## Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim Chapter 8

###### Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:1:1
[Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:1:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/8:1:1)

א הלכה א משנה כיון שעסקנו בפרק הקודם בדין מעות שנמצאו במקדש או בירושלים, ובדין בשר או בהמה שנמצאו בירושלים או סביבותיה, מביאים עוד בדין דברים הנמצאים בירושלים לענין טומאה וטהרה. **כל הרוקין הנמצאין בירושלים** לא גזרו עליהם חכמים טומאה (ראה עיונים). משום שלא היו מצויים בה גויים, ואף שאר הטמאים נמנעו מלבוא אליה משום ההקפדה היתרה שהיו נוהגים בירושלים בענייני טומאה. ולכן הם **טהורין,** שההנחה היא שרוק זה היה של אדם טהור, **חוץ משל שוק העליון,** שרוק הנמצא בו טמא, משום שהיו מצויים בו טמאים, אלו **דברי ר' מאיר.** **ר' יוסי אומר: בשאר כל ימות השנה,** כלומר, בכל הימים שאינם משלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות) הרוקים **ש**נמצאו **באמצע** הרחוב — **טמאין,** ו**שבצדדין** — **טהורין,** שבכל ימות השנה (פרט לרגלים) היו מצויים ברחובות ירושלים טמאים רבים והיו הם מהלכים באמצע הרחוב, והטהורים שנמנעו ממגע בטמאים היו הולכים בצידי הרחוב, ולפיכך מסתבר שרוק הנמצא באמצע הרחוב — של טמא הוא, ושנמצא בצד — של טהור הוא. **ובשעת הרגל** שרוב האנשים הם עולי רגלים והם טהורים, הרוקין **שבאמצע** — **טהורין, שבצדדין** — **טמאין,** וטעמו, **מפני ש**בשעת הרגל **ה**טמאים שהם **מעוטין מסתלקין לצדדין.** ועוד אמרו: **כל הכלים הנמצאין בירושלם** ב**דרך** ה**ירידה לבית הטבילה** — **טמאין,** מפני שיש להניח שעוד לא טבלו אותם וטמאים הם, אבל אלה שנמצאים ב**דרך עליה** — **טהורין,** שיש להניח שכבר נטבלו. וטעם ההבדל, **שלא כירידתן עלייתן,** שאפשר להבחין בבירור אם הם בדרך ירידה לבית הטבילה או העליה, אלו **דברי ר' מאיר.** ואילו **ר' יוסי אומר: כולן טהורין, חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקברות** (לליקוט עצמות המת), שעליהם יש לחשוש שהם באמת טמאים, ואולם שאר כלים בוודאי טהורים הם. **סכין** שחיטה **שנמצאת בארבעה עשר** בניסן, יום שחיטת הפסח — **שוחט בה מיד,** ואינו צריך לחשוש שמא היא טמאה, שמן הסתם כיון שהיא ראויה לשחיטה ודאי כבר הטבילוה מאתמול כדי שיוכלו לשחוט בה היום את הפסח בטהרה. אם מצא אותה **בשלשה עשר** בניסן — **שונה** (חוזר) **ומטביל** אותה מספק, שמא עדיין לא הטבילוה בעליה, שהרי עדיין יש להם זמן לכך עד הערב. מצא **קופיץ** (סכין גדולה) המיועדת לחיתוך בשר הבהמה ושבירת עצמותיה — **בזה ובזה** בין אם נמצאה בשלושה עשר בין בארבעה עשר — הריהו **שונה ומטביל** אותה מספק, שמאחר ואסורה שבירת עצמות קרבן הפסח, אין לבעליה צורך בה ביום ארבעה עשר, אלא למחרתו לצורך קרבנות החג (שמותרת בהם שבירת עצם), וכיון שעדיין יש לו זמן עד הערב, יתכן שעדיין לא הטבילה לטהרתה. אבל אם **חל ארבעה עשר להיות בשבת** — **שוחט בה,** באותו קופיץ **מיד,** ואינו חושש שמא עדיין לא הטבילה בעליה, שמאחר וטבילת כלי אסורה בשבת ודאי הטבילה כבר מערב שבת ביום שלושה עשר בניסן, והריהי איפוא טהורה. מצא קופיץ **בחמשה עשר** בניסן, כלומר, ביום טוב עצמו — **שוחט בה מיד.** שוודאי הטבילוהו בעליו מאתמול כדי שיוכלו להשתמש בו היום לשבירת עצמות קרבן החגיגה. **נמצאה** (נמצא) הקופיץ **קשורה לסכין** — **הרי היא כסכין,** שאם נמצאו בשלושה עשר בניסן — שונה ומטביל את הקופיץ ואינו יכול להשתמש בו אלא למחרת, ואם נמצא בארבעה עשר — שוחט בו מיד, שודאי כבר הטבילוהו מאתמול.


###### Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:1:2
[Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:1:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/8:1:2)

א גמרא שנינו במשנה שלדעת ר' מאיר כל הרוקים הנמצאים בירושלים טהורים, חוץ מאלו הנמצאים בשוק העליון. ובענין זה **ר' אבין בשם ר' יהושע בן לוי** מסביר: **קצרן** (מצודה) **של נכרים היה שם,** בשוק העליון, וכיון שגזרו חכמים על הגויים שיטמאו כזבים לכל דבריהם (ראה שבת יז,ב ונדה לד,א), ובכלל זה ברוקם, וכיון שכל החיילים שם היו גויים, ודאי הרוק הנמצא שם שלהם הוא, וטמא. וכיון שהוזכר מקום זה (קצרן) מספרים **אמר ר' חנינה:** אירע מעשה ו**ערודות** (חמורי בר) **היו נוחרין** (ממיתים בדקירת הגרון בסכין, שלא כדרך שחיטה) **בירושלים,** כדי להאכיל את בשרם לאריות המצויים בקרקס (ראה גם מנחות קג,ב), **והיו עולי רגלים** העושים דרכם לירושלים, ונזהרים מלהיטמא **משתקעין בדם עד ארכובותיהן** (קרסוליהם) מרוב דם הערודים. **ובאו לפני חכמים** לברר אם הם טמאים או לא, **ולא אמרו להן** חכמים **דבר,** משום שסברו שאין דם נבילות מטמא, אף שבשרן מטמא. והיכן היה מעשה זה? **ר' שמעון בר אבא** אומר **בשם ר' חנינה: קצרן של נכרים היה שם** בשוק העליון של ירושלים, ושם נחרו הגויים את הערודים.


###### Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:1:3
[Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:1:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/8:1:3)

ועוד בענין טומאת דם נבילות, **ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי** אומר: **מעשה בפרדה משל בית רבי שמתה, וטהרו** חכמים **את דמיה משום נבילה,** משום שדם הנבילה אינו טמא. ובענין זה **ר' אלעזר שאיל** [שאל] **לר' סימון:** ו**עד כמה** יהיה שיעור דם הנבילה ולא יטמא? **ולא אגיביה** [ולא ענה לו]. **שאיל** [שאל] אחר כך את **ר' יהושע בן לוי** עצמו, **אמר ליה** [לו] **עד** שיעור **רביעית** — **טהור, יותר מיכן** — **טמא. ובאש** [והיה רע בעיני] **ר' לעזר דלא חזר ליה** [שלא החזיר לו] **ר' סימון שמועתא** [את ההלכה] ששיעור טומאתו הוא ברביעית, כפי שבוודאי שמע מפי ר' יהושע בן לוי. ובדומה לכך מסופר: **רב ביבי הוה יתיב מתני הדין עובדא** [היה יושב ושונה את המעשה הזה] בפרדת בית רבי שמתה וטיהרו חכמים את דמה מטומאת נבילה. **אמר ליה** [לו] **ר' יצחק בר ביסנא: עד כמה** יהיה שיעור דם הנבילה ולא יטמא? **אמר ליה** [לו] רב ביבי: **עד רביעית** — **טהור, יותר מיכן** — **טמא. ובעט ביה** [ובעט בו, דחאו מעל פניו]. **אמר ליה** [לו] **ר' זריקא** לרב ביבי: **בגין דהוה שאיל לך את בעיט ביה** [מפני שהוא שואל אותך אתה בועט בו]? **אמר לו** ר' זריקא: **בגין דלא הוות דעתי בי** [מפני שלא היתה דעתי מיושבת בי], לכן בעטתי בו, ולא מפני שעשה דבר רע. שכן **אמר ר' חנין** בדרשת הכתוב בתוכחה **"והיו חייך תלואים לך מנגד** ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך" (דברים כח, סו), "והיו חייך תלואים לך מנגד" — **זה שהוא לוקח** (קונה) **לו חטין לשנה,** שאינו בטוח שתימצא לו תבואה אף בשנה שלאחריה. **"ופחדת לילה ויומם"** — **זה** שיש בידו רק מעות מועטים עד **שהוא לוקח** חיטים **מן הסדקי** (החנווני) מעט מעט לצורך סעודתו הקרובה, וחושש שמא לא יהיו לו מעות לקנות חיטים לסעודתו הבאה. **"ולא תאמין בחייך"** — **זה שהוא לוקח מן הפלטור** (האופה), שאף אין לו חיטים משל עצמו וצריך לקנות את לחמו לקראת כל סעודה מן הפלטר. **ואנא סמיך אפלטירא** [ואני, רב ביבי סומך על האופה], שאני בדרגת הדוחק הגדולה ביותר, ולכן אין דעתי מיושבת עלי. ושואלים: **מאי כדון** [מה עניינו], מהי המסקנה להלכה בטומאת דם הנבילות? ומשיבים: יש ללמוד דבר זה ממה ש**העיד ר' יהושע בן פתורה** (ראה עדויות ח,א) **על דם נבילות שהוא טהור,** ומשמע שהריהו טהור בכל שיעור, ואף ביותר מרביעית. ודוחים: **מהו** הכוונה **"טהור"?** — **טהור מלהכשיר** דבר מאכל לטומאה. שאף שדם הוא אחד משבעת המשקים המכשירים לטומאה, ואולם דם נבילות אינו נחשב כדם לענין זה, **הא ליטמות** [אבל לענין טומאה] הוא אכן **מטמא.** ושואלים: והלא **תמן** [שם] במסכת מכשירין (פ"ו מ"ה) **תנינן** [שנינו]: **דם השרץ מטמא כבשרו, מטמא ו**אולם **אינו מכשיר, ואין לנו** עוד **כיוצא בו,** כדם השרץ, שהוא מטמא אבל אינו מכשיר. ומכאן אתה למד כי דם נבילות גם מטמא וגם מכשיר! ומשיבים: פירוש הדברים אינו כך, אלא **"אין לנו כיוצא בו"** כוונתו: **כשיעור טומאתו,** שאין דבר הדומה לדם השרץ ששיעור טומאת בשרו ודמו שווים — בכעדשה. שהרי דם הנבילה אין שיעורו לטמא כשיעור בשרו, ששיעור בשרו לטמא הוא בכזית, ואילו שיעור דמו הוא ברביעית. **אבל** גם בנבילה **דמו מטמא כבשרו,** שהרי כשקורשת רביעית הדם, שיעורה במוצק הוא כזית. **אמר ר' יוסי: פליגי** [נחלקו] **בה** בהלכה זו אם דם נבילות מטמא **תרין אמוראין** [שני אמוראים], **חד אמר** [אחד מהם אמר]: **טמא** (בשיעור רביעית), **וחד אמר** [ואחד מהם אמר]: **טהור.** **מאן דאמר** [מי שאמר] **טמא** סבור **כ**דעת **ר' יהודה** במשנה במסכת עדויות (פ"ה מ"א) הסבור כי מחלוקת היא בין בית שמאי לבית הלל, ובית הלל (שהלכה כמותם) סבורים שהוא טמא. **ומאן דאמר** [ומי שאמר] **טהור** סבור **כ**דעת **ר' יהושע בן פתורה** שהעיד (שם פ"ח מ"א) שדם נבילות טהור, ומשמע שלדבריו הריהו טהור לגמרי אף בשיעור רביעית. **אמר ליה** [לו] **רב אבדומה דמן נחותה** [מן היורדים שירדו מארץ ישראל לבבל] לר' יוסי: **ויאות** [ויפה פירש], שכן **ר' יהודה מוריינה דבי נשיאה הוה** [מורה ההוראה, הרב של בית הנשיא היה], ולכן אם מסופר על דבר שהיה בבית הנשיא, בוודאי שהוא שהורה כן להלכה, והוא זה שטיהר את דמי פרדת בית רבי שמתה, וכשיטתך.


###### Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:1:4
[Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:1:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/8:1:4)

ב שנינו במשנה שלדעת ר' מאיר **כל הרוקין** שנמצאו בירושלים טהורים, חוץ משל שוק העליון. ושואלים: האם **לא כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה: לא גזרו** חכמים טומאה **על הרוקין ש**נמצאים **בירושלים?** ומדוע אם כן הרוקים הנמצאים בשוק העליון טמאים? ומשיבים: **הא איתמר עליה** [הרי כבר נאמר על כך], **ר' אבין בשם ר' יהושע בן לוי** אומר: **קצרן** (מצודה) **של גוים היה שם,** ומאחר שגזרו חכמים שיהיו כל הגויים מטמאים כזבים, הרי כל הרוקים הנמצאים שם טמאים. עוד שנינו במשנה שלדעת ר' יוסי הרוקים הנמצאים באמצע הרחוב טמאים ושבצדדים טהורים, ובשעת הרגל, שבאמצע טהורים ושבצדדים טמאים. ומביאים ברייתא המבארת שיטה זו: **בשאר ימות השנה הטמאין מהלכין שיבולת** (בקבוצה אחת באמצע הרחוב), **והטהורין מהלכין מן הצד** שלא ייטמאו. **והטהורין מהלכין סתם** ואינם מזהירים את הטמאים שלא יגעו בהם, **והטמאים** עצמם הם ש**אומרין להן** לטהורים **"פרושו"** שלא תיטמאו. ואילו **בשעת הרגל הטהורים מהלכין שיבולת, והטמאין מהלכין מן הצד. הטמאין מהלכין סתם** ואינם מזהירים את הטהורים שלא יגעו בהם, **והטהורין** עצמם הם ש**אומרים להן** לטמאים **"פרושו",** כלומר, הזהרו לבל תגעו בנו ותטמאונו.


###### Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:1:5
[Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:1:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/8:1:5)

ג עוד שנינו במשנה: **וכל הכלים הנמצאים** בירושלים, אם נמצאו בדרך ירידה לבית הטבילה — טמאים, ואם נמצאו בדרך עליה — טהורים. ושואלים: **לא כן** [האם לא כך] **אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן: לא גזרו** חכמים טומאה **על הכלים ש**נמצאים **בירושלים?** ומשיבים: עיונים **מכיון שנמצאו דרך ירידה לבית הטבילה נעשו "הוכיח",** הרי זה נעשה כדבר המוכח שהם טמאים, שכן אין מוליכים לבית הטבילה אלא כלי טמא. עוד שנינו במשנה שר' יוסי סבור שכל הכלים הנמצאים בירושלים טהורים, חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקברות.


###### Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:1:6
[Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:1:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/8:1:6)

ומסופר כי **אבא שאול** (שהיה קברן והיה עוסק כרגיל בכלים אלו למלאכתו) **היה קורא אותן** את המריצות הללו **"ציפורין".** ומסבירים: **מאן דאמר** [מי שאומר, מכנה אותם] **"ציפורין"** הרי זה משום **שהיה** כלי זה **דומה לציפורין** (ציפורן אצבעות יד אדם), שראשו חד. ואילו **מאן דאמר** [מי שאמר, מכנה אותם] **"מריצה"** — **שמריצה** (מוליכה) **את האבן** המיועדת לשמש כגולל על הקבר **לבית הקברות.**


###### Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:1:7
[Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:1:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/8:1:7)

עוד שנינו במשנה שאם נמצא **קופיץ** קשור לסכין, דינו כדין הסכין עצמה לענין טומאה. ומביאים: **תני** [שנויה ברייתא] החלוקה בדין זה על שיטת משנתנו, ולדעתה אם היתה **הסכין קשורה לה,** לקופיץ — **הרי זו כמותה, שאם הקופיץ טמא אף הסכין דינה כן.**


###### Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:2:1
[Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/8:2:1)

ד הלכה ב משנה **פרוכת** (של המקדש) **שנטמאת בולד הטומאה,** שנגעה במשקים הטמאים בדרגת ראשון לטומאה, ונעשתה שני לטומאה מדברי חכמים (שגזרו חכמים שיטמאו המשקים אף את הכלים להיות שני לטומאה), כיון שטומאתה רק מדברי חכמים, אין צורך להוציאה אל מחוץ למקדש, אלא **מטבילין אותה בפנים** בתוך המקדש. **ו**אם הוציאוה אל מחוץ לעזרה כדי להטבילה, **מכניסין אותה** בחזרה לעזרה אף **מיד,** לפי שעיקר טומאתה רק מדברי חכמים אין צורך בהערב שמש קודם הכנסתה לעזרה. **ושנטמאת באב הטומאה,** כגון שנגעה באחד משמונת השרצים המטמאים במותם, שטומאתה מן התורה — **מטבילין אותה בחוץ,** מחוץ לעזרה, **ושוטחין אותה** לייבוש **בחיל** (מקום המוקף חומה קטנה בתוך הר הבית, ואינו קדוש בקדושת העזרה), **מפני שהיא צריכה הערב שמש,** שכיון שטומאתה מן התורה, אינה נטהרת לגמרי בטבילה אלא לאחר שתעריב שמש יום השביעי. ו**אם היתה** פרוכת זו **חדשה** — **שוטחין אותה** לייבוש **על גג האיצטבא** (מקום גבוה בהר הבית), **כדי שיראה העם** אגב כך גם **את מלאכתה שהיא נאה.** וכיון שהוזכרה הפרוכת, מביאים עוד בעניינה. **רבן שמעון בן גמליאל אומר משום** (בשם) **ר' שמעון בן הסגן: פרוכת** היה **עוביה טפח,** ו**על שבעים ושתים נימים** (חוטי שתי) היתה **נארגת, על כל נימה ונימה** מאותן שבעים ושתים נדרשו **עשרים וארבעה חוטין** כדי לעשותה. שכן היתה הפרוכת עשויה מארבעה מינים: תכלת, ארגמן, תולעת שני, ושש. וחוטו של כל אחד מארבעת אלה היה כפול ששה חוטים. ומידותיה של הפרוכת: **ארכה** היה **ארבעים אמה** כגובה פתח האולם שהיה ארבעים אמה, **ורחבה** היה **עשרים** אמה כרוחב הפתח, **ומשמונים ושתים רבוא** (שמונה מאות ועשרים אלף) דינרי זהב **היתה** הפרוכת **נעשית. ושתים,** שתי פרוכות חדשות, היו **עושין בכל שנה. ו**כה כבדה היתה הפרוכת עד שהוצרכו ל**שלש מאות כהנים** לשאתה כשהיו **מטבילין אותה.**


###### Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:2:2
[Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:2:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/8:2:2)

ה גמרא שנינו במשנה שכל אחת מן הנימים מהן היתה ארוגה הפרוכת היתה עשויה מעשרים וארבעה חוטים. ומביאים את המקור לדברים: **אילו אמר** הכתוב ביחס לפרוכת **"חוט"** — הייתי אומר שהכוונה היא לחוט **אחד.** אם היה אומר **"כפול"** — הייתי אומר שהכוונה **לשנים.** ואילו היה אומר **"שזור"** — הייתי אומר שהכוונה **לשלשה.** אבל כיון שנאמר (שמות כו, לא) **"משזר"** שמשמעותה רחבה יותר מזו של "שזור" — ודאי הכוונה לכפול את מניינם **לששה,** ומכיון שהפרוכת היתה ארוגה מ**ארבע** מיני חוטים, תכלת וארגמן, תולעת שני (צמר צבוע אדום) ושש (פשתן), **מכאן** אם כן **הא** [הרי] שכל חוט מחוטי הפרוכת היה שזור מ**עשרים וארבעה** חוטים, שש פעמים ארבע. לעומת זאת **תני** [שנויה ברייתא] דעה אחרת: מ**שלשים ושתים** חוטים היה שזור כל חוט מחוטי הפרוכת. וכך דורש תנא זה את הכתוב: **אילו אמר "חוט"** — הייתי אומר שהכוונה ל**אחד.** ואילו היה אומר **"כפול"** — הייתי אומר שהכוונה **לשנים.** ואילו היה אומר **"שזור"** — הייתי אומר שהכוונה **לארבע.** אבל כיון שנאמר **"משזר"** — ודאי הכוונה **לשמונה,** ומכיון שהפרוכת היתה ארוגה מ**ארבע** מיני חוטים, **מכאן הא** [הרי] שכל חוט מחוטי הפרוכת היה שזור מ**תלתין ותרין** [הרי שלושים ושנים] חוטים, שמונה כפול ארבע. דעה נוספת **תנא** [שנויה בברייתא אחרת]: מ**ארבעים ושמונה** חוטים היה שזור כל חוט מחוטי הפרוכת. וכך דורש תנא זה את הכתוב: **אילו אמר** הכתוב ביחס לפרוכת **"חוט"** — הייתי אומר שהכוונה ל**אחד.** ואילו היה אומר **"כפול"** — הייתי אומר שהכוונה **לשנים.** ואילו היה אומר **"קליעה"** — הייתי אומר שהכוונה **לשלשה.** ואילו היה אומר **"שזור"** — הייתי אומר שהכוונה **לששה.** אבל מכיון שנאמר **"משזר"** — ודאי הכוונה **לשנים עשר,** ומכיון שהפרוכת היתה ארוגה מ**ארבעה** מיני חוטים, **מכאן הא** [הרי] שכל חוט מחוטי הפרוכת היה שזור מ**ארבעים ותמניא** [ארבעים ושמונה] חוטים.


###### Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:2:3
[Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:2:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/8:2:3)

כיון שעוסקים בפרוכת, מביאים עוד בעניינה. שנינו בברייתא: **כתוב אחד אומר** על הפרוכת שהיא **"מעשה רוקם"** (שם פסוק לו), **וכתוב אחד אומר** עליה **"מעשה חושב"** (שם לא). ומסבירים: **"מעשה רוקם"** — **פרצוף** (דמות) **אחד** היה על הפרוכת משני צידיה. **"מעשה חושב"** — **שני פרצופות** שונים בכל צד. ובהסבר הדברים נחלקו **ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר** [אחד מהם אמר] ש**"מעשה רוקם"** פירושו: שהיתה רקומה על גבי הפרוכת דמות שהיתה נראית משני צידיה, וכגון דמות **ארי מכאן,** מצידה האחד, **ו**דמות **ארי מכאן** מצידה השני. **"מעשה חושב"** פירושו: שהיתה רקומה על הפרוכת דמות כגון **ארי** שהיתה נראית רק **מכאן,** מצידה האחד, **וחלק** ללא כל דמות **מכאן,** מצידה האחר. **וחרנה אמר** [והאחר אמר]: **"מעשה רוקם"** פירושו: שהיתה נראית דמות כגון **ארי מכאן,** מצידה האחד **וחלק** ללא כל דמות **מכאן. "מעשה חושב"** פירושו: שהיו נראים משני צידיה שתי דמויות שונות, וכגון דמות **ארי מכאן ו**דמות **נשר מכאן.**


###### Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:2:4
[Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:2:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/8:2:4)

שנינו במשנה ש**בשמונים ושתים רבוא היתה** הפרוכת **נעשית** שלוש מאות כהנים היו מטבילים אותה. ובענין זה שנינו שאמר **ר' יצחק בר ביזנא בשם שמואל:** מנין זה של שלוש מאות כהנים לשון **גוזמא** [גוזמה] הוא, ובאמת היה דרוש להטבלת הפרוכת מספר קטן בהרבה של כהנים, אלא שרצו חכמים לומר שהיה מניינם רב, אלא שהפריזו במניינם. ומעירים כי בדומה לכך **תמן תנינן** [שם במשנה במסכת תמיד (פ"ב מ"ב) שנינו] ש**פעמים היה** צבור **עליה** על מקום המערכה שעל גבי המזבח **כשלש מאות כור** מאפר קרבנות שהצטבר במשך הזמן. ועל כך אמר **ר' יוסי בי ר' בון בשם שמואל:** מנין זה לשון **גוזמא** [גוזמה] היא, שלא הניחו לכמות כזו של אפר להצטבר על גבי מקום המערכה.


###### Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:3:1
[Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:3:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/8:3:1)

ו הלכה ג משנה **בשר קדשי** ה**קדשים שנטמא, בין** שנטמא **באב הטומאה, בין בולד הטומאה, בין** נטמא **בפנים** העזרה **בין** נטמא **בחוץ,** דינו לשריפה (ראה ויקרא ז, יט). ונחלקו תנאים היכן צריך בשר זה להישרף. **בית שמאי אומרים: הכל ישרף בפנים** העזרה שבמקדש, **חוץ מ**זה **שנטמא באב הטומאה בחוץ,** שכיון שטומאתו חמורה וגם נטמאה מחוץ לעזרה, אין ראוי להכניסו למקדש. ואילו **בית הלל אומרים: הכל ישרף בחוץ, חוץ מ**זה **שנטמא בולד הטומאה בפנים,** שכיון שטומאתו קלה וגם נטמא בפנים — אפשר לשורפו בעזרה. **ר' אלעזר אומר:** זה **שנטמא באב הטומאה, בין** שנטמא **בפנים בין בחוץ** — **ישרף בחוץ.** שכיון שטומאתו חמורה אין להכניסו לעזרה ולא להשהותו שם לאחר שנכנס. ואילו זה **שנטמא בולד הטומאה, בין** שנטמא **בחוץ, בין בפנים** — **ישרף בפנים,** שכיון שטומאתו קלה אפשר להכניסו לעזרה כדי לשורפו בפנים. ואילו **ר' עקיבא אומר: מקום טומאתו שם שריפתו** בכל מקרה. שאם נטמא בפנים, בין אם נטמא באב הטומאה, בין אם נטמא בולד הטומאה — הריהו נשרף בפנים, ואם נטמא בחוץ — הריהו נשרף בחוץ. א


###### Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:3:2
[Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:3:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/8:3:2)

גמרא במשנה הוזכרו אב הטומאה וולד הטומאה. ומביאים כי נחלקו אמוראים בפירוש הדברים במשנתנו. **בר קפרא אמר: "אב הטומאה"** האמור במשנתנו הוא דבר הטמא **דבר תורה,** ו**ולד הטומאה** הוא דבר הטמא **מדבריהם,** מדברי חכמים. **ר' יוחנן אמר: בין זה בין זה,** בין "אב הטומאה" ובין "ולד הטומאה" האמורים במשנתנו — הם דברים הטמאים מ**דבר תורה.** ומקשים: **וקשיא** [ולפי זה קשה] שיטתו של **ר' יוחנן על** שיטתם **דבית** [של בית] **שמאי,** שכן שנינו במשנתנו ש**בית שמאי אומרים: הכל ישרף בפנים חוץ מ**בשר **שנטמא באב הטומאה בחוץ,** ולשיטת ר' יוחנן **מה** ההבדל **בין** בשר קדשים שנטמא ב**אב הטומאה בחוץ, מה בין** זה שנטמא ב**ולד הטומאה בחוץ,** שחילקו בית שמאי במקום שריפתם, הרי **זה וזה,** הן "אב הטומאה" והן "ולד הטומאה" האמורים במשנתנו, **לא דבר תורה הוא?** ומוסיפים להקשות: **ואפילו על** שיטתם **דבית** [של בית] **הלל** וכי **לא מקשייא** [אין זה קשה]? שהרי במשנתנו **בית הלל אמר: הכל ישרף בחוץ חוץ מה שנטמא בולד הטומאה בפנים,** ולשיטת ר' יוחנן **מה** ההבדל **בין** בשר קדשים שנטמא ב**ולד הטומאה בפנים, מה בין** זה שנטמא ב**אב הטומאה בפנים?** ומדוע חילקו בית הלל במקום שריפתם וכי **זה וזה** **לא דבר תורה הוא?** ומעירים: **לא הוו** [היו דנים] **בה רבנן** [חכמים] בפירוש המשנה לשיטת ר' יוחנן **אלא על** פי שיטתו של **בר קפרא, וקשיא** [וכך קשה] לדבריהם אף מדברי **בר קפרא על** שיטתם **דבית** [של בית] **שמאי.** ששנינו במשנתנו ש**בית שמאי אומרים: הכל ישרף בפנים, חוץ מ**בשר קדשים **שנטמא באב הטומאה בחוץ,** ולשיטת בר קפרא **מה בין** בשר שנטמא ב**אב הטומאה בין** אם נטמא **בחוץ בין** אם נטמא **בפנים?** וכי לשיטתו **זה וזה** טומאת הבשר **לא** מ**דבר תורה הוא?** ומדוע אם כן חילקו בית שמאי במקום שריפתם? ומתרצים: הסיבה שחילקו בית שמאי היא **בגין** [משום] הדברים ש**ר' עקיבא אמר** במשנתנו שב**מקום טומאתו שם תהא שריפתו,** ובית שמאי קיבלו סברה זו. אכן אין בית שמאי סבורים לגמרי כר' עקיבא, שלדעתם הנטמא באב הטומאה שטומאתו מן התורה אם נטמא בחוץ מפני שטומאתו חמורה אין מכניסים אותו לפנים לשורפו, ואולם הנטמא בולד הטומאה שטומאתו רק מדברי חכמים מכניסים אותו לשורפו בפנים אף שנטמא בחוץ. ואילו לדעת ר' עקיבא גם הנטמא בולד הטומאה כיון שנטמא בחוץ אין מכניסים אותו לפנים כדי לשורפו. וממשיכים להקשות לשיטת בר קפרא: **ואפילו על** שיטתם **דבית** [של בית] **הילל** וכי **לא מקשייא** [אין זה קשה]? שהרי **בית הלל אמר** במשנתנו: **הכל ישרף בחוץ, חוץ מ**בשר קדשים **שנטמא בולד הטומאה בפנים,** ולשיטת בר קפרא **מה** ההבדל **בין** בשר קדשים שנטמא ב**ולד הטומאה בין** אם נטמא **בפנים בין** אם נטמא **בחוץ,** וכי **זה וזה לא מדבריהם** (מדברי חכמים) **הוא?** ומשיבים: הסיבה שחילקו בית הלל היא **בגין** [משום] הדברים ש**ר' שמעון אמר: מאכלו ומשקו של מצורע משתלחין חוץ לשלש מחנות,** מחנה שכינה (המשכן), מחנה לויה (מקום חניית בני שבט לוי מסביב למשכן), ומחנה ישראל (מקום חניית שאר שבטי ישראל), כדין המצורע עצמו, שאם נטמאו מאכלו או משקהו בחוץ אין יכול להכניסם בפנים. ולסברה זו אפשר שהוא הדין גם בבשר שנטמא, שלדעת בית הלל אף שטומאתו רק מדברי חכמים, כיון שנטמא בחוץ אין יכולים להכניסו בפנים כדי לשורפו (אף שאם נטמא בפנים יכול להשאירו שם כדי לשורפו שם).


###### Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:4:1
[Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/8:4:1)

ב הלכה ד משנה כשבאים להקטיר את **איברי** עולת **התמיד** לא היו הכהנים המביאים אותם להקרבה מניחים אותם מיד על גבי המערכה שעל גבי המזבח, אלא היו **ניתנין** תחילה על גבי כבש המזבח **מחצי כבש ולמטה** (בשש עשרה אמות התחתונות של המזבח, שאורכו כולו שלושים ושתים אמות) **ב**צד **מערב** שלו. איברים **של** קרבנות ה**מוספין** של שבת ויום טוב **ניתנין** **מחצי כבש ולמטה ב**צד **מזרח** שלו. מוספים **של ראשי חדשים ניתנין על** חלק המזבח הנקרא **כרכוב המזבח** ו(פי שיבואר בגמרא) **מלמעלן** (מלמעלה). והלכה אחרת: חובת מתן מחציות **השקלים** בכל שנה **ו**הבאת **הביכורים אינן נוהגין אלא בפני הבית** (בזמן שבית המקדש קיים), שעניינם קשור לבית המקדש ואין להם משמעות כשאין בית המקדש, **אבל מעשר דגן** (ושאר פירות) **ומעשר בהמה ו**קדושת **בכורות** בהמה **נוהגין בין בפני הבית, ובין שלא בפני הבית.** ואף שבזמן שאין המקדש קיים אי אפשר להקריב את מעשר הבהמה והבכורות, ממתינים עד שיפול בהם מום ובנפילת מום בהם הריהם מותרים באכילה. **המקדיש שקלים** למצות מחצית השקל **ו**פירות למצות **ביכורים** בזמן הזה — **הרי זה קודש,** והשקלים אסורים בהנאה כמעות הקדש, והפירות אסורים באכילה (ויותירם אצלו עד שיירקבו). **ר' שמעון אומר: ה**מפריש פירות בזמן הזה ומקדישם לביכורים, וכגון ש**אומר "ביכורים** אלו יהיו **קודש"** — אין חלה עליהם קדושת ביכורים ולפיכך **אינן קודש.**


###### Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:4:2
[Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:4:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/8:4:2)

ג גמרא שנינו במשנה שאת אברי מוספי ראשי החודשים מניחים על כרכוב המזבח. ומבארים: **איזהו כרכוב המזבח?** — רצועה ברוחב **אמה** על גג המזבח הנמצאת **בין קרן לקרן,** שהיא **מקום הילוך רגלי כהנים** על גג המזבח בזמן עבודתו.


###### Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:4:3
[Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:4:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/8:4:3)

ואגב כן שואלים: כשחל ראש חודש בשבת וצריך להקריב גם **מוספי שבת** וגם **מוספי ראש חודש, מי** מהם מוקרב **קודם? ר' ירמיה סבר מימר** [חשב לומר] שכאשר צריכים להיקרב **מוספי שבת ו**גם **מוספי ראש חודש** — **מוספי ראש חודש קודמין.** ומעירים: **חייליה** [כוחו] של **ר' ירמיה,** כלומר, הסיוע לשיטת ר' ירמיה הוא **מן הדא** [מזה], ממה ששנינו בברייתא: כאשר חל ראש חודש בשבת וצריכים הלויים לשיר בזמן הקטרת נסכי קרבן התמיד של שחר ונסכי התמיד של בין הערביים את **שירו של** יום ה**שבת ושירו של ראש חודש** — **שירו של ראש חודש קודם,** ולכאורה כך הוא אף דין קרבן המוסף, ששל ראש חודש קודם לזה של שבת. **אמר ר' יוסה: שנייא היא תמן** [שונה הוא הדין שם] בענין שיר הלויים, שכן **אמר ר' חייא בשם ר' יוחנן:** הטעם שמקדימים את השיר של ראש חודש לזה של שבת הוא, **כדי לפרסמו** את היום הזה **ולהודיע** לכל **שהוא ראש חודש,** שכיון שראש החודש נקבע על פי בית דין, יש לפרסם לכל שקידשו בית דין את החודש, אבל את השבת אין צריך לפרסם. **כיצד היה עושה? שוחט** היה את **מוספי** ה**שבת ואומר עליהן** הלויים את **שירו של ראש חודש.** ומה טעם עשה כן? שמאחר וכלל הוא ששירו של שבת ושירו של ראש חודש — שירו של ראש חודש קודם, **ברם הכא** [אבל כאן] בענין הקרבת המוספים למזבח **מוספי שבת ומוספי ראש חודש** — **מוספי שבת קודמין, על שם** (משום) הכלל **"כל התדיר מחבירו קודם את חבירו".** ולכן אמרו חכמים שיקריב תחילה את מוסף השבת ולאחריו ישירו הלויים את שירו של ראש חודש.


###### Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:4:4
[Steinsaltz on Jerusalem Talmud Shekalim 8:4:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Shekalim/r/8:4:4)

ד שנינו במשנה שהמקדיש **שקלים וביכורים** בזמן הזה, לדעת התנא קמא הרי זה קודש, ולדעת ר' שמעון האומר בזמן הזה על פירות חולין "ביכורים קודש" — אינם קודש. ומעירים עוד: **הא** [הרי] אם הוא אומר בזמן הזה על **שקלים** של חולין שהם קודש — **קדשו** [הם מתקדשים] אף לדעת ר' שמעון. ומעירים: אף שמדברי המשנה משמע שר' שמעון מודה בענין זה לתנא קמא, שנינו ש**ר' שמעון בן יהודה משום** (בשם) **ר' שמעון** אומר: **בין אלו,** הביכורים, **ובין אלו,** השקלים, **לא קדשו.** וכיון שעוסקת הגמרא בענין הקדש בזמן הזה, מביאים עוד כי **תני** [שנויה ברייתא]: כיון שגוי המתגייר בזמן שבית המקדש קיים צריך להביא קרבן עולה של שני תורים או שני בני יונה ("קן"), **גר** (גוי המתגייר) **בזמן הזה** שאין בית המקדש קיים, **צריך להביא** (להפריש) ל**קינו ריבעית** (רבע דינר) **כסף,** שזהו הסכום הקטן ביותר שניתן לקנות בו קן (שני עופות, תורים או בני יונה). כי הגר צריך להביא בין השאר גם קן לקרבן, שמאחר שבימינו אין קרבן — לפחות שיפריש את הכסף שיהיה ראוי לקרבן. **אמר ר' שמעון: ביטלה ר' יוחנן בן זכאי** את ההלכה הזו **מפני התקלה**, שמא יהנה ממעות אלו המצויים אצלו, ויעבור על איסור מעילה. ומסבירים: **מהו מפני התקלה?** כלומר, היכן ראינו שחששו חכמים לתקלה כגון זו? — **כהדא דתני** [כזו ששנינו בברייתא]: **אין מקדישין ולא מעריכין** (נדרי ערכין, וכגון שאומר "ערכי עלי" או "ערך פלוני עלי"), **ולא מחרימין** (נדרי חרמים, וכגון שאומר על דבר מסויים "הרי זה חרם"), **ולא מגביהין** (מפרישים) **תרומות ומעשרות בזמן הזה** שאין בית המקדש קיים, שכן יש חשש לתקלה, שיבואו להנות מאחד מאלו ונמצאו מועלים. **ואם** עבר ו**הקדיש או העריך או החרים או הגביה** — **הכסות** שהקדישה **תישרף, הבהמה תיעקר,** ו**כיצד** היא עקירה זו? — מכניסה למקום גדור ו**נועל בפניה הדלת והיא מתה מאיליה** מרעב, **והמעות** שהקדיש **ילכו** לאיבוד **לים המלח.** שנינו שר' יוחנן בן זכאי ביטל את חובת הגר להפריש קן לקרבנו מפני החשש לתקלה. ושואלים: אם **עבר** הגר על הוראת ר' יוחנן בן זכאי **והקדיש** האם הקדשו הקדש? ואומרים: ניתן לפשוט את השאלה **מן מה** [ממה] ש**אמר ר' שמעון** באותה ברייתא: **ביטלה רבן יוחנן בן זכאי** לחובת הגר להקדיש קן לקרבנו **מפני התקלה, הדא אמרה** [זאת אומרת] שביטל ר' יוחנן רק את החיוב, ואולם אם **עבר והקדיש** — **קדשו** בכל זאת. ומעירים: **ר' יודה** מ**ענתודרייא בעי קומי** [שאל לפני] **ר' יוסי: הכא את** [כאן] בברייתא זו אתה] **אמר** [אומר] ומוכיח מדבריה כי המעות **קדשו, והכא את אמר** [וכאן בברייתא המוזכרת קודם לכן אתה אומר] בענין דומה שאומר ר' שמעון בן יהודה בשם ר' שמעון שהמקדיש שקלים בזמן הזה **לא קדשו! אמר ליה** [לו]: **תמן** [שם] בענין השקלים **לכך אין מקדישין לכתחלה, לפי שמצוה להקריב מתרומה חדשה. והיאך הוה לה** [ואלו, השקלים שהקדיש הרי זו] תרומה **ישנה,** ולפיכך אף אם הקדישם לא קדשו, שכן אף בדיעבד לא הועילו מעשיו. **והכא מאי אית לך למימר** [ואולם כאן בענין הקדשת הגר לקינו מה יש לך לחשוש ולומר], וכי שייך לומר ש**האי** [זו] תרומה **ישנה היא** זו **לגבי הקדשות אחרים.** שהרי רק לגבי קרבנות ציבור הבאים מן השקלים שייך דין זה של תרומה ישנה **ו**אולם **קינו של גר** הלא **אינו צריך** לבוא דווקא מתרומה **חדשה, ו**לכן **אם** עבר ו**הקדיש** רביעית לקן — **קדוש.** ושואלים: אף בענין השקלים, מדוע אם הקדישם אינם קדושים, הרי יכול להיות שבמהלך אותה שנה ייבנה בית המקדש ואין זו איפוא תרומה ישנה, **ו**אם כן מדוע שלא **יניחנה** את הכסף הזה **עד שיבנה בית המקדש?** ומתרצים: **שמא יבנה** שוב **הבית כבראשונה** בראש חודש ניסן, **ותתרם תרומת הלשכה מן** תרומה **החדשה בזמנה באחד בניסן,** ונמצא שהשקלים שלו הם תרומת השנה. **והכא מאי אית לך** [וגם כאן מה יש לך לומר], מדוע שלא יפריש הגר קן לצורך קרבנו, שהרי אם ייבנה בית המקדש באותה שנה יוכל הגר להקריבו. ובענין מחלוקת התנאים במשנה במי שעבר והקדיש ביכורים בזמן הזה, **רב המנונא ורב אדא בר אהבה בשם רב** אמרו: **הלכה כר' שמעון** שלא קדשו.