקא** [יוצאת, נלמדת].


###### Steinsaltz on Chullin 96b:3
[Steinsaltz on Chullin 96b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/96b:3)

ושבים ושואלים: **ורבנן** [וחכמים] שלמדו הלכה זו מלשון אכילה, מה למדים הם מהכתוב "אשר על כף הירך"? ומשיבים: הכתוב **ההוא מיבעי ליה** [נצרך לו] **לכ** דברי **שמואל.** שכן **אמר שמואל: לא אסרה תורה** בגיד הנשה **אלא** זה **שעל כף הירך.** ושואלים: **ו**לדעת **ר' יהודה** שלמד מהכתוב "אשר על כף הירך" דרשה אחרת, מנין לו דברי שמואל? ומשיבים: לדעת ר' יהודה גיד הנשה שבכל הירך אסור, שלא כשיטת שמואל, שהרי **"הירך" כתיב** [נאמר], והרי זה מורה שהגיד שב**כולה** של ה**ירך** הריהי אסור.


###### Steinsaltz on Chullin 96b:4
[Steinsaltz on Chullin 96b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/96b:4)

ושואלים: **ורבנן** [וחכמים] הסבורים כדברי שמואל, כיצד הם מפרשים את הכתוב "הירך"? ומשיבים: הכתוב **ההוא** בא להורות שמדובר בגיד **דפשיט איסוריה בכוליה ירך** [שפושט איסורו בכל הירך], והרי זה הגיד הפנימי, ו**לאפוקי** [להוציא, למעט] את הגיד ה**חיצון** הקצר, ש**לא** אסור. **ולעולם** לא נאסר גיד הנשה אלא בחלק **שעל הכף.** הרי איפוא שמחלוקת תנאים היא בדברי שמואל.


###### Steinsaltz on Chullin 96b:5
[Steinsaltz on Chullin 96b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/96b:5)

ושואלים: למדנו למעלה שהן חכמים והן ר' יהודה דרשו מן הכתוב "אשר על הכף", **ו**אולם הלא **האי** [זה] הכתוב **"כף" מיבעי ליה למעוטי** [נצרך לו למעט] **עוף** מאיסור גיד הנשה, **דלית ליה** [שכן אין לו] **כף!** ומשיבים: **תרי** [שתי פעמים] **"כף" כתיבי** [כתובות]. באיסור גיד הנשה ("על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אשר על כף הירך עד היום הזה כי נגע בכף ירך יעקב בהאבקו עמו"), ללמד על שני אלה.


###### Steinsaltz on Chullin 96b:6
[Steinsaltz on Chullin 96b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/96b:6)

א משנה **ירך ש**לא ניטל ממנה גיד הנשה, וכשנתבשלה בקדירה **נתבשל בה** עמה **גיד הנשה, אם יש** בירך כשיעור שגיד הנשה יתן **בה בנותן טעם** — **הרי זו** הירך **אסורה** באכילה. ו**כיצד משערין אותה** אם יש בה כשיעור **זה האוסרה באכילה?** מתייחסים לדבר **כ**אילו היה גיד הנשה שבירך **בשר** הנתון **ב**תוך **לפת.** ומעתה אם בשר (בשיעור זה של גיד הנשה) היה נותן טעם בלפת (בשיעור מידתה של הירך), אף הירך נאסרת על ידי גיד הנשה.


###### Steinsaltz on Chullin 96b:7
[Steinsaltz on Chullin 96b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/96b:7)

**גיד הנשה שנתבשל עם הגידים** האחרים, המותרים באכילה, מה הדין? **בזמן** (באופן) **ש**בו הוא **מכירו** את גיד הנשה ומוציאו מבין שאר הגידים, ואין איפוא בתבשיל אלא פליטת טעמו — שאר הגידים אסורים רק **ב**מקרה שבו יש בגיד הנשה כשיעור שב**נותן טעם, ואם לאו** [לא], שאינו יכול לזהות את גיד הנשה ולהפרידו משאר הגידים — הגידים **כולן אסורין,** שחוששים שכל גיד הריהו גיד הנשה. **ו**אילו **הרוטב** שלהם נאסר רק **ב**זמן שיש בגיד הנשה כדי שיהיה **נותן טעם** ברוטב.


###### Steinsaltz on Chullin 96b:8
[Steinsaltz on Chullin 96b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/96b:8)

**וכן** הדין ב**חתיכה של** בשר **נבלה, וכן** הוא ב**חתיכה של דג טמא שנתבשלה עם החתיכות** אחרות המותרות באכילה, ש**בזמן שמכירן** את החתיכות האסורות — הריהו מוציא אותן משאר החתיכות, והן אוסרות את החתיכות המותרות רק **ב**שיעור שיש בו **נותן טעם, ואם לאו** [לא], שאינו מזהה את החתיכות האסורות — החתיכות **כולן אסורות, והרוטב** שבו נתבשלו החתיכות אסור **בנותן טעם.**


###### Steinsaltz on Chullin 96b:9
[Steinsaltz on Chullin 96b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/96b:9)

ב גמרא שנינו במשנתנו שירך שהתבשלה עם גיד הנשה שבתוכה, הריהי נאסרת אם יש בגיד הנשה כשיעור נתינת טעם בירך. ועל כך **אמר שמואל: לא שנו** במשנתנו הלכה זו **אלא** באופן **שנתבשל בה** הגיד בתוך הירך, שכן הרוטב שבתבשיל מפעפע ומעביר את טעם הגיד בכל המתבשל בקדירה. **אבל** ירך ש**נצלה בה** גיד הנשה, שאין טעם הגיד מתפשט בירך אלא נצמת במקומו — אין הירך נאסרת בכך, והריהו **קולף** את בשר הירך שמעל גיד הנשה **ואוכל, עד ש**הוא **מגיע ל**מקומו של **גיד** הנשה, ואז מוציא אותו.


###### Steinsaltz on Chullin 96b:10
[Steinsaltz on Chullin 96b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Chullin/r/96b:10)

ותוהים: **איני** [כך הוא] שאין הדבר הצלוי מפעפע?! **והאמר** [והרי אמר] **רב הונא: גדי שצלאו בחלבו** (עם החלב שבו), שלא נטל את החלב שעל הכליות לפני שנצלה הגדי — **אסור לאכול** מאף חלק שבו, ו**אפילו מראש** (קצה) **אזנו** של הגדי, אף שאין שם חלב, והריהו מרוחק מהחלב. שנאסר כל הגדי באכילה, משום שאנו אומרים כי האיסור מפעפע בכולו!