## Steinsaltz on Ketubot Daf 110a

###### Steinsaltz on Ketubot 110a:1
[Steinsaltz on Ketubot 110a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/110a:1)

א משנה **המוציא שטר חוב על חברו, והלה,** הלווה, **הוציא** שטר שזמנו מאוחר משטר ההלוואה ובו נאמר **ש**המלווה הזה **מכר לו את השדה** שלו. **אדמון אומר: יכול הוא** הלווה **שיאמר: אילו הייתי חייב לך — היה לך להפרע את** החוב **שלך כשמכרת לי את השדה** ולא היית צריך למכור שדה. **וחכמים אומרים:** זו אינה ראיה, שמא **זה** המלווה **היה פקח, שמכר לו** ללווה **את הקרקע מפני שהוא יכול** עכשיו **למשכנו,** שיש עכשיו קרקע ללווה ויוכל לגבותה בחוב.


###### Steinsaltz on Ketubot 110a:2
[Steinsaltz on Ketubot 110a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/110a:2)

ב גמרא שואלים: **מאי טעמא דרבנן** [מה הטעם של חכמים]? הלא **שפיר קאמר** [יפה אמר] **אדמון!** ומסבירים: **באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא** [במקום שבו נותנים קודם כסף ורק אחר כך כותבים שטר מכירה] **כולי עלמא לא פליגי** [הכל אינם חולקים] **דמצי אמר ליה** [שיכול הלווה לומר לו למלווה]: **היה לך לפרוע את שלך כשמכרת לי את השדה,** שכאשר קיבלת ממני כסף היה לך לומר שכסף זה אינו עבור השדה אלא עבור תשלום ההלוואה.


###### Steinsaltz on Ketubot 110a:3
[Steinsaltz on Ketubot 110a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/110a:3)

**כי פליגי** [כאשר נחלקו], הרי זה **באתרא דכתבי שטרא והדר יהבי זוזי** [במקום שכותבים שטר ואחר כך נותנים כסף]. **אדמון סבר: איבעי ליה למימסר מודעא** [היה צריך לו למלווה למסור מודעה] ולהודיע מראש בפני עדים שהשטר הזה בטל, ואת הכסף הוא לוקח עבור ההלוואה. **ורבנן סברי** [וחכמים סבורים] שיכול הוא לומר: **חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה** [חברך חבר יש לו, וחבר של חברך גם כן חבר יש לו] והיה הדבר נודע ללווה, ולא היה קונה ממנו את השדה, ולכן לא מסרתי מודעה.


###### Steinsaltz on Ketubot 110a:4
[Steinsaltz on Ketubot 110a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/110a:4)

ג משנה **שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה,** שכל אחד מחזיק בידו שטר שחבירו חייב לו — **אדמון אומר,** יכול בעל השטר המאוחר לומר: **אילו הייתי חייב לך — כיצד אתה לוה ממני?!** הלא היית צריך לתבוע את פרעון החוב! ואם כן ראיה היא ששטרך מזוייף. **וחכמים אומרים: זה גובה שטר חובו, וזה גובה שטר חובו.**


###### Steinsaltz on Ketubot 110a:5
[Steinsaltz on Ketubot 110a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/110a:5)

ד גמרא **אתמר** [נאמר] שחלקו אמוראים בבעיה הבאה: **שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה** באותו סכום. **רב נחמן אמר: זה גובה וזה גובה. רב ששת אמר: הפוכי מטרתא** [להפוך, להחליף, שקים של חמור מצד לצד] **למה לי,** שהרי אותו סכום יעבור מזה לזה ומזה לזה. **אלא, זה עומד בשלו וזה עומד בשלו.**


###### Steinsaltz on Ketubot 110a:6
[Steinsaltz on Ketubot 110a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/110a:6)

ומסבירים: **דכולי עלמא** [לדעת הכל] אם היו השדות שהם אחריות לחובות הללו **עידית ועידית,** או **בינונית ובינונית, זיבורית וזיבורית — ודאי הפוכי מטרתא** [הפיכת שקים] **הוא** ואין טעם בהחלפה מיותרת זו.


###### Steinsaltz on Ketubot 110a:7
[Steinsaltz on Ketubot 110a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/110a:7)

**כי פליגי** [כאשר נחלקו], הרי זה באופן **דאית ליה לחד** [שיש לו לאחד] **בינונית ולחד** [ולאחד] **זיבורית** — **רב נחמן סבר: זה גובה וזה גובה.** וטעמו, **קסבר** [סבור הוא] **בשלו,** בשל הלווה, **הן שמין,** שמעריכים עידית בינונית וזיבורית בנכסיו של הלווה, שהמובחר שביניהם נחשב לעידית והוא הדין לגבי בינונית וזיבורית, לכן


###### Steinsaltz on Ketubot 110a:8
[Steinsaltz on Ketubot 110a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/110a:8)

**אתי** [בא] **בעל** ה**זיבורית וגבי ליה** [וגובה לו בחובו] את ה**בינונית** מנכסי החייב לו, שכך דינו של בעל חוב שגובה מבינונית **דהוה גביה** [שהיא לגביו] **עידית,** שהרי נכסיו שלו כולם זיבורית ונמצא מרויח שדה שהוא מובחר, **ואתא** [ובא] **ההוא,** בעל החוב השני **ושקיל** [ולוקח] מן ה**זיבורית,** שהרי בינונית שלקח ממנו הראשון נחשבת לגבי הראשון עידית, ואם כן, כאשר שניהם גובים אין הם גובים אותו דבר עצמו.


###### Steinsaltz on Ketubot 110a:9
[Steinsaltz on Ketubot 110a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/110a:9)

**ורב ששת אמר: הפוכי מטרתא** [הפיכת שקים] **למה לי, קסבר** [סבור הוא] **בשל כל אדם הן שמין,** שבינונית יש לה טיב קבוע בכל מקום, ושני בעלי החוב נוטלים מבינונית סתם, ו**סוף סוף כי אתי ההוא** [כאשר בא זה, השני] את ה**בינונית דנפשיה קשקיל** [של עצמו הוא לוקח], שקודם גבה ממנו הראשון בינונית בחובו, והוא חוזר וגובה ממנו אותה בינונית עצמה, ולכן אין טעם בתהליך זה.


###### Steinsaltz on Ketubot 110a:10
[Steinsaltz on Ketubot 110a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/110a:10)

ושואלים: **ול**דעת **רב נחמן מאי חזית דאתי** [מה ראית שבא] **בעל** ה**זיבורית** לגבות **ברישא** [בתחילה] והוא מקבל בינונית (שבתוך נכסיו היא עידית), וכשהוא נותן את הבינונית, מדוע לא **ליתי** [יבוא] **בעל** ה**בינונית ברישא** [תחילה] **וליגבי** [ויגבה] **זיבורית,** שהרי אין לו שדה אחר חוץ מהזיבורית הזו, **וליהדר וליגבי ניהליה** [ושיחזור ויגבנה לו], שהרי עכשיו לאחר שגבה את הזיבורית נמצא שהבינונית שלו היא כעידית, והזיבורית כבינונית, ויתן למלווה זיבורית זו, ואם כן לא הועיל חילוף זה כלל!


###### Steinsaltz on Ketubot 110a:11
[Steinsaltz on Ketubot 110a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/110a:11)

ומשיבים: **לא צריכא** [נצרכה] אלא **דקדים תבעיה** [שהוא, בעל הזיבורית, קדם ותבע אותו תחילה]. ומקשים: **סוף סוף כי אתו למגבי, בהדי הדדי קאתו** [כאשר הם באים לגבות, ביחד הם באים] ויחזירו אותו שדה עצמו מזה לזה!


###### Steinsaltz on Ketubot 110a:12
[Steinsaltz on Ketubot 110a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/110a:12)

**אלא,** יש לפרש אחרת **לא צריכא** [נצרכה] המחלוקת אלא במקרה **דאית ליה לחד** [שיש לו לאחד מהם] **עידית ובינונית, ואית ליה לחד** [ויש לו לאחד] **זיבורית** בלבד — **מר** [חכם זה, רב נחמן] **סבר: בשלו הן שמין,** ובעל הזיבורית מרויח, שאם הוא קודם לגבות — הוא גובה בינונית מחבירו, ומשלם אחר כך זיבורית (שהיא בינונית שלו), ואם האחר קודם — הרי ההוא נוטל בעל כרחו זיבורית, והשני גובה ממנו בינונית. **ומר** [וחכם זה רב ששת] **סבר: בשל כל אדם הן שמין,** ולכן עליהם להחזיר זה לזה אותה בינונית.


###### Steinsaltz on Ketubot 110a:13
[Steinsaltz on Ketubot 110a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/110a:13)

**תנן** [שנינו במשנה], **וחכמים אומרים: זה גובה וזה גובה,** ולכאורה זה כנגד דברי רב ששת! **תרגמה** [הסבירה, את משנתנו] **רב נחמן** עצמו **אליבא** [לשיטתו] של **רב ששת: כגון שלוה זה לעשר** שנים **וזה לחמש** שנים ואז יש משמעות לזה שכל אחד גובה לפי השטר שבידו.


###### Steinsaltz on Ketubot 110a:14
[Steinsaltz on Ketubot 110a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/110a:14)

ודנים: **היכי דמי** [כיצד היה הדבר בדיוק]? **אילימא** [אם תאמר] שה**ראשון** לווה **לעשר** שנים, **ו**ה**שני לחמש,** האם **בהא לימא** [בזו יאמר] **אדמון: אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני? הא** [הרי] **לא מטא זמניה** [הגיע זמנו] של השטר הראשון להפרע ושמא נצרך לו למלווה כסף במשך חמש השנים הללו, ולכן לוה, ויחזיר כאשר יגיע זמן הפרעון. **אלא** תאמר שה**ראשון** לוה **לחמש** שנים, **ו**ה**שני לעשר** שנים.


###### Steinsaltz on Ketubot 110a:15
[Steinsaltz on Ketubot 110a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/110a:15)

ונברר: **היכי דמי** [כיצד בדיוק היה הדבר]? **אי דמטא זמניה** [אם שהגיע כבר זמנו], שהיה זמנה של הלוואה השניה לאחר זמן הפרעון של השטר הראשון — אם כן **מאי טעמא דרבנן** [מה באמת הטעם של חכמים], שבודאי לא היה צריך ללוות ממנו, אלא לגבות את שטרו. **ואי** [ואם] ש**לא מטא זמניה** [הגיע זמנו] **הא** [הרי] **לא מטא זמניה** [הגיע זמנו] — ושמא הוא נזקק בינתיים לכסף, **ומאי טעמא** [ומה הטעם] של **אדמון?**


###### Steinsaltz on Ketubot 110a:16
[Steinsaltz on Ketubot 110a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/110a:16)

ומשיבים: **לא צריכא** [נצרכה] אלא **דאתא בההוא יומא דמשלם** [שבא בדיוק באותו יום שבו נשלמו] **חמש** השנים של ההלוואה הראשונה. ובכך נחלקו, **מר סבר: עביד איניש דיזיף ליומיה** [חכם זה, חכמים, סבורים שעשוי אדם שילווה הלוואה אפילו ליום אחד], **ומר סבר** [וחכם זה, אדמון סבור]: **לא עביד איניש דיזיף ליומיה** [אין אדם עשוי שילווה ליומו], ואם היה זמן הפרעון באותו יום, היה ממתין עד שיקבל את כספו.


###### Steinsaltz on Ketubot 110a:17
[Steinsaltz on Ketubot 110a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/110a:17)

**רמי בר חמא אמר: הכא ביתמי עסקינן** [כאן ביתומים אנו עוסקים], שמת אחד מבעלי החובות ולא השאיר קרקעות, **דיתמי מיגבא גבי אגבויי** [שיתומים גובים] מאחרים את חובות אביהם אבל **לא מגבינן מינייהו** [גובים מהם] ממטלטלים או חובות שחייבים להם. ולכן יש משמעות לדברי חכמים שכל אחד יגבה לפי שטרו. ומקשים: **והא** [והרי] **"זה גובה וזה גובה" קתני** [שנה], ששניהם גובים ולפי פירוש זה רק היתומים גובים! ומשיבים: הכוונה היא ש**זה גובה, וזה ראוי לגבות ואין לו.**


###### Steinsaltz on Ketubot 110a:18
[Steinsaltz on Ketubot 110a:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/110a:18)

**אמר רבא: שתי תשובות בדבר** לדחות הסבר זה, **חדא** [אחד]: שהלא **"זה גובה וזה גובה" קתני** [שנה], משמע ששניהם גובים בפועל. **ועוד, לגבינהו ארעא ליתמי וליהדר וליגבינהו מינייהו** [שיתן קרקע ליתומים ויחזור ויגבה אותה מהם], **כ**דברי **רב נחמן.** ש**אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן — בעל חוב חוזר וגובה אותן מהן.** ומעירים: אכן, **קשיא** [קשה הדבר] לרמי בר חמא.


###### Steinsaltz on Ketubot 110a:19
[Steinsaltz on Ketubot 110a:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/110a:19)

ושואלים: **ולוקמה דאית להו ליתמי** [ושנעמיד, נפרש, כשיש להם ליתומים] **זיבורית, ואית ליה לדידיה** [ויש לו לעצמו], לבעל השטר האחר **עידית ובינונית, דאזלי יתמי גבו** [שהולכים היתומים וגובים] **בינונית ומגבו ליה** [והם מגבים לו] **זיבורית, דאי נמי** [שאם גם כן] תאמר שבדרך כלל **בשל כל אדם הן שמין,** והיה לו לגבות מבינונית, **הא** [הרי אמרו] ש**אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מזיבורית** בלבד!


###### Steinsaltz on Ketubot 110a:20
[Steinsaltz on Ketubot 110a:20](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/110a:20)

ומשיבים: **הני מילי היכא** [דברים אלה אמורים דווקא היכן] ש**לא תפס** המלווה נכס אחר בחובו מן היתומים, **אבל היכא** [במקום] ש**תפס** ולקח בינונית — **תפס** וכאן כשהקרקע היא בידו, הרי זה כתפס בינונית, ובאופן כזה אין משמעות כשגובים זה מזה.


###### Steinsaltz on Ketubot 110a:21
[Steinsaltz on Ketubot 110a:21](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/110a:21)

ה משנה **שלש ארצות** הן **ל**ענין **נשואין** בתוך ארץ ישראל, שכל אחת מהן נחשבת כמקום מיוחד לעצמו, והן: **יהודה ועבר הירדן והגליל,** ואם נשא אשה באחת מארצות אלה — **אין מוציאין** אף **מעיר לעיר** בארץ אחרת **ו**כן **מכרך לכרך** אחר, שכשרוצה לגור בארץ אחרת אינו יכול לכוף את אשתו לצאת עמו. **אבל באותה הארץ — מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך,** לפי הצורך.