## Steinsaltz on Makkot Daf 19b

###### Steinsaltz on Makkot 19b:1
[Steinsaltz on Makkot 19b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/19b:1)

ומקשים: **הניחא למאן דאמר** [זה נוח לשיטת מי שאומר] **בתר** [אחר] ה**למד אזלינן** [אנו הולכים], שאם הדבר שנלמד בהיקש הוא חולין — אפשר ללמוד מדבר שהוא קדשים, למרות שהוא עצמו נלמד בהיקש. **אלא למאן דאמר** [לדעת מי שאומר] **בתר** [אחר] **מלמד אזלינן** [אנו הולכים], ואם המלמד הוא דבר שבקדשים אין למדים ממנו, מאחר שהוא עצמו נלמד בהיקש, **מאי איכא למימר** [מה יש לומר]? והרי כאן המלמד הוא קדשים, ובקדשים אין למדים למד מלמד!


###### Steinsaltz on Makkot 19b:2
[Steinsaltz on Makkot 19b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/19b:2)

ומשיבים: לשיטה זו אין כאן כלל "למד מלמד", שכן **דם ובשר חדא מילתא היא** [דבר אחד הוא], ואין כלל היקש מדם לבשר. וכיון שדם ובשר נחשבים כדבר אחד, הרי יש פה רק היקש אחד — שלמדים מדמו ובשרו של בכור לדין מעשר.


###### Steinsaltz on Makkot 19b:3
[Steinsaltz on Makkot 19b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/19b:3)

א שנינו במשנה שהאוכל **קדשי קדשים** וכו' ומעשר שני חוץ לחומה — לוקה. ומקשים: הלא כבר **תנינא חדא זימנא** [שנינו זאת פעם אחת] במשנה הראשונה בפרק זה, בכלל הלוקים: האוכל **מעשר שני והקדש שלא נפדו,** ומדוע חזר ושנה דין מעשר שני? **אמר ר' יוסי בר חנינא:** יש הבדל במקרים בהם עוסקות שתי המשניות, שכן **סיפא** [סופה] של המשנה, המקרה שמדובר בו במשנה שלנו, עוסק **במעשר שני טהור וגברא** [ואדם] **טהור, דקא אכיל** [שאוכל] אותם **חוץ לחומה** של ירושלים. **רישא** [בתחילה] במשנה הראשונה, מדובר **במעשר שני טמא וגברא** [ואיש] **טמא, וקא אכיל ליה** [והוא אוכל אותו] **בירושלים.**


###### Steinsaltz on Makkot 19b:4
[Steinsaltz on Makkot 19b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/19b:4)

ושואלים: **ומנלן דמחייב עליה** [ומנין לנו שמתחייב עליו מלקות] **משום טומאה?** **דתניא** [ששנויה ברייתא], **ר' שמעון אומר:** נאמר בוידוי המעשר **"לא בערתי ממנו בטמא"** (דברים כו, יד), והלשון הכללית הזו באה ללמד: **בין שאני** (האדם) **טמא והוא** (המעשר) **טהור, בין שאני טהור והוא טמא.** ומוסיף התנא: **והיכן מוזהר על אכילה איני יודע.** שאף שמן הכתוב ברור שאסור לאכול מעשר בטומאה, לא מצאנו מפורש היכן נאמר האיסור הזה.


###### Steinsaltz on Makkot 19b:5
[Steinsaltz on Makkot 19b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/19b:5)

ועוד לפני שמביא התנא ראיה לכך, תוהים: הלא לענין אכילת המעשר ב**טומאת הגוף** (כשהאדם טמא) **בהדיא כתיב** [במפורש נאמר] **"נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים"** (ויקרא כב, ו), וכפי שדייקו חכמים, מדובר שם גם על מעשר שני — ומכאן שהוא אסור באכילה לאדם טמא! **אלא** כשאמר התנא "היכן מוזהר על האכילה איני יודע", שאלתו היתה: **טומאת עצמו** כשהמעשר עצמו טמא **מנין** לנו שאסור גם הטהור לאכול אותו?


###### Steinsaltz on Makkot 19b:6
[Steinsaltz on Makkot 19b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/19b:6)

והתשובה לכך היא: **דכתיב** [שנאמר] לענין מעשר שני **"לא תוכל לאכל בשעריך** מעשר דגנך תירושך ויצהרך..." (דברים יב, יז), **ולהלן** בדין בכור שנפל בו מום **הוא אומר "בשעריך תאכלנו הטמא והטהור"** (דברים טו, כב),


###### Steinsaltz on Makkot 19b:7
[Steinsaltz on Makkot 19b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/19b:7)

**ותניא דבי** [ושנויה ברייתא על כך מבית מדרשו] של **ר' ישמעאל: אפילו טמא וטהור אוכלין** בו בבשרו של הבכור **בקערה אחת ואין חוששין,** שאין איסור לא לאוכלו בטומאת הגוף ולא לאוכלו כשהוא טמא. **וקאמר רחמנא** [ואמרה תורה]: **היאך** [אותו] **טמא דשרי** [שהותר] **לך** לאכול **גבי** [יחד] עם **טהור התם** [שם] "בשעריך", **הכא לא תיכול** [כאן, במעשר לא תאכל] באותו אופן, שאינך רשאי לאכול מעשר בטומאה בירושלים, כמו שאתה אוכל בכור בעל מום בשעריך.


###### Steinsaltz on Makkot 19b:8
[Steinsaltz on Makkot 19b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/19b:8)

ב העמדנו את דין מעשר שני שלא נפדה, שהובא במשנה הראשונה בפרק זה, במעשר טמא, ומשמע מן הדברים שניתן לפדות אותו, ושואלים: **ומנא לן** [ומנין לנו] ש**בר** [בן] **פדייה הוא,** שאפשר לפדות את המעשר שנטמא?


###### Steinsaltz on Makkot 19b:9
[Steinsaltz on Makkot 19b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/19b:9)

ש**אמר ר' אלעזר: מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו אפילו בירושלים? תלמוד לומר "כי לא תוכל שאתו** כי ירחק ממך המקום... ונתתה בכסף..." (דברים יד, כד— כה), **ואין "שאת" אלא אכילה, שנאמר "וישא משאת מאת פניו"** (בראשית מג, לד) כלומר, מתנות של דברים הנאכלים. ולכן "לא תוכל שאתו" משמעו כמו "לא תוכל לאכלו", ומדוע — מפני שנטמא, ואמרה תורה שפודים אותו, גם אם המקום אינו רחוק אלא בירושלים.


###### Steinsaltz on Makkot 19b:10
[Steinsaltz on Makkot 19b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/19b:10)

ואגב זה מביאים דרשה אחרת ש**אמר רב ביבי אמר רב אסי: מנין למעשר שני טהור שפודין אותו** **אפילו בפסיעה אחת חוץ לחומה,** ולאו דוקא כשהיה זה במרחק גדול ("כי ירחק ממך הדרך")? **שנאמר "כי לא תוכל שאתו",** שאם יש סיבה שאי אפשר לשאתו ולהכניסו — פודים אותו, בין שהיה במקום קרוב או רחוק. ומקשים: **האי מבעי ליה** [הרי פסוק זה נצרך לו] **ל**מה שלמד ממנו **ר' אליעזר** (אלעזר) למעשר שני שנטמא, שפודים אותו בירושלים!


###### Steinsaltz on Makkot 19b:11
[Steinsaltz on Makkot 19b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/19b:11)

ומשיבים: **אם כן,** שנאמר הדבר רק לשם הלימוד שלמד ר' אלעזר, **לימא קרא** [שיאמר הכתוב] במפורש **"לא תוכל לאוכלו", מאי** [מה] שינוי הלשון **"שאתו"?** ושואלים: אם כן, **ואימא** [ואמור] שכל מקרא זה **כולו להכי** [לכך] **הוא דאתא** [שבא], לענין פדיונו אף במקום קרוב! ומשיבים: **אם כן, לימא קרא** [שיאמר הכתוב] **"לא תוכל ליטלו", מאי** [מה] מלמדת לשון **"שאתו"? שמע מינה תרתי** [למד ממנה שתים], שתי הלכות אלה.


###### Steinsaltz on Makkot 19b:12
[Steinsaltz on Makkot 19b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/19b:12)

ובענין זה מסופר, **יתיב** [ישב] **רב חנינא ורב הושעיא** איתו, **וקא מבעיא להו** [ונשאלה להם שאלה]: **אפיתחא** [על הפתח] של **ירושלים,** מה דינו? האם ניתן לפדות מעשר שני? ומסבירים את שאלתם: **פשיטא** [פשוט] היה להם שאם **הוא בחוץ ומשאו** (ובתוכו המעשר) **בפנים** — **קלטוהו מחיצות** את המעשר, ודינו כנכנס. ואולם השאלה היא אם היה **הוא בפנים ומשאו בחוץ, מהו?** וצדדי השאלה: האם משום שהמעשר עצמו עדיין לא נכנס לירושלים יכול הוא לפדותו. או שמא אף כי המעשר עדיין מחוץ לירושלים, כיון שהאיש הנושאו כבר נכנס — נחשב כאילו גם המעשר נכנס?


###### Steinsaltz on Makkot 19b:13
[Steinsaltz on Makkot 19b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/19b:13)

**תנא להו ההוא סבא** [שנה להם זקן אחד] **בדבי** [בברייתות של בית מדרשו] של **ר' שמעון בן יוחי** בתשובה לשאלתם: לשון הכתוב בענין זה **"כי ירחק ממך המקום"** (דברים יד, כד), "ממך", כוונתה — **ממילואך,** האדם וכל הצמוד והנקשר אליו, ובכלל זה משא שעליו. ולכן, אם חלק ממילואו — בין הוא ובין משאו נמצא בפנים, הרי זה נחשב כאילו היה כולו בפנים, ולכן לא ניתן לפדות את המעשר.


###### Steinsaltz on Makkot 19b:14
[Steinsaltz on Makkot 19b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/19b:14)

ועוד בענין דומה **בעי** [שאל] **רב פפא:** אם **נקיט ליה בקניא** [מחזיק אותו את המעשר בקנה] והוא תלוי מאחריו, **מאי** [מה] דינו לענין זה? וצדדי השאלה: כיון שהקנה ארוך והמעשר אינו מונח ממש על גופו — אינו נחשב כמילואו, או מאחר שהוא בכל זאת נושאו הריהו כחלק מגופו? לשאלה זו לא נמצא פתרון, והשאירו אותה ב**תיקו** [תעמוד] השאלה במקומה.


###### Steinsaltz on Makkot 19b:15
[Steinsaltz on Makkot 19b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/19b:15)

ג **אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: מעשר שני מאימתי חייבין עליו** אם אוכלים אותו מחוץ לחומה — **משראה פני החומה** ונכנס כבר לירושלים. **מאי טעמא** [מה טעם] הדבר? ש**אמר קרא** [הכתוב] בענין מעשר שני **"לפני ה' אלהיך תאכלנו" (שנה בשנה)** (שם יב, יח), **וכתיב** [ונאמר] קודם לכן **(כי) "לא תוכל לאכל בשעריך"** (שם יז), ויש להבין כי **כל היכא דקרינן ביה** [בכל מקום שאנו קוראים בו] **"לפני ה' אלהיך תאכלנו"** — **קרינן ביה** [קוראים אנו בו] את האיסור **"לא תוכל לאכול בשעריך",** שיש איסור לאו באכילתו בחוץ. **וכל היכא דלא קרינן ביה** [וכל מקום שאין אנו קוראים בו] **"לפני ה' אלהיך תאכלנו"** שהוא עדיין בחוץ — **לא קרינן ביה** [אין אנו קוראים בו] **"לא תוכל לאכול בשעריך".**


###### Steinsaltz on Makkot 19b:16
[Steinsaltz on Makkot 19b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/19b:16)

**מיתיבי** [מקשים] על כך ממה ששנינו, **ר' יוסי אומר: כהן שעלתה בידו תאנה של טבל** שלא הופרשו ממנה תרומות ומעשרות, והוא רוצה להפריש ממנה תרומה ומעשר כדי שיוכל לאוכלה, **אמר: תאנה זו, תרומתה** (התרומה שצריך להפריש ממנה) אני קובע אותה **בעוקצה** (בחלק המחבר את התאנה לאילן), **מעשר ראשון** יהא **בצפונה, ומעשר שני לדרומה. ו**מדובר כשאותה שנה **היא שנת מעשר שני** שצריך להפריש בה מעשר שני (בשנה הראשונה, השניה, הרביעית או החמישית של מחזור שנות השמיטה), **והוא בירושלים** כשאמר לשון זו. **או** שהיתה זו שנת **מעשר עני** (בשנה השלישית או השישית למחזור השמיטה), ואמר שמעשר עני לדרומה **והוא בגבולין** (מחוץ לירושלים), אם **אכלה —** ל