## Steinsaltz on Ketubot Daf 20b

###### Steinsaltz on Ketubot 20b:1
[Steinsaltz on Ketubot 20b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/20b:1)

**ואי צורבא מרבנן** [ואם תלמיד חכם] **הוא** העד, **אפילו** שבעל דין **עצמו** מזכיר לו — נאמן, כי תלמיד חכם מדייק בדברים, ואם לא היה נזכר מעצמו כלל, לא היה מעיד. **כי הא** [כמו זה] ש**רב אשי הוה ידיע ליה בסהדותא** [היה ידוע לו בעדות] בנוגע **לרב כהנא. אמר ליה** [לו] רב כהנא לרב אשי: **מי דכיר מר האי סהדותא** [האם זוכר אדוני עדות זו]? **אמר ליה** [לו]: **לא.** הזכיר לו רב כהנא: **ולאו הכי והכי הוה** [ולא כך וכך היה] המעשה? **אמר ליה** [לו] רב אשי: **לא ידענא** [אינני יודע], **לסוף אידכר** [לבסוף נזכר] **רב אשי** בעצמו ו**אסהיד ליה** [והעיד לו]. **חזייה** [ראהו] את **רב כהנא דהוה מחסם** [שהיה מהסס] ביחס לקבלת עדות זו, שמא דבריו הם שהשפיעו על עדותו של רב אשי. **אמר ליה** [לו] רב אשי: **מי סברת עלך קא סמיכנא** [והאם סבור אתה שעליך אני סומך]? **אנא הוא דרמאי אנפשאי ואדכרי** [אני הוא שהטלתי את הדבר על עצמי ונזכרתי], שלאחר מכן השתדלתי לחשוב שוב בדבר, ונזכרתי בעצמי את פרטי המאורע.


###### Steinsaltz on Ketubot 20b:2
[Steinsaltz on Ketubot 20b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/20b:2)

א באותו ענין של זכירת עדויות, מוסיפה הגמרא, **תנן התם** [שנינו שם במשנה]: **התלוליות** (ערימות עפר) **הקרובות בין לעיר ובין לדרך, אחד חדשות ואחד ישנות — טמאות,** משום החשש שמא נקבר מת תחתיהן. **הרחוקות** מן העיר, אם היו **חדשות — טהורות,** שאם אין אנשים זוכרים שנקבר שם אדם — ודאי טהורות הן. אם היו **ישנות — טמאות.** ומגדירים: **איזוהי** תלולית **קרובה** — זו שהיא עד מרחק **חמישים אמה** מן העיר, **ואיזו היא ישנה** — שהיתה יותר מ**ששים שנה,** אלו **דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: קרובה** משמעה **שאין** תלולית אחרת **קרובה הימנה, ישנה** היא — **שאין אדם זוכרה,** ואין לדברים אלה גבול קצוב.


###### Steinsaltz on Ketubot 20b:3
[Steinsaltz on Ketubot 20b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/20b:3)

ושואלים: **מאי** [מה היא] **"עיר" ומאי** [ומה היא] **"דרך"** זו שמדובר בה? **אילימא** [אם תאמר] **"עיר"** — כוונתו **עיר ממש, "דרך"** — הכוונה **דרך ממש,** שמדובר פה בכל עיר ובכל דרך. יש לתמוה: **מספיקא מי מחזקינן** [מספק האם אנחנו מחזיקים] **טומאה** בארץ ישראל? **והאמר** [והרי אמר] **ריש לקיש** בהסבירו כיצד סמכו חכמים על הוכחה קלושה כדי לטהר מקום שהיה בו ספק טומאה בארץ ישראל: **עילה,** כלומר, איזושהי סיבה ואמתלה **מצאו וטהרו** את **ארץ ישראל.** משמע שאין אנו מחזיקים טומאה, אלא להיפך, משתדלים בכל מקרה למצוא דרך לטהר, וכיצד חוששים פה לכל תלולית הקרובה לעיר או לדרך בכל מקום? **אמר ר' זירא: "עיר"** — הכוונה **עיר הסמוכה לבית הקברות, ו"דרך"** — היא **דרך בית הקברות,** ולכן יש סיבה לחשוש לטומאה המצויה שם.


###### Steinsaltz on Ketubot 20b:4
[Steinsaltz on Ketubot 20b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/20b:4)

ושואלים: **בשלמא** [נניח] **דרך בית הקברות,** אפשר להבין שקבור אדם בתלולית, **דזמנין דמתרמי** [שפעמים שמזדמן] שצריך לקבור את המת ערב שבת **בין השמשות** ואין זמן להגיע לבית הקברות ממש **ומקרו קברו** [ומזדמנים שקוברים] **בתל. אלא עיר הסמוכה לבית הקברות,** הלא **כולהי** [הכל] **לבית הקברות אזלי** [הולכים], ומדוע שיקברו ליד העיר?


###### Steinsaltz on Ketubot 20b:5
[Steinsaltz on Ketubot 20b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/20b:5)

**אמר ר' חנינא: מתוך שהנשים קוברות שם** ליד העיר את **נפליהן,** ואין קוברים אותם בציבור, ואשה עצמה הולכת וקוברת שם. **ו**כן **מוכי שחין** שאבריהם נושרים קוברים שם את **זרועותיהם.** ועל זה אמרו ש**עד** מרחק **חמשים אמה** מן העיר **אזלא איהי לחודה** [הולכת היא האשה לבדה] וקוברת את הנפל בתלולית. **טפי** [ובמרחק יותר מזה] — **דברא איניש בהדה** [היא לוקחת אדם אחר איתה], משום שחוששת ללכת לבדה, **ו**אז **לבית הקברות אזלא** [היא הולכת]. **הלכך** (על כן), **טומאה בארץ ישראל לא מחזקינן** [אין אנו מחזיקים], אלא בכגון זה, שיש מקום סביר לחשש.


###### Steinsaltz on Ketubot 20b:6
[Steinsaltz on Ketubot 20b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/20b:6)

**אמר רב חסדא: שמע מינה** [למד ממנה] **מ**דברי **ר' מאיר** שקבע זמן זה לתלולית ישנה: **האי סהדותא** [עדות זו] **עד שיתין שנין** [ששים שנה] — **מידכר** [זכורה], **טפי** [יותר מזה] — **לא מידכר** [אינה זכורה], לכן קבע שיעור זמן זה גם לגבי טומאה. ודוחים: **ולא היא,** אין הדבר כן, **התם הוא דלא רמיא עליה** [שם הוא שאין הדבר מוטל עליו], שהרי לא נתבקש אדם מסויים לבוא להעיד, ולכן נשכח הדבר. **אבל הכא** [כאן] כשמזמינים אדם לעדות, **כיון דרמי עליה** [שהיא מוטלת עליו], **אפילו טובא נמי** [הרבה זמן, יותר משישים שנה, גם כן] יזכור.


###### Steinsaltz on Ketubot 20b:7
[Steinsaltz on Ketubot 20b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/20b:7)

ב משנה שני עדים החתומים על השטר, **זה,** עד אחד **אומר: "**זהו **כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי", וזה,** העד האחר, **אומר: "זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי" — הרי אלו נאמנין,** ששניהם מעידים עדות שלימה על שתי החתימות. אם **זה,** עד אחד, **אומר: "זה כתב ידי" וזה,** העד האחר, **אומר: "זה כתב ידי"** ואין עד אחר המעיד על כתב היד של חבירו — **צריכין לצרף עמהם אחר** שיעיד על כתב היד של שניהם, שאם לא כן יוצא שכל עד מעיד רק חצי עדות. אלו **דברי רבי. וחכמים אומרים: אינם צריכין לצרף עמהן אחר, אלא נאמן אדם לומר "זה כתב ידי",** ואם היו שני עדים כאלה, זוהי עדות שלימה.


###### Steinsaltz on Ketubot 20b:8
[Steinsaltz on Ketubot 20b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/20b:8)

ג גמרא ומסבירים את השיטות: **כשתימצי** [כשתדקדק ותמצה] **לומר** את טעמיהם של הדברים, **לדברי רבי**