## Steinsaltz on Ketubot Daf 85b

###### Steinsaltz on Ketubot 85b:1
[Steinsaltz on Ketubot 85b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/85b:1)

**כשיקרא לא חיישינן** [לנראה כשקר אין אנו חוששים] אם תוכן הדברים הוא אמת. ולכן אף כאן — אין לחשוש אם כתבו הדיינים את השטר לפני המעשה.


###### Steinsaltz on Ketubot 85b:2
[Steinsaltz on Ketubot 85b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/85b:2)

א כאן עוברת הגמרא לדון במקרים בהם יש ויכוח על נכסי המת, ומסופר: **ההוא גברא דאפקיד שב מרגניתא דציירי בסדינא בי** [אדם אחד הפקיד שבע מרגליות שהיו צרורות בסדין בבית] **ר' מיאשא בר בריה** [בן בנו] של **ר' יהושע בן לוי. שכיב** [מת] **ר' מיאשא ולא פקיד** [ציווה] בשעת מותו לאנשי ביתו, דבר אודות אותן מרגליות, שלא אמר למי הן שייכות. **אתו לקמיה** [באו המפקיד ובני הבית לפני] **ר' אמי** לדון בענין המרגליות, **אמר להו** [להם]: של הטוען הוא, **חדא, דידענא ביה** [סיבה אחת, שיודע אני בו] **בר' מיאשא בר בריה** [בן בנו] של **ר' יהושע בן לוי** שהוא **לא אמיד** [עשיר] עד כדי שיהיו מרגליות אלה שלו. **ועוד, הא קא יהיב סימנא** [הרי המפקיד נותן סימן] שהם שבע ושהן צרורות בסדין.


###### Steinsaltz on Ketubot 85b:3
[Steinsaltz on Ketubot 85b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/85b:3)

ומעירים: **ולא אמרן** [אמרנו] שסימן כזה מועיל **אלא כ**שהאיש הטוען **לא רגיל דעייל ונפיק להתם** [שנכנס ויוצא לשם], לבית בו נמצאים החפצים עליהם הוא טוען, **אבל** אם אדם זה **רגיל דעייל ונפיק להתם** [שנכנס ויוצא לשם], **אימא איניש אחרינא אפקיד ואיהו מיחזא חזא** [אמור שמא אדם אחר הפקיד והוא רק ראה ונתן סימנים] בדבר שאינו שלו.


###### Steinsaltz on Ketubot 85b:4
[Steinsaltz on Ketubot 85b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/85b:4)

עוד מסופר: **ההוא גברא דאפקיד כסא דכספא בי** [אדם אחד שהפקיד כוס כסף בבית] החכם **חסא. שכיב** [מת] **חסא** בפתאומיות, שטבע בנהר (ראה להלן קכא, ב) **ולא פקיד** [ציווה] בשעת מותו דבר אודות אותה כוס כסף. **אתו לקמיה** [באו לפני] **רב נחמן** ונתן המפקיד בכוס סימן, **אמר להו** [להם] רב נחמן ליורשים: **ידענא ביה** [יודע אני בו] **בחסא** שהוא **לא אמיד** [עשיר] וכוס זו לא לפי ערך רכושו היתה. **ועוד, הא קא יהיב סימנא** [הרי הוא נותן סימן]. **ולא אמרן** [אמרנו] שסימן כזה מועיל **אלא כ**שהאיש הטוען **לא רגיל דעייל ונפיק להתם** [שנכנס ויוצא לשם], לבית בו נמצאים החפצים עליהם הוא טוען, **אבל** אם אדם זה **רגיל דעייל ונפיק להתם** [שנכנס ויוצא לשם], **אימא איניש אחרינא אפקיד ואיהו מיחזא חזא** [אמור שמא אדם אחר הפקיד והוא רק ראה ונתן סימנים] בדבר שאינו שלו.


###### Steinsaltz on Ketubot 85b:5
[Steinsaltz on Ketubot 85b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/85b:5)

וכן מסופר: **ההוא דאפקיד מטכסא בי** [אדם אחד שהפקיד משי בבית] **רב דימי אחוה** [אחיו] של **רב ספרא, שכיב** [מת] **רב דימי ולא פקיד** [ציווה] דבר לגבי משי זה. **אתא לקמיה** [בא המפקיד לפני] **ר' אבא, אמר להו** [להם]: של הטוען הוא, **חדא, דידענא ביה** [סיבה אחת, שיודע אני בו] **ברב דימי** שהוא **לא אמיד** [עשיר], **ועוד, הא קא יהיב סימנא** [הרי הוא נותן סימן]. **ולא אמרן** [אמרנו] שסימן כזה מועיל **אלא כ**שהאיש הטוען **לא רגיל דעייל ונפיק להתם** [שנכנס ויוצא לשם], לבית בו נמצאים החפצים עליהם הוא טוען, **אבל** אם אדם זה **רגיל דעייל ונפיק להתם** [שנכנס ויוצא לשם], **אימא איניש אחרינא אפקיד ואיהו מיחזא חזא** [אמור שמא אדם אחר הפקיד והוא רק ראה ונתן סימנים] בדבר שאינו שלו.


###### Steinsaltz on Ketubot 85b:6
[Steinsaltz on Ketubot 85b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/85b:6)

**ההוא** [אדם אחד] ש**אמר להו** [להם] לנוכחים לפני מותו: **נכסיי** יהיו **לטוביה** ולא פירש לאיזה טוביה. **שכיב** [מת] אותו האיש, **אתא** [ובא] **טוביה** לתבוע. **אמר ר' יוחנן: הרי בא טוביה,** ואין אנו צריכים לחשוש שמא התכוון לטוביה אחר.


###### Steinsaltz on Ketubot 85b:7
[Steinsaltz on Ketubot 85b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/85b:7)

ומוסיפים: אם **אמר** הנפטר **"**נכסיי ל**טוביה", ואתא** [ובא] **רב טוביה** — אנו אומרים שאינו אותו אדם שאליו התכוון, כי **"לטוביה" אמר "לרב טוביה" לא אמר. ואי איניש דגיס ביה** [ואם הוא אדם שרגיל בו הנפטר] — **הא גיס ביה** [הרי רגיל בו] ולכן אינו קורא לו בתוארו, אלא בשמו בלבד, וגם אם הוא רב טוביה, מן הסתם אליו התכוון. אם **אתו** [באו] **שני** אנשים ששמם **טוביה** לתבוע. אחד מהם היה **שכן** של הנפטר ואחד **תלמיד חכם** ואינו שכן — **תלמיד חכם קודם,** שמן הסתם רצה להנות דווקא את התלמיד חכם כדי להטות את דינו לאחר מותו לכף זכות. וכן **קרוב ותלמיד חכם — תלמיד חכם קודם.**


###### Steinsaltz on Ketubot 85b:8
[Steinsaltz on Ketubot 85b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/85b:8)

**איבעיא להו** [נשאלה להם ללומדים]: אם שניהם בעלי אותו שם, ואחד מהם **שכן ו**אחד **קרוב, מאי** [מה] הדין? **תא שמע** [בוא ושמע] פתרון לדבר שנאמר: **"טוב שכן קרוב מאח רחוק"** (משלי כז, י). והוסיפו לברר: אם **שניהם קרובים,** או **שניהם שכנים,** או **שניהם חכמים,** מי מהם נוטל את נכסיו? ואמרו: אין דרך עקרונית להכריע בזה ולכן יש לעשות **שודא דדייני** [השלכת, הכרעת, הדיינים] לפי ראות עיניהם.


###### Steinsaltz on Ketubot 85b:9
[Steinsaltz on Ketubot 85b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/85b:9)

ב **אמר ליה** [לו] **רבא לבריה** [לבנו] של **רב חייא בר אבין: תא אימא** [בוא אומר] **לך מילתא מעליותא דהוה אמר אבוך** [דבר טוב שהיה אומר אביך]: **הא** [הלכה זו] ש**אמר שמואל** ש**המוכר שטר חוב לחבירו, וחזר** המוכר **ומחלו** ללווה — הרי שטר חוב זה **מחול,** משום שההתחייבות שבשטר היתה רק כלפי מי שכתוב בשטר ולא כלפי כל מי שמחזיק בשטר. **ו**לא זו בלבד, אלא **אפילו יורש** של המלוה שמכר את השטר **מוחל** את שטר החוב הזה — על כך אמר רב חייא בר אבין: **מודה שמואל ב**אשה ה**מכנסת שטר חוב,** שמישהו חייב לה, **לבעלה, וחזרה ומחלתו** ללווה — **שאינו מחול.** ומדוע? — **מפני שידו כידה,** שלאחר שנישאה זכות הבעל בנכסיה שווה לזכותה שלה, ולכן אין עוד בידה כוח למחול.


###### Steinsaltz on Ketubot 85b:10
[Steinsaltz on Ketubot 85b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/85b:10)

מסופר: **קריבתיה** [קרובתו] של **רב נחמן זבינתה** [מכרה] את **כתובתה בטובת הנאה,** כלומר, שקיבלה תשלום מסויים עבור הסיכוי, שאם תתגרש ותהיה זכאית לקבל כתובה מבעלה — יעבור סכום הכתובה אותו היא אמורה לקבל, לקונה, ולאחר מכן **איגרשה** [התגרשה] מבעלה, **ושכיבה** [ומתה] ואת הזכות על סכום הכתובה ירשה בתה של אותה אשה שלא היו לה בנים . **אתו קא תבעי לה לברתה** [באו הקונים ותבעו את בתה] שתשלם להם את הכתובה, שהרי האם מכרה את הכתובה בחייה. **אמר להו** [להם] **רב נחמן** לסובבים אותו: **ליכא דליסבא** [האם אין מי שיתן] **לה** לבת **עצה?!** —