## Steinsaltz on Ketubot Daf 33a

###### Steinsaltz on Ketubot 33a:1
[Steinsaltz on Ketubot 33a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/33a:1)

**חובל בחבירו נמי** [גם כן], **אם כן** שמשלם ואינו לוקה, **בטלת** את דברי הכתוב **"**ארבעים יכנו **לא יסיף פן יסיף"** (דברים כה, ג)! וכן לגבי **עדים זוממין נמי** [גם כן], **אם כן בטלת "והיה אם בן הכות הרשע"** (דברים כה, ב)! **אלא** יש לומר: ב**עדים זוממין אפשר לקיומה** [לקיימה], את המלקות שיש בלאו זה **בבן גרושה ובן חלוצה** שאין בו תשלום ממון. שאם העידו על כהן שהוא בן גרושה או בן חלוצה ונמצאו זוממים — מלקים אותם. **חובל בחבירו נמי** [גם כן] **איכא לקיומה** [יש מקום לקיימה] **כגון שהכהו הכאה שאין בה שוה פרוטה,** וכיון שאינו משלם — לוקה.


###### Steinsaltz on Ketubot 33a:2
[Steinsaltz on Ketubot 33a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/33a:2)

ומקשים: אם כן **אחותו נמי** [גם כן] **איכא לקיומה** [יש מקום לקיימה] **ב**בא על **אחותו** ה**בוגרת** שאין בה קנס, ולוקה? ואם כן, לא נתבטל חיוב המלקות שבלאו זה! ומשיבים: **אמר לך** [יכול היה לומר לך] **ר' יוחנן** תירוץ אחר מדוע אינו סובר כעולא; **האי** [הכתוב הזה] **"תחת אשר ענה"** (דברים כב, כט) אינו מופנה לגזירה שווה, אלא **מיבעי ליה** [נצרך לו] **ל**כמו זה שאמר **אביי.** ש**אמר אביי, אמר קרא** [הכתוב]: **"**ונתן האיש השוכב עמה... חמישים כסף... **תחת אשר ענה"** (דברים כב, כט), והכוונה היא: **האי** [סכום זה] של חמישים כסף, הוא **"תחת אשר ענה"** בלבד, **מכלל דאיכא** [מכאן שיש] גם תשלומי **בושת ופגם** שהוא משלם יתר על הקנס.


###### Steinsaltz on Ketubot 33a:3
[Steinsaltz on Ketubot 33a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/33a:3)

ושואלים: **ועולא** שהשתמש בכתוב זה לגזירה שווה, מניין לו הלכה זו של אביי? ומשיבים: **נפקא ליה** [יוצא לו] דבר זה **מ**מה שאמר **רבא** באותו ענין. ש**אמר רבא, אמר קרא** [הכתוב]: **"ונתן האיש השכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף"** (דברים כב, כט), והוא מדייק מיתור הלשון "השוכב עמה", כי תמורת **הנאת שכיבה** משלם **חמשים** שקל כסף, והוא הקנס, **מכלל דאיכא** [מכאן שיש] עוד תשלום **בושת ופגם** שהוא משלם נוסף לכך.


###### Steinsaltz on Ketubot 33a:4
[Steinsaltz on Ketubot 33a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/33a:4)

א **ר' אליעזר אומר:** הטעם שבגללו **עדים זוממין ממונא משלמי ומילקא לא לקי** [ממון משלמים וללקות אינם לוקים], הוא **משום דלאו** [שלא] **בני התראה נינהו** [הם], וכיון שאין מתרים בהם, אף אין לוקים על הלאו הזה. **אמר רבא: תדע** שאינם בני התראה, כי למעשה אי אפשר להתרות בהם. שכן **ניתרי בהו אימת** [מתי נתרה בהם]? אם **ניתרי בהו מעיקרא** [נתרה בהם מתחילה], זמן מסויים לפני שהם באים להעיד — **אמרי** [יאמרו]: **אישתלין** [שכחנו] את ההתראה, ונמצא שלא היתה להתראה משמעות, שהרי ההתראה באה כדי להיות בטוחים שאדם עובר עבירה בזדון ובידיעה. ואם **ניתרי בהו** [נתרה בהם] **בשעת מעשה,** בשעת העדות — **פרשי** [יפרשו] **ולא מסהדי** [יעידו] כלל, ואפילו אמת, כי שמא יבהלו מחמת התראה זו, ויחליטו שמוטב להם לשתוק. ואם **ניתרי בהו** [נתרה בהם] **לבסוף,** לאחר שהעידו — **מאי דהוה הוה** [מה שהיה היה], ואין התראה לאחר מעשה.


###### Steinsaltz on Ketubot 33a:5
[Steinsaltz on Ketubot 33a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/33a:5)

**מתקיף לה** [מקשה על כך] **אביי: וניתרי בהו** [ונתרה בהם] **בתוך כדי דבור** מיד בסיום דבריהם. וכיון שההתראה בתוך כדי דיבור לעדותם, יכולים הם עדיין לחזור בהם או לשנות עדותם, ואין זו התראה הבאה לאחר מעשה? **מתקיף לה רב אחא בריה** [בנו] של **רב איקא** בדרך אחרת: **וניתרי בהו מעיקרא** [ונתרה בהם מתחילה] לפני שהתחילו להעיד **ונרמז בהו רמוזי** [ונרמוז להם רמזים] בשעת עדותם, שייזכרו בהתראה, ולא יוכלו לומר ששכחו אותה?


###### Steinsaltz on Ketubot 33a:6
[Steinsaltz on Ketubot 33a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/33a:6)

**הדר** [חזר] ו**אמר אביי: לאו מילתא היא דאמרי** [אין זה דבר מה שאמרתי], כלומר, מה שאמרתי אינו נימוק אמיתי, ואכן אין עדים זוממים צריכים התראה כדי לעונשם, והנימוק לכך הוא: **אי סלקא דעתך** [אם עולה על דעתך] לומר ש**עדים זוממין צריכין התראה,** אם כן נצטרך לומר **כי** [כאשר] **לא מתרינן בהו** [מתרים אנו בהם] **לא קטלינן להו** [אין יכולים להרוג אותם], אולם: **מי איכא מידי** [האם יש דבר] כזה, **דאינהו בעו קטיל** [שהם רצו להרוג את האדם שהעלילו עליו] **בלי התראה,** שהרי כל עדותם בשקר היתה, **ואינהו בעו** [והם צריכים] **התראה? הא בעינן** [הרי צריכים אנו] שיתקיים בהם **"ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו"** (דברים יט, יט) **וליכא** [ואין כאן].


###### Steinsaltz on Ketubot 33a:7
[Steinsaltz on Ketubot 33a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/33a:7)

**מתקיף לה** [מקשה על כך] **רב סמא בריה** [בנו] של **רב ירמיה: אלא מעתה,** לפי שיקול זה, עדים זוממים שהעלילו על אחד שהוא **בן גרושה** או **בן חלוצה,** ש**לא** מן הכתוב **מ"כאשר זמם" קא מיתרבי** [הם מתרבים], כלומר, שהם אינם נענשים משום שכתוב "כאשר זמם" — שהרי אין עושים להם כאשר זממו לעשות לאחיהם, ואינם לוקים אלא מפני שעברו על "לא תענה ברעך עד שקר", ואם כן **ליבעי** [יצטרכו] **התראה!** ומשיבים, **אמר קרא** [הכתוב]: **"משפט אחד יהיה לכם"** (ויקרא כד, כב), ללמד: צריך שיהיה **משפט השוה לכולכם,** כלומר, הואיל ובדרך כלל אין עדים זוממים צריכים התראה, אף במקרה מיוחד זה (שזממו לעשותו בן גרושה או בן חלוצה) אינם צריכים התראה.


###### Steinsaltz on Ketubot 33a:8
[Steinsaltz on Ketubot 33a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/33a:8)

ב **רב שישא בריה** [בנו] של **רב אידי אמר: חובל בחבירו נמי** [גם כן] מה שאמרו כי **ממונא** [ממון] **משלם ומילקא לא לקי** [וללקות, אינו לוקה], יש לכך ראיה לא מגזירה שווה, אלא **מהכא** [מכאן], ממה שנאמר: **"וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה** ולא יהיה אסון ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה...**"** (שמות כא, כב), **ואמר ר' אלעזר: במצות** (בקטטה) **שבמיתה הכתוב מדבר.** שמדובר שם באנשים שניסו להכות זה את זה עד מוות, והראייה שכך הוא — **דכתיב** [שנאמר]: **"ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש"** (שמות כא, כג).


###### Steinsaltz on Ketubot 33a:9
[Steinsaltz on Ketubot 33a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/33a:9)

ונברר: **היכי דמי** [כיצד בדיוק היה הדבר]? **אי** [אם] מדובר באופן ש**לא אתרו ביה** [התרו בו] מתחילה שלא יהרוג את חבירו, ושאם יהרוג — ייהרג, אם כן **אמאי מיקטיל** [מדוע ייהרג] גם כאשר גרם למוות? **אלא פשיטא דאתרו ביה** [פשוט שהתרו בו], והכלל הוא: **ומותרה לדבר חמור, הוי** [הריהו] נחשב **מותרה לדבר הקל.** שההתראה שהתרו בהם לא להרוג נפש כוללת בתוכה לא רק רציחה, אלא גם שאר חבלות, ולכן הם נחשבים כמותרים גם לעניין החבלה והנזק שגרמו לאשה, **ו**בכל זאת **אמר רחמנא** [אמרה התורה] **"ולא יהיה אסון ענוש יענש"** (שמות כא, כב), משמע שמשלמים ממון ואינם לוקים, אף על פי שהיו מותרים גם לענין איסור חבלה.


###### Steinsaltz on Ketubot 33a:10
[Steinsaltz on Ketubot 33a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/33a:10)

**מתקיף לה** [מקשה על כך] על ההוכחה הזו, **רב אשי,** ראשית לגבי ההנחה הראשונה: **ממאי** [ממה מניין] יודע אתה ש**מותרה לדבר חמור הוי** [הריהו] **מותרה לדבר הקל? דלמא לא הוי** [שמא אינו] נחשב למותרה?! ועוד, גם **אם תמצא** [תרצה] **לומר** שמותרה לדבר חמור **הוי** [הריהו] מותרה גם לדבר קל, יש לשאול: **ממאי** [ממה] יודע אתה ש**מיתה** היא **חמורה** ממלקות?