## Steinsaltz on Makkot Daf 14b

###### Steinsaltz on Makkot 14b:1
[Steinsaltz on Makkot 14b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/14b:1)

**מ"אחותו" דרישא** [שבתחילת הפסוק] (ויקרא כ, יז), שהיה יכול להיכתב "כי יקח את בת אביו או בת אמו" בלי להזכיר את המלה "אחותו", ומייתור המלה הוא למד עונש לאחותו בת אביו ואמו.


###### Steinsaltz on Makkot 14b:2
[Steinsaltz on Makkot 14b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/14b:2)

**ואידך** [והאחר, חכמים] סבור: כיון שייתור המלה "אחותו" אינו מלמד לעניינו, יש ללמוד ממנו לענין אחר, **ההוא** [אותו] כתוב **מיבעי ליה** [נצרך לו] לענין אחר, **לחלק** שיהיה דין **כרת** נפרד, וחיוב קרבן חטאת נפרד בשגגה, גם **למפטם** (רוקח) שמן המשחה, **ו**גם **לסך** משמן המשחה, למרות שהכתוב כולל את שניהם בכרת אחד, שנאמר לגבי שמן המשחה "איש אשר ירקח כמוהו ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו" (שמות ל, לג).


###### Steinsaltz on Makkot 14b:3
[Steinsaltz on Makkot 14b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/14b:3)

**ואידך סבר** [והאחר, ר' יצחק, סבור] בענין זה **כ**דברי **ר' אלעזר אמר ר' הושעיא.** ש**אמר ר' אלעזר אמר ר' הושעיא:** כלל הוא, **כל מקום שאתה מוצא שני לאוין** מחולקים, **וכרת אחד** שנאמר על שניהם, הכוונה היא ש**חלוקין הן לקרבן,** שאם עשה את שניהם בשגגה מביא שני קרבנות. ולכן אין צורך בכתוב מיוחד בענין מפטם וסך.


###### Steinsaltz on Makkot 14b:4
[Steinsaltz on Makkot 14b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/14b:4)

**ואי בעית אימא** [ואם תרצה אמור]: **לא סבר לה** [אינו סבור בענין זה] **כר' אלעזר, ונפקא ליה** [ויוצא לו] חילוק חטאות במפטם וסך בשמן המשחה **מ**ייתור אחר, והוא הכתוב **"ואיש אשר ישכב את אשה דוה...** ונכרתו שניהם" (ויקרא כ, יח) שנאמר בה עונש כרת בנפרד, למרות שהיא נכללת בתוך כל העבירות שחייבים עליהן כרת, ואם אינו ענין לגופה תנהו ענין למפטם וסך.


###### Steinsaltz on Makkot 14b:5
[Steinsaltz on Makkot 14b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/14b:5)

**ואידך** [והאחר, חכמים] מה הוא לומד מכאן — **ההוא מיבעי ליה** [אותו פסוק נצרך לו] **ל**כמו שאמר **ר' יוחנן,** ש**אמר ר' יוחנן משום** (בשם) **ר' שמעון בן יוחי: מנין שאין האשה טמאה** טומאת נדה **עד שיצא מדוה** (דם הנדה) **דרך ערותה,** שאם יצא דרך מקום אחר בגוף אינה טמאה? **שנאמר "ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה"** (ויקרא כ, יח), **מלמד שאין האשה טמאה עד שיצא מדוה דרך ערותה** דווקא, ולא ממקום אחר.


###### Steinsaltz on Makkot 14b:6
[Steinsaltz on Makkot 14b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/14b:6)

א שנינו במשנה: **וטמא שאכל את הקדש,** והבא למקדש טמא, שהם לוקים. ושואלים: **בשלמא** [נניח] בדין **הבא למקדש טמא,** שכן **כתיב** [נאמר] בתורה **עונש** לדבר זה, **וכתיב** [ונאמר] גם **אזהרה** (קביעת איסור) על כך. ומפרטים: **עונש** — **דכתיב** [שנאמר] **"את משכן ה' טמא ונכרתה"** (במדבר יט, יג). **אזהרה,** שיש איסור בדבר — שנאמר **"ולא יטמאו את מחניהם"** (במדבר ה, ג). **אלא טמא שאכל את הקדש, בשלמא** [נניח] **עונש** אכן **כתיב** [נאמר], **"והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה' וטמאתו עליו ונכרתה"** (ויקרא ז, כ), **אלא אזהרה,** האיסור על כך, **מנין?**


###### Steinsaltz on Makkot 14b:7
[Steinsaltz on Makkot 14b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/14b:7)

**ריש לקיש אומר:** הדבר נלמד ממה שנאמר ביולדת, קודם שתטהר לגמרי, **"בכל קדש לא תגע"** (ויקרא יב, ד), שכוונתו אינה נגיעה סתם, אלא אכילה.


###### Steinsaltz on Makkot 14b:8
[Steinsaltz on Makkot 14b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/14b:8)

**ר' יוחנן אומר, תני** [שנה] החכם **ברדלא****אתיא** [בא, נלמד] הדבר בגזירה שווה של **"טומאתו" "טומאתו", כתיב הכא** [נאמר כאן] בטמא שאכל קדשים **"וטמאתו עליו ונכרתה", וכתיב התם** [ונאמר שם] בטמא הנכנס למקדש **"טמא יהיה עוד טמאתו בו"** (במדבר יט, יג), **מה להלן** בטמא הנכנס למקדש — יש **עונש ואזהרה** (כמבואר לעיל), **אף כאן** בטמא האוכל קודש, למדים שיש **עונש ואזהרה.**


###### Steinsaltz on Makkot 14b:9
[Steinsaltz on Makkot 14b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/14b:9)

ומבררים את השיטות: **בשלמא** [נניח] מובן הדבר, מדוע **ריש לקיש לא אמר כר' יוחנן,** שמקור הדין הוא בגזירה שווה — כי **גזירה שוה** זו **לא גמיר** [קיבל במסורת] מרבו, ואין אדם למד גזירה שווה מעצמו. **אלא ר' יוחנן מאי טעמא** [מה טעם] **לא אמר כריש לקיש,** שמקור האיסור לטמא שאכל את הקודש, הוא "בכל קדש לא תגע", שהרי זה לכאורה ראיה פשוטה יותר? ומשיבים: **אמר לך** [יכול היה לומר לך] ר' יוחנן: **ההוא** [אותו כתוב] אינו אזהרה על אכילת קדש בטומאה, אלא הוא **אזהרה ל**אוכל **תרומה** בטומאה.


###### Steinsaltz on Makkot 14b:10
[Steinsaltz on Makkot 14b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/14b:10)

ושואלים: **וריש לקיש,** באמת **אזהרה לתרומה** שלא יאכל בטומאה, **מנא ליה** [מנין לו]? ומשיבים: **נפקא ליה** [יוצא, נלמד לו] הדבר **מ**מה שנאמר **"איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב** בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר" (ויקרא כב, ד), והניסוח "מזרע אהרן" מורה שהאיסור חל על כל מי שמזרעו, גם נשים, ולפיכך יש לברר: **אי זהו דבר שהוא שוה ב**כל **זרעו של אהרן,** שכן בקדשים יש דברים שאין בת הכהן אוכלת — **הוי אומר זו תרומה.** ושואלים: **ואידך** [והאחר, ר' יוחנן] מה הוא למד מכתוב זה? ומשיבים: **ההוא** [אותו כתוב] נאמר **ל**איסור **אכילה** של תרומה, **והא** [וזה] הכתוב "בכל קדש לא תגע" — **ל**איסור **נגיעה.**


###### Steinsaltz on Makkot 14b:11
[Steinsaltz on Makkot 14b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/14b:11)

ושואלים: **וריש לקיש האי** [כתוב זה] **"בכל קדש לא תגע"** (ויקרא יב, ד) **להכי** [לכך] **הוא דאתא** [שבא] ללמד, לטמא שאכל את הקודש? הלא **ההוא** [אותו] כתוב **מיבעי ליה** [נצרך לו] ללמד כפשוטו, **לטמא שנגע בקדש! דאיתמר** [שנאמר] שנחלקו בדבר זה: **טמא שנגע בקדש, ריש לקיש אומר: לוקה** על כך, **ר' יוחנן אומר: אינו לוקה.** ופירשו את שיטותיהם, **ריש לקיש אומר: לוקה,** שהרי נאמר **"בכל קדש לא תגע"** (ויקרא יב, ד). **ר' יוחנן אומר: אין לוקה,** שלדעתו **ההוא** [אותו פסוק] **אזהרה לתרומה הוא דאתא** [שבא] ללמד!


###### Steinsaltz on Makkot 14b:12
[Steinsaltz on Makkot 14b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/14b:12)

ומשיבים: לדעת ריש לקיש, שני הדברים נלמדו מפסוק זה, דין **טמא שנגע בקדש** נלמד **מדאפקיה רחמנא** [ממה שהוציאה שכתבה אותו התורה] **בלשון נגיעה, אזהרה לאוכל** בטומאה נלמדה ממה ש**אתקוש** [הוקשו הושוו] בפסוק זה **קדש למקדש,** כמבואר להלן.


###### Steinsaltz on Makkot 14b:13
[Steinsaltz on Makkot 14b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/14b:13)

ושואלים: **ואכתי להכי** [ועדיין, לכך, לצורך זה] **הוא דאתא** [שבא] הפסוק? הלא **ההוא מיבעי ליה** [אותו כתוב נצרך לו] לריש לקיש, ללמד **ל**ענין **טמא שאכל בשר קדש לפני זריקת דמים** על המזבח, כשעדיין לא הותר בשר זה באכילה! **דאיתמר** [שנאמר] שנחלקו בבעיה זו: **טמא שאכל בשר קדש לפני זריקת דמים, ריש לקיש אומר: לוקה** על כך, **ר' יוחנן אומר: אינו לוקה.**


###### Steinsaltz on Makkot 14b:14
[Steinsaltz on Makkot 14b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/14b:14)

**ריש לקיש אומר: לוקה,** שהרי נאמר **"בכל קדש לא תגע",** וכיון שנאמר הדבר בלשון כוללת, **לא שנא** [אינו שונה] **לפני זריקה ולא שנא** [ואינו שונה] **לאחר זריקה. ר' יוחנן אומר: אינו לוקה.** ומסבירים, **ר' יוחנן לטעמיה** [לשיטתו] לעיל, שמקור האיסור הוא בגזירה שווה, ש**אמר קרא** [הכתוב] **"טומאתו" "טומאתו", וכי כתיב** [וכאשר נאמר] **"טומאתו"** בענין אכילת בשר קודש (ויקרא ז, כ) — **לאחר זריקה הוא דכתיב** [שנאמר]! ומשיבים: לדעת ריש לקיש, **ההיא** [אותה הלכה] **מ"בכל קדש" נפקא** [יוצאת], שלשון הריבוי "כל" באה לרבות גם בשר קדש לפני זריקה.


###### Steinsaltz on Makkot 14b:15
[Steinsaltz on Makkot 14b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/14b:15)

ומעירים, **תניא כוותיה** [שנויה ברייתא כשיטת] **ריש לקיש:** נאמר **"בכל קדש לא תגע"** — הרי זו **אזהרה לאוכל. אתה אומר אזהרה לאוכל, או אינו אלא** כפשוטו **אזהרה לנוגע? תלמוד לומר "בכל קדש לא תגע ואל המקדש** לא תבוא" (ויקרא ז, כ), **מקיש** (משווה) הכתוב באיסורו של הטמא **קדש למקדש, מה מקדש** — **דבר שיש** **בו** בעונשו **נטילת נשמה** (שהרי עונשו של הנכנס למקדש בטומאה הוא כרת) — **אף כל** שהוזכר באותו פסוק, הוא **דבר שיש בו נטילת נשמה** (עונש כרת), **ואי** [ואם] מדובר **בנגיעה** — **מי איכא** [האם יש בה] **נטילת נשמה? אלא** ודאי מדבר הכתוב **באכילה.**


###### Steinsaltz on Makkot 14b:16
[Steinsaltz on Makkot 14b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/14b:16)

ב **אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: כל לא תעשה שקדמו עשה** אינו בכלל "לאו הניתק לעשה" (שהוא לאו שיש אחריו מצות עשה המורה מה לעשות אחר כך כדי לתקן מה שעשה), ולכל הדעות **לוקין עליו. ל**