## Steinsaltz on Ketubot Daf 15b

###### Steinsaltz on Ketubot 15b:1
[Steinsaltz on Ketubot 15b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/15b:1)

**מצא בה תינוק מושלך** ואין ידוע מיהו, **אם רוב** תושבי העיר הם **גויים** — דנים אותו כאילו הוא **גוי. אם רוב** בני העיר הם **ישראל** — הוא נחשב **ישראל.** אם הם **מחצה על מחצה** — דינו כ**ישראל.**


###### Steinsaltz on Ketubot 15b:2
[Steinsaltz on Ketubot 15b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/15b:2)

**ואמר רב: לא שנו** דין זה שאם רוב אנשי העיר הם ישראל דינו של התינוק הנמצא כישראל, **אלא** לענין **להחיותו.** כלומר, שצריך לדאוג לו ולפרנסו מתוך הנחה שהוא ישראל. **אבל ל**ענין **יוחסין,** כגון להשיאו אשה — **לא,** שאין סומכים על כך וצריך לגיירו. **ושמואל אמר:** לא נאמר הדבר אלא **לפקח עליו את הגל.** כלומר, שאם הילד הזה יהיה בסכנת נפשות בשבת, ויהיה צורך לחלל עליו שבת — הרי אנו מניחים שהוא ישראל לענין זה שמחללים עליו את השבת. ועל כל פנים, מדברי רב אנחנו למדים שלא די ברוב אחד ("רוב ישראל" שבעיר) כדי להכשיר ליוחסין!


###### Steinsaltz on Ketubot 15b:3
[Steinsaltz on Ketubot 15b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/15b:3)

ומשיבים: **אשתמיטתיה** [נשמט ממנו, שכח] ר' ירמיה **הא** [זו] ש**אמר רב יהודה אמר רב** לגבי משנתנו: **בקרונות של צפורי הוה** [היה] **מעשה** זה בתינוקת, וכפי שהסברנו היו שם שני רוב; רוב אנשי העיר הכשרים, ורוב האנשים הכשרים הבאים אל העיר.


###### Steinsaltz on Ketubot 15b:4
[Steinsaltz on Ketubot 15b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/15b:4)

ושואלים: **ולרב חנן בר רבא** ש**אמר** בשם רב ש**הוראת שעה היתה** זו, להצריך שני רוב, ואולם אין נוהגים כן לדורות, אם כן **קשיא** [קשה] באמת הלכה זו, שהרי כאן אמר רב שלענין יוחסין לא מספיק רוב אחד, ומדוע אמר רב חנן שזו רק "הוראת שעה"? ומשיבים: **מאן דמתני הא, לא מתני הא** [מי ששונה את זו שהיתה זו הוראת שעה, אינו שונה את זו], שנאמר בשם רב שהיה זה בשעת קרונות של צפורי, ושם היה באמת רק רוב אחד, והיתה זו הוראת שעה שהתירה את התינוקת, שכן כרגיל צריך פעמיים רוב ביוחסין.


###### Steinsaltz on Ketubot 15b:5
[Steinsaltz on Ketubot 15b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/15b:5)

א כיון שהזכרנו את ענין התינוק שנמצא בעיר דנים בהלכה זו **גופא** [לגופה]: **מצא בה תינוק מושלך, אם רוב** אנשי העיר **גויים** — הרי הוא **גוי, אם רוב ישראל — ישראל, מחצה על מחצה** — הריהו כ**ישראל.** ו**אמר רב: לא שנו** שהריהו כישראל **אלא** כשיש צורך **להחיותו** ולפרנסו, **אבל ל**ענין **יוחסין — לא. ושמואל אמר:** שהדבר נאמר לענין **לפקח עליו את הגל** בשבת.


###### Steinsaltz on Ketubot 15b:6
[Steinsaltz on Ketubot 15b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/15b:6)

ושואלים: **ומי** [והאם] **אמר שמואל הכי** [כך]? **והאמר** [והרי אמר] **רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב,** אלא אפילו אם יש מקום כלשהו להניח שהאיש המצוי בסכנה הוא ישראל, עושים כל מה שצריך כדי להצילו אפילו בשבת! **אלא כי איתמר** [כאשר נאמרו דבריו] של **שמואל** בענין פיקוח נפש — **ארישא אתמר** [על תחילתה של המשנה נאמרו]. וכך יש להבין, שנינו: **אם רוב גויים** — הרי הילד כ**גוי, אמר שמואל: ולפקח עליו את הגל אינו כן,** שאפילו אם רוב גויים בעיר, מכל מקום במקום ספק נפשות אין הולכים אחר הרוב.


###### Steinsaltz on Ketubot 15b:7
[Steinsaltz on Ketubot 15b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/15b:7)

שנינו שם ש**אם רוב גויים — הריהו גוי,** ושואלים: **למאי הלכתא** [למה, בנוגע לאיזו הלכה] נאמר הדבר? **אמר רב פפא:** לענין שמותר אפילו **להאכילו נבילות,** לפי שמחשיבים אותו כגוי לכל דבר.


###### Steinsaltz on Ketubot 15b:8
[Steinsaltz on Ketubot 15b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/15b:8)

**אם רוב ישראל ישראל למאי הלכתא** [למה, לאיזו הלכה]? **אמר רב פפא: להחזיר לו אבידה,** שאנחנו מניחים שהוא ישראל וצריך לנהוג בו כבישראל, אפילו להחזיר לו אבידה.


###### Steinsaltz on Ketubot 15b:9
[Steinsaltz on Ketubot 15b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/15b:9)

עוד שנינו: אם **מחצה על מחצה** — הריהו כ**ישראל. למאי הלכתא** [למה, לאיזו הלכה]? **אמר ריש לקיש: לנזקין,** שדנים אותו בדיני נזיקין כאילו היה ישראל. ושואלים: **היכי דמי** [כיצד בדיוק היה הדבר]? **אי נימא דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה** [אם נאמר שנגח שור שלנו, של אחד שהוא ודאי ישראל, את השור שלו, של הספק] ובא אותו ספק, ותובע שידונו בו כבדיני ישראל וישלמו לו — **לימא ליה** [שיאמר לו] הנתבע: **אייתי ראיה** [הבא] ש**ישראל את** [אתה] **ושקול** [וקח], והרי אינו יכול להביא ראיה!


###### Steinsaltz on Ketubot 15b:10
[Steinsaltz on Ketubot 15b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/15b:10)

ומשיבים: **לא צריכא** [נצרכה] הלכה זו אלא לאופן **דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן** [שנגח שור שלו לשור שלנו], של אדם מישראל, שבמקרה כזה **פלגא** [חצי] הוא ודאי **משלם,** כדין שור תם שנגח, שבדיני ישראל משלם רק חצי נזק. **ואידך פלגא** [ולגבי החצי האחר] שרוצים לחייבו גם ביתרת הנזק, כדין שור תם של גוי שהזיק לישראל שחייב בנזק שלם — על כך **אמר להו** [אומר להם] לתובעים: **אייתי** [הביאו] לי **ראיה דלאו** [שלא] **ישראל אנא** [אני] **ואתן לכון** [לכם] את יתרת סכום הנזק, ולענין זה יש לו חזקת ישראל, שהם הצריכים להביא ראיה להוציא אותו מחזקה זו.


###### Steinsaltz on Ketubot 15b:12
[Steinsaltz on Ketubot 15b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/15b:12)

א משנה **האשה שנתארמלה** [נתאלמנה], **או שנתגרשה** ועכשיו היא תובעת את כתובתה, והכתובה אינה מצויה לפניהם, **היא אומרת: בתולה נשאתני,** ולכן מגיע לי מאתים זוז, **והוא אומר: לא כי, אלא אלמנה נשאתיך,** ומגיע לך רק מנה אחד, מאה זוז. **אם יש עדים שיצאת בהינומא** (כפי שמפרשת הגמרא להלן — אופן יציאתן של כלות בתולות בלכתן לחופה) **וראשה פרוע** (גם זה אופן שבו היו כלות בתולות מופיעות בחתונתן) — הרי זו ראיה לדבריה ו**כתובתה מאתים** כבתולה. **ר' יוחנן בן ברוקה אומר: אף חילוק קליות** (חיטים קלויות) בחתונה הרי זו **ראיה** לכך שנישאה בתולה, שבחתונה של בתולה היו מחלקים לאורחים קליות (חיטים קלויות).


###### Steinsaltz on Ketubot 15b:13
[Steinsaltz on Ketubot 15b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/15b:13)

כיון שהוזכרו כמה מחלוקות של רבן גמליאל ור' יהושע בשאלה עד כמה סומכים אנו על טענתו של צד אחד, מוסיפים: **ומודה ר' יהושע באומר לחבירו: שדה זו** שאני מחזיק בה **של אביך היתה** מתחילה, **ולקחתיה** (קניתי אותה, את השדה) **הימנו** [ממנו] **שהוא נאמן,** ואין אומרים שההודאה שהשדה היתה של האב — מתקבלת, אבל טענתו שקנה את השדה אינה מתקבלת.