## Steinsaltz on Gittin Daf 62a

###### Steinsaltz on Gittin 62a:1
[Steinsaltz on Gittin 62a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/62a:1)

**נותנת** **לה** **ואוכלת,** ויש לחשוש שמאכילה אותה דבר שאינו מעושר. ואם כן, **השתא** [עכשיו] כך אנו חוששים **מיגנב גנבא** [הרי היא גונבת] משל בעלה ונותנת לחברתה, **חלופי לא מיחלפא** [להחליף אינה מחליפה]? וכי אפשר לסמוך עליה שלא תחליף? אלא ודאי שחוששים, ואם כן לא רק בחמותו ובפונדקית אנו חוששים להחלפה!


###### Steinsaltz on Gittin 62a:2
[Steinsaltz on Gittin 62a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/62a:2)

**אמר רב יוסף: התם נמי מוריא ואמרה** [שם גם כן מורה היתר לעצמה לעשות כן ואומרת]: **תורא מדישיה קאכיל** [השור מדישו הוא אוכל] והיא סבורה שמפני שהיא עובדת בהכנת האוכל מותר לה ליטול ממנו ואין זו גניבה. ואין ללמוד מכאן לכל עם הארץ שחשוד הוא להחליף.


###### Steinsaltz on Gittin 62a:3
[Steinsaltz on Gittin 62a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/62a:3)

א ועוד בענין תבואה המופקדת בידיו של עם הארץ, **העיד ר' יוסי בן המשולם משום** [בשם] **ר' יוחנן אחיו שאמר משום ר' אלעזר בן חסמא: אין עושין חלת עם הארץ בטהרה,** שלא יעשה הגבל (לש הבצק) עבור עם הארץ, את חלק החלה בלבד בטהרה, **אבל עושין עיסת חוליו** (חולין שלו) כולה **בטהרה, ונוטל הימנה** (ממנה) **כדי** שיעור **חלה ומניחה בכפישא** (מין סל) **או באנחותא** (מין כלי) שאינם מקבלים טומאה, **וכשבא עם הארץ ליטול** את מה שעשה לו, **נוטל את שתיהן** (את העיסה ואת החלה) **ואינו חושש** הגבל שמא יטמא עם הארץ את החלה.


###### Steinsaltz on Gittin 62a:4
[Steinsaltz on Gittin 62a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/62a:4)

**ו**מאותו טעם **אין עושין** בבית הבד שמן תרומת **זיתיו** של עם הארץ **בטהרה,** **אבל עושין זיתים חוליו** (חולין שלו) כולם **בטהרה,** **ונוטל הימנה** מכל השמן **כדי תרומה ומניחה בכליו של חבר** שהם טהורים, **וכשבא עם הארץ ליטול** — **נוטל את שתיהן, ואינו חושש** הבדד (עושה השמן), לטומאת התרומה.


###### Steinsaltz on Gittin 62a:5
[Steinsaltz on Gittin 62a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/62a:5)

ושואלים: **וטעמא מאי** [ומה הטעם] שמותר לו לעשות כן? **אמר ר' יוחנן: משום כדי חייו** (פרנסתו) של **גבל** (האומן שעושה את מלאכת הלישה), **ומשום כדי חייו** של **בדד** (האומן העושה שמן מן הזיתים).


###### Steinsaltz on Gittin 62a:6
[Steinsaltz on Gittin 62a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/62a:6)

ומעירים: **וצריכא** [וצריך] להשמיע את ההלכה בשני המקרים. **דאי אשמועינן** [שאם היה משמיע לנו] רק דין **גבל,** היינו אומרים שדווקא בו הקלו **משום** ש**לא נפיש אגריה** [מרובה שכרו] ולכן הוא עני וצריך למזונות, **אבל בדד דנפיש אגריה** [שמרובה שכרו] — **אימא** [אמור] ש**לא** יקלו עליו. ומצד שני, **אי אשמועינן** [אם היה משמיע לנו] ב**בדד,** היינו אומרים שדווקא בו הקלו **משום** ש**לא שכיח ליה** [מצויה לו] עבודה אלא בעונה אחת בשנה, של מסיק הזיתים, **אבל גבל דשכיח ליה** [שמצויה לו] עבודה כל השנה — **אימא** [אמור] ש**לא,** על כן, **צריכא** [צריך] שייאמרו שני הדברים.


###### Steinsaltz on Gittin 62a:7
[Steinsaltz on Gittin 62a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/62a:7)

ולעצם הדין ש**אמר מר** [החכם] באותה ברייתא: **נוטל הימנה כדי חלה ומניחה בכפישא או באנחותא, וכשבא עם הארץ ליטול, נוטל את שתיהן ואינו חושש,** שואלים: **וליחוש דילמא נגע** [ונחשוש שמא יגע] עם הארץ **בה,** בחלה! ומשיבים: **דאמרינן ליה** [שאומרים אנו לו]: **חזי, אי נגעת בה הדרא לטיבלא** [ראה, אם אתה נוגע בה, בחלה, תחזור העיסה ותיעשה טבל].


###### Steinsaltz on Gittin 62a:8
[Steinsaltz on Gittin 62a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/62a:8)

ושואלים: **וליחוש דילמא** [ונחשוש שמא] **לא איכפת ליה** [לו] שהיא חוזרת ונעשית טבל! ומשיבים: **השתא לתקוני קא מיכוין** [עכשיו הרי לתקן הוא מכוון] ומשום כך לוקח גבל העושה בטהרה, ואתה רוצה לומר כי **מיכפת לא איכפת ליה** [לא איכפת לו] שתהא עיסתו כראוי?


###### Steinsaltz on Gittin 62a:9
[Steinsaltz on Gittin 62a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/62a:9)

ועוד למה ש**אמר מר** [החכם] בענין שמן: **נוטל הימנה כדי תרומה ומניחה בכליו של חבר, וכשבא עם הארץ ליטול, נוטל את שתיהן ואינו חושש,** שואלים: **וליחוש דילמא נגע** [ונחשוש שמא יגע] עם הארץ **בה,** בתרומת השמן בלא מתכוון! **בשלמא התם** [נניח שם בחלה] **אית ליה היכרא** [יש לו היכר] שהוא יודע שהוא שם אותו בכלי מיוחד שאין רגילים להניח בו בצק, אבל **הכא מאי היכרא אית ליה** [כאן מה, איזה היכר יש לו]? ומשיבים: **דמנח ליה** [שמניח אותו] את השמן **בכלי גללים, בכלי אבנים, בכלי אדמה** שאינם מקבלים טומאה.


###### Steinsaltz on Gittin 62a:10
[Steinsaltz on Gittin 62a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/62a:10)

ומקשים: **אי הכי** [אם כך] **מאי איריא** [מה שייך] מדוע דווקא בכלים של **חבר? אפילו** בכלים של **עם הארץ נמי** [גם כן] יכול להשתמש, שהרי כלים אלה אינם מקבלים כלל טומאה! ומשיבים: **הכי נמי קאמר** [כך גם כן אמר], שכוונתו היתה לומר **בכלים של עם הארץ** שאינם מקבלים טומאה, ולכן הם **הראויין להשתמש בהן חבר.**


###### Steinsaltz on Gittin 62a:11
[Steinsaltz on Gittin 62a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/62a:11)

ב שנינו במשנה **מחזיקין ידי גוים בשביעית.** ותוהים: **מחזיקין? והאמר** [והרי אמר] **רב דימי בר שישנא משמיה** [משמו] של **רב: אין עודרין עם הגוי בשביעית, ואין כופלין "שלום" לגוי!** ומשיבים: **לא צריכא** [נצרכה] אין הכוונה שמסייעים להם בעבודה ממש, אלא **למימרא להו "אחזוקו" בעלמא** [לומר להם "התחזקו" בלבד], **כי הא** [כמו זה] ש**רב יהודה אמר להו "אחזוקו"** [היה אומר להם "התחזקו"], **רב ששת אמר להו "אשרתא"** [היה אומר להם "יישר כוחכם "] וביטויים כאלה בוודאי מותרים.


###### Steinsaltz on Gittin 62a:12
[Steinsaltz on Gittin 62a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/62a:12)

ג שנינו במשנה: **ואין כופלין "שלום" לגוי.** ומספרים: **רב חסדא** היה **מקדים ויהיב להו שלמא** [ונותן להם שלום] כדי שעל ידי זה לא יצטרך לכפול "שלום" בתשובה. ואילו **רב כהנא אמר להו** [היה אומר להם, לגויים] **"שלמא למר"** [שלום לאדוני] כשהיה עונה להם, ועל ידי זה לא היה צריך לכפול.


###### Steinsaltz on Gittin 62a:13
[Steinsaltz on Gittin 62a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/62a:13)

ד שנינו במשנה: **ושואלין בשלומן.** ותוהים: **השתא** [עכשיו, הרי] **אחזוקי מחזקינן** [מחזקים אנו] את ידיהם, ומעודדים אותם, אם כן **שואלין בשלומן מיבעיא** [נצרכה לומר]? **אמר רב ייבא: לא נצרכא** [נצרכה] הלכה זו **אלא ליום חגם. דתניא** [שכן שנינו בברייתא]: **לא יכנס אדם לביתו של גוי ביום חגו ויתן לו "שלום",** מפני שהוא נראה שהוא מברך אותו לכבוד חגו. אם **מצאו בשוק** — **נותן לו** "שלום" **בשפה רפה ובכובד ראש** שלא ייראה כאילו הוא שמח בשמחתו.


###### Steinsaltz on Gittin 62a:14
[Steinsaltz on Gittin 62a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/62a:14)

ה ובענין זה של כפילת שלום מסופר: **רב הונא ורב חסדא הוו יתבי** [היו יושבים], **חליף ואזיל** [חלף ועבר] החכם **גניבא** לידם. **אמר ליה** [לו] **חד לחבריה** [אחד לחבירו]: **ניקום מקמיה, דבר אוריין** [נעמוד מלפניו, לכבודו, שבן תורה] **הוא.** **אמר לו: ומקמי פלגאה ניקום** [וכי מלפני בעל מחלוקת נעמוד]? **אדהכי אתא איהו לגבייהו** [בינתיים בא הוא אצלם], **אמר להו** [להם]: **שלמא עלייכו מלכי, שלמא עלייכו מלכי** [שלום עליכם מלכים, שלום עליכם מלכים]! **אמרו ליה** [לו]: **מנא** [מניין] **לך דרבנן איקרו** [שחכמים נקראו] **מלכים? אמר להו** [להם]: **דכתיב** [שנאמר]: בדברי החכמה־התורה בספר משלי **"בי מלכים ימלכו"** (משלי ח, טו).


###### Steinsaltz on Gittin 62a:15
[Steinsaltz on Gittin 62a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/62a:15)

**אמרו ליה** [לו]: **ומנא** [ומניין] **לך דכפלינן "שלמא" למלכי** [שכופלים "שלום" למלכים]? **אמר להו** [להם]: ש**אמר רב יהודה אמר רב: מנין שכופלין "שלום" למלך? שנאמר: "ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים** לך דויד ועמך בן ישי שלום, שלום לך ושלום לעוזרך**"**(דברי הימים א יב, יט), משמע שכופלים "שלום" למלך.


###### Steinsaltz on Gittin 62a:16
[Steinsaltz on Gittin 62a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Gittin/r/62a:16)

**אמרי ליה** [אמרו לו]: **ליטעום מר מידי** [יטעום אדוני דבר מה], **אמר להו** [להם]: **הכי** [כך] **אמר רב יהודה אמר רב: אסור לו לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר** בכתוב: **"ונתתי עשב בשדך לבהמתך"** (דברים יא, טו), **והדר** [ואחר כך] נאמר: **"ואכלת ושבעת"**