## Steinsaltz on Ketubot Daf 96b

###### Steinsaltz on Ketubot 96b:1
[Steinsaltz on Ketubot 96b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/96b:1)

**נכסי** [הנכסים] **בחזקת יתמי קיימי** [היתומים עומדים] **ועל אלמנה להביא ראיה** משום שהיא מוציאה מידם, והמוציא מחבירו עליו חובת הראיה, **או דלמא** [שמא] **נכסי** [הנכסים] **בחזקת** ה**אלמנה קיימי** [עומדים], שהרי הם משועבדים לכל מה שהתחייב בכתובתה, **ועל היתומים להביא ראיה** כאשר מוציאים ממנה.


###### Steinsaltz on Ketubot 96b:2
[Steinsaltz on Ketubot 96b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/96b:2)

**תא שמע** [בוא ושמע] ממה **דתני** [ששנה] **לוי** ברייתא זו: **אלמנה, כל זמן שלא ניסת** (נישאה) — **על היתומים להביא ראיה** שנתנו לה. **ניסת,** ובאה לתבוע מזונות שהיתה צריכה לקבל בעבר — **עליה להביא ראיה.**


###### Steinsaltz on Ketubot 96b:3
[Steinsaltz on Ketubot 96b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/96b:3)

**אמר רב שימי בר אשי:** שאלת ר' יוחנן היא **כתנאי** [כדברי תנאים] שנחלקו בבעיה זו, ששנינו: **מוכרת** אלמנה מנכסי הנפטר, **וכותבת: "**נכסים **אלו ל**צורך **מזונות מכרתי, ואלו ל**צורך ה**כתובה מכרתי",** אלו **דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר: מוכרת וכותבת סתם,** כמה מכרה, **וכן כחה יפה** (טוב לה), שלפי מצב התביעות האחרות מנכסי הבעל תוכל להחליט אם מה שנטלה ייחשב לכתובתה או למזונותיה.


###### Steinsaltz on Ketubot 96b:4
[Steinsaltz on Ketubot 96b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/96b:4)

**מאי לאו בהא קמיפלגי** [האם לא בבעיה זו חלוקים הם], ש**לר' יהודה** ש**אמר** כי **בעי לפרושי** [צריכה היא לפרש], משמע ש**סבר** כי **נכסי** [הנכסים] **בחזקת יתמי קיימי** [היתומים עומדים], **ו**לכן **על האלמנה להביא ראיה,** ולכן צריכה לכתוב על מה הוציאה כל דבר. **ו**אילו **ר' יוסי סבר** ש**לא בעי לפרושי** [צריכה לפרש], כי לדעתו **נכסי** [הנכסים] **בחזקת** ה**אלמנה קיימי** [עומדים], **ו**לכן **על היתומים להביא ראיה.**


###### Steinsaltz on Ketubot 96b:5
[Steinsaltz on Ketubot 96b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/96b:5)

ודוחים: **ממאי** [ממה] מסיק אתה מסקנה זו? **דלמא דכולי עלמא** [שמא לדעת הכל] **נכסי** [הנכסים] **בחזקת** ה**אלמנה קיימי** [עומדים] **ועל היתומים להביא ראיה, ו**אולם **ר' יהודה עצה טובה קא משמע לן** [השמיע לנו] — ש**לא ליקרו** [יקראו] **לה רעבתנותא** [רעבתנית], שמוציאה הרבה כל כך, למזונותיה. ולכן מייעץ לה שתפרט מה הוציאה למזונות ומה מכרה לצורך אחר.


###### Steinsaltz on Ketubot 96b:6
[Steinsaltz on Ketubot 96b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/96b:6)

**דאי** [שאם] **לא תימא הכי** [תאמר כך] שמדובר רק בעצה טובה, **הא דבעי** [שאלה זו ששאל] **ר' יוחנן** על מי להביא ראיה, **תפשוט ליה ממתניתין** [תפתור אותה ממשנתנו] ששנינו: **מוכרת** האשה **למזונות שלא בבית דין, וכותבת: "אלו למזונות מכרתי"** ולפי הדרך שאמרנו אפשר היה לפתור מכאן שהנכסים בחזקת היתומים ועליה להביא ראיה! **אלא** צריך לומר כי **ממתניתין ליכא למשמע מינה** [ממשנתנו אין לשמוע ממנה] הלכה בענין זה כי **עצה טובה קא משמע לן** [השמיע לנו] שלא יבואו להתרעם עליה, **הכי נמי** [כאן גם כן] בברייתא **עצה טובה** בלבד **קא משמע לן** [השמיע לנו].


###### Steinsaltz on Ketubot 96b:7
[Steinsaltz on Ketubot 96b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Ketubot/r/96b:7)

**אי נמי** [או גם כן] אפשר לומר להיפך: **דכולי עלמא נכסי** [שלדעת הכל הנכסים] **בחזקת יתמי קיימי** [היתומים עומדים] **והיינו טעמא** [וזה הטעם] של **ר' יוסי** — שהוא סובר **כ**דברי **אביי קשישא** [הזקן], ש**אמר אביי קשישא** [הזקן], **משל** של **ר' יוסי: למה הדבר דומה? לשכיב מרע שאמר "תנו** (שהוא לשון מתנה) **מאתים זוז לפלוני בעל חובי",** שאז הרשות ביד אותו בעל חוב להחליט, אם **רצה — בחובו נוטלן** לסכום זה, והרויח על ידי כך שאם מכר השכיב מרע נכסיו לפני מותו, יוכל לטרוף מן הלקוחות, כדין בעל חוב שטורף ממשועבדים. ואם **רצה — במתנה נוטלן.**