## Steinsaltz on Ketubot Daf 47b

###### Steinsaltz on Ketubot 47b:1
[Steinsaltz on Ketubot 47b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/47b:1)

**שלא כתב לה** תוספת על הסכום שקבעו חכמים **אלא על מנת לכונסה,** וכיון שלא נשאה — לא זיכה לה. ונשווה את השיטות: **למאן דאמר** [לדעת מי שאומר] ש**לא זכה** הבעל בנדוניה — הוא סבור **כ**שיטת **ר' אלעזר בן עזריה,** ולכן, אומר שגם האב לא כתב אלא על מנת שיכנסנה. **ומאן דאמר** [ומי שאומר] **זכה** בנדוניה — הוא סבור **כ**דעת **רבנן** [חכמים] בענין תוספת כתובה.


###### Steinsaltz on Ketubot 47b:2
[Steinsaltz on Ketubot 47b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/47b:2)

ודוחים: **לא,** אפשר לומר **דכולי עלמא** [שדעת הכל] **כר' אלעזר בן עזריה,** וכך יש להסביר: **מאן דאמר** [מי שאומר] **לא זכה** — פשוט שהוא **כ**דעת **ר' אלעזר בן עזריה, ומאן דאמר** [ומי שאומר] **זכה** — הוא מחלק בין הדברים כך: **עד כאן לא** שמענו כי **קאמר** [אמר] **ר' אלעזר בן עזריה אלא מדידיה לדידה** [משלו לשלה], שהבעל כותב לאשה תוספת לכתובה, שיש טעם בדבר — **שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה,** ולפני כניסה לא התכוון לתת.


###### Steinsaltz on Ketubot 47b:3
[Steinsaltz on Ketubot 47b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/47b:3)

**אבל מדידה לדידיה** [משלה לשלו], מה שאביה כותב כנדוניה, **אפילו ר' אלעזר בן עזריה מודי** [מודה] שהבעל זוכה בהם, שהמתנות שהאב נותן הן **משום איחתוני** [ההתחתנות] **הוא,** שמעוניין להיות בקשר חיתון במשפחה זו, **והא איחתני להו** [והרי התחתנו, התקשרו כבר] ואין הדבר קשור לחיבת נישואין.


###### Steinsaltz on Ketubot 47b:4
[Steinsaltz on Ketubot 47b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/47b:4)

א שנינו במשנה שהבעל **חייב במזונותיה** של אשתו. **תנו רבנן** [שנו חכמים]: **תיקנו** חכמים חובת הבעל ב**מזונותיה** של אשתו **תחת** חובת האשה לתת לו את **מעשה ידיה. ו**כן תיקנו שיהא חייב הבעל בהוצאות **קבורתה תחת כתובתה,** כלומר, בעד הנדוניה שמכניסה לו, ו**לפיכך בעל אוכל פירות** הנכסים.


###### Steinsaltz on Ketubot 47b:5
[Steinsaltz on Ketubot 47b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/47b:5)

ותוהים: **פירות מאן דכר שמייהו** [מי הזכיר את שמם]?! הרי לא נזכרו בברייתא כלל פירות הנכסים, וכיצד הגיעה הברייתא לדבר בהם?! ומסבירים: **חסורי מחסרא, והכי קתני** [חסרה הברייתא, וכך שנה, כך יש לשנותה]: **תיקנו מזונותיה תחת מעשה ידיה, ופירקונה** [ופדיונה], חובתו לפדות אותה כאשר נשבית, **תחת פירות** שהוא אוכל מנכסיה, **וקבורתה תחת כתובתה, לפיכך בעל אוכל פירות.**


###### Steinsaltz on Ketubot 47b:6
[Steinsaltz on Ketubot 47b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/47b:6)

הסברנו איפוא כיצד הגיעו לדבר בפירות, אבל הסגנון עדיין קשה, ושואלים: **מאי** [מה] המשמעות של מלת **"לפיכך"** כאן, וכיצד יוצאת מסקנה זו של "לפיכך"?


###### Steinsaltz on Ketubot 47b:7
[Steinsaltz on Ketubot 47b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/47b:7)

ומסבירים: **מהו דתימא** [שתאמר]: **מיכל לא נכלינהו, אנוחי ננחינהו** [שלא יאכלם הבעל, את הפירות, אלא יניח אותם] ויהו שמורים, שאם יצטרך לפדותה, יפדה אותה מכספים אלה. ש**אם** לא היו נוהגים **כן, מימנע** [יימנע] **ולא פריק** [יפדה אותה], שלא ירצה להוציא מכספו לפדיונה, על כן **קא משמע לן** [השמיע לנו] **דהא עדיפא** [שתקנה זו עדיפה] שיאכל את הפירות, ומדוע? — **זימנין** [פעמים] ש**לא מלו** [ימלאו], שפירות הנכסים אינם עולים כדי דמי פדיונה, **ו**כיון שתיקנו שאוכל את הפירות מחוייב להוסיף ו**פריק לה מדידיה** [ויפדה אותה משלו]. ולפי זה מובנת לשון "לפיכך", שכיון שתיקנו שאוכל פירות כנגד פדיונה, דאגו שיהא בתקנה זו משום אבטחה שלא יימנע לפדותה.


###### Steinsaltz on Ketubot 47b:8
[Steinsaltz on Ketubot 47b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/47b:8)

עד כאן לפירוש לשון הברייתא, אבל שואלים לעצם הדברים: **ואיפוך אנא** [ואהפוך אני], מדוע אומרים שמזונותיה תיקנו תחת מעשה ידיה — שמא מזונותיה תחת הפירות מנכסיה, וכיוצא בזה?


###### Steinsaltz on Ketubot 47b:9
[Steinsaltz on Ketubot 47b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/47b:9)

**אמר אביי: תיקנו מצוי למצוי, ושאינו מצוי לשאינו מצוי,** כלומר, תיקנו את הדברים באופן כזה שכנגד החובות המצויות של הבעל כלפי האשה תיקנו התחייבויות מצויות של האשה כלפי הבעל, ודברים שהם פחות מצויים תיקנו כנגד דברים שאצל האשה הם פחות מצויים. ולכן, מזונות שהם תדירים תיקנו כנגד מעשה ידיה שהם תדירים, ופירות נכסים, שלא תמיד הם מצויים, תיקנו אותם כנגד פדיונה מן השבי, ונדוניה כנגד הקבורה.


###### Steinsaltz on Ketubot 47b:10
[Steinsaltz on Ketubot 47b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/47b:10)

ב **אמר רבא: האי תנא סבר** [תנא זה שלהלן סבור] שחובת הבעל ב**מזונות** האשה היא **מדאורייתא** [מן התורה]. **דתניא** [שכן שנינו בברייתא] על הכתוב באמה עבריה "כמשפט הבנות יעשה לה... שארה כסותה ועונתה לא יגרע" (שמות כא, ט-י): **"שארה"** — **אלו מזונות.** וראיה לדבר שהן מזונות — **וכן הוא אומר: "ואשר אכלו שאר עמי"** (מיכה ג, ג), שמשמעו — בשר עמי. **"כסותה"** — **כמשמעו,** כלומר, חובתו להלביש אותה בבגדים. **"ענתה"** — **זו עונה** של תשמיש **האמורה בתורה** לכל אדם לפי הפנאי שלו, **וכן הוא אומר "אם תענה את בנתי"** (בראשית לא, נ), שפירושו: שלא ימנע מהן עונתן.


###### Steinsaltz on Ketubot 47b:11
[Steinsaltz on Ketubot 47b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/47b:11)

**ר' אלעזר אומר: "שארה"** — **זו עונה.** וראיה לדבר ש"שאר" פירושו ענין של תשמיש — **וכן הוא אומר: "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה"** (ויקרא יח, ו). **"כסותה"** — **כמשמעו,** בגדים. **"עונתה"** — **אלו מזונות, וכן הוא אומר: "ויענך וירעבך** ויאכילך את המן**"** (דברים ח, ג).