## Steinsaltz on Ketubot Daf 86a

###### Steinsaltz on Ketubot 86a:1
[Steinsaltz on Ketubot 86a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/86a:1)

**תיזיל ותיחלה** [תלך ותמחל] את **כתובתה** של **אמה לגבי אבוה** [לאביה] שהרי הכתובה היא שטר חוב של האם על האב, והבת היורשת יכולה למחול אותו ולא יהא חייב עוד לפרוע אותה, **ו**אחר כך **תירתה מיניה** [תירש אותו, את סכום הכתובה, ממנו]. **שמעה** זאת הבת, **אזלה אחילתה** [הלכה, ומחלה] כפי שאמר רב נחמן.


###### Steinsaltz on Ketubot 86a:2
[Steinsaltz on Ketubot 86a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/86a:2)

**אמר רב נחמן** בצער: **עשינו עצמינו כעורכי הדיינין,** לתת לבעל דין עצה מה לעשות, דבר שאינו ראוי לחכם. ושואלים: **מעיקרא** [מתחילה], כאשר אמר את הדבר בודאי התכוון שתשמע הקרובה **מאי סבר** [מה חשב], **ולבסוף מאי סבר** [מה חשב], שהתחרט? ומסבירים: **מעיקרא סבר** [מתחילה חשב]: הרי נאמר **"ומבשרך לא תתעלם"** (ישעיה נח, ז), ומשום כך ראוי לאדם לסייע ולתת עצה טובה לקרובתו, **ולבסוף סבר** [חשב]: **אדם חשוב שאני** [שונה], שצריך לדקדק הרבה במעשיו, שלא יבואו לדבר בגנותו שעשה דין לטובת קרוביו, וכן שלא יבואו ללמוד ממעשיו ויטעו לנהוג כן אף שלא בקרובים.


###### Steinsaltz on Ketubot 86a:3
[Steinsaltz on Ketubot 86a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/86a:3)

כיון שהזכרנו את ההלכה שאמר שמואל, דנים עכשיו **גופא** [בגופה] של הלכה זו. **אמר שמואל: המוכר שטר חוב לחבירו, וחזר ומחלו** ללווה — **מחול, ואפילו יורש מוחל** את החוב בשטר שהיה למורישו על אחר ומכרו. **אמר רב הונא בריה** [בנו] של **רב יהושע: ואי** [ואם] **פקח הוא** הקונה את השטר, וחושש מדבר כזה, **מקרקש ליה זוזי** [מצלצל לו בדינרים], כלומר, משלם או מבטיח כסף ללווה, **וכתב ליה שטרא בשמיה** [וכותב לו הלווה שטר חוב חדש בשמו] של הקונה מחזיק השטר, ושוב לא תועיל מחילת השטר הראשון, והקונה לא יפסיד.


###### Steinsaltz on Ketubot 86a:4
[Steinsaltz on Ketubot 86a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/86a:4)

**אמר אמימר: מאן דדאין דינא** [מי שדן דינים] של **גרמי,** שסבור שאדם שמעשיו גרמו הפסד ונזק לאחרים, גם אם לא עשה המזיק מעשה בידיים, חייב לשלם — זה שמחל את החוב וגרם בכך הפסד לקונה, נחשב אף הוא כמזיק, ולכן **מגבי ביה** [מגבה בו] **דמי שטרא מעליא** [שטר מעולה], שכיון שהמלווה הראשון גרם לקונה השטר שלא יוכל לזכות בו, צריך הוא לשלם לו את כל דמי השטר. **מאן** [מי] ש**לא דאין דינא** [דן דינים] של **גרמי, מגבי ביה דמי ניירא בעלמא** [מגבה בו דמי נייר בלבד], שהפסידו את הנייר שעליו כתוב השטר.


###### Steinsaltz on Ketubot 86a:5
[Steinsaltz on Ketubot 86a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/86a:5)

מסופר: **הוה עובדא** [היה מעשה] כגון זה שבא לפני בית הדין **וכפייה** [וכפה אותו] **רפרם לרב אשי** בדברים כדי שיפסוק הלכה ברורה בענין זה, **ואגבי ביה כי כשורא לצלמי** [והגבה בו כמו קורה שעושים לפסלים] שמדקדקים שתהא שלימה לגמרי, כלומר, עמד על כך לגבות את כל הנזק כולו בלי להשאיר דבר (ראה "עיונים").


###### Steinsaltz on Ketubot 86a:6
[Steinsaltz on Ketubot 86a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/86a:6)

א **אמר אמימר משמיה** [משמו] של **רב חמא: האי מאן דאיכא עליה** [מי שיש עליו] התחייבות של **כתובת אשה ובעל חוב** הנושה בו כסף, **ואית ליה ארעא ואית ליה זוזי** [ויש לו קרקע ויש לו כספים] — **לבעל חוב מסלקינן ליה בזוזי** [מסלקים לו את החוב בכספים], ואילו **לאשה מסלקינן** [מסלקים] **לה** את חוב כתובתה **בארעא** [בקרקע], **האי כי דיניה והאי כי דיניה** [זה כדינו וזה כדינו], כי המלווה הלווה לו כסף — ולכן ראוי שיקבל כסף מזומן, והאשה שלא נתנה דבר אלא סמכה על שעבוד הקרקע — מקבלת קרקע.


###### Steinsaltz on Ketubot 86a:7
[Steinsaltz on Ketubot 86a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/86a:7)

**ואי לא איכא** [ואם אין] **אלא חד ארעא** [קרקע אחת] **ולא חזיא** [ואינה ראויה] לתשלום **אלא לחד** [לאחד] — **לבעל חוב יהבינן ליה** [נותנים לו], **לאשה לא יהבינן** [נותנים] **לה. מאי טעמא** [מה טעם] — **יותר ממה שהאיש רוצה לישא, אשה רוצה להנשא,** ואינה נישאת דווקא משום הכתובה, ומוטב להקדים את בעל החוב, כדי שלא יפסיד וימנעו אנשים מלהלוות.


###### Steinsaltz on Ketubot 86a:8
[Steinsaltz on Ketubot 86a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/86a:8)

**אמר ליה** [לו] **רב פפא לרב חמא: ודאי דאמריתו משמיה** [האם נכון הוא שמה שאתם אומרים משמו] של **רבא** כי **האי מאן דמסקי ביה זוזי ואית ליה ארעא** [מי שנושים בו כסף ויש לו קרקע] **ואתא** [ובא] **בעל חוב וקא תבע מיניה** [ותובע ממנו] את תשלום הכסף, **ואמר ליה** [לו] הלווה: **"זיל, שקול מארעא** [לך, קח מן הקרקע] כשיעור מעותיך **", אמרינן ליה** [אומרים אנו לו]: **זיל זבין את ואייתי הב ליה** [לך מכור אתה את הקרקע והבא לו כסף]? **אמר ליה** [לו] רב חמא: **לא** אמרתי כך משמו של רבא.


###### Steinsaltz on Ketubot 86a:9
[Steinsaltz on Ketubot 86a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/86a:9)

אמר לו רב פפא: **אימא** [אמור] **לי גופא דעובדא היכי הוה** [גופו של מעשה איך היה], שודאי היה מעשה שגרם לייחס לרבא שיטה זו. **אמר ליה** [לו]: אותו לווה **תולה מעותיו בגוי הוה** [היה], כלומר, שהיה לו כסף, אלא טען שהכסף הזה שייך לגוי, ואי אפשר היה לתבוע אותו מן הגוי, וכיון ש**הוא עשה שלא כהוגן** שאינו נאמן על כך — **לפיכך עשו בו שלא כהוגן** וחייבו אותו לטרוח ולמכור בעצמו את הקרקע.


###### Steinsaltz on Ketubot 86a:10
[Steinsaltz on Ketubot 86a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/86a:10)

**אמר ליה** [לו] **רב כהנא לרב פפא: לדידך דאמרת** [לשיטתך שאתה אומר] כי **פריעת בעל חוב מצוה** היא, אם **אמר** הלווה: **"לא ניחא** [נוח] **לי דאיעביד** [לעשות] **מצוה" מאי** [מה] יהיה הדין? שאם רואים בכך רק מצוה, מה הדין אם אדם אינו רוצה לקיים את המצוה? **אמר ליה** [לו], **תנינא** [שנינו]: **במה דברים אמורים** שיש דין מלקות ארבעים על עבירות — **במצות לא תעשה, אבל במצות עשה, כגון שאומרין לו** לאדם **"עשה סוכה" ואינו עושה,** או שאומרים לו **"**עשה **לולב" ואינו עושה** —