## Steinsaltz on Ketubot Daf 44a

###### Steinsaltz on Ketubot 44a:1
[Steinsaltz on Ketubot 44a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/44a:1)

**הכא נמי היינו טעמא דלא גביא** [כאן גם כן זהו הטעם שאינה גובה] רק את המאה הנוספים מזמן שני, מכיון ש**לא כתב לה** בכתובה השניה **"אוסיפית** [הוספתי] **לך מאה** על ה**מאתים",** משמע שאין כאן תוספת על הכתובה הקיימת אלא **אחולי אחילתיה לשעבודא קמא** [מחלה על השעבוד הראשון] והסכימה לקבל את השטר השני, שתחולתו מזמן מאוחר יותר.


###### Steinsaltz on Ketubot 44a:2
[Steinsaltz on Ketubot 44a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/44a:2)

א שיטת רב הונא הוסברה איפוא, ועכשיו מבררים נושא כללי יותר הקשור בדבריו האחרונים, **אמר מר** [החכם], רב הונא שאמר באותו דיון: **אי בעיא** [אם רוצה] — **בהאי גביא** [בזה היא גובה], **אי בעיא** [אם רוצה] — **בהאי גביא** [בזה היא גובה]. ושואלים: **לימא פליגא** [האם לומר שחלוקה] דעה זו על דעת **רב נחמן?** ש**אמר רב נחמן: שני שטרות היוצאין בזה אחר זה** על אותו דבר, כגון שני שטרות של העברת בעלות על שדה אחד שזמנם שונה — **ביטל** שטר **שני** המאוחר יותר **את הראשון.** ואף כאן תבטל הכתובה השניה את הראשונה לגמרי!


###### Steinsaltz on Ketubot 44a:3
[Steinsaltz on Ketubot 44a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/44a:3)

ודוחים: **לאו מי איתמר עלה** [האם לא נאמר עליה], על הלכה זו של רב נחמן, **אמר רב פפא: ומודה רב נחמן דאי אוסיף ביה דיקלא** [שאם הוסיף בו דקל] בשטר השני, כגון שהקנה למקבל דקל נוסף, משמע כי **לתוספת כתביה** [כתבו], והשטר השני לא ביטל את הראשון, אלא הוסיף עליו. **הכא נמי הא אוסיף** [כאן גם כן הרי הוסיף] **לה מידי** [דבר], שהרי סכום הכתובה השניה גדול יותר!


###### Steinsaltz on Ketubot 44a:4
[Steinsaltz on Ketubot 44a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/44a:4)

כיון שהוזכרה הלכה זו של רב נחמן דנים ב**גופא** של ההלכה. **אמר רב נחמן: שני שטרות היוצאין בזה אחר זה** — **ביטל שני את הראשון. אמר רב פפא: ומודה רב נחמן דאי אוסיף ביה דיקלא** [שאם הוסיף בו דקל] — **לתוספת כתביה** [כתבו]. ומבארים את פרטי ההלכה. **פשיטא** [פשוט לנו] שאם השטר ה**ראשון** שכתב על השדה היה **במכר, ו**ה**שני** נכתב על אותו שדה עצמו **במתנה,** אין זה ביטולו של הראשון, אלא **ליפות כחו** של המקבל **הוא** ש**כתב ליה** [לו] שטר נוסף בלשון מתנה **משום דינא דבר מצרא** [דין של בן המיצר], כי בעל שדה המצוי בצד (על המיצר) של שדה שמוכרים אותו יש לו זכות קדימה לקנות תחילה שדה זה, ודין זה הוא רק כאשר השדה נמכר, אבל אם נותן בעל השדה את שדהו במתנה, אין כל זכות לבן המיצר, ולכן אפשר לומר שהמקנה כתב שטר מתנה כדי להסיר מן המקבל ערעור על בן המיצר.


###### Steinsaltz on Ketubot 44a:5
[Steinsaltz on Ketubot 44a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/44a:5)

**וכל שכן** אם כתב לו שטר **ראשון במתנה ושני במכר, דאמרינן** [שאנו אומרים] ש**משום דינא** [דין] של **בעל חוב הוא** ש**כתב כן.** שחשש שמא יבוא בעל חוב ויטרוף מן המקבל, ולא תהיינה לו כל זכויות, ולכן כתב הנותן שטר מכר נוסף כדי שתהיה לו זכות לחזור ולגבות ממנו סכום זה.


###### Steinsaltz on Ketubot 44a:6
[Steinsaltz on Ketubot 44a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/44a:6)

**אלא אי** [אם] **שניהם במכר** או **שניהם במתנה — ביטל שני את הראשון.** ויש לברר **מאי טעמא** [מה הטעם] לכך שהשטר הראשון בטל? ובזה נחלקו אמוראים. **רפרם אמר: אימר אודויי אודי ליה** [אמור שהודה לו] בעל השטר שהיה בשטר הראשון פגם, כגון זיוף, ולכן כתב לו שטר אחר כשר. **רב אחא אמר: אימר אחולי אחליה לשיעבודיה** [אמור שמחל לו הקונה את השעבוד] מהזמן הראשון, והסכים שיחול השעבוד רק מזמנו של השטר השני.


###### Steinsaltz on Ketubot 44a:7
[Steinsaltz on Ketubot 44a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/44a:7)

ושואלים: **מאי בינייהו** [מה ההבדל ביניהם למעשה] אם זה או זה הוא הטעם? ומסבירים: **איכא בינייהו** [יש ביניהם הבדל] לכמה דברים: **אורועי סהדי** [להרע כוחם של העדים], שלדברי רפרם, שיש לחשוש שהשטר הראשון מזוייף, הרי גם חתימת העדים שעליו מפוקפקת, ויש לחשוש לעדותם וחתימתם גם בעדות אחרת.


###### Steinsaltz on Ketubot 44a:8
[Steinsaltz on Ketubot 44a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/44a:8)

**ולשלומי פירי** [וכן לענין לשלם את הפירות] של הנכסים שהיו בין זמן שטר ראשון לזמנו של שני. שלדעת רפרם, כיון שהשטר הראשון מזוייף, צריך הלוקח לשלם לבעלים את הפירות שאכל עד זמן כתיבת השטר השני. ואילו לדעת רב אחא, אמנם מחל הלוקח על השעבוד מהזמן הראשון, אבל מה שלקח — לקח. **ו**כן **לטסקא** [לתשלום מיסי קרקע], שאם השטר הראשון מזוייף, צריך בעל השדה הקודם לשלם את המיסים, שחלו על השדה במשך הזמן הזה.


###### Steinsaltz on Ketubot 44a:9
[Steinsaltz on Ketubot 44a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/44a:9)

ב כל הדיונים הללו היו בעקבות המחלוקת בין רב הונא ורב אסי לענין זמן גביית הכתובה כאשר באה האשה לגבות מן הנכסים. ושואלים לגופה של אותה בעיה: **מאי הוי עלה** [מה היה עליה] על ה**כתובה,** כלומר, מה הדין במחלוקת זו? ומציעים: **תא שמע** [בוא ושמע] ראיה ממה ש**אמר רב יהודה אמר שמואל משום ר' אלעזר בר' שמעון: מנה** הניתן ככתובה לבעולה ו**מאתים** הניתנים לבתולה, זמן גבייתם **מן האירוסין, ו**כל **תוספת** שעל זה — **מן הנישואין.**


###### Steinsaltz on Ketubot 44a:10
[Steinsaltz on Ketubot 44a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/44a:10)

**וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה — מן הנישואין,** ואם כן מחלוקת זו היא מחלוקת תנאים. ולפי כללי ההלכה יש לסכם: **והלכתא** [והלכה היא]: **אחד זה ואחד זה — מן הנישואין,** כדעת חכמים.


###### Steinsaltz on Ketubot 44a:11
[Steinsaltz on Ketubot 44a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/44a:11)

ג משנה **הגיורת שנתגיירה בתה עמה ו**אחר כך **זינתה** הבת כשהיתה מאורסת בעודה נערה — **הרי זו** נידונת **בחנק,** ולא בסקילה כנערה מאורסה בת ישראל, ו**אין לה לא פתח בית האב,** שאין צורך להוציא אותה אל פתח אביה לסקול אותה שם כפי שמביאים נערה ארוסה שזינתה ("והוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלוה אנשי עירה באבנים". דברים כב, כא), **ולא מאה סלע,** שבת ישראל שהוציא עליה בעלה שם רע שזינתה, והוכח ששיקר, צריך הבעל לשלם מאה סלע, ולזו אין משלמים. כי בהלכות אלה (דברים כב, יג-כא) נאמר כמה פעמים "בישראל", ללמד שדינים אלה מיוחדים דווקא לאלה שהן מזרע ישראל.


###### Steinsaltz on Ketubot 44a:12
[Steinsaltz on Ketubot 44a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/44a:12)

אולם אם **היתה הורתה** של הבת **שלא בקדושה,** כלומר, הריונה התחיל כשאמה היתה עדיין גויה, **ו**אולם **לידתה בקדושה,** שהאם נתגיירה בזמן ההריון — **הרי זו** הבת, אם זינתה בהיותה נערה מאורסה — **בסקילה, ו**אולם **אין לה לא פתח בית האב** כשנידונה למוות, **ולא מאה סלע** אם התברר שבעלה הוציא עליה שם רע. ואם **היתה הורתה ולידתה בקדושה,** שנתגיירה אימה טרם הרותה לה **— הרי היא כבת ישראל לכל דבריה.**


###### Steinsaltz on Ketubot 44a:13
[Steinsaltz on Ketubot 44a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/44a:13)

ובכלל בדין זה של נערה מאורסה שזינתה: אם **יש לה** לבת שזינתה **אב ואין לה פתח בית האב,** כגון שאין לאב בית משלו, או **יש לה פתח בית האב ואין לה אב,** שמת האב — **הרי זו בסקילה,** כי **לא נאמר "פתח בית אב"** בכתוב **אלא למצוה,** אבל לא לומר שאין מקיימים את שאר הדינים האמורים בה אם לא נתקיים פרט זה.