## Steinsaltz on Gittin Daf 48b

###### Steinsaltz on Gittin 48b:1
[Steinsaltz on Gittin 48b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/48b:1)

**"במספר שני תבואת ימכר לך"** (ויקרא כה, טו), משמע שלא גוף השדה נמכר אלא רק הזכות לאכילת התבואה משך מספר שנים ("שני תבואות").


###### Steinsaltz on Gittin 48b:2
[Steinsaltz on Gittin 48b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/48b:2)

**מתניתא** [ברייתא] מסייעת לו לריש לקיש, **דתניא** [שכן שנינו בברייתא]: **בכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאביו ביובל,** כלומר, בשדה שמכר אותה האב וחוזרת לידי הבנים ביובל אם מת אביהם. משמע שאף על פי שמכר האב את השדה והפירות שייכים לאחר, אין אנו רואים שדה זו כדבר שהוא "ראוי" (שאינו של האב אלא רק ראוי להיות שלו, ובמקרה זה אין הבכור נוטל בו פי שנים), אלא כ"מוחזק" בידי האב גם עתה, ולכן נוטל הבכור פי שנים. והטעם הוא מפני שאנו סבורים שבעצם גוף השדה לא נמכר.


###### Steinsaltz on Gittin 48b:3
[Steinsaltz on Gittin 48b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/48b:3)

**אמר אביי, נקטינן** [מוחזקים אנו]: **בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה,** שאם הוא רוצה לדון עם אדם אחר לגבי הקרקע של נכסי מלוג שלה, שהוא אוכל פירותיהם, צריך הוא לקבל הרשאה מיוחדת מאשתו. שכיון שזכותו בשדה היא רק לאכול מן הפירות, הרי אנו פוסקים שקנין פירות אינו כקנין הגוף, ומשום כך יכול הצד שכנגד לטעון שאין הבעל צד בדין זה כיון שאינו בעל הקרקע.


###### Steinsaltz on Gittin 48b:4
[Steinsaltz on Gittin 48b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/48b:4)

ומסבירים: **ולא אמרן** [אמרנו] הלכה זו **אלא** ש**לא נחית אפירי** [ירד לדין לגבי הפירות] אלא רק על גוף הקרקע, **אבל** אם **נחית אפירי** [ירד לדין על הפירות] שעליהם יש לו זכות ממונית ברורה, **מיגו דמשתעי דינא אפירי** [מתוך שמדבר בדין על הפירות] — **משתעי דינא אגופא** [מדבר גם בדין על גופה] של הקרקע ואינו צריך להרשאה מיוחדת.


###### Steinsaltz on Gittin 48b:6
[Steinsaltz on Gittin 48b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/48b:6)

א משנה **הניזקין שמין להן** הדיינים, לצורך גביית דמי ניזקם מן המזיק, בעידית (במובחר) שבנכסי המזיק, **ובעל חוב** גובה את חובו **בבינונית** של נכסי החייב לו, **וכתובת אשה** נגבית **בזיבורית** של נכסי הבעל. **ר' מאיר אומר: אף כתובת אשה** נגבית **בבינונית.**


###### Steinsaltz on Gittin 48b:7
[Steinsaltz on Gittin 48b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/48b:7)

ועוד אמרו בענין זה של דרכי פרעון: **אין נפרעין** לתשלום חוב ולשאר התחייבויות **מנכסים משועבדים** (שכבר מכרם החייב לאדם אחר) **במקום שיש** לחייב **נכסים בני חורין** שאין עליהם שום שיעבוד אחר, **ואפילו הן,** אותם נכסים בני חורין **זיבורית.** שגם כאשר מן הדין היה צריך אותו חייב לפרוע מן העידית, והעידית משועבדת לו — מכל מקום נפרעים ממנו מנכסים בני חורין אפילו הם זיבורית.


###### Steinsaltz on Gittin 48b:8
[Steinsaltz on Gittin 48b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/48b:8)

וכן **אין נפרעין** חוב של האבות שמתו **מנכסי יתומין אלא מן הזיבורית.**


###### Steinsaltz on Gittin 48b:9
[Steinsaltz on Gittin 48b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/48b:9)

ועוד אמרו: **אין מוציאין** מן הגזלן **לאכילת פירות ולשבח קרקעות,** שאם גזל שדה ומכרה לאחר, והקונה עבד בשדה והשביחה, וגדלו פירות בשדה, ולאחר זמן בא הנגזל ולקח את הקרקע והפירות שבה מן הקונה, הרי אותו קונה חוזר לגזלן לגבות ממנו את מה שהפסיד. ואינו גובה את הכל מנכסים משועבדים או מבני חורין דווקא, אלא שאת מה ששילם לגזלן עבור השדה מוציאים גם מנכסים משועבדים של הגזלן, אבל אין מוציאים מנכסי הגזלן לצורך פרעון דמי הפירות שנלקחו מן הקונה, וההשבחה שהשביח את השדה.


###### Steinsaltz on Gittin 48b:10
[Steinsaltz on Gittin 48b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/48b:10)

**ו**כן אין מוציאים **למזון האשה והבנות** שהוא מתנאי הכתובה שאדם מחייב עצמו לשלם מנכסיו לאשה ולבנות לאחר מותו לצורך מחייתן, **מנכסים משועבדים**, וכל התקנות הללו נעשו **מפני תיקון העולם.**


###### Steinsaltz on Gittin 48b:11
[Steinsaltz on Gittin 48b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/48b:11)

**ו**עוד אמרו: **המוצא מציאה** — **לא ישבע** שלא נטל ממנה כלום, **מפני תיקון העולם.**


###### Steinsaltz on Gittin 48b:12
[Steinsaltz on Gittin 48b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/48b:12)

ב גמרא הטעם במשנה "מפני תיקון העולם" מובן כמתייחס לכל הדברים במשנה זו. ושואלים: וכי מה שאמרו בראשית המשנה שהניזקים שמים להם בעידית **מפני תיקון העולם** הוא? הלא **דאורייתא היא** [מן התורה הוא], **דכתיב** [שנאמר] במזיק ממון חבירו: **"מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם"** (שמות כב, ד)!


###### Steinsaltz on Gittin 48b:13
[Steinsaltz on Gittin 48b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/48b:13)

**אמר אביי: לא צריכא** [נצרכה] אמירה זו שבמשנה **אלא ל**שיטת **ר' ישמעאל,** ש**אמר:** **דאורייתא** [מן התורה] **ב**נכסי ה**ניזק** **שיימינן** [אנו מעריכים] ולפי ערך העידית שבנכסי הניזק משלם המזיק, על כן **קא משמע לן** [השמיע לנו] התנא במשנתנו ש**מפני תיקון העולם שיימינן** [מעריכים אנו] **ב**עידית שבנכסי ה**מזיק** ולא לפי הניזק.


###### Steinsaltz on Gittin 48b:14
[Steinsaltz on Gittin 48b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/48b:14)

ומבררים: **מאי** [מה הם] דבריו אלה של **ר' ישמעאל** שרמז להם אביי? **דתניא** [שכן שנינו בברייתא]: הכתוב **"מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם"** מובנו: **מיטב שדהו** — **של ניזק, ומיטב כרמו** — **של ניזק,** שמשלם כפי העידית שבנכסי הניזק, אלו **דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר: לא בא הכתוב אלא לגבות לניזקין מן העידית** שבנכסי המזיק, אם אין לו מעות, **וקל וחומר להקדש** שגובה מן העידית.


###### Steinsaltz on Gittin 48b:15
[Steinsaltz on Gittin 48b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/48b:15)

ושואלים: **ול**דעת **ר' ישמעאל,** אם **אכל** (הזיק) המזיק מן הקרקע ה**שמנה** (המשובחת) שבנכסי הניזק — **משלם שמנה,** וגם אם **אכל** מן הקרקע ה**כחושה** — **משלם שמנה?! אמר רב אידי בר אבין: הכא במאי עסקינן** [כאן במה אנו עוסקים] — **כגון שאכלה** הבהמה המזיקה **ערוגה בין הערוגות, ולא ידעינן** [ואין אנו יודעים] **אי** [אם] **כחושה אכל, אי** [אם] **שמנה אכל,** שבמקרה זה **משלם ליה** [לו] המזיק **ממיטב** נכסיו.


###### Steinsaltz on Gittin 48b:16
[Steinsaltz on Gittin 48b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/48b:16)

על כך מקשים: **אמר רבא: אילו ידעינן** [אם היינו יודעים] ש**כחושה אכל** — היה **משלם כחושה, השתא דלא ידעינן** [עכשיו שאין אנו יודעים] **משלם** דווקא **שמנה?** הלא כלל הוא: **המוציא מחברו עליו הראיה,** וכל עוד לא הביא הניזק ראיה שערוגה שמנה נאכלה לא יקבל מעידית! **אלא אמר רב אחא בר יעקב:**