## Steinsaltz on Makkot Daf 23b

###### Steinsaltz on Makkot 23b:1
[Steinsaltz on Makkot 23b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/23b:1)

בתחילת פרשה זו **"אשר יעשה אתם האדם וחי בהם"** (ויקרא יח, ה). **הא** [הרי] מכאן משמע שעושה המצוות זוכה לחיים. והרי נמנו לאחר מכן רק מצוות לא תעשה, ומכאן למדנו שכל **היושב ולא עבר עבירה** — **נותנין לו שכר כעושה מצוה.**


###### Steinsaltz on Makkot 23b:2
[Steinsaltz on Makkot 23b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/23b:2)

**ר' שמעון בר רבי אומר: הרי הוא אומר "רק חזק לבלתי אכל (את) הדם כי הדם הוא הנפש"** (דברים יב, כג), ויש ללמוד קל וחומר לעבירות אחרות: **ומה אם הדם, שנפשו של אדם** בכלל **קצה** (מואסת, נגעלת) **ממנו** — **הפורש ממנו** מלאוכלו **מקבל** על כך **שכר,** כאמור לאחר מכן "לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך" (דברים יב, כה), **גזל ועריות, ש**בדרך הטבע **נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן** — **הפורש מהן** ושובר את יצרו **על אחת כמה וכמה שיזכה** על כך שכר **לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות.**


###### Steinsaltz on Makkot 23b:3
[Steinsaltz on Makkot 23b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/23b:3)

**ר' חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצות** שבכל מצוה יש להם זכות נוספת, **שנאמר "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר"** (ישעיה מב, כא). שמפני צדקתו של ה' רצה לזכות את ישראל, ולכן יגדיל תורה — בתוספת מצוות.


###### Steinsaltz on Makkot 23b:4
[Steinsaltz on Makkot 23b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/23b:4)

א גמרא **אמר ר' יוחנן: חלוקין עליו חבריו על ר' חנניה בן גמליאל,** ואינם סבורים שהלוקה נפטר מן הכרת. ומנין שכן הוא? **אמר רב אדא בר אהבה: אמרי בי** [אמרו חכמים בבית מדרשו] של **רב, תנינן** [שנינו במשנה] במסכת מגילה: **אין בין שבת ליום הכפורים אלא שזה** (שבת) **זדונו בידי אדם** שאם עבר במזיד וחילל שבת — נדון למיתה בבית דין, **וזה** (יום הכיפורים) **זדונו בהכרת** בידי שמים. **ואם איתא** [יש] מקום לדברי ר' חנניא בן גמליאל, שאדם שלקה נפטר מן הכרת — **אידי ואידי** [זה וזה], גם שבת וגם יום הכיפורים, **בידי אדם הוא,** שהרי גם ביום הכיפורים, כיון שיש בו עונש כרת — לוקה בידי אדם. משמע ממשנה זו איפוא שחולקים חכמים על ר' חנניה בן גמליאל.


###### Steinsaltz on Makkot 23b:5
[Steinsaltz on Makkot 23b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/23b:5)

**רב נחמן בר יצחק אומר:** אין זו הוכחה, שכן אפשר לומר, **הא מני** [משנה זו ששנינו כשיטת מי היא] — שיטת **ר' יצחק היא,** ש**אומר: מלקות בחייבי כריתות ליכא** [אין], ולכן אין זדונו של יום הכיפורים בידי אדם, אלא רק בידי שמים, בכרת. **דתניא** [ששנויה ברייתא], **ר' יצחק אומר:** כל **חייבי כריתות בכלל** אחד **היו,** שנאמר בסיום פרשת העריות שיש בכולן עונש כרת (ויקרא יח, כט), **ו**אם כן **למה יצאת כרת באחותו** שחוזר הכתוב ומפרש שיש בכך עונש כרת (ויקראד כ, יז) — כדי ללמד: **לדונו בכרת** דווקא **ולא במלקות,** ומכאן למד לכל חייבי הכרת שאינם לוקים. אבל חכמים אחרים אינם מסכימים לכך (ראה לעיל מכות יג,ב).


###### Steinsaltz on Makkot 23b:6
[Steinsaltz on Makkot 23b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/23b:6)

**רב אשי אמר: אפילו תימא** [תאמר] שמשנה זו במסכת מגילה היא כדעת **רבנן** [חכמים] הסבורים שיש מלקות בחייבי כריתות — גם אז אין זו הוכחה שחולקים על ר' חנניה בן גמליאל, כי יש לפרש משנה זו כך: **זה** בחילול שבת — **עיקר** העונש על **זדונו בידי אדם, וזה** ביום הכיפורים **עיקר זדונו בידי שמים,** שהרי עיקר העונש וחומרתו היא דווקא בכרת, למרות שהוא יכול ללקות ולהיפטר על ידי כך מעונש הכרת.


###### Steinsaltz on Makkot 23b:7
[Steinsaltz on Makkot 23b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/23b:7)

**אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: הלכה כר' חנניא בן גמליאל** שכיון שלקה אינו נענש עוד בדיני שמים. **אמר רב יוסף** בתמיהה: **מאן סליק לעילא ואתא** [מי עלה למעלה ובא] **ואמר** שמשמים פוטרים אותו מן הכרת?! הרי דבר זה אינו תלוי בהכרעת בני אדם! **אמר ליה** [לו] **אביי: אלא,** לטעמך, **הא** [זו] ש**אמר ר' יהושע בן לוי: שלשה דברים עשו בית דין של מטה והסכימו בית דין של מעלה על ידם,** גם כן אפשר לשאול: **מאן סליק לעילא ואתא** [מי עלה למעלה ובא] **ואמר** שכך הוא? **אלא** צריך אתה לומר שלדברי ר' יהושע בן לוי **קראי קא דרשינן** [מקראות אנו דורשים] ומשם אנו למדים, **הכא נמי קראי קא דרשינן** [כאן גם כן מקראות אנו דורשים].


###### Steinsaltz on Makkot 23b:8
[Steinsaltz on Makkot 23b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/23b:8)

ב **גופא** [לגופו] של דבר שהזכרנו. **אמר ר' יהושע בן לוי: שלשה דברים עשו בית דין של מטה והסכימו בית דין של מעלה על ידם, [אלו הן]: מקרא מגילה** בפורים, **ושאילת שלום [בשם],** שהשואל בשלום חבירו מזכיר שם שמים בנוסח הברכה, **והבאת מעשר** לבית האוצר שבירושלים. ומנין שהסכימו על ידם משמים?


###### Steinsaltz on Makkot 23b:9
[Steinsaltz on Makkot 23b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/23b:9)

**מקרא מגילה** — **דכתיב** [שנאמר] **"קימו וקבלו היהודים"** (אסתר ט, כז), ודי היה לומר "קבלו", אלא יש להבינו כך: **קיימו** (הסכימו) **למעלה** בשמים **מה שקבלו** עליהם ישראל **למטה.**


###### Steinsaltz on Makkot 23b:10
[Steinsaltz on Makkot 23b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/23b:10)

**ושאילת שלום** בשם — כמו ששנינו במשנה במסכת ברכות, **דכתיב** [שנאמר] **"והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם"** (רות ב, ד), הרי שברכם בשם ה', **ואומר** בפסוק אחר, בדברי המלאך לגדעון **"ה' עמך גבור החיל"** (שופטים ו, יב). ושאלו: **מאי** [מה] הצורך ב**"ואומר",** ומדוע אין להוכיח מדברי בועז בלבד? והסבירו שיש בראיה השניה תשובה לשאלה על הראיה הראשונה: **וכי תימא** [ואם תאמר] כי **בועז הוא דעביד מדעתיה** [שעשה מדעתו] שבירך בשם, **ומשמיא** [ומשמים] **לא אסכימו** [הסכימו] **על ידו** — **תא שמע** [בוא ושמע]: **ואומר "ה' עמך גבור החיל"** שאמר כך גם המלאך לגדעון, משמע שגם משמים הסכימו שכך יש לומר בברכה שמברכים זה את זה.


###### Steinsaltz on Makkot 23b:11
[Steinsaltz on Makkot 23b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/23b:11)

**הבאת מעשר,** מנין שהסכימו משמים לכך — **דכתיב** [שנאמר] בדברי הנביא **"הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די"** (מלאכי ג, י). הרי שמשמים הסכימו על הבאת המעשרות אל בית האוצר. אגב כך שואלים: **מאי** [מה פירוש] **"עד בלי די"** האמור שם? **אמר רמי בר רב: עד שיבלו** ("בלי") **שפתותיכם מלומר "די",** שיהא מרובה שפע הברכה עד כדי כך.


###### Steinsaltz on Makkot 23b:12
[Steinsaltz on Makkot 23b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/23b:12)

מאמר דומה **אמר ר' אלעזר: בשלשה מקומות הופיע** (התגלתה לכל) **רוח הקודש** להודיע שמה שנעשה היה נכון ואמיתי. **בבית דינו של שם, ובבית דינו של שמואל הרמתי, ובבית דינו של שלמה.** ופרטי הדברים: **בבית דינו של שם** — **דכתיב** [שנאמר] במעשה יהודה ותמר **"ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני"** (בראשית לח, כו), ויש לשאול: **מנא** [מנין] **ידע** שבאמת תמר צודקת והיא הרתה לו? **דלמא כי היכי דאזל איהו לגבה אזל נמי אינש אחרינא [לגבה]** [שמא כמו שהלך הוא אצלה הלך גם איש אחר אצלה], ושמא ההריון איננו ממנו, וזונה היא! אלא **יצאת בת קול ואמרה: ממני יצאו כבושים** (סודות). כלומר, ה' מעיד שכך היה הדבר וממנו יצא הדבר, שיזכו לזרע.


###### Steinsaltz on Makkot 23b:13
[Steinsaltz on Makkot 23b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/23b:13)

**בבית דינו של שמואל** היתה התגלות — **דכתיב** [שנאמר] **"הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי... ויאמרו לא עשקתנו ולא רצותנו... ויאמר עד ה' ועד משיחו כי לא מצאתם בידי מאומה ויאמר עד"** (שמואל א יב, ג— ה). ולכאורה מדוע נאמר **"ויאמר** עד"? **"ויאמרו" מיבעי ליה** [צריך היה לו] לומר, שהרי כפשוטו היתה זו תשובת כל ישראל, שאומרים הם: עדים אנחנו בדבר זה! אלא הכוונה היא: **יצאת בת קול ואמרה** בשם ה': **אני עד בדבר זה.**


###### Steinsaltz on Makkot 23b:14
[Steinsaltz on Makkot 23b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/23b:14)

**בבית דינו של שלמה** הופיעה רוח הקודש, במשפט שתי הנשים הזונות אודות הבן החי — **דכתיב** [שנאמר] **"ויען המלך ויאמר תנו לה את הילד החי והמת לא תמיתהו (כי) היא אמו"** (מלכים א ג, כז), ויש לשאול: **מנא** [מנין] **ידע? דלמא איערומא מיערמא** [שמא היא הערימה] בכך, ואין היא באמת אמו של הילד החי? אלא **יצאת בת קול ואמרה: היא אמו.**


###### Steinsaltz on Makkot 23b:15
[Steinsaltz on Makkot 23b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/23b:15)

**אמר רבא: ממאי** [ממה] אתה מוכיח? בכל אלה אין ראיה גמורה. **דלמא** [שמא] **יהודה, כיון דחשיב ירחי ויומי** [כיון שחישב את החדשים והימים] מאז שבא אל תמר, **ואיתרמי** [והזדמן] שהיה משך הריונה תואם לזמן שבא אליה, הבין שהיא צודקת. ולא היה מקום לחשוד באחר, **דחזינן** — **מחזקינן, דלא חזינן** — **לא מחזקינן** [כי מה שראינו ואנו יודעים — אנו מחזיקים, מה שלא ראינו — אין אנו מחזיקים].


###### Steinsaltz on Makkot 23b:16
[Steinsaltz on Makkot 23b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/23b:16)

ולענין **שמואל נמי** [גם כן], אפשר לומר כי **כולהו** [כל] **ישראל קרי להו** [קורא להם] **בלשון יחידי, דכתיב** [שנאמר] **"ישראל נושע בה'"** (ישעיה ה, יז), הרי שעל עם ישראל מדבר בלשון יחיד.


###### Steinsaltz on Makkot 23b:17
[Steinsaltz on Makkot 23b:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/23b:17)

ולענין **שלמה נמי** [גם כן] אפשר לומר שסברה היא: **מדהא קא מרחמתא והא לא קא מרחמתא** [מפני שזו מרחמת וזו אינה מרחמת] ניכר שזו אמו וזו אינה אמו! **אלא** יש לומר כי לא מן הכתובים אנו למדים שיצאה באותם מקומות בת קול, **אלא גמרא** [מסורת] היא בידינו, שכך היה הדבר.


###### Steinsaltz on Makkot 23b:18
[Steinsaltz on Makkot 23b:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/23b:18)

ג **דרש ר' שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה** בתורה, והן כוללות **שלש מאות וששים וחמש לאוין** (מצוות לא תעשה) **כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה** מצוות **עשה, כנגד איבריו של אדם** שהם כמספר זה. **אמר רב המנונא: מאי קרא** [מה המקרא] המרמז על כך — שנאמר **"תורה צוה לנו משה מורשה** קהלת יעקב" (דברים לג, ד). **"תורה" בגימטריא** (בחשבון האותיות) ל