## Steinsaltz on Gittin Daf 51b

###### Steinsaltz on Gittin 51b:1
[Steinsaltz on Gittin 51b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/51b:1)

ומשיבים: **הוא** ר' יצחק, **דאמר** [שאומר, סבור] **כ**שיטת **ר' אליעזר בן יעקב. דתניא** [שכן שנינו בברייתא], **ר' אליעזר בן יעקב אומר: פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו, כיצד?** — אומר אדם לחבירו: **מנה לאביך** שמת **בידי** שהייתי חייב לו, **והאכלתיו פרס** (חצי ממנו) ועדיין אני חייב לך חצי מנה — **הרי זה נשבע** שפרע מחצית, כדרך שנשבע כל מודה במקצת הטענה, **וזה הוא** המקרה **שנשבע** אדם **על טענת עצמו,** שאף על פי שאחר לא תבע ממנו — הוא נשבע על סמך מה שאמר בעצמו.


###### Steinsaltz on Gittin 51b:2
[Steinsaltz on Gittin 51b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/51b:2)

**וחכמים אומרים: אינו אלא כמשיב אבידה, ופטור.** וכעין שיטת ר' אליעזר בן יעקב כך שיטת ר' יצחק, שכיון שאמר שמצא רק מחצית — הרי זה כמודה במקצת.


###### Steinsaltz on Gittin 51b:3
[Steinsaltz on Gittin 51b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/51b:3)

ושואלים: **ו**כי **ר' אליעזר בן יעקב לית ליה** [אין לו] סברה זו ש**משיב אבידה פטור? אמר רב:** כאן מדובר לא במקרה שהאיש בא והודה מעצמו, אלא **בטוענו קטן.** שהיה זה בן קטן של המת שתבעו, ואמר שהוא יודע שהלה חייב ממון לאביו, והנתבע הודה במקצתה של טענה זו, ואם כן, יש פה כפירה במקצת הטענה.


###### Steinsaltz on Gittin 51b:4
[Steinsaltz on Gittin 51b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/51b:4)

ותוהים: וכי **קטן מידי מששא אית ביה** [כלום ממש יש בו], בטענתו? **והתנן** [והרי שנינו במשנה]: **אין נשבעין על טענת חרש, שוטה וקטן,** שאין מתחשבים כלל בטענה של מי שאינו בר דעת! ולפי זה אם טוענו קטן הרי זה כאילו לא היתה טענה כלל, אלא הודאה מפי עצמו בלבד!


###### Steinsaltz on Gittin 51b:5
[Steinsaltz on Gittin 51b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/51b:5)

ומשיבים: **מאי** [מה] פירוש **"קטן"** שאמר רב — **גדול, ואמאי קרי ליה** [ומדוע קורא לו] **"קטן"?** ש**לגבי מילי** [דברים] של **אביו, קטן הוא,** שאינו יודע בוודאות, ואומר: אני סבור שאתה חייב לאבי יותר.


###### Steinsaltz on Gittin 51b:6
[Steinsaltz on Gittin 51b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/51b:6)

ושואלים: **אי הכי** [אם כך] אתה מפרש, כיצד אומר ר' אליעזר בן יעקב ש"אדם נשבע על טענת עצמו"? וכי **טענת עצמו** היא? הלא **טענת אחרים הוא!** ומשיבים: אמנם **טענת אחרים,** ואולם **הודאת עצמו.**


###### Steinsaltz on Gittin 51b:7
[Steinsaltz on Gittin 51b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/51b:7)

על כך תוהים: **כולהו טענתא נמי** [כל הטענות גם כן] של מודה במקצת **טענת אחרים והודאת עצמו נינהו** [הן]! **אלא** ר' אליעזר בן יעקב וחכמים **בד**ברי **רבה קמיפלגי** [חלוקים הם], ש**אמר רבה: מפני מה אמרה תורה** ש**מודה** ב**מקצת הטענה** — **ישבע,** ואילו זה הכופר בכל — לא ישבע? — הטעם הוא שעומדים על דעתו של אדם; **חזקה, אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו** לכפור ולהכחיש הכל כאשר בעל החוב יודע שהוא משקר.


###### Steinsaltz on Gittin 51b:8
[Steinsaltz on Gittin 51b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/51b:8)

**והאי** [וזה] המודה במקצת, **בכוליה בעי למכפריה ליה** [בכל היה רוצה לכפור לו], **והאי דלא כפריה** [וזה שלא כפר לו בכל] — **משום** ש**אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו,** **ו**בעצם **בכוליה בעי דלודי ליה** [בכל היה רוצה להודות לו], **והאי דלא אודי ליה** [וזה שלא הודה לו] ולא אמר שהוא באמת חייב הכל — **אישתמוטי הוא דקא משתמיט ליה** [משתמט הוא לו], **סבר** [חושב הוא]: **עד דהוו** [שיהיו] **לי זוזי ופרענא ליה** [מעות ואפרע לו] את השאר שלא הודיתי עליו, **ו**על כן **אמר רחמנא** [אמרה התורה]: **רמי שבועה עילויה כי היכי דלודי ליה בכוליה** [הטל שבועה עליו כדי שיודה לו בכל].


###### Steinsaltz on Gittin 51b:9
[Steinsaltz on Gittin 51b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/51b:9)

ובהשלכה המעשית של דבר זה למקרה שהבן תובע חוב של אביו נחלקו; **ר' אליעזר בן יעקב סבר: לא שנא** [אינו שונה] **בו** עצמו, במלווה, **ולא שנא** [ואינו שונה] **בבנו** של המלווה — **אינו מעיז** הלווה פניו, **והילכך** (ומשום כך) **לאו** [לא] **משיב אבידה הוא** משום שאנו אומרים שבעצם היה רוצה לכפור הכל, אלא מכיון שאינו יכול להעיז פנים כופר רק במקצת, ולכן צריך להישבע. **ורבנן סברי** [וחכמים סבורים]: **בו הוא** ש**אינו מעיז,** **אבל בבנו** הריהו **מעיז, ומ**ש**לא מעיז** ולא כפר הכל, הרי כ**משיב אבידה הוא,** ואין להשביעו.