## Steinsaltz on Ketubot Daf 67a

###### Steinsaltz on Ketubot 67a:1
[Steinsaltz on Ketubot 67a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/67a:1)

**מציעין תחתיו** (תחת רגליו) ללכת עליהם, והוא היה מפקיר אותם **ובאין עניים ומקפלין אותן מאחריו** לאחר שעבר עליהם, ונוטלים אותם לעצמם. אם כן הרבה צדקה נתן! ומשיבים: **איבעית אימא** [אם תרצה אמור]: מה שמסופר עליו שנתן לצדקה באמת **לכבודו הוא דעבד** [שעשה], שרצה להראות כמה הכסף אינו חשוב בעיניו, **ואיבעית אימא** [ואם תרצה אמור]: **כדבעי ליה למיעבד** [כמו שהיה צריך לו לעשות], **לא עבד** [עשה]. **כדאמרי אינשי** [כפי שאומרים האנשים] כפתגם עממי: **לפום גמלא, שיחנא** [לפי הגמל, המשא], שלפי גודלו מטעינים עליו יותר. וכן נקדימון בן גוריון לפי רוב עושרו לא נתן צדקה כראוי.


###### Steinsaltz on Ketubot 67a:2
[Steinsaltz on Ketubot 67a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/67a:2)

**תניא** [שנויה ברייתא]: **אמר ר' אלעזר בר' צדוק** בלשון שבועה: **אראה בנחמה** (כה אזכה לראות בגאולת ישראל), **אם לא ראיתיה שהיתה מלקטת שעורים מבין טלפי סוסים בעכו. קראתי עליה מקרא זה: "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתיך** על משכנות הרועים**"** (שיר השירים א, ח), **אל תקרי "גדיותיך" אלא "גויותיך",** כלומר, שהיא צריכה, לצורך גופה שלה ("גויותיך") ללכת בעקבי הצאן, ולהתפרנס מהשיירים.


###### Steinsaltz on Ketubot 67a:3
[Steinsaltz on Ketubot 67a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/67a:3)

א **אמר רב שמן בר אבא אמר ר' יוחנן:** אם **הכניסה לו** חתיכות **זהב** כנדוניה — **שמין** (מעריכים) **אותו, והרי הוא כ**פי **שוויו,** ואין מוסיפים בכתובה על שוויו ולא פוחתים מערכו. **מיתיבי** [מקשים] על כך ממה ששנינו: **הזהב הרי הוא** לענין נדוניה **ככלים.** ומבררים: **מאי לאו** [האם לא] **ככלים של כסף, דפחתי** [שהם פוחתים] והולכים במשך הזמן, ולפי זה דינם כשאר חפצים שהיא מכניסה בנדוניה וצריך להפחית מערכם בכתובה! ודוחים: **לא,** הכוונה היא **ככלים של זהב, דלא פחתי** [שאינם פוחתים]. ומקשים: **אם כן,** זהב הריהו **ככליו מיבעי ליה** [צריך היה לו לומר]! כלומר, צריך לשנות "ככליו" העשויים גם הם מזהב והמוערכים בשווים האמיתי, ולא כ"כלים" סתם.


###### Steinsaltz on Ketubot 67a:4
[Steinsaltz on Ketubot 67a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/67a:4)

**ועוד** יש לשאול: **תניא** [שנויה ברייתא אחרת]: **זהב הרי הוא ככלים,** ואילו **דינרי זהב,** מטבעות, **הרי הן ככספים,** ומוסיף הבעל שליש על שווים. **רבן שמעון בן גמליאל אומר: במקום שנהגו שלא לפורטן** שיש להם שווי קבוע ופורטים אותם למספר קבוע של דינרי כסף — **שמין אותן והרי הן בשוויהן,** לא פחות ולא יותר. ומבררים: **רבן שמעון בן גמליאל אהייא** [על איזה] דבר הוא מתייחס? **אילימא אסיפא** [אם תאמר על סופה] של הברייתא, לגבי דינרי זהב, אם כן **מכלל** דבריו אתה למד אתה שה**תנא קמא** [הראשון] **סבר** כי **אפילו במקום שנהגו שלא לפורטן** הרי הם ככספים? **הא לא נפקי** [הרי הם אינם יוצאים] בהוצאה כאשר אין פורטים אותם אלא משאירים אותם כרכוש קבוע, ומדוע יוסיף הבעל עליהם?


###### Steinsaltz on Ketubot 67a:5
[Steinsaltz on Ketubot 67a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/67a:5)

**אלא לאו** [האם לא] התכוון **ארישא** [על ראשה] של הברייתא, **והכי קאמר** [וכך אמר], כך צריך להבין את כל הקטע: **זהב הרי הוא ככלים, מאי** [מה, איזה] **כלים — כלים של כסף.** ואילו **רבן שמעון בן גמליאל אומר: הרי הוא כדינרין של זהב,** שערכם קבוע **במקום שנהגו שלא לפורטן** ולא לעשות בהם עסקים. ועל כל פנים מדברי חכמים יש סתירה למה שאמרנו שדינו של זהב ככלי זהב ולא ככלי כסף!


###### Steinsaltz on Ketubot 67a:6
[Steinsaltz on Ketubot 67a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/67a:6)

ודוחים: **לא, לעולם** תפרש כי אמר דבריו **אסיפא** [על סופה של הברייתא] ומדובר פה בדינרים, **ו**אם אמנם אינם נפרטים, הרי זה מחמת **דנפקי** [שיוצאים] ומשתמשים בהם למסחר רק **על ידי הדחק,** שאמנם הם אינם משמשים למשא ומתן קבוע, אבל בדוחק אפשר להשתמש בהם. **ו**לפי זה **בהא קמיפלגי** [ובנושא זה חלוקים]; **מר סבר** [חכם זה, תנא קמא, סבור]: **כיון דנפקי** [שהם יוצאים] אם כי בדוחק, **משבחינן לה** [מוסיפים עליהם שבח] וכותב לה הבעל תוספת כתובה כדין כספים, **ומר סבר** [וחכם זה, רבן שמעון בן גמליאל, סבור]: **כיון דלא נפקי** [שאינם יוצאים] **אלא על ידי הדחק,** לפיכך **לא משבחינן לה** [אין מוסיפים לה שבח].


###### Steinsaltz on Ketubot 67a:7
[Steinsaltz on Ketubot 67a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/67a:7)

**איבעית אימא** [אם תרצה אמור] באופן אחר: כל הברייתא **כולה** כשיטת **רבן שמעון בן גמליאל היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני** [וחסרה הברייתא וכך היא שנויה]: **זהב הרי הוא ככלים, דינרי זהב הרי הן ככספים. במה דברים אמורים — במקום שנהגו לפורטן** את הדינרים, **אבל במקום שנהגו שלא לפורטן — שמין אותם** כמה שהם שווים, **והרי הן בשוויהן,** אלו **דברי רבן שמעון בן גמליאל. שרבן שמעון בן גמליאל אומר: במקום שנהגו שלא לפורטן, שמין אותם והרי הן בשוויהן.**


###### Steinsaltz on Ketubot 67a:8
[Steinsaltz on Ketubot 67a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/67a:8)

הסברנו איפוא את הקושיה מן הברייתא ששאלנו, **מכל מקום** אם דינו של זהב ככלי זהב ויש להעריכו כשוויו, אם כן **"ככליו" מיבעי ליה** [היה צריך לו לומר], שזהב הריהו ככליו ולא ככלים סתם! ואומרים: אכן, **קשיא** [קשה הדבר], שאין לשון זו בהירה כל צורכה. **איבעית אימא** [אם תרצה אמור]: **הכא במאי עסקינן** [כאן במשנה במה אנו עוסקים] — **בדהבא פריכא** [בזהב שבור, בגרוטאות של זהב]. **רב אשי אמר: בממלא** [בגרגרים של זהב] אנו עוסקים, ובודאי אין דינם ככלי זהב ממש, אלא שבא לומר שדינם ככלים ולא כדינרים של זהב.


###### Steinsaltz on Ketubot 67a:9
[Steinsaltz on Ketubot 67a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/67a:9)

ב אגב דברים אלה בהערכת חפצים העשויים לשמש במסחר, **אמר ר' ינאי: בשמים של אנטוכיא — הרי הן ככספים.** משום שבאנטיוכיא היו עושים מסחר בהם, וכאשר אשה מכניסה אותם בנדוניה, יש לדון בהם כאילו הכניסה לו כסף מזומן. וכיוצא בזה **אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יוחנן: גמלים של ערביא** (של ערב) — **אשה גובה פרנא** (כתובה) **מהם.** משום ששם הם נושאים ונותנים בהם, והריהם כמו כספים במקום אחר.


###### Steinsaltz on Ketubot 67a:10
[Steinsaltz on Ketubot 67a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/67a:10)

וכיוצא בזה **אמר רב פפי: הני תותבי דבי מכסי** [אותן השמלות של בית מכסי] **אשה גובה פרנא מהם,** משום שבזה היה מסחרם. **ואמר רב פפי: הני שקי** [אותם השקים] של המקום **רודיא, ואשלי** [והחבלים] של המקום **קמחוניא,** כיון שמסחרם היה בדברים אלה — **אשה גובה פרנא מהן. אמר רבא: מריש הוה אמינא** [מתחילה הייתי אומר] **הני** [אותם] **ארנקי** כספים של העיר **מחוזא, אשה גובה פרנא מהם. מאי טעמא** [ומה טעם]? — **אסמכתייהו עלייהו** [הם סומכים עליהם] ודינם כמו קרקעות במקום אחר, **כיון דחזאי דשקלי להו ונפקי** [שראיתי שהן לוקחות אותם ויוצאות], **וכי משכחי ארעא זבני בהו** [וכאשר הן מוצאות קרקע, הם קונות בהם] ואינן משאירות את הכסף במזומן, **אמינא אסמכתייהו אארעא הוא** [אמרתי שגם הם נשענות ונסמכות על הקרקע] ולא על מטלטלים אלה.


###### Steinsaltz on Ketubot 67a:11
[Steinsaltz on Ketubot 67a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/67a:11)

ג משנה **המשיא את בתו סתם** בלי לפרש כמה נדוניה הוא נותן — **לא יפחות לה מחמשים זוז. פסק להכניסה ערומה,** שאמר שאינו נותן לה דבר — **לא יאמר הבעל "כשאכניסנה לביתי אכסנה בכסותי", אלא** מפני הכבוד **מכסה ו**נותן לה בגדים הראויים לה ב**עודה בבית אביה,** וכך היא מגיעה אליו. **וכן** גבאי צדקה **המשיא את היתומה — לא יפחות לה מחמשים זוז** לנדוניה. ו**אם יש בכיס** של צדקה יותר כסף — **מפרנסין אותה** בנדוניה ובשאר צרכיה **לפי כבודה.**


###### Steinsaltz on Ketubot 67a:12
[Steinsaltz on Ketubot 67a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/67a:12)

ד גמרא **אמר אביי:** חמישים זוז שאמרנו הם **חמשים זוזי פשיטי** [זוזים פשוטים, דינרי מדינה], שכל אחד מהם שווה שמינית של זוז (דינר) רגיל. **ממאי** [ממה] אני יודע שכך הוא — **מדקתני סיפא** [ממה ששנה בסופה]: **אם יש בכיס** — **מפרנסין אותה לפי כבודה, ואמרינן** [ואמרנו] **מאי** [מה] פירושו של **כיס** זה? **אמר רחבה:** הכוונה היא **ארנקי של צדקה. ואי סלקא דעתין** [ואם עולה על דעתנו] לומר שכוונתו **חמשים זוזי** [זוזים] **ממש,** דינרים רגילים **אם יש בכיס כמה יהבינן** [אנו נותנים] **לה?** שהרי חמישים דינר הם סכום גדול לתת בתורת צדקה. **אלא שמע מינה** [למד מכאן] ש**חמשים** זוז הם **זוזי פשיטי** [זוזים פשוטים, דינרי מדינה].


###### Steinsaltz on Ketubot 67a:13
[Steinsaltz on Ketubot 67a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/67a:13)

ה **תנו רבנן** [שנו חכמים]: **יתום ויתומה שבאו להתפרנס** מן הצדקה — **מפרנסין את היתומה ואחר כך מפרנסין את היתום.** וטעמו של דבר — **מפני שהאיש דרכו לחזור על הפתחים, ואין אשה דרכה לחזור,** ולכן צורכה גדול יותר. **יתום ויתומה**