## Steinsaltz on Ketubot Daf 52b

###### Steinsaltz on Ketubot 52b:1
[Steinsaltz on Ketubot 52b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/52b:1)

**אין פודין את השבויין יותר על כדי דמיהם מפני תקון העולם.** שאם יבואו לפדות את השבויים במחירים גבוהים מאוד — יגרום הדבר שיבואו לשבות אנשים נוספים. על כל פנים נדייק מכאן **הא** [הרי] אם ביקשו **בכדי דמיהן — פודין, אף על גב** [אף על פי] ש**פרקונה** [סכום כסף פדיונה] **יותר על כתובתה.**


###### Steinsaltz on Ketubot 52b:2
[Steinsaltz on Ketubot 52b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/52b:2)

**ורמינהי** [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו שאינו פודה יותר מדמי כתובתה: **נשבית, והיו מבקשין ממנו עד** (פי) **עשרה בכתובתה — פעם ראשונה פודה, מכאן ואילך, רצה — פודה, רצה — אינו פודה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם היה פרקונה כנגד כתובתה — פודה, אם לאו — אינו פודה** אלא נותן לה כתובתה! והטעם, משום שלא ייתכן שיהיה התנאי שבכתובה (התחייבותו לפדותה), שהוא טפל, יתר על הכתובה עצמה שהיא העיקר.


###### Steinsaltz on Ketubot 52b:3
[Steinsaltz on Ketubot 52b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/52b:3)

ומשיבים: אין זו סתירה, אלא **רבן שמעון בן גמליאל תרי קולי אית ליה** [שתי קולות יש לו] בדין פדיון, אחת לגבי סכום הפדיון בכלל, שאינו פודה ביותר מכדי דמיה, והשניה שאין הוא נותן בפדיונה יותר מדמי כתובתה.


###### Steinsaltz on Ketubot 52b:4
[Steinsaltz on Ketubot 52b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/52b:4)

א שנינו במשנה שאם **לקתה** [חלתה] — **חייב לרפאותה. תנו רבנן** [שנו חכמים]: **אלמנה** שהיתה **ניזונת מנכסי יתומין וצריכה רפואה — הרי** הרפואה **היא כמזונות** ומוטל עליהם גם לשלם עבור רפואתה. **רבן שמעון בן גמליאל** מחלק ו**אומר: רפואה שיש לה קצבה,** כלומר, שיש סכום קבוע בשביל לרפא אותה — **נתרפאת מכתובתה** ומנכים מסכום הכתובה. רפואה **שאין לה קצבה — הרי היא כמזונות,** ונותנים לה כפי צורכה.


###### Steinsaltz on Ketubot 52b:5
[Steinsaltz on Ketubot 52b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/52b:5)

**אמר ר' יוחנן: עשו** דין **הקזת דם בארץ ישראל כרפואה שאין לה קצבה,** והיא כמזונות, והיורשים משלמים. מסופר: **קריביה** [קרובו] של **ר' יוחנן הוה להו איתת אבא** [היתה להם אשת אב] **דהות** [שהיתה] **צריכה רפואה כל יומא** [יום] והיו להם הוצאות מרובות לרפואתה. **אתו לקמיה** [באו לפני] **ר' יוחנן** לשאול. **אמר להו** [להם]: **איזילו קוצו ליה מידי** [לכו וקיצבו לו דבר, סכום מסויים] **לרופא** עבור כלל הוצאות רפואתה לתמיד, ואז יהיה זה בגדר של רפואה שיש לה קיצבה, ותוכלו לנכות אותה מן הכתובה.


###### Steinsaltz on Ketubot 52b:6
[Steinsaltz on Ketubot 52b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/52b:6)

אחר כך **אמר ר' יוחנן** בצער: **עשינו עצמינו כעורכי הדיינין** המסייעים לאדם לטעון בדינו, שהצטער על שנתן עצה בהלכה לבעל דין. ושואלים: **מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר** [מתחילה כאשר נתן להם עצה זו מה חשב, ולבסוף שהתחרט מה חשב]? ומסבירים: **מעיקרא** [מתחילה] **סבר** הלא נאמר: **"ומבשרך לא תתעלם"** (ישעיה נח, ז), שצריך אדם לסייע לקרוביו, **ולבסוף סבר: אדם חשוב שאני** [שונה], שאם עושה הוא דבר כזה, הריהו נראה כעורכי הדיינים, ולא היה צריך לעשות זאת.


###### Steinsaltz on Ketubot 52b:7
[Steinsaltz on Ketubot 52b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/52b:7)

ב משנה **לא כתב לה** בכתובה **"בנין דכרין דיהוו ליכי מינאי אינון ירתון** [בנים זכרים שיהיו לך ממני הם יירשו] **כסף כתובתיך יתר על חולקהון** [חלקם] בירושה שהם נוטלים **עם אחוהון** [אחיהם] **"**— **חייב** לתת להם, לפי **שהוא תנאי בית דין** שיהא כתוב כך, ואף שלא כתב זאת, אין הדבר גורע מהתחייבותו. וכן אם לא כתב לה **"בנן נוקבן דיהוין ליכי מינאי יהוין יתבן בביתי ומיתזנן** [בנות נקבות שיהיו לך ממני יהיו יושבות בביתי וניזונות] **מנכסי עד דתלקחון לגוברין** [שתילקחנה, תינשאנה לבעלים] **" — חייב** לעשות זאת, לפי **שהוא תנאי בית דין.**


###### Steinsaltz on Ketubot 52b:8
[Steinsaltz on Ketubot 52b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/52b:8)

וכן אם השמיט בכתובה את התנאי **"את תהא יתבא** [תהיי יושבת בביתי] **בביתי ומיתזנא** [וניזונת] **מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך** [מגורייך כאלמנה] **בביתי"** — **חייב** היורש לעשות כן, לפי **שהוא תנאי בית דין.** ומעירים: **כך היו אנשי ירושלים כותבין** בנוסח זה, שהאלמנה נשארת בבית בעלה כל ימי אלמנותה וכן **אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלים. אנשי** ארץ **יהודה היו כותבין** בנוסח הכתובה: **"עד שירצו היורשין ליתן לך כתובתיך". לפיכך אם רצו** ה**יורשין** שלא תדור בבית ולא תיזון מכסף הירושה — **נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה,** והיא צריכה לדאוג לעצמה למגורים ולמזונות.


###### Steinsaltz on Ketubot 52b:9
[Steinsaltz on Ketubot 52b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/52b:9)

ג גמרא **אמר ר' יוחנן משום** (בשמו של) **ר' שמעון בן יוחאי: מפני מה התקינו כתובת בנין דכרין** [בנים זכרים], שבני האשה יורשים את כתובתה (ובכלל זה הנדוניה שהביאה בנישואיה), יתר על חלקם בירושת האב — **כדי שיקפוץ אדם ויכתוב לבתו** נדוניה גדולה **כ**מו החלק של ירושת **בנו,** שהרי הוא מובטח שכסף זה יישאר תמיד בידי צאצאיו.


###### Steinsaltz on Ketubot 52b:10
[Steinsaltz on Ketubot 52b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/52b:10)

ושואלים: **ומי איכא מידי דרחמנא אמר ברא לירות** [והאם יש דבר שהתורה אמרה שהבן יירש] ואילו **ברתא** [הבת] **לא תירות** [תירש], **ואתו רבנן ומתקני דתירות ברתא** [ובאו חכמים ומתקנים שתירש הבת]? שהרי בפועל הם גרמו לכך שהבת יורשת נכסים כמו הבן!


###### Steinsaltz on Ketubot 52b:11
[Steinsaltz on Ketubot 52b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/52b:11)

ומשיבים: **הא נמי דאורייתא** [גם דבר זה מן התורה] **הוא, דכתיב** [שנאמר] **"קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים"** (ירמיה כט, ו), ויש לשאול על כתוב זה: **בשלמא** [נניח] **בנים בידיה קיימי** [בידו הם עומדים], שהוא מחפש ומוצא להם נשים, שהרי מדרך האיש לחפש לו אשה. **אלא בנתיה מי קיימן בידיה** [האם הן עומדות נמצאות בידו] שהוא יכול למצוא להן בעלים? שהרי אין דרך האשה לחזר אחר האיש!


###### Steinsaltz on Ketubot 52b:12
[Steinsaltz on Ketubot 52b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/52b:12)

אלא **הא קא משמע לן** [דבר זה השמיע לנו] **דנלבשה וניכסה וניתיב** [שילבישנה ויכסנה ויתן] **לה מידי** [דבר, רכוש] **כי היכי דקפצי עלה ואתו נסבי לה** [כדי שיקפצו עליה ויבואו ויישאו אותה], הרי שמן הכתוב האומר לתת את הבנות לאנשים משמע שצריך להשתדל בזה, ולכתוב לה נדוניה כדי שירצו לקחתה. ושואלים: **ועד כמה,** מה השיעור של נתינה זו לבנות? **אביי ורבא דאמרי תרוייהו** [שאמרו שניהם]: **עד לעישור נכסי** [לעשירית מן הנכסים] נותנים לבת כנדוניה.


###### Steinsaltz on Ketubot 52b:13
[Steinsaltz on Ketubot 52b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/52b:13)

ושואלים: אם זה הוא טעם תקנת כתובת בנין דכרין, אולי **ואימא** [ונאמר]: את מה שנתן ה**אב** בנדוניה **לירות** [יירשו הבנים], אבל של ה**בעל,** כלומר, חלק הכתובה שהבעל נותן משלו, **לא לירות** [יירשו הבנים]! ומשיבים: **אם כן** יעשו, שלא ירשו בני האשה את חלק הכתובה שמתחייב לה בעלה, ה**אב נמי מימנע** [גם כן יימנע] **ולא כתב** [יכתוב], שאם אינם יורשים את כתובת הבעל, גם האב איננו רוצה לתת הרבה.


###### Steinsaltz on Ketubot 52b:14
[Steinsaltz on Ketubot 52b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/52b:14)

ושואלים עוד: אם אכן זה החשש שימנע האב לכתוב, אם כן **ואימא** [ואמור כך]: **היכא** [היכן, כאשר] **כתב אב** ונתן לבת נדוניה גדולה — **לכתוב** [שיכתוב] גם ה**בעל** בכתובה תנאי זה של ירושת הנדוניה, ואולם **היכא** [היכן, כאשר] **לא כתב** ה**אב** — **לא לכתוב** [יכתוב] גם ה**בעל!** ומשיבים: **לא פלוג רבנן** [חילקו חכמים] שאף שעיקר התקנה היה כדי לעודד את האבות לכתוב נדוניה גדולה — לא חילקו חכמים, וכיון שרוב הנשים יש להן נדוניה, הדין שווה בכל הנשים.


###### Steinsaltz on Ketubot 52b:15
[Steinsaltz on Ketubot 52b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/52b:15)

ושואלים: אם הכוונה היא שיישאר ממון הכתובה ברשות צאצאי האשה, אזי כשיש לו **בת** מאשה אחת **בין הבנים** מאשה אחרת **נמי תירות** [גם כן תירש] נדוניית אמה, ומדוע רק הבנים הזכרים יורשים את דמי הכתובה? ומשיבים: **כ**דין **נחלה שויוה רבנן** [עשו אותה חכמים] וכפי שבנחלה רגילה הבנים יורשים ולא הבנות, אף בכתובה כך.


###### Steinsaltz on Ketubot 52b:16
[Steinsaltz on Ketubot 52b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/52b:16)

ושואלים: מדוע לא נאמר שלפחות **בת בין הבנות תירות** [תירש] שאם היתה לו מאשה זו בת, וגם שאר ילדיו מאשה אחרת הן בנות, ואז כולן יורשות, שתקבל בת זו את מה שכתב סבה כנדוניה לאמה! ומשיבים: **לא פלוג רבנן** [חילקו חכמים] בתקנתם. ועוד שואלים: **ותיגבי** [ושתיגבה] כתובת בנין זכרים גם **ממטלטלי** [ממטלטלים] וכגון באופן שהשאיר רק מטלטלים! ומדוע להלכה אינם יורשים את אמם אלא מן הקרקע שהביאה עמה בנדונייתה? ומשיבים: **ככתובה** רגילה **שויוה רבנן** [עשו אותה חכמים] שנגבית רק מן הקרקעות.


###### Steinsaltz on Ketubot 52b:17
[Steinsaltz on Ketubot 52b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/52b:17)

ועוד שואלים: **תטרוף** (תגבה) גם **ממשעבדי** [מנכסים משועבדים]! ומשיבים: **"ירתון" תנן** ["יירשו" שנינו] ודין ירושה הוא רק בנכסים המצויים לפניהם ואינם יורשים נכסים שמכר האב. ושואלים: מכיון שזה הוא הטעם לתנאי כתובה זו, **ואימא אף על גב דליכא** [ואמור שירושת כתובת האם תהיה אף על פי שאין] בנכסים שהשאיר האב ירושה, **מותר** של **דינר** יתר על דמי כתובת שתי נשיו. שהרי אמרו חכמים שכאשר פרט לסכום הכתובות לא נשארו כלל נכסים כלשהם לירושה, מתבטלת תקנת "בנין דכרין", וכל הבנים מתחלקים בירושה כדין תורה! ומשיבים: **במקום דקא מיעקרא** [שנעקר] בו לגמרי דין **נחלה דאורייתא** [שמן התורה] כתוצאה מדין ירושה שמדברי סופרים (כתובת בנין דכרין), **לא תקינו רבנן** [תיקנו חכמים] תנאי זה של כתובת בנין דכרין.


###### Steinsaltz on Ketubot 52b:18
[Steinsaltz on Ketubot 52b:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/52b:18)

מסופר: **רב פפא איעסק ליה לבריה בי** [היה עסוק בהשאת בנו לאחת מבנות בית] **אבא סוראה** [מהעיר סורא]. **אזיל למיכתב לה** [הלך לסדר לאשה את כתיבת] **כתובתה. שמע יהודה בר מרימר** שבא רב פפא למקום, **נפק אתא איתחזי ליה** [יצא, בא, ונראה לו] מפני כבודו לקבל את פניו. **כי מטו לפיתחא, הוה קא מפטר מיניה** [כאשר באו לפתח של אבא סוראה, אביה, נפרד ממנו] יהודה בר מרימר ולא רצה להיכנס. **אמר ליה** [לו] רב פפא: **ניעול מר בהדאי** [יכנס אדוני אתי] פנימה!