## Steinsaltz on Gittin Daf 38b

###### Steinsaltz on Gittin 38b:1
[Steinsaltz on Gittin 38b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/38b:1)

**וכפו את רבה** (אדוניה) **ועשאה בת חורין, ואמר רב נחמן בר יצחק** כהסבר מדוע כפו אותו לעשות כן: **מנהג הפקר** (זנות) **נהגו בה** אנשים. משמע שמשום שהיא גורמת לאיסור מותר לשחרר אותה!


###### Steinsaltz on Gittin 38b:2
[Steinsaltz on Gittin 38b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/38b:2)

ודוחים: **הכי השתא** [וכי כך הוא הדבר] כיצד אתה משווה?! **התם** [שם] כשהיתה חציה שפחה **לא לעבד חזיא** [היא ראויה] להינשא **ולא לבן חורין חזיא** [היא ראויה], ומשום כך מובן מדוע היא מפקירה את עצמה, ואין אפשרות לפתור את הדבר בדרך אחרת אלא בכך שישחררוה. **הכא** [כאן] **אפשר** לאדון **דמיחד לה לעבדיה ומנטר לה** [שייחד אותה, את השפחה הזו לעבדו וישמור אותה] העבד מפני האנשים לבל יעשו עימה איסורים, ולא צריך הוא לשחררה בשל כך.


###### Steinsaltz on Gittin 38b:3
[Steinsaltz on Gittin 38b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/38b:3)

א **גופא** [לגופה] של אותה הלכה שהזכרנו **אמר רב יהודה אמר שמואל: כל המשחרר עבדו עובר ב**מצות **עשה, שנאמר: "לעלם בהם תעבדו"** (ויקרא כה, מו), וזו מצות עשה שצריך לעבוד בעבדים כל ימי חייהם, ולכן אסור לשחררם.


###### Steinsaltz on Gittin 38b:4
[Steinsaltz on Gittin 38b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/38b:4)

**מיתיבי** [מקשים] על כך ממה ששנינו: **מעשה בר' אליעזר שנכנס בבית הכנסת** להתפלל **ולא מצא עשרה** אנשים שיש בהם כדי מנין לתפילה בציבור, **ושחרר** את **עבדו והשלימו לעשרה,** משמע שמותר לשחרר עבד! ומשיבים: לצורך **מצוה שאני** [שונה] הדבר, שמשום מצוה של תפילה בעשרה מותר לעשות דבר זה.


###### Steinsaltz on Gittin 38b:5
[Steinsaltz on Gittin 38b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/38b:5)

על כך מקשים ממה ש**תנו רבנן** [שנו חכמים]: **"לעולם בהם תעבדו"** — הרי זו **רשות,** אלו **דברי ר' ישמעאל, ר' עקיבא אומר: חובה** היא. **ודילמא** [ושמא] **ר' אליעזר סבר לה** [סבור] **כמאן דאמר** [כמי שאומר] **רשות,** וממילא אין להוכיח מכאן — לשיטת הסבורים שאסור לשחרר עבד — שמותר לשחרר משום מצוה!


###### Steinsaltz on Gittin 38b:6
[Steinsaltz on Gittin 38b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/38b:6)

ומשיבים: **לא סלקא דעתך** [יעלה על דעתך] לומר שכך סובר ר' אליעזר, **דתניא בהדיא** [שכן שנויה ברייתא במפורש] בענין זה, ש**ר' אליעזר אומר:** "לעולם בהם תעבודו" — **חובה** הוא.


###### Steinsaltz on Gittin 38b:7
[Steinsaltz on Gittin 38b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/38b:7)

ובאותו ענין **אמר רבה: בהני תלת מילי** [בגלל שלושה דברים אלה] **נחתי** [יורדים, מתרוששים] **בעלי בתים מנכסיהון** [מנכסיהם]: **דמפקי עבדייהו לחירותא** [שמוציאים את עבדיהם לחירות], **ודסיירי נכסייהו בשבתא** [ושמסיירים ובודקים נכסיהם בשבת], **ודקבעי סעודתייהו בשבתא בעידן בי מדרשא** [ושקובעים סעודתם בשבת בזמן בית המדרש] ועל ידי כך נמנעים מלבוא לשמוע את הדרשה, וכפי ש**אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: שתי משפחות היו בירושלים, אחת קבעה סעודתא בשבתא** [סעודה בשבת] **ואחת קבעה סעודתא** [סעודה] **בערב שבת, ושתיהן נעקרו,** אחת משום ביטול בית המדרש, והשניה משום שעל ידי סעודה זו נכנסו לשבת כשהם שבעים ולא יכלו לאכול את סעודת השבת לתיאבון.


###### Steinsaltz on Gittin 38b:8
[Steinsaltz on Gittin 38b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/38b:8)

ב **אמר רבה אמר רב: המקדיש עבדו יצא לחירות** ומסביר: **מאי טעמא** [מה טעם] הדבר? — **גופיה** [גופו] של העבד **לא קדיש** [קדוש] שהרי הוא אינו יכול להתקדש בקדושת הגוף כקרבן. ואף שיהיה העבד קדוש רק **לדמי** [לדמים, למחירו] **לא קאמר** [אמר] בעליו, אם כן בהכרח יש לומר **דליהוי** [שיהיה] **"עם קדוש"** (ישראל) **קאמר** [אמר], שזו היתה כוונת הדברים כשאמר שמקדיש אותו, ונמצא ששיחררו בכך.


###### Steinsaltz on Gittin 38b:9
[Steinsaltz on Gittin 38b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/38b:9)

**ורב יוסף אמר** בשם **רב:** **המפקיר עבדו יצא לחירות.** ומעירים: **מאן דאמר** [מי שאומר] בשם רב **מקדיש** עבדו יצא לחירות — **כל שכן** שהוא סובר שכן הדין ב**מפקיר,** אבל **מאן דאמר** [מי שאומר] **מפקיר** עבדו יצא לחירות, **אבל מקדיש** לדעתו **לא** יצא לחירות. ומדוע? — **דלמא לדמי קאמר** [שמא כשהקדיש אותו — לדמים אמר] כשאר הקדש לצורך בדק הבית, שמוכרים אותו ומשתמשים בדמיו.


###### Steinsaltz on Gittin 38b:10
[Steinsaltz on Gittin 38b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/38b:10)

**איבעיא להו** [נשאלה להם ללומדים]: בשני מקרים אלה, של מקדיש ומפקיר עבדו, שאמרנו שיצא בהם לחירות, האם **צריך** האדון גם לכתוב **גט** (שטר) **שיחרור, או לא צריך?** ומציעים: **תא שמע** [בוא ושמע] פתרון לשאלה זו ממה ש**אמר רב חייא בר אבין אמר רב: אחד זה ואחד זה,** מקדיש ומפקיר — **יצא** העבד **לחירות, וצריך גט שחרור.**


###### Steinsaltz on Gittin 38b:11
[Steinsaltz on Gittin 38b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/38b:11)

**אמר רבה: ומותבינן אשמעתין** [ומקשים אנו על ההלכה שלנו], כלומר, על אותה הלכה שרבה עצמו אמר בשם רב יש מקום להקשות. כיצד? שנינו: **המקדיש נכסיו והיו בהן עבדים, אין הגזברין רשאין להוציאן לחירות, אבל מוכרין אותן,** את העבדים, **לאחרים, ואחרים מוציאין אותן לחירות. רבי אומר, אומר אני: אף הוא,** העבד **נותן דמי עצמו ויוצא** לחירות, **מפני שהוא** הגזבר **כמוכרו לו** (לעצמו). ומכל מקום אפשר ללמוד מכאן שעצם הקדשת העבד אינה מוציאה אותו לחירות! ודוחים: **מתניתא קא רמית עליה דרב** [מברייתא אתה מקשה על רב]? **רב** עצמו **תנא הוא ופליג** [וחולק] על ברייתא זו.


###### Steinsaltz on Gittin 38b:12
[Steinsaltz on Gittin 38b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/38b:12)

ומביאים קושיה אחרת על רב, **תא שמע** [בוא ושמע] ממה ששנינו על הנאמר: **"אך כל חרם** אשר יחרים איש לה' מכל אשר לו... מאדם ובהמה**"** (ויקרא כז, כח). ודרשו חכמים: **"מאדם"** — **אלו עבדיו ושפחותיו הכנענים,** משמע שאפשר להקדישם, ולא יצאו לחירות בכך! ומשיבים: **הכא במאי עסקינן** [כאן במה אנו עוסקים] — ש**אמר** במפורש שמקדיש אותם **לדמי** [לדמים].


###### Steinsaltz on Gittin 38b:13
[Steinsaltz on Gittin 38b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/38b:13)

ומקשים: **אי הכי** [אם כך], אפשר לומר שבברייתא **אידך** [האחרת] שהקשינו ממנה, ותירצנו שרב חולק עליה, **נמי** [גם כן] מדובר ש**אמר** האדון שהוא מקדיש את עבדיו **לדמי** [לדמים] ואין צורך לומר שרב חולק על אותה ברייתא!


###### Steinsaltz on Gittin 38b:14
[Steinsaltz on Gittin 38b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/38b:14)

ומשיבים: שם אי אפשר לתרץ כך, כי **אי הכי** [אם כך] אתה מפרש, מה שאמרו בברייתא ש**אין הגזברים רשאין להוציאן לחירות, גזברים מאי עבידתייהו** [מה מעשיהם] וכיצד יוציאו אותם לחירות אם לא זכו אלא בדמיהם?


###### Steinsaltz on Gittin 38b:15
[Steinsaltz on Gittin 38b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/38b:15)

**ותו** [ועוד], מה שנאמר שם: **אבל מוכרין אותן לאחרים ואחרים מוציאין אותן לחירות, אחרים מאי עבידתייהו** [מה מעשיהם], מדוע יוציאו הם את העבדים לחירות? **ותו** [ועוד], מה שנאמר שם: **רבי אומר, אומר אני: אף הוא נותן דמי עצמו ויוצא, מפני שהוא כמוכרו לו, ואי לדמי** [ואם לדמים] הקדישו, **מאי** [מה] פירוש **"מפני שהוא כמוכרו לו"?** וכל זה אינו מתיישב אלא לפי השיטה שההקדש הזה גורם הקדש לגופם של העבדים, אלא מכיון שאי אפשר לעשות דבר בגופם, צריך לפדות אותם באיזה אופן, ואין הברייתא כשיטת רב.


###### Steinsaltz on Gittin 38b:16
[Steinsaltz on Gittin 38b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/38b:16)

ומציעים עוד: **תא שמע** [בוא ושמע] ראיה נוספת נגד שיטתו של רב, ממה ששנינו: **המקדיש עבדו** — העבד **עושה** (עובד עבודה) **ואוכל** בשכר עבודתו, מפני **שלא הקדיש** האדון **אלא** את **דמיו** של העבד. משמע שהקדש חל עליו, ואינו משתחרר!