## Steinsaltz on Makkot Daf 15b

###### Steinsaltz on Makkot 15b:1
[Steinsaltz on Makkot 15b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/15b:1)

ומשיבים: **מידי הוא טעמא** [הרי טעם זה] שכל ימיו הריהו בעמוד והחזר, לא אמרנו **אלא ל**שיטת **ר' יוחנן,** להסביר מדוע אין האונס לוקה, למרות שהוא לאו שקדמו עשה. **האמר ליה** [הרי אמר לו] **ר' יוחנן לתנא** [לחוזר המשניות], **תני** [שנה כך]: **בטלו** את העשה — **חייב, ולא בטלו** — **פטור,** ולשיטתו הדבר מתיישב היטב.


###### Steinsaltz on Makkot 15b:2
[Steinsaltz on Makkot 15b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/15b:2)

ומה עניינו, **דתני תנא קמיה** [ששנה חוזר המשניות לפני] **ר' יוחנן** ברייתא זו: **כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה,** אם **קיים עשה שבה** — **פטור** ממלקות, אם **ביטל עשה שבה** — **חייב.**


###### Steinsaltz on Makkot 15b:3
[Steinsaltz on Makkot 15b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/15b:3)

**אמר ליה** [לו]: **מאי קא אמרת** [מה אתה אומר]? הלא יש בנוסח זה לשון כפולה וסותרת, שמן הרישא **קיים** — **פטור,** עולה שאם **לא קיים** — **חייב,** ומן הסיפא שאם **ביטל** — **חייב,** עולה שאם **לא ביטל** — **פטור,** למרות שלא קיים את העשה! אלא **תני** [שנה] כך: אם **ביטלו** — חייב, **ו**אם **לא ביטלו** — פטור. **ור' שמעון בן לקיש אומר:** אכן, צריך לאחד את הלשונות בברייתא, אבל באופן אחר, שצריך לומר: אם **קיימו** — פטור, **לא קיימו** — חייב.


###### Steinsaltz on Makkot 15b:4
[Steinsaltz on Makkot 15b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/15b:4)

ומבררים: **במאי קא מיפלגי** [במה הם חלוקים] מה יסודה של מחלוקת זו? **בהתראת ספק** כשמתרים באדם על עבירה שאין זה ברור שילקה עליה, **קא מיפלגי** [הם חלוקים], **מר סבר** [חכם זה, ר' יוחנן, סבור] ש**התראת ספק שמה** (נחשבת) **התראה,** שגם אם אין זה ברור שאותו אדם ייענש על אותה עבירה — אפשר להתרות בו שלא יעשה מעשה זה שיביאנו לידי מלקות, ואם אכן עבר — לוקה.


###### Steinsaltz on Makkot 15b:5
[Steinsaltz on Makkot 15b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/15b:5)

**ומר סבר** [וחכם זה, ריש לקיש, סבור] **התראת ספק לא שמה** (נחשבת) **התראה.** ולכן, לשיטת ר' יוחנן, כאשר מגרש את האנוסה, אף שאין זה ודאי שיבטל את העשה — מתרים בו שילקה, ואם יימצא שביטל את העשה, כגון שידור ממנה הנאה — ילקו אותו. ואילו ריש לקיש סבור שאם הדבר תלוי בביטול העשה — לא היה לוקה, שהרי זו התראת ספק, ואין לוקים עליה. ולכן הוא מסביר שהמלקות תלויות בקיום העשה, ואם לא קיים מיד את העשה (להחזירה) — מלקים אותו. ונמצא שכשמתרים בו שילקה אם יגרש, התראת ודאי היא.


###### Steinsaltz on Makkot 15b:6
[Steinsaltz on Makkot 15b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/15b:6)

ומעירים: **ואזדו לטעמייהו** [והולכים הם לטעמיהם, לשיטותיהם], **דאיתמר** [שנאמר] שנחלקו בבעיה הבאה: אדם שאמר **"שבועה שאוכל ככר זה היום", ועבר היום ולא אכלה,** מה דינו? **ר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו** [שאמרו שניהם]: **אינו לוקה** על כך. משום שבועת שקר. אלא שנחלקו בטעמה של ההלכה, **ר' יוחנן אומר: אינו לוקה ל**