## Steinsaltz on Gittin Daf 37b

###### Steinsaltz on Gittin 37b:1
[Steinsaltz on Gittin 37b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/37b:1)

**המחזיר חוב לחבירו בשביעית** — **צריך** המלווה **שיאמר לו "משמט אני", ואם אמר לו** הלווה **"אף על פי כן** רוצה אני שתקבל ממני את חובי **"**— **יקבל הימנו, שנאמר: "וזה דבר השמטה"** (דברים טו, ב), ללמדנו שדי בכך שהמלווה מצהיר ואומר שהוא משמט, ואינו חייב לוותר על החוב אם הלווה רוצה להחזיר.


###### Steinsaltz on Gittin 37b:2
[Steinsaltz on Gittin 37b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/37b:2)

**אמר רבה: ותלי ליה** [ויכול המלווה לתלות עיניו בו] ולהראות לו שרצונו לקבל את החוב **עד דאמר הכי** [שיאמר הלווה כך] שבכל זאת הוא מחזיר. **איתיביה** [הקשה לו] **אביי** ממה ששנינו: **כשהוא,** הלווה, **נותן לו** למלווה, כשמחזיר לו חוב בשנת השמיטה, **אל יאמר לו "בחובי אני נותן לך", אלא יאמר לו "שלי הן ובמתנה אני נותן לך",** ומכאן משמע שהדבר נעשה מיוזמתו וברצונו החופשי של הלווה! **אמר ליה** [לו] רבה: **תלי ליה נמי** [יכול המלווה לתלות לו עיניו גם כן] **עד דאמר הכי** [שיאמר הלווה כך] ואין צורך בנתינה מתוך רצון גמור.


###### Steinsaltz on Gittin 37b:3
[Steinsaltz on Gittin 37b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/37b:3)

מסופר: **אבא בר מרתא,** ש**הוא** הנקרא גם **אבא בר מניומי, הוה מסיק ביה** [היה נושה בו] **רבה זוזי** [מעות] בחובו, **אייתינהו ניהליה** [הביאן לו] **בשביעית, אמר ליה** [לו] רבה: **משמט אני. שקלינהו ואזל** [לקחן אבא בר מרתא את המעות והלך]. **אתא** [בא] **אביי** לרבה **אשכחיה דהוה עציב** [מצא אותו שהוא עצוב], **אמר ליה** [לו]: **אמאי עציב מר** [מדוע עצוב אדוני]? **אמר ליה** [לו]: **הכי הוה** [כך היה] **מעשה,** שאבא בר מרתא הבין את הדברים כמשמעם ולא השיב את החוב.


###### Steinsaltz on Gittin 37b:4
[Steinsaltz on Gittin 37b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/37b:4)

**אזל לגביה** [הלך אביי אליו], אל אבא בר מרתא, **אמר ליה** [לו]: **אמטת ליה זוזי למר** [הבאת לו את המעות לאדוני]? **אמר ליה** [לו]: **אין** [כן]. **אמר ליה** [לו]: **ומאי** [ומה] **אמר לך? אמר ליה** [לו]: אמר לי **"משמט אני".** **אמר ליה** [לו] אביי: **ו**האם **אמרת ליה** [לו] **"אף על פי כן"? אמר ליה** [לו] אבא בר מרתא: **לא. אמר ליה** [לו]: **ואי אמרת ליה** [ואם היית אומר לו] **"אף על פי כן" הוה שקלינהו מינך** [היה לוקחן ממך], **השתא מיהת אמטינהו ניהליה** [עכשיו על כל פנים הבא אותן אליו] **ואימא ליה** [ואמור לו] **"אף על פי כן". אזל אמטינהו ניהליה** [הלך הביאן אליו] **ואמר ליה** [לו] **"אף על פי כן". שקלינהו מיניה** [לקחן ממנו], בסוף **אמר** רבה: **לא הוה ביה דעתא** [היתה בו דעת] **בהאי צורבא מרבנן מעיקרא** [בתלמיד חכם זה מתחילה] שהיה צריך ללמד אותו מה יאמר.


###### Steinsaltz on Gittin 37b:5
[Steinsaltz on Gittin 37b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/37b:5)

א **אמר רב יהודה אמר רב נחמן: נאמן אדם לומר "פרוסבול היה בידי ואבד ממני"** ויגבה חובו. ומסבירים: **מאי טעמא** [מה טעם] הדבר? **כיון דתקינו רבנן** [שתיקנו חכמים] תקנה זו של **פרוסבול** באופן שקל לעשותה, בוודאי שבמקרה שכזה אדם **לא שביק היתירא ואכיל איסורא** [אינו מניח היתר ואוכל איסור], ולכן מאמינים אנו לדבריו שבוודאי היה בידו פרוסבול.


###### Steinsaltz on Gittin 37b:6
[Steinsaltz on Gittin 37b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/37b:6)

**כי אתו לקמיה** [כשהיו באים לפני] **רב** עם מקרה כזה, של תביעה של חוב לאחר שנת השמיטה ובידי המלווה לא היה פרוסבול **אמר ליה** [היה אומר לו] למלווה: **מידי** [וכי] **פרוסבול היה לך ואבד?** ומסבירים שבדבר **כגון זה "פתח פיך לאלם"** (משלי לא, ח) **הוא,** ואין אומרים שהוא מתערב בכך לטובת אחד הצדדים, אלא רק מסייע לאדם שלא עלה בדעתו לומר את מה שצריך לטעון.


###### Steinsaltz on Gittin 37b:7
[Steinsaltz on Gittin 37b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/37b:7)

ומקשים, והרי **תנן** [שנינו במשנה]: **וכן בעל חוב שמוציא שטר חוב ואין עמו פרוסבול** — **הרי אלו לא יפרעו.** הרי שבלא פרוסבול, אפילו כאשר יש טענת אבידה בפי המלווה, נשמט החוב!


###### Steinsaltz on Gittin 37b:8
[Steinsaltz on Gittin 37b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/37b:8)

ומשיבים: **תנאי** [מחלוקת תנאים] **היא, דתניא** [שכן שנינו בברייתא]: **המוציא שטר חוב** בשביעית — **צריך שיהא עמו פרוסבול** כדי שלא יישמט. **וחכמים אומרים: אינו צריך** שיהא עימו פרוסבול, אלא סומכים על המלווה שמן הסתם עשה פרוסבול.


###### Steinsaltz on Gittin 37b:9
[Steinsaltz on Gittin 37b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/37b:9)

ב משנה **עבד** כנעני **שנשבה ופדאוהו, אם** פדאוהו **לשום** (לשם) **עבד** — **ישתעבד** לאלו שפדאוהו, **אם** פדאוהו **לשום** (לשם) **בן חורין** — **לא ישתעבד. רבן שמעון בן גמליאל אומר: בין כך ובין כך ישתעבד.**


###### Steinsaltz on Gittin 37b:10
[Steinsaltz on Gittin 37b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/37b:10)

ג גמרא ומבררים: **במאי עסקינן** [במה אנו עוסקים] במשנה זו? **אילימא** [אם תאמר] שהיה זה **לפני יאוש,** שהבעלים הראשונים עדיין לא התייאשו מן העבד, אפילו פדאוהו אם כן **לשום בן חורין אמאי** [מדוע] **לא ישתעבד?** הלא הוא עדיין ברשות בעליו! **אלא** אומר אתה שהיה זה **לאחר יאוש,** אולם אז גם אם פדאוהו **לשום עבד, אמאי** [מדוע] **ישתעבד?** הרי מחמת היאוש נעשה כהפקר, וקנה את עצמו לחירות!


###### Steinsaltz on Gittin 37b:11
[Steinsaltz on Gittin 37b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/37b:11)

**אמר אביי,** כך צריכים לפרש את המשנה: **לעולם** מדובר כאן **לפני יאוש, ו**לפיכך, לדעת סתם משנה, אם פדאוהו **לשום עבד** — **ישתעבד לרבו ראשון,** ואם פדאוהו **לשום בן חורין** — **לא ישתעבד לא לרבו ראשון ולא לרבו שני** (כלומר, לזה שפדאו), ומדוע? **לרבו שני לא** ישתעבד, **דהא לשום** [שהרי לשם] **בן חורין פרקיה** [פדה אותו], ואם כן אינו יכול עכשיו לתבוע לעשות אותו עבד. **לרבו ראשון נמי** [גם כן] **לא, דילמא ממנעי** [שמא ימנעו] אנשים **ולא פרקי** [יפדו] עבדים שנשבו אם ידעו שהפדוי חוזר להיות עבד של רבו הראשון.


###### Steinsaltz on Gittin 37b:12
[Steinsaltz on Gittin 37b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/37b:12)

**רבן שמעון בן גמליאל אומר: בין כך ובין כך ישתעבד** לרבו ראשון. ומסבירים: **קסבר** [סבור הוא]: **כשם שמצוה לפדות את בני חורין, כך מצוה לפדות את העבדים,** ומשום כך אין חוששים שלא יבואו לפדות עבדים שנשבו.


###### Steinsaltz on Gittin 37b:13
[Steinsaltz on Gittin 37b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/37b:13)

**רבא אמר:** צריך להבין את המשנה אחרת, **לעולם** מדובר פה **לאחר יאוש, ו**לפיכך, לדעת סתם משנה, אם פדאוהו **לשום עבד** — **ישתעבד לרבו שני,** שהרי הראשון נתייאש ממנו. אם פדאוהו **לשום בן חורין** — **לא ישתעבד לא לרבו ראשון ולא לרבו שני,** ומדוע לא ישתעבד? — **לרבו שני לא, דהא לשום** [שהרי לשם] **בן חורין פרקיה** [פדה אותו], **לרבו ראשון נמי** [גם כן] **לא, דהא** [שהרי] **לאחר יאוש הוה** [היה] הדבר.


###### Steinsaltz on Gittin 37b:14
[Steinsaltz on Gittin 37b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/37b:14)

ומה ש**רבן שמעון בן גמליאל אומר: בין כך ובין כך ישתעבד** — דבר זה יש להבין **כ**דברי **חזקיה,** ש**אמר חזקיה: מפני מה אמרו בין כך ובין כך ישתעבד? שלא יהא כל אחד ואחד** מן העבדים **הולך ומפיל** (מסגיר) את **עצמו לגייסות** של גויים **ומפקיע עצמו** באופן כזה **מיד רבו.**


###### Steinsaltz on Gittin 37b:15
[Steinsaltz on Gittin 37b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/37b:15)

**מיתיבי** [מקשים על כך] ממה ששנינו בברייתא, **אמר להן רבן שמעון בן גמליאל: כשם שמצוה לפדות את בני חורין, כך מצוה לפדות את העבדים. בשלמא** [נניח] **ל**שיטת **אביי,** ש**אמר** שמדובר כאן **לפני יאוש,** וטעמה של סתם משנה שלא ישתעבד לרבו הראשון — משום חשש שיימנעו אנשים מלפדות עבדים, **היינו דקאמר** [זהו הטעם שהוא אומר] **"כשם",** שזהו הטעם לדבריו, שאין חשש בדבר.


###### Steinsaltz on Gittin 37b:16
[Steinsaltz on Gittin 37b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/37b:16)

**אלא לרבא,** ש**אמר** שמדובר כאן **לאחר יאוש,** ואין סתם משנה חוששת שיימנעו מלפדות עבדים, האם **האי** [דבר זה] הוא משום מה שאמר רבן שמעון בן גמליאל **"כשם** שמצוה לפדות **"?** הלא **משום** הטעם של **חזקיה הוא!**


###### Steinsaltz on Gittin 37b:17
[Steinsaltz on Gittin 37b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/37b:17)

ומשיבים: **אמר** [יכול היה לומר] **לך רבא: רבן שמעון בן גמליאל לא הוי ידע מאי קאמרי רבנן** [לא ידע מה אומרים חכמים] בדיוק, **והכי קאמר להו** [וכך אמר להם]: **אי** [אם] **לפני יאוש קאמריתו** [אומרים אתם], **היינו,** אני אומר לכם את הנימוק **"כשם", אי** [אם] **לאחר יאוש קאמריתו** [אתם אומרים] הרי הטעם הוא **כ**דברי **חזקיה.**


###### Steinsaltz on Gittin 37b:18
[Steinsaltz on Gittin 37b:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/37b:18)

ושואלים: **ול**שיטת **רבא,** ש**אמר** שמדובר פה **לאחר יאוש, ו**הכוונה היא שמשתעבד **לרבו שני,** יש לשאול: והרי **רבו שני ממאן קני ליה** [ממי קנה אותו], ממי זכה בו — **משבאי,** ממי שלקח אותו בשבי, ואולם **שבאי גופיה** [עצמו] שהוא גוי, **מי קני ליה** [האם קונה אותו] האם יש לו קנין בעבד, שמשום כך אפשר לקנות אותו ממנו כעבד?


###### Steinsaltz on Gittin 37b:19
[Steinsaltz on Gittin 37b:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/37b:19)

ומשיבים: **אין** [כן], **קני ליה** [קונה אותו] **למעשה ידיו** שבזה יש לו זכות, ש**אמר ריש לקיש: מנין לגוי שקנה את הגוי** האחר כעבד **למעשה ידיו? — שנאמר: "וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו"** (ויקרא כה, מה), לומר: **אתם קונים מהם,** לכם יש קנין בהם,