## Steinsaltz on Ketubot Daf 104a

###### Steinsaltz on Ketubot 104a:1
[Steinsaltz on Ketubot 104a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/104a:1)

**דמדליא ובסים אוירא** [שהיא גבוהה ומבושם אוירה].


###### Steinsaltz on Ketubot 104a:2
[Steinsaltz on Ketubot 104a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/104a:2)

א מסופר: **ההוא יומא דנח נפשיה** [אותו יום שנחה נפשו, נפטר] **רבי, גזרו רבנן תעניתא, ובעו רחמי** [תענית וביקשו רחמים], **ואמרי** [ואמרו]: **כל מאן דאמר** [מי שיאמר] **"נח נפשיה** [נחה נפשו, נפטר] **רבי"** — **ידקר בחרב.**


###### Steinsaltz on Ketubot 104a:3
[Steinsaltz on Ketubot 104a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/104a:3)

**סליקא אמתיה** [עלתה שפחתו] של **רבי לאיגרא** [לגג] **אמרה: עליונים מבקשין את רבי, והתחתונים מבקשין את רבי — יהי רצון שיכופו תחתונים את העליונים. כיון דחזאי** [שראתה] **כמה זימני דעייל** [פעמים שנכנס] **לבית הכסא וחלץ תפילין ומנח להו וקמצטער** [ומניח אותן ומצטער] ביסורי חולי המעיים שלו, **אמרה: יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים.**


###### Steinsaltz on Ketubot 104a:4
[Steinsaltz on Ketubot 104a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/104a:4)

**ולא הוו שתקי רבנן מלמיבעי רחמי** [ולא היו שותקים חכמים מלבקש רחמים] עליו שיחיה ולפיכך לא הועילה תפילתה. **שקלה כוזא, שדייא מאיגרא לארעא, אישתיקו מרחמי, ונח נפשיה** [נטלה כד והשליכה מן הגג לארץ, ומפני הרעש הפתאומי שתקו מלבקש רחמים, ונחה נפשו, נפטר] **רבי.**


###### Steinsaltz on Ketubot 104a:5
[Steinsaltz on Ketubot 104a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/104a:5)

**אמרו ליה רבנן** [לו חכמים] **לבר קפרא: זיל עיין** [לך ובדוק] מה שלומו של רבי, **אזל אשכחיה דנח נפשיה** [הלך, מצאו שנחה נפשו, נפטר]. **קרעיה ללבושיה ואהדריה לקרעיה לאחוריה** [קרע את לבושו והחזיר את הקרע לאחוריו] שלא ייראה, וכשבא לפני חכמים **פתח ואמר: אראלים** (מלאכים) **ומצוקים** (צדיקים שבארץ) **אחזו בארון הקדש, נצחו אראלים את המצוקים, ונשבה ארון הקדש. אמרו ליה** [לו]: **נח נפשיה** [נחה נפשו, נפטר] רבי? **אמר להו** [להם]: **אתון קאמריתו** [אתם אמרתם] **ואנא** [ואני] **לא קאמינא** [אמרתי], שהרי החליטו שלא יאמר איש שנפטר רבי.


###### Steinsaltz on Ketubot 104a:6
[Steinsaltz on Ketubot 104a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/104a:6)

ועוד מסופר: **בשעת פטירתו של רבי זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה, אמר** בתפילה: **רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה, ולא נהניתי** מן העולם **אפילו באצבע קטנה, יהי רצון מלפניך שיהא שלום במנוחתי. יצתה בת קול ואמרה: "יבוא שלום ינוחו על משכבותם"** (ישעיה נז, ב).


###### Steinsaltz on Ketubot 104a:7
[Steinsaltz on Ketubot 104a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/104a:7)

ושואלים: מדוע נאמר "על משכבותם" בלשון רבים, **"על משכבך" מיבעי ליה** [צריך היה לו] לומר, שהרי פתח בלשון יחיד! ומעירים: דבר זה **מסייע ליה** [לו] **לר' חייא בר גמדא.** ש**אמר ר' חייא בר גמדא אמר ר' יוסי בן שאול: בשעה שהצדיק נפטר מן העולם, אומרים מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, צדיק פלוני בא. אומר להם** הקדוש ברוך הוא: **יבואו צדיקים ויצאו לקראתו, ואומרים לו** הצדיקים: **"יבא בשלום",** ואחר כך **ינוחו על משכבותם** שאר הצדיקים.


###### Steinsaltz on Ketubot 104a:8
[Steinsaltz on Ketubot 104a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/104a:8)

**אמר ר' אלעזר: בשעה שהצדיק נפטר מן העולם, שלש כיתות של מלאכי השרת יוצאות לקראתו, אחת אומרת לו: "בא בשלום", ואחת אומרת: "הולך נכחו", ואחת אומרת לו: "יבא שלום ינוחו על משכבותם". בשעה שהרשע נאבד מן העולם, שלש כיתות של מלאכי חבלה יוצאות לקראתו, אחת אומרת: "אין שלום אמר ה' לרשעים"** (ישעיה מח, כב), **ואחת אומרת לו: "למעצבה ישכב"** (ראה ישעיה נ, יא), **ואחת אומרת לו: "רדה והשכבה את ערלים"** (יחזקאל לב, יט).


###### Steinsaltz on Ketubot 104a:9
[Steinsaltz on Ketubot 104a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/104a:9)

ב משנה האלמנה **כל זמן שהיא בבית אביה** ובהיותה שם מפרנסים אותה היורשים, הריהי **גובה כתובתה לעולם,** אפילו לאחר שנים רבות. **כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים,** ומדוע? **שיש בעשרים וחמש שנים שתעשה טובה** שנותנת לאחרים מעט מעט, ומוציאה מרכוש היתומים עד שהוא מצטבר **כנגד כתובתה,** אלו **דברי ר' מאיר** ש**אמר משום** (בשם) **רבן שמעון בן גמליאל.**


###### Steinsaltz on Ketubot 104a:10
[Steinsaltz on Ketubot 104a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/104a:10)

**וחכמים אומרים** להיפך: **כל זמן שהיא בבית בעלה — גובה כתובתה לעולם,** שמפני שהיורשים מטפלים בה מתביישת לתבוע מהם, ואילו **כל זמן שהיא בבית אביה — גובה כתובתה** רק **עד עשרים וחמש שנים** ואנו מניחים שמחלה על כתובתה אם לא תבעה אותה עד אז.


###### Steinsaltz on Ketubot 104a:11
[Steinsaltz on Ketubot 104a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/104a:11)

אם **מתה — יורשיה מזכירין** ליורשי בעלה את חוב **כתובתה** ויכולים לחזור ולתבוע אותה **עד עשרים וחמש שנים.**


###### Steinsaltz on Ketubot 104a:12
[Steinsaltz on Ketubot 104a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/104a:12)

ג גמרא **אמר ליה** [לו] **אביי לרב יוסף:** לר' מאיר האומר שאשה במשך עשרים וחמש שנים נהנית כנגד כל כתובתה, האם **ענייה שבישראל** שכתובתה מועטת הזמן הוא **עד עשרים וחמש שנים, ומרתא בת בייתוס** שהיתה עשירה מופלגת וכתובתה מרובה גם כן הזמן הוא **עד עשרים וחמש שנים?** ואיך ייתכן שיש זמן אחד לכולם!


###### Steinsaltz on Ketubot 104a:13
[Steinsaltz on Ketubot 104a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/104a:13)

**אמר ליה** [לו]: **לפום גמלא שיחנא** [לפי הגמל המשוי], כלומר, העשירה שכתובתה מרובה עושה גם טובה מרובה, וכל אחת לפי עושרה נהנית מן הכתובה.


###### Steinsaltz on Ketubot 104a:14
[Steinsaltz on Ketubot 104a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/104a:14)

**איבעיא להו** [נשאלה להם לחכמים]: **ל**דעת **ר' מאיר מהו שתשלש** (שתחלק), שאם הדבר נחשב לדבריו לפי השנים שנהנית, הרי אם עברו פחות שנים תפסיד רק חלק מכתובתה? לשאלה זו לא נמצאה תשובה, והריהי **תיקו** [תעמוד] במקומה.


###### Steinsaltz on Ketubot 104a:15
[Steinsaltz on Ketubot 104a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/104a:15)

ד שנינו במשנה, **וחכמים אומרים: כל זמן** שהיא בבית בעלה הריהי גובה כתובתה לעולם, וכשהיא בבית אביה גובה את כתובתה עשרים וחמש שנים. **אמר ליה** [לו] **אביי לרב יוסף: אתאי** [באה] **קודם שקיעת החמה** של עשרים וחמש שנים — **גובה כתובתה,** באה **לאחר שקיעת החמה — לא גביא** [אינה גובה]? וכי **בההיא פורתא אחילתא** [באותו זמן מועט מחלה] על כתובתה?


###### Steinsaltz on Ketubot 104a:16
[Steinsaltz on Ketubot 104a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/104a:16)

**אמר ליה** [לו]: **אין** [כן], **כל מדת חכמים** שיש לה שיעור וגבול, **כן היא,** וכל היוצא מן התחום שקבעו — כאילו לא עשה כלום. שהרי **בארבעים סאה** שבמקוה — **טובל** ונטהר, ואילו **בארבעים סאה חסר קורטוב** (משהו) — **אינו יכול לטבול בהן.**


###### Steinsaltz on Ketubot 104a:17
[Steinsaltz on Ketubot 104a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/104a:17)

**אמר רב יהודה אמר רב: העיד ר' ישמעאל בר' יוסי לפני רבי שאמר** ר' ישמעאל **משום** (בשם) **אביו** ר' יוסי: **לא שנו אלא שאין שטר כתובה יוצא מתחת ידיה,** כגון במקום שאין כותבים כתובה, **אבל** אם **שטר כתובה יוצא מתחת ידיה — גובה כתובתה לעולם. ור' אלעזר אמר: אפילו שטר כתובה יוצא מתחת ידיה — אינה גובה אלא עד עשרים וחמש שנים.**


###### Steinsaltz on Ketubot 104a:18
[Steinsaltz on Ketubot 104a:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/104a:18)

**מתיב** [מקשה] **רב ששת** על דברי רב יהודה בשם רב: שנינו, **בעל חוב גובה שלא בהזכרה.** כלומר, איננו צריך במשך הזמן להזכיר שחייבים לו חוב זה וגובה אף לאחר זמן מרובה. ונברר: **היכי דמי** [כיצד בדיוק היה הדבר], **אי דלא נקט שטרא** [אם שאינו מחזיק שטר בידו] — **במאי גבי** [במה הוא גובה]? **אלא** ודאי יש לומר שמדובר באופן **דנקיט שטרא** [שמחזיק בשטר] ונדייק מכאן: **ו**דווקא **בעל חוב הוא דלאו בר אחולי** [שלא בן מחילה] **הוא,** שאין סברה לומר שמחל את החוב, **הא** [הרי] **אלמנה אחילתא** [מחלה] ושלא כעדותו של ר' ישמעאל בר' יוסי!


###### Steinsaltz on Ketubot 104a:19
[Steinsaltz on Ketubot 104a:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/104a:19)

**הוא מותיב לה** [מקשה אותה, את הקושיה הזו] **והוא מפרק לה** [מתרץ אותה]: **לעולם** תפרש את הברייתא בבעל חוב **דלא נקיט שטרא** [שאינו מחזיק בשטר], **והכא במאי עסקינן** [וכאן במה אנו עוסקים] — **כש**ה**חייב מודה** שלא פרע.


###### Steinsaltz on Ketubot 104a:20
[Steinsaltz on Ketubot 104a:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/104a:20)

ומקשים: **והאמר** [והרי אמר] **ר' אלעא: שונין** חכמים בברייתא: **גרושה הרי היא כבעל חוב** ואינה צריכה להזכיר כל פעם את חוב כתובתה. ונברר: **היכי דמי** [כיצד מדובר]? **אי דלא נקיטא** [אם שאיננה מחזקת] ב**כתובה, במאי גביא** [במה היא גובה]? **אלא לאו דנקיטא** [האם לא מדובר שמחזיקה] ב**כתובה, וגרושה היא דלאו** [שלא] **בת אחולי** [מחילה] **היא,** שהרי אינה נשארת בבית ואין לה יחסים טובים עם המשפחה שנאמר שמוחלת על כתובתה, **הא** [הרי] **אלמנה אחילתא** [מחלה אותה, את הכתובה] על אף שיש שטר בידה!


###### Steinsaltz on Ketubot 104a:21
[Steinsaltz on Ketubot 104a:21](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/104a:21)

ומתרצים: **הכא נמי** [כאן גם כן] מדובר **כשחייב מודה,** שהיורשים מודים שלא נפרעה עדיין כתובתה.


###### Steinsaltz on Ketubot 104a:22
[Steinsaltz on Ketubot 104a:22](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/104a:22)

**אמר רב נחמן בר יצחק: תני** [שנה] **רב יהודה בר קזא במתניתא דבי** [בברייתות שהיו שנויות בבית] **בר קזא: תבעה כתובתה** —