## Steinsaltz on Gittin Daf 13b

###### Steinsaltz on Gittin 13b:1
[Steinsaltz on Gittin 13b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/13b:1)

ומשיבים: **קסבר** [סבור] **רב פפא** שאם היה מדובר במשנתנו בהקנאה במעמד שלושתם, אין צורך להעמידה לדעת רב במעות צבורים דווקא, שכן לדעתו **כי** [כאשר] **אמר רב** שניתן להקנות במעמד שלושתם — **לא שנא** [שונה] **במלוה** שבו אין מקנים מעות מסויימים, **ולא שנא** [שונה] **בפקדון,** אלא בכלל אמר, ולכן אין הכרח שיהיו המעות צבורים, ומשום כך הוצרך רב פפא להסביר את דברי רב שמדובר במשנתנו בצבורים רק משום חשש למנה קבור.


###### Steinsaltz on Gittin 13b:2
[Steinsaltz on Gittin 13b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/13b:2)

ושואלים מצד שני: **רב זביד מאי טעמא** [מה טעם] **לא אמר כרב פפא** בפירוש דברי רב? ומשיבים: כי הוא סבור ש**לא מיתוקמא מתניתין** [אין אפשרות להעמיד את משנתנו] **בשכיב מרע. ממאי** [ממה] הוא מסיק דברים אלה? — **מדקתני** [ממה ששנה] בתחילת המשנה: **האומר "תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי", ומת** — **לא יתנו לאחר מיתה.**


###### Steinsaltz on Gittin 13b:3
[Steinsaltz on Gittin 13b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/13b:3)

ונדייק: **טעמא** [הטעם] דווקא ש**מת** האיש, **הא** [הרי] אם היה הדבר **מחיים** — **נותנין.** ונדייק עוד: אף בחייו של האיש, **טעמא** [הטעם] דווקא כש**אמר "תנו", הא** [הרי] אם **לא אמר "תנו",** אלא אמר רק "כתבו גט" — **אין נותנין.** **ו**אולם **שכיב מרע** שאמר כגון זה **אף על גב** [אף על פי] ש**לא אמר "תנו"** אלא רק "כתבו" — בכל זאת **נותנין** את הגט.


###### Steinsaltz on Gittin 13b:4
[Steinsaltz on Gittin 13b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/13b:4)

**דתנן** [שכן שנינו במשנה], **בראשונה היו אומרים: היוצא בקולר** (מעין שרשרת שעל הצוואר) שמוליכים בו את המחוייבים מיתה למלכות, **ואמר "כתבו גט לאשתי"** — **הרי אלו יכתבו ויתנו,** ואף שלא אמר במפורש "תנו", מכל מקום אנו מבינים שזו היתה כוונתו. **חזרו לומר** שאותו דין קיים **אף** ב**המפרש** (היוצא לים) **והיוצא בשיירא** לדרך רחוקה, שנותנים את הגט לאשה גם אם אמר הבעל רק "כתבו".


###### Steinsaltz on Gittin 13b:5
[Steinsaltz on Gittin 13b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/13b:5)

**ר' שמעון שזורי אומר: אף המסוכן,** כלומר, אדם שנוטה למות. ואם כן, יוצא מכאן שמי שמסוכן = שכיב מרע, אינו צריך לומר "תנו", אלא די לו שיאמר "כתבו". ואילו ממשנתנו עולה שמדובר דווקא כשהוא אומר "תנו", ואם כן ודאי אין המשנה מדברת בשכיב מרע.


###### Steinsaltz on Gittin 13b:6
[Steinsaltz on Gittin 13b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/13b:6)

**מתקיף לה** [מקשה על כך] **רב אשי: ומאן נימא לן דמתניתין** [ומי יאמר לנו שמשנתנו] כדעת **ר' שמעון שזורי היא? דלמא רבנן** [שמא כשיטת חכמים] **היא** והם אינם מונים את המסוכן בין אלה שאין צורך שיאמרו "תנו"! ואם כן, אפשר לפרש יפה את המשנה אפילו בשכיב מרע, ואין מכאן הוכחה.


###### Steinsaltz on Gittin 13b:7
[Steinsaltz on Gittin 13b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/13b:7)

א ודנים עתה **גופא** [לגופו] של אותו דבר ש**אמר רב הונא אמר רב,** האומר לחבירו: **"מנה לי בידך תנהו לו לפלוני",** אם היה זה **במעמד שלשתן** — **קנה** בכך אותו פלוני באותה שעה את המנה. **אמר רבא: מסתברא מילתיה** [מסתברים דבריו] של **רב** דווקא **בפקדון,** כאשר בעל הפקדון מורה לשומר הפקדון להעביר את המטבעות המסויימים שברשותו לאדם אחר הנמצא אף הוא באותו מעמד, ואנו מחשיבים את פעולת הקנין כאילו נתבצעה. **אבל במלוה** — **לא,** שהרי ההלוואה אינה דבר מסויים שניתן להקנות אותו.


###### Steinsaltz on Gittin 13b:8
[Steinsaltz on Gittin 13b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/13b:8)

ורבא עצמו מוסיף, ובלשון שבועה: **והאלהים! אמר רב: אפילו במלוה.** ומוסיפים: **אתמר נמי** [נאמר גם כן], ש**אמר שמואל משמיה** [משמו] של **לוי** במפורש: האומר לחבירו **"מלוה לי בידך, תנהו לו לפלוני",** אם היה זה **במעמד שלשתן** — **קנה.**


###### Steinsaltz on Gittin 13b:9
[Steinsaltz on Gittin 13b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/13b:9)

ושואלים: **וטעמא מאי** [ומהו טעם הדבר], מדוע באמת הוא קונה? **אמר אמימר: נעשה** הלווה **כאומר לו** למלווה **בשעת מתן מעות** בזמן קבלת ההלוואה: בזה **שעבדנא לך לדידך** [משועבד אני לך] **ולכל** מי **דאתו מחמתך** [שבאים מכוחך] ונעשה עתה זה המקבל במעמד שלושתם כבא כוחו של המלווה.


###### Steinsaltz on Gittin 13b:10
[Steinsaltz on Gittin 13b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/13b:10)

**אמר ליה** [לו] **רב אשי לאמימר: אלא מעתה,** לפי ההסבר שנתת לדבר, שהשיעבוד למקבל חל בזמן ההלוואה, אם **הקנה** במעמד שלושתם **לנולדים,** לאנשים ש**לא הוו** [היו] עדיין בעולם **בשעת מתן מעות, הכי נמי דלא קנו** [כך גם כן יהיה הדין שאינם קונים המקבלים], שהרי בשעה שנתן את הכסף ללווה לא היה הזוכה הזה קיים בעולם, ולא יכול היה הלווה להשתעבד לו.


###### Steinsaltz on Gittin 13b:11
[Steinsaltz on Gittin 13b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/13b:11)

ש**אפילו ל**דעת **ר' מאיר,** ש**אמר** ש**אדם מקנה** לחבירו **דבר** אף **שלא בא** עדיין אותו דבר **לעולם, הני מילי** [דברים אלה] אמורים כשהוא מקנה **לדבר ש**כבר **ישנו בעולם, אבל** להקנות **לדבר שאינו בעולם** — בוודאי ש**לא** יכול להקנות. ואולם כיון שרב אמר את דבריו בדרך כללית וללא הסתייגויות — משמע שדין ההקנייה של מעמד שלושתם חל בכל מקרה וגם על נולדים, ואינו תלוי בשיעבוד שבשעת מתן החוב!


###### Steinsaltz on Gittin 13b:12
[Steinsaltz on Gittin 13b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/13b:12)

**אלא אמר רב אשי,** זהו טעמו של דבר: