## Steinsaltz on Ketubot Daf 35a

###### Steinsaltz on Ketubot 35a:1
[Steinsaltz on Ketubot 35a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/35a:1)

**מאי לאו** [האם לא] הכוונה ש"אסון" משמעו **אסון ממש,** שמתה האשה ואז אינו משלם ממון כלל, ואפילו כשלא התרו בו, שהרי היה הדבר בשוגג, ושלא כשיטת ר' יוחנן! ודוחים: **לא,** אפשר לומר שהכוונה היא **דין אסון,** דבר שיש בו דין של אסון. כלומר, חיוב מיתת בית דין בעדים והתראה, רק אז פטור המכה מתשלומים, אבל כשלא היה דין אסון, כגון שמתה האשה ולא התרו במכה — חייב בתשלומים. **איכא דאמרי** [יש שאומרים] כי **איתיביה** [הקשה לו] **ר' יוחנן לריש לקיש:** נאמר **"ולא יהיה אסון ענוש יענש"** (שמות כא, כב), **מאי לאו** [האם לא] הכוונה היא **דין אסון?** ודוחים: **לא,** הכוונה היא **אסון ממש.**


###### Steinsaltz on Ketubot 35a:2
[Steinsaltz on Ketubot 35a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/35a:2)

**אמר רבא: ומי איכא למאן דאמר** [והאם יש מי שאומר] שאותם עושי מעשה במזיד שבגללו הינם **חייבי מיתות,** אם עשו זאת **שוגגין, חייבים** בתשלומים? **והא תנא דבי** [והרי שנה החכם מבית מדרשו] של **חזקיה:** נאמר דין **מכה אדם ו**נאמר דין **מכה בהמה,** והכתוב מקיש אותם זה לזה באומרו "ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת" (ויקרא כד, כא), ללמדנו:


###### Steinsaltz on Ketubot 35a:3
[Steinsaltz on Ketubot 35a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/35a:3)

**מה מכה בהמה לא חילקת בו, בין בשוגג בין במזיד, בין מתכוין לשאין מתכוין, בין דרך ירידה לדרך עלייה** שבכל אחד מהאופנים הללו אין אתה בא **לפוטרו** מתשלום **ממון, אלא לחייבו ממון,** שכל אדם המזיק רכוש של חבירו צריך בכל מקרה לשלם — **אף מכה אדם לא תחלוק בו בין** אם עשה זאת **בשוגג, בין במזיד, בין מתכוין** להרוג **לשאין מתכוין, בין** שהיתה מכת מוות **דרך ירידה לדרך עלייה** (למרות שלענין גלות חייב רק המכה בדרך ירידה) — **לחייבו ממון,** כשבאותה שעה שהרג אדם גרם להפסד ממון, **אלא לפוטרו ממון.** וההשוואה בין מכה אדם למכה בהמה היא איפוא ששני הדינים הללו הם מוחלטים, שבדיני נזקי ממון בכל מקרה יש חיוב תשלומים, ובדיני מיתה בכל מקרה פטור מן התשלומים.


###### Steinsaltz on Ketubot 35a:4
[Steinsaltz on Ketubot 35a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/35a:4)

**אלא,** יש לחזור בנו ממה שאמרנו, ו**כי אתא** [כאשר בא] **רבין** מארץ ישראל לבבל **אמר: חייבי מיתות שוגגין כולי עלמא לא פליגי** [הכל אינם חלוקים] שהם **פטורין,** כפי שלמדנו מדברי תנא דבי חזקיה. **כי פליגי** [כאשר הם חלוקים], הרי זה **בחייבי מלקות שוגגין ודבר אחר,** וכגון שעשו בשוגג עבירה שחייבים עליה מלקות אילו היתה נעשית במזיד, וגם התחייבו ממון. **ר' יוחנן אמר: חייב,** ומדוע — **חייבי מיתות איתקוש** [הוקשו, הושוו] לדיני ממונות כפי הדרשה שלמעלה, ולמדנו שהם פטורים מממון בכל מקרה, אף כשהם שוגגים ואינם בחיוב מיתה, אבל **חייבי מלקיות לא איתקוש** [הוקשו, הושוו], ולכן, כשאין מלקות ממש — משלם. **ריש לקיש אמר: פטור,** כי **בפירוש ריבתה תורה** להשוות **חייבי מלקיות כחייבי מיתות.**


###### Steinsaltz on Ketubot 35a:5
[Steinsaltz on Ketubot 35a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/35a:5)

ושואלים: **היכן ריבתה תורה** דבר זה? **אמר אביי: אתיא** [בא, נלמד] הדבר מגזירה שווה **"רשע" "רשע";** שבמקום אחד נאמר "אשר הוא רשע למות" (במדבר לה, לא), ונאמר "אם בן הכות הרשע" (דברים כה, ב), הרי שמשווה הכתוב חייבי מלקות לחייבי מיתה. **רבא אמר אתיא** [בא נלמד הדבר] בגזירה שווה של **"מכה" "מכה". אמר ליה** [לו] **רב פפא לרבא:** על **הי** [איזה] **"מכה"** אתה מדבר? **אילימא** [אם תאמר] להשוואה של **"ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת"** (ויקרא כד, כא) — הלא **האי בקטלא כתיב** ["מכה אדם" זה שנאמר, במיתה הוא שנאמר], שהכאה האמורה שם היא הכאה של מיתה! **אלא האי "מכה"** ["מכה" זה] שנאמר במקום אחר; **"**ו**מכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש"** (ויקרא, כד יח), **וסמיך ליה** [וסמוך לו] **"ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו"** (ויקרא כד, יט), ומשוים חייבי מלקות לחייבי ממון לפטור אותם מממון, אף על זה יש להקשות:


###### Steinsaltz on Ketubot 35a:6
[Steinsaltz on Ketubot 35a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/35a:6)

**והאי לאו** [והלא זה לא] **"מכה" היא!** שהרי בפסוק זה לא נאמרה המלה "מכה" כלל, אלא "כי יתן מום בעמיתו", ואם כן אין כאן גזירה שווה! ומשיבים: אין זו גזירה שווה של מילים זהות, אלא **אנן** [אנו] **"הכאה" "הכאה" קאמרינן** [אומרים], שהיא גזירה שווה הקשורה במושגים, שכן נתינת מום היא תוצאה של הכאה, ובכך די כדי להשוות דין הכאה בבהמה לדין הכאה באדם. ומקשים: **והא כי כתיב** [והרי כאשר נאמר] כתוב זה של נתינת מום — **בחובל בחבירו הוא דכתיב** [שנאמר], **וחובל בחבירו** הלא **בר תשלומין הוא** ואינו לוקה, ואם כן כל הראיה מעורערת מעיקרה! ומשיבים: **אם אינו ענין להכאה שיש בה שוה פרוטה,** שבה הוא משלם ואינו לוקה — **תנהו ענין להכאה שאין בה שוה פרוטה,** שעל הכאה כזו אינו משלם, ולכן חייב מלקות.