## Steinsaltz on Ketubot Daf 95b

###### Steinsaltz on Ketubot 95b:1
[Steinsaltz on Ketubot 95b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/95b:1)

**והא** [והרי] **מעשים בכל יום** שבית דין נוהג שגובים מנכסים משועבדים כאשר הופסדו נכסים בני חורין, כגון מעשה **דההוא גברא דמישכן ליה פרדיסא לחבריה** [של אותו אדם שמישכן לו פרדס לחבירו] **לעשר שנין** [שנים], שיאכל מפירות הפרדס כתשלום של ההלוואה שהלוה לו, **וקש** [והזדקן] הפרדס **ל**אחר **חמש שנין** [שנים], ולא הוציא עוד פירות כראוי, **ואתא לקמייהו דרבנן** [ובא המלווה לפני חכמים] לטעון **וכתבו ליה טירפא** [לו שטר טריפה] על נכסיו של הלווה שיטרוף מנכסים אחרים שמכר הלווה. הרי שבית הדין מגבים לתובע מנכסים משועבדים של החייב כאשר הופסדו בני החורין!


###### Steinsaltz on Ketubot 95b:2
[Steinsaltz on Ketubot 95b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/95b:2)

ומשיבים: **התם נמי אינהו הוא דאפסידו אנפשייהו** [שם גם כן הקונים הם שהפסידו לעצמם], **כיון דהוו ידעי דפרדיסא עביד דקיש** [שהיו יודעים שפרדס עשוי שיזדקן], לכך **לא איבעי להו למיזבן** [היה להם לקנות] מן הלווה, שמא לא יוכל לשלם את חובו הראשון מפירות הפרדס.


###### Steinsaltz on Ketubot 95b:3
[Steinsaltz on Ketubot 95b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/95b:3)

ומסכמים: **והלכתא** [והלכה] למעשה היא: אם **אישתדוף בני חרי** [אם השתדפו, נפסדו, נכסים בני חורין] — **טרפא ממשעבדי** [טורפת ממשועבדים].


###### Steinsaltz on Ketubot 95b:4
[Steinsaltz on Ketubot 95b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/95b:4)

**אמר אביי,** אמר אדם לאשה פנויה: **"נכסי ליך** (לך) **ואחריך לפלוני",** שלאחר מותה יירש פלוני זה את הנכסים, **ועמדה** אותה אשה **וניסת — בעל לוקח** (קונה) **הוי** [הוא], כלומר, כאילו מכרה לו האשה בחייה את הנכסים, **ואין ל"אחריך"** (לזה שהובטחו לו הנכסים אחרי האשה) **במקום בעל כלום.** הואיל ובזמן שהיו הנכסים אצלה היו שלה לגמרי, וכל מה שמכרה באותו זמן — מכור.


###### Steinsaltz on Ketubot 95b:5
[Steinsaltz on Ketubot 95b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/95b:5)

ומסכמים: שיטה זו **כמאן** [כדעת מי] היא — **כי האי תנא** [כדעת תנא זה], **דתניא** [שכן שנינו בברייתא]: האומר **"נכסי ליך** [לך] **ואחריך לפלוני"** ואחר כך **ירד הראשון ומכר,** וממילא לא נותר מה להעביר לזה שציווהו "ואחריך לפלוני" — **השני מוציא מיד הלקוחות,** אלו **דברי רבי.** שלדעתו ניתנו הנכסים לראשון רק כדי להשתמש בהם, אבל אינו רשאי להעבירם לצמיתות לאחרים. **רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין לשני** בנכסים **אלא מה ששייר ראשון** ולא יותר מכך. ופסק איפוא אביי כרבן שמעון בן גמליאל.


###### Steinsaltz on Ketubot 95b:6
[Steinsaltz on Ketubot 95b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/95b:6)

ושואלים: **ומי** [והאם] **אמר אביי הכי** [כך]? **והאמר** [והרי אמר] **אביי** עצמו: **איזהו רשע ערום — זה המשיא עצה** לחבירו **למכור בנכסים כ**דעת **רבן שמעון בן גמליאל,** הרי שאין דעתו נוחה ממי שמשתמש למעשה בדרך זו!


###### Steinsaltz on Ketubot 95b:7
[Steinsaltz on Ketubot 95b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/95b:7)

ומשיבים: **מי קאמר** [האם אמר] לתת עצה לאשה ש**תינשא?** הלא **"נשאת" קאמר** [אמר] שדרך העולם שאשה נישאת, ולא עשתה זאת כדי להפקיע נכסים מן האחר, אלא שממילא באו הנכסים לידי בעלה.


###### Steinsaltz on Ketubot 95b:8
[Steinsaltz on Ketubot 95b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/95b:8)

ומביאים מימרא נוספת של אביי בענין זה, **ואמר אביי:** האומר לאשה נשואה **"נכסי ליך ואחריך לפלוני" ומכרה ומתה — הבעל מוציא מיד הלקוחות.** שאם דינו כלוקח — הריהו כלוקח ראשון, הטורף מיד הבאים אחריו, **ו**זה שאודותיו היה הציווי **"אחריך** לפלוני **"**מוציא **מיד** ה**בעל,** שהרי לפי הוראת הנותן הראשון הנכסים שייכים לו במות האשה, **ולוקח** מוציא **מיד "אחריך"** שהרי קנה את הנכסים. **ו**בסופו של דבר **מוקמינן לכולהו בידא** [מעמידים את הנכסים כולם ביד] ה**לוקח.**


###### Steinsaltz on Ketubot 95b:9
[Steinsaltz on Ketubot 95b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/95b:9)

ושואלים: **מאי שנא מהא דתנן** [במה שונה הדבר מזו ששנינו במשנתנו]: **וחוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהן?** ומשיבים: **התם אית להו פסידא לכולהו** [שם יש להם הפסד לכולם], שהרי כל אחד מהם יש לו תביעת ממונות ברורה ולכן עושים פשרה ביניהם, ואולם **הכא** [כאן] **לוקח** בלבד **הוא דאית ליה פסידא** [שיש לו הפסד], שהוא היחיד ששילם עבור הנכסים והאחרים קיבלום כמתנה, ולכן מעמידים את הנכסים ברשותו.


###### Steinsaltz on Ketubot 95b:10
[Steinsaltz on Ketubot 95b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/95b:10)

**אזל** [הלך] **רפרם אמר לשמעתא קמיה** [את ההלכה הזו לפני] **רב אשי** ושאל אותו: **מי** [האם] **אמר אביי הכי** [כך]? **והאמר** [והרי אמר] **אביי: "נכסי ליך ואחריך לפלוני",** אם **עמדה וניסת — בעל לוקח הוי** [הוא] **ואין ל"אחריך" במקום בעל כלום.** והואיל והבעל לוקח הוא, מדוע יש ל"אחריך" או ללוקח השני זכות בנכסים?


###### Steinsaltz on Ketubot 95b:11
[Steinsaltz on Ketubot 95b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/95b:11)

**אמר ליה** [לו]: **התם** [שם] שזכה הבעל לגמרי בנכסים, מדובר כש**אמר לה** המוריש **כשהיא פנויה, הכא** ש**אמר** [כאן שאמר] **לה כשהיא נשואה.** שכאשר היא כבר נשואה **מאי קאמר** [מה אומר] **לה,** הרי משמעות דבריו בהקשר זה היא — **"אחריך" ליקני** [הוא שיקנה] את הנכסים, **בעל** ש**לא ליקני** [יקנה], שמתוך דבריו מובן שאינו רוצה שיעברו הנכסים לבעל.


###### Steinsaltz on Ketubot 95b:12
[Steinsaltz on Ketubot 95b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/95b:12)

א שנינו במשנה **וכן בעל חוב.** והלשון סתומה, שאין מובן ממנה במה בדיוק מדובר. **תנא** [שנה החכם בתוספתא]: **וכן בעל חוב** שהלווה לאחר ולו שני שדות ששוויים כערך החוב **ושני לקוחות** שקנו ממנו אותם וכתב המלווה ללוקח השני "דין ודברים אין לי עמך", שטורף המלווה מבעל חוב ראשון, והראשון ששטרו קודם טורף מלוקח שני, והמלווה חוזר וטורף מן הראשון.


###### Steinsaltz on Ketubot 95b:13
[Steinsaltz on Ketubot 95b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/95b:13)

**וכן אשה בעלת חוב** הבאה לגבות כתובתה מנכסי בעלה **ושני לקוחות** שקנו ממנו את נכסיו.


###### Steinsaltz on Ketubot 95b:15
[Steinsaltz on Ketubot 95b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/95b:15)

א משנה **אלמנה** שהיא **ניזונת מנכסי יתומים** (שאינם בניה אלא בני בעלה מאשה אחרת) שירשו מאביהם — **מעשה ידיה שלהן** הוא, **ואין** היתומים **חייבין בקבורתה,** שחובת הקבורה באה במקום כתובה, וכיון שאינם יורשים את כתובתה, אף אינם חייבים לקוברה. **יורשיה** שהם **יורשי כתובתה,** הם ה**חייבין בקבורתה.**


###### Steinsaltz on Ketubot 95b:16
[Steinsaltz on Ketubot 95b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/95b:16)

ב גמרא **איבעיא להו** [נשאלה להם ללומדים]: האם **"ניזונת" תנן** [שנינו במשנתנו] **או "הניזונת" תנן** [שנינו]? ומה משמעות ההבדל — אם **"ניזונת" תנן** [שנינו] ומשמעו שסתם אלמנה ניזונת, **וכ**מנהג **אנשי גליל** שהיו כותבים בכתובה שזכות האלמנה לשבת בבית בעלה לאחר מות בעלה ולהתפרנס מנכסיו כל עוד לא נישאה לאחר, **ולא סגי** [די], אי אפשר, ש**לא יהבי** [יתנו] **לה,**


###### Steinsaltz on Ketubot 95b:17
[Steinsaltz on Ketubot 95b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/95b:17)

**או דלמא** [שמא] **"הניזונת" תנן** [שנינו] (כלומר, שמדובר באותה אלמנה שניזונת) ו**כאנשי יהודה** שהיו כותבים בכתובה שתשב האלמנה בבית בעלה עד שיתנו לה היורשים את כתובתה, **ו**לכן **אי בעו** [אם ירצו] **לא יהבי** [יתנו] **לה** מזונות, אלא יתנו לה כתובתה ויפטרוה.