## Steinsaltz on Ketubot Daf 57b

###### Steinsaltz on Ketubot 57b:1
[Steinsaltz on Ketubot 57b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/57b:1)

**אין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס** בפועל **לחופה.**


###### Steinsaltz on Ketubot 57b:2
[Steinsaltz on Ketubot 57b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/57b:2)

א גמרא שואלים: **מנא הני מילי** [מניין דברים אלה] שנותנים לבתולה שנים עשר חודש להכנות? **אמר רב חסדא:** ש**אמר קרא** [הכתוב]: **"ויאמר אחיה ואמה תשב הנער אתנו ימים או עשור"** (בראשית כד, נה).


###### Steinsaltz on Ketubot 57b:3
[Steinsaltz on Ketubot 57b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/57b:3)

וקודם מבררים את הלשון: **מאי** [מה פירוש] **"ימים"? אילימא תרי יומי** [אם תאמר שני ימים] שהם מיעוט "ימים", וכי **משתעי איניש הכי** [מדבר אדם כך]? שהם **אמרו ליה** [לו]: **תרי יומי** [שני ימים] תמתין, והוא **אמר להו** [להם]: **לא,** שרצה שלא תמתין הנערה אפילו יומיים. אם כן הייתכן ש**אמרו ליה** [לו] אחר סירובו לעיכובה יומיים שתתעכב **עשרה יומי** [ימים]?! ולכן אי אפשר לפרש "ימים" — שני ימים, "עשור" — עשרה ימים, שאם כן היו צריכים לומר להיפך "עשור או ימים". **אלא מאי** [מה הפירוש] שם **"ימים" — שנה,** כמו **דכתיב** [שנאמר]: **"ימים תהיה גאלתו"** (ויקרא כה, כט), ומפורש שם (פרק ל) שהוא שנה, ולכן יש לפרש שאמרו לו שתתעכב הנערה שנה או לפחות עשרה חודשים.


###### Steinsaltz on Ketubot 57b:4
[Steinsaltz on Ketubot 57b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/57b:4)

ומקשים: **ואימא** [ואמור] ש"ימים" פירושו **חדש, דכתיב** [שנאמר] **"עד חדש ימים"** (במדבר יא, כ), וכוונתם היתה שתתעכב חודש או לפחות עשרה ימים. **אמרי** [אומרים]: **דנין** (למדים) **"ימים" סתם מ"ימים" סתם,** שפירושם שנה, **ואין דנין "ימים" סתם מ"ימים" שנאמר בהן חדש.** ומכתוב זה ("תשב הנערה איתנו ימים...") למדים שהזמן הרגיל להכנה לנישואין הוא שנים עשר חודש.


###### Steinsaltz on Ketubot 57b:5
[Steinsaltz on Ketubot 57b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/57b:5)

ב **אמר ר' זירא: תנא** [שנה החכם]: **קטנה, בין היא ובין אביה יכולין לעכב,** ששניהם יכולים לומר שלא תינשא עד שתגדל. ושואלים: **בשלמא איהי מצי מעכבא** [נניח היא יכולה לעכב] ומובן הדבר. **אלא אביה,** מדוע יעכב — **אי איהי ניחא** [אם היא נוח] **לה, אביה מאי נפקא ליה מינה** [מה יוצא לו מזה] שמעכבה? ומסבירים: **סבר** [סבור הוא], **השתא לא ידעה** [עכשיו אינה יודעת] מה היא עושה, ומסכימה להתחתן, **למחר,** לאחר זמן, **מימרדא ונפקא, ואתיא ונפלה עילואי** [תמרוד בבעלה ותצא, והיא באה ונופלת עלי למשא], ולכן הוא מעונין בעצמו שתמתין עד שתגדל, ותינשא בדעה שלימה.


###### Steinsaltz on Ketubot 57b:6
[Steinsaltz on Ketubot 57b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/57b:6)

**אמר ר' אבא בר לוי: אין פוסקין** (קובעים, מסכימים) **על הקטנה להשיאה כשהיא קטנה, אבל פוסקין על הקטנה להשיאה כשהיא גדולה.** על ההלכה האחרונה שואלים: **פשיטא** [פשוט, מובן מאליו], וכי מדוע לא יעשו כן? ומשיבים: **מהו דתימא** [שתאמר]: **ליחוש דלמא מעיילא פחדא מהשתא וחלשה** [נחשוש שמא ייכנס בה פחד מן הנישואין מעכשיו ותיחלש] ולכן גם כשתהיה גדולה יהיו לה עיכובים בדבר, על כן **קא משמע לן** [השמיע לנו] שאין חוששים לכך, ואפשר לפסוק עליה כשהיא קטנה שתינשא לכשתגדל.


###### Steinsaltz on Ketubot 57b:7
[Steinsaltz on Ketubot 57b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/57b:7)

ג **אמר רב הונא: בגרה יום אחד ונתקדשה — נותנין לה** להכין צרכי החתונה **שלשים יום** מיום האירוסין, **כאלמנה.** שאנו מניחים שלפני שבגרה כבר הכינה לה את כל צרכי הנישואין כדי שלא לעכב את מועד הנישואין. **מיתיבי** [מקשים] ממה ששנינו בברייתא: **בגרה — הרי היא כתבועה** להינשא. **מאי לאו** [האם לא] הכוונה **כתבועה** שהיא **בתולה,** שיש לה שנים עשר חודש? ודוחים: **לא,** מה שאמרו בגרה דינה כתבועה, הכוונה היא **כתבועה** שהיא **אלמנה** שיש לה רק שלושים יום.


###### Steinsaltz on Ketubot 57b:8
[Steinsaltz on Ketubot 57b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/57b:8)

ומציעים עוד: **תא שמע** [בוא ושמע] ממה ששנינו בברייתא: **בוגרת ששהתה שנים עשר חדש, ר' אליעזר אומר: הואיל וחייב בעלה במזונותיה** לאחר שנים עשר חודש — **יפר** גם את נדריה. על כל פנים רואים כאן שבוגרת גם היא שוהה שנים עשר חודש! ומתקנים: **אימא** [אמור] **בוגרת** ששהתה שלושים יום, **ו**כן נערה **ששהתה שנים עשר חודש,** ועל כך **ר' אליעזר אומר: הואיל ובעלה חייב במזונותיה — יפר.**


###### Steinsaltz on Ketubot 57b:9
[Steinsaltz on Ketubot 57b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/57b:9)

ומציעים עוד: **תא שמע** [בוא ושמע] ממה ששנינו: **המארס את הבתולה, בין שתבעה הבעל** להינשא **והיא מעכבת,** שאומרת שדרוש לה יותר זמן, **ובין שתבעה היא** להינשא **ובעל מעכב,** שאיננו מוכן עדיין — בכל מקרה **נותנין לה שנים עשר חדש משעת תביעה, אבל לא משעת אירוסין,** גם אם היו האירוסין זמן רב קודם לכן, שהזמן הקובע לענין זה הוא זמן התביעה. **ו**זו ש**בגרה, הרי היא כתבועה. כיצד, בגרה יום אחד ונתקדשה — נותנין לה שנים עשר חדש** משעה שנתקדשה, **ולארוסה** נותנים **שלשים יום.** הרי זו **תיובתא** [קושיה חמורה] על שיטת **רב הונא** הסובר כי זו שבגרה יום אחד ונתקדשה אין נותנים לה אלא שלושים יום כאלמנה, שהרי הברייתא הזו ממש נגד דבריו! ומסכמים: אכן, **תיובתא** [קושיה חמורה היא] ונידחו דבריו.


###### Steinsaltz on Ketubot 57b:10
[Steinsaltz on Ketubot 57b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/57b:10)

ושואלים: **מאי** [מה פירוש] **"ולארוסה שלשים יום"? אמר רב פפא: הכי קאמר** [כך אמר, כך יש להבין]: **בוגרת שעברו עליה שנים עשר חדש בבגרות ונתקדשה — נותנין לה שלשים יום כאלמנה,** ולא עוד שנים עשר חודש.


###### Steinsaltz on Ketubot 57b:11
[Steinsaltz on Ketubot 57b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/57b:11)

ד שנינו במשנה: **הגיע זמן** שקבעו להינשא **ולא נישאו** — אוכלות בתרומה. **אמר עולא: דבר תורה** אפילו **ארוסה בת ישראל אוכלת** מיד עם אירוסיה לכהן **בתרומה,** גם לפני שהגיע זמן הנישואין, **שנאמר: "וכהן כי יקנה נפש קנין כספו** הוא יאכל בו**"** (ויקרא כב, יא), **והאי נמי** [וזו, האשה, גם כן] **קנין כספו הוא** על ידי הקידושין, ומן הדין היתה צריכה לאכול בתרומה. ו**מה טעם אמרו** חכמים ש**אינה אוכלת — שמא ימזגו לה כוס** יין של תרומה **בבית אביה,** שאם היא נחשבת כאשת כהן יכולה היא לשתותו, אך כיון שהיא עדיין בבית אביה עד הנישואין יש חשש ש**תשקה לאחיה ולאחותה** מיין התרומה, והרי הם זרים לכהונה ואסורים בתרומה.


###### Steinsaltz on Ketubot 57b:12
[Steinsaltz on Ketubot 57b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/57b:12)

ומקשים: **אי הכי** [אם כך] אתה חושש, אם כן, אף כש**הגיע זמן ולא נישאו נמי** [גם כן] יש לחשוש שתיתן לבני משפחתה שעדיין היא בבית אביה! ומשיבים: **התם, דוכתא** [שם, מקום] הוא **מייחד לה,** שכיון שהוא חייב במזונותיה הריהו דואג שתקבל את מזונותיה במקום מיוחד, כדי שלא תוציא מהם לבני משפחתה ותפסידו.


###### Steinsaltz on Ketubot 57b:13
[Steinsaltz on Ketubot 57b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/57b:13)

ומקשים: **אלא מעתה,** שאתה חושש שאדם מאכיל משלו לאנשים הקרובים לו, אם כן **לקיט** (שכיר) שהוא **כהן** הנמצא בבית **ישראל** ש**לא ליכול** [יאכל] **בתרומה דלמא אתו למיכל בהדיה** [שמא יבואו לאכול בני הבית הישראלים יחד איתו] מן התרומה! ודוחים: **השתא מדידהו ספו ליה** [עכשיו, הרי, משלהם הם מאכילים אותו], שהרי הוא שכיר שלהם — וכי **מדידיה אכלי** [משלו הם אוכלים]?! ובודאי אין כלל לחשוש שיאכיל אותם משלו. זה היה טעמו של עולא.


###### Steinsaltz on Ketubot 57b:14
[Steinsaltz on Ketubot 57b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/57b:14)

ואילו **רב שמואל בר רב יהודה אמר:** הטעם לגזירת חכמים הוא **משום סימפון** (ביטול תנאי), שמא יתברר אחר זמן האירוסין שיש בה מומים, ויתבטלו הנישואין ונמצא שאכלה בתרומה שלא כדין.


###### Steinsaltz on Ketubot 57b:15
[Steinsaltz on Ketubot 57b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/57b:15)

ומקשים: **אי הכי** [אם כך] גם אם **נכנסה לחופה ולא נבעלה נמי** [גם כן] לא תאכל בתרומה, שהרי אינו יודע אם יש בה מומים! ומשיבים: **התם, מיבדק בדיק לה והדר מעייל** [שם, בודק הוא אותה על ידי קרובותיו ואחר כך מכניסה לחופה], ולכן אין חשש לסימפון.


###### Steinsaltz on Ketubot 57b:16
[Steinsaltz on Ketubot 57b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/57b:16)

ומקשים: **אלא מעתה,** לפי טעם זה, **עבד** של **כהן שלקחו** (קנאו) **מישראל לא ליכול** [יאכל] **בתרומה, משום** חשש של **סימפון,** והקנין יהיה קנין בטעות, ויחזור העבד לידי ישראל לאחר שכבר אכל תרומה שלא כדין! ומשיבים: **סימפון בעבדים ליכא** [אין] שאין מקום למציאת פגם כזה שיבטל את המכירה. וטעמו של דבר: **דאי** [שאם] המום הוא **דאבראי** [מבחוץ] — **הא קחזי ליה** [הרי הוא רואה אותו] בשעת קניה ובוודאי נתרצה בו. **ואי דגואי** [ואם מום שבפנים] — הלא **למלאכה קא בעי** [צריך אותו], **ו**מומים **שבסתר לא איכפת ליה** [לו]. ואם תאמר שנמצא בו מום מסוג אחר, וכגון **שנמצא** העבד שהוא **גנב או**