## Steinsaltz on Gittin Daf 12b

###### Steinsaltz on Gittin 12b:1
[Steinsaltz on Gittin 12b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/12b:1)

**לוה ואוכל?** והרי אדוניו מפרנס אותו! ומשיבים: מדובר כאן **להעדפה** שהוא רוצה אוכל נוסף.


###### Steinsaltz on Gittin 12b:2
[Steinsaltz on Gittin 12b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/12b:2)

ומקשים: אם כן, **ולימא ליה** [ויאמר לו] **הקדש: עד השתא סגי** [עכשיו היה מספיק] **לך בלא העדפה והשתא נמי תיסגי** [ועכשיו גם כן יהיה מספיק] **לך בלא העדפה** ומדוע דווקא עכשיו רוצה אתה יותר? ויחול ההקדש גם על זה! ומשיבים: **הקדש גופיה** [עצמו] **ניחא ליה** [נוח לו] שיעבוד העבד ויאכל **כי היכי דלשבח עבדיה** [כדי שיושבח עבדו] על ידי אכילתו היתירה.


###### Steinsaltz on Gittin 12b:3
[Steinsaltz on Gittin 12b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/12b:3)

על עצם הענין הזה שאמרנו שהעבד **עושה ופורע,** תוהים: כיצד יכול הוא לעשות זאת, הלא **קמא קמא קדיש ליה** [ראשון ראשון שהוא עושה מיד נעשה לו קדוש], שהרי ידיו מוקדשות לשמים, ואם כן, כיצד יכול הוא לפרוע? ומשיבים: מדובר כאן כשהעבד עושה **בפחות פחות משוה פרוטה** ואין הקדש חל על פחות משווה פרוטה, ובסכומים הקטנים הללו הוא יכול לפרוע מעט מעט את חובו.


###### Steinsaltz on Gittin 12b:4
[Steinsaltz on Gittin 12b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/12b:4)

ומעירים לפרש את דברי רב שההקדש חל על ידיו של העבד דווקא אם מעלה לו רבו מזונות: **הכי נמי מסתברא** [כך גם כן מסתבר], ש**אמר רב: המקדיש ידי עבדו** — **אותו העבד עושה ואוכל, דאי** [שאם] **לא עבדא** [העבד] עצמו **מאן פלח ליה** [מי יעבוד לו, בשבילו] ומה יאכל? ומשמע מכאן שלדעת רב אין ההקדש חל על ידיו של העבד.


###### Steinsaltz on Gittin 12b:5
[Steinsaltz on Gittin 12b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/12b:5)

ומעתה, **אי אמרת בשלמא** [נניח אם אתה אומר] שהלכה **הך** [זו] שאמר רב שהעבד לווה ופורע, עוסקת **ב**זמן שאדונו **מעלה** לו מזונות **ו**הרי זה משום ש**אינו יכול** לומר לו שיעשה ולא יאכל, **והא** [ואילו הלכה זו] **בשאינו מעלה** לו רבו מזונות, ולכן אינו יכול להקדיש את ידי העבד — **שפיר** [יפה], ואין שתי האימרות של רב חלוקות ביניהן.


###### Steinsaltz on Gittin 12b:6
[Steinsaltz on Gittin 12b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/12b:6)

**אלא אי אמרת** [אם אתה אומר] שגם **הך** [ההלכה ההיא] מדברת **בשאינו מעלה** לו רבו מזונות, **ו**הקדשו חל משום ש**יכול** לומר לו שיעשה ולא יאכל, האם יש מקום לנימוק **דאי** [שאם] **לא עבדא** [העבד] עצמו **מאן פלח ליה** [מי יעבוד לו]? **מאן דבעי ניפלחיה** [מי שרוצה שיעבוד לו, בשבילו], שהרי אמרנו שהאדון יכול לומר לו שיתפרנס מן הצדקה!


###### Steinsaltz on Gittin 12b:7
[Steinsaltz on Gittin 12b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/12b:7)

**אלא לאו שמע מינה** [האם לא תלמד מכאן] שלדעת רב **אינו יכול** לומר לעבדו שיעבוד עבורו והוא לא יפרנס אותו. ומסכמים: אכן **שמע מינה** [למד מכאן] שכן הוא.


###### Steinsaltz on Gittin 12b:8
[Steinsaltz on Gittin 12b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/12b:8)

ומציעים: **תא שמע** [בוא ושמע] שיטה אחרת באותה בעיה, ש**אמר ר' יוחנן: הקוטע יד עבדו של חבירו** — **נותן שבתו** (פיצוי עבור מה שהעבד שובת ממלאכה כתוצאה מהפגיעה בו) **ו**דמי **רפואתו** של העבד **לרבו, ואותו העבד** שאינו יכול לעבוד **ניזון מן הצדקה. שמע מינה** [למד מכאן] ש**יכול הרב לומר לעבד "עשה עמי ואיני זנך",** שאם לא כן מדוע האדון נוטל דמי שבתו, כלומר, דמי מעשי ידיו של העבד, ועם זה ניזון הלה מן הצדקה?


###### Steinsaltz on Gittin 12b:9
[Steinsaltz on Gittin 12b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/12b:9)

ומשיבים: **הכא במאי עסקינן** [כאן במה אנו עוסקים] — **ב**זמן שרבו **מעלה לו מזונות.** ושואלים: **אי הכי** [אם כך] אתה מפרש, **אמאי** [מדוע] **ניזון** הוא **מן הצדקה?** הרי יש לו מזונות! ומשיבים: **להעדפה,** לדברים שמעבר למזונות שמקציב לו האדון.


###### Steinsaltz on Gittin 12b:10
[Steinsaltz on Gittin 12b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/12b:10)

ומקשים: **אי הכי** [אם כך] הלשון **"ניזון** מן הצדקה **"**שמשמעה מזונות בכדי צורכו בלבד, אינה מדוייקת, אלא **"מתפרנס** מן הצדקה **" מיבעי ליה** [צריך היה לו לומר]! **אלא לאו שמע מינה** [האם לא תלמד מכאן] שלדעת ר' יוחנן **יכול** הרב לומר לעבדו "עשה עמי ואיני זנך". ומסכמים: אכן, **שמע מינה** [למד מכאן] שכן הוא. כיון שהזכרנו את ההלכה הזו, דנים בה.


###### Steinsaltz on Gittin 12b:11
[Steinsaltz on Gittin 12b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/12b:11)

**אמר מר** [החכם]: **נותן שבתו ורפואתו לרבו.** ותוהים: **שבתו, פשיטא** [פשוט] הוא שכך הדין, שהרי האדון מפסיד מכך שהעבד אינו עובד! ומשיבים: **רפואתו איצטריכא ליה** [הוצרכה לו לומר] שהיא לרבו.


###### Steinsaltz on Gittin 12b:12
[Steinsaltz on Gittin 12b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/12b:12)

ומקשים: ואכן מדוע דמי רפואתו לרבו? הרי **רפואתו דידיה** [שלו] **היא, דבעי איתסויי ביה** [שהרי הוא צריך להתרפא בה] ולמה יתנה לרבו? ומשיבים: **לא צריכא** [נצרכה] אלא במקרה **דאמדוה** [שאמדוהו], העריכו הרופאים שהמכה או הפציעה הזו צריכה להתרפא **לחמשא יומי** [בחמישה ימים], **ועבדו ליה סמא חריפא ואתסי בתלתא יומי** [ועשו לו סם חריף והתרפא בשלושה ימים] במקום חמישה, **מהו דתימא** [שתאמר]: **צערא** [הצער] שהוא סבל על ידי הסם החריף והוזיל את דמי הריפוי — **דידיה** [שלו, של העבד] **הוא,** ומשום כך יהא מותר דמי הריפוי של העבד, על כן **קא משמע לן** [השמיע לנו] שלא, שאף דמים אלו שייכים לאדון ולא לעבד.


###### Steinsaltz on Gittin 12b:13
[Steinsaltz on Gittin 12b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/12b:13)

א על הדיון במשנתנו בין ר' מאיר וחכמים **תניא** [שנויה ברייתא]: **אמר ר' אלעזר, אמרנו לו למאיר: והלא זכות הוא לעבד שיוצא מתחת ידי רבו לחירות! אמר לנו: חוב הוא לו,** ומדוע? **שאם היה עבד כהן** — **פוסלו** על ידי כך **מן** אכילת **התרומה. אמרנו לו: והלא מה אם ירצה** הרב **שלא לזונו ושלא לפרנסו,** הלא **רשאי** הוא. ואם כן בעצם אין העבד מפסיד דבר בזה ששוחרר!


###### Steinsaltz on Gittin 12b:14
[Steinsaltz on Gittin 12b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/12b:14)

**אמר לנו:** למרות זאת, אף אם יכול האדון שלא לזונו, עדיין רשאי העבד לאכול תרומה, **ומה אילו עבד כהן** אפילו **שברח** מרבו, או **אשת כהן שמרדה על בעלה** (מסרבת למלא התחייבותיה כאשת איש) — **הלא** בכל זאת **אוכלין בתרומה** ממקום אחר, אף אם לא משל הבעל, **ו**אולם **זה,** עבד ששיחררו, **אינו אוכל** כלל מן התרומה וגם לא משל אחרים. **אבל** גט **אשה** — **חוב הוא לה, שכן פסלה מן התרומה ומפסידה מן המזונות.**


###### Steinsaltz on Gittin 12b:15
[Steinsaltz on Gittin 12b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/12b:15)

על דברי הברייתא הזו תוהים: **מאי קאמרו ליה, ומאי קא מהדר להו** [מה אמרו לו חכמים לר' מאיר, ומה הוא החזיר, השיב להם]? כלומר, נראים הדברים שאינם מדברים באותו נושא, ואין פה שאלה ותשובה באותו ענין. ומסבירים: **הכי קאמר להו** [כך אמר להם] ר' מאיר: **השבתוני על המזונות,** ואמרתם לי שהאדון אינו חייב לפרנס את העבד, **מה תשיבוני על התרומה?**


###### Steinsaltz on Gittin 12b:16
[Steinsaltz on Gittin 12b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/12b:16)

**וכי תימרו** [ואם תאמרו], **אי בעי זריק ליה גיטא ופסיל ליה** [אם רוצה האדון זורק לו שטר שיחרור בתוך ארבע אמות שלו ופוסל אותו בכך], אולם במקרה כזה אף לעבד יש עצה: **שביק ליה ועריק ואזיל לעלמא** [יעזוב אותו, את אדונו, ויברח ויילך לעולם] ולא יניח לאדונו לשחררו בעל כרחו, והוא ימשיך להתפרנס מן התרומה;