## Steinsaltz on Makkot Daf 2b

###### Steinsaltz on Makkot 2b:1
[Steinsaltz on Makkot 2b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/2b:1)

**ומה הסוקל** את חבירו, כלומר עד זומם שגרם שהנאשם ימות בסקילה על ידי בית הדין — **אינו נסקל,** שהרי הלכה היא שאם קיימו כבר את פסק הדין אין העדים הזוממים נהרגים, עד זומם **הבא לסקול ולא סקל,** שלא נסקל הנאשם, **אינו דין שלא יסקל?** ואם כן בטלה בכלל תורת עדים זוממים! **אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא** [מחוור, ברור, כמו שתירצנו מתחילה], מדיוק הכתוב "ועשיתם לו" ולא לזרעו וכו', ולא כדברי בר פדא.


###### Steinsaltz on Makkot 2b:2
[Steinsaltz on Makkot 2b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/2b:2)

א שנינו במשנה: **מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב גלות** — אין אומרים יגלה זה תחתיו, אלא לוקה ארבעים. ושואלים: **מנא הני מילי** [מנין הדברים הללו]? **אמר ריש לקיש:** ש**אמר קרא** [הכתוב] ברוצח בשגגה **"הוא ינוס אל אחת הערים"** (דברים יט, ה), ויש כאן הדגשה: דווקא **הוא, ולא זוממין.**


###### Steinsaltz on Makkot 2b:3
[Steinsaltz on Makkot 2b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/2b:3)

**ר' יוחנן אומר:** הדבר נלמד מ**קל וחומר,** ובאופן זה: **ומה הוא,** הרוצח, **שעשה מעשה** — **במזיד** **אינו גולה,** גם אם לא דנו אותו למיתה, כגון שלא התרו בו. **הן,** העדים הזוממים, **שלא עשו מעשה** של הריגה בפועל, אף על פי שעשו **במזיד אינו דין שלא יגלו?**


###### Steinsaltz on Makkot 2b:4
[Steinsaltz on Makkot 2b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/2b:4)

ומקשים: **והיא נותנת** מאותה הבחנה עצמה היה צריך לומר להיפך, **והלא דין הוא: הוא,** הרוצח, **שעשה מעשה** של הריגה בפועל — **במזיד** **לא ליגלי** [יגלה], **כי היכי** [כדי] ש**לא תיהוי ליה** [תהיה לו] **כפרה** על מעשהו, וייענש בשלמות בידי שמים. **הן,** העדים הזוממים, **שלא עשו מעשה** רציחה ממש — למרות שעשו **במזיד נמי ליגלו** [גם כן שיגלו], **כי היכי דליהוי להו** [כדי שתהיה להם] **כפרה,** ולפיכך צריך היה לומר שהם צריכים לגלות! **אלא מיחוורתא** [מחוור, ברור] **כ**דברי **ריש לקיש,** שהדבר נלמד מדיוק הכתוב — "הוא" ולא זוממים.


###### Steinsaltz on Makkot 2b:5
[Steinsaltz on Makkot 2b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/2b:5)

ב **אמר עולא: רמז לעדים זוממין מן התורה מנין?** ובראשונה תוהים על הלשון: **רמז לעדים זוממין?!** וכי רמז צריך? **והא כתיב** [והרי נאמר] במפורש: **"ועשיתם לו כאשר זמם"** (דברים יט, יט)! **אלא** כך צריך לומר את דברי עולא: **רמז לעדים זוממין שלוקין** במקרים מסויימים **מן התורה, מנין? דכתיב** [שנאמר]: "כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט ושפטום **והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע. והיה אם בן הכות הרשע"** (דברים כה, א— ב), ולכאורה יש לתמוה: וכי **משום והצדיקו את הצדיק** מתקיים **והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע?** הלוא ברוב הסיכסוכים, גם אם מצדיקים את הצדיק — אין מכאן חיוב מלקות לצד האחר!


###### Steinsaltz on Makkot 2b:6
[Steinsaltz on Makkot 2b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/2b:6)

**אלא,** צריך לפרש את הכתוב במקרה הבא: מדובר ב**עדים שהרשיעו את הצדיק,** כלומר העידו עליו עדות שקר, **ואתו** [ובאו] **עדים אחריני** [אחרים] **והצדיקו את הצדיק דמעיקרא** [שמתחילה], שמעידים שצדיק הוא בדינו, **ושוינהו להני** [ועשו אם כן את אלה, העדים הראשונים] **רשעים,** ובמקרה כזה צריך לקיים **"והיה אם בן הכות הרשע".** ומכאן למדנו שיש דין מלקות בעדים זוממים.


###### Steinsaltz on Makkot 2b:7
[Steinsaltz on Makkot 2b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/2b:7)

ושואלים: **ותיפוק ליה** [ותצא לו] הלכה זו, שיש דין מלקות לעדים זוממים **מ**שום שהם עוברים על הלאו של **"לא תענה** ברעך עד שקר" (שמות כ, יג)! ומשיבים: מפני לאו זה לא היו לוקים, **משום דהוי** [שהריהו] **לאו שאין בו מעשה,** שהרי בעדות אין מעשה אלא דיבור בלבד, **ו**כלל הוא: **כל לאו שאין בו מעשה —** **אין לוקין עליו,** ולכן היה צריך ללמוד דין זה מן הכתוב "והצדיקו" וכו'.


###### Steinsaltz on Makkot 2b:8
[Steinsaltz on Makkot 2b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/2b:8)

ג **תנו רבנן** [שנו חכמים]: **ארבעה דברים נאמרו בעדים זוממין,** שבהם אין מענישים אותם כאשר זממו לעשות לנאשם, ואלו הם: **אין נעשין בן גרושה ובן חלוצה, ואין גולין לערי מקלט, ואין משלמין את הכופר** אם העידו ששורו הרג אדם, **ואין נמכרין ב**תורת **עבד עברי** אם העידו עליו שגנב, והיה צריך להימכר לעבד בגניבתו אם אין לו לשלם. **משום** (בשם) **ר' עקיבא אמרו: אף אין משלמין על פי עצמן.** שאם הוזמו בבית דין ולא הספיקו להענישם, והלכו לבית דין אחר והודו שהוזמו — אין הם משלמים על פי דברי עצמם את מה שהתחייבו לשלם.


###### Steinsaltz on Makkot 2b:9
[Steinsaltz on Makkot 2b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/2b:9)

ד ומסבירים את הדברים. **אין נעשין בן גרושה ובן חלוצה** — **כדאמרן** [כמו שאמרנו] והסברנו את הטעם לעיל. **ואין גולין לערי מקלט** — **כדאמרן** [כמו שאמרנו]. **ואין משלמין את הכופר** — **קסברי** [סבורים] חכמים אלה כי **כופרא** [הכופר] שמשלם מי שהרג שורו אדם — **כפרה** הוא עליו, על שבהמתו המיתה את חבירו, ואין זה תשלום נזיקין, **והני** [ואלה, העדים הזוממים] **לאו** [לא] **בני כפרה נינהו** [הם], משום שלא הרג שורם אדם.


###### Steinsaltz on Makkot 2b:10
[Steinsaltz on Makkot 2b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/2b:10)

ושואלים: **מאן** [מי הוא] ה**תנא** הסבור ש**כופרא** [הכופר] הוא **כפרה?** **אמר רב חסדא:** שיטת **ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה היא. דתניא** [ששנויה ברייתא]: מה שנאמר בדין שור הנוגח אדם: "אם כופר יושת עליו **ונתן פדין נפשו"** (דברים כא, ל) כוונתו **דמי ניזק,** שמשלם בעל השור ליורשי ההרוג את שוויו של ההרוג, כפי שהיה נישום כעבד העומד למכירה בשוק. **ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר:** משלם להם **דמי מזיק,** כפי שהוא, בעל השור עצמו שווה. **מאי לאו בהא קא מיפלגי** [האם לא בזה הם חולקים?] **דמר סבר** [שחכם זה, חכמים, סבור]: **כופרא ממונא** [הכופר חיוב ממון הוא], והוא משלם את דמי הניזק כמו כל מקרה שהזיק שורו, שהוא משלם עבור מה שהזיק. **ומר סבר** [וחכם זה, ר' ישמעאל, סבור]: **כופרא** [הכופר] הוא **כפרה,** שהוא בעצם חייב מיתה בידי שמים, והוא משלם פדיון נפשו?


###### Steinsaltz on Makkot 2b:11
[Steinsaltz on Makkot 2b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/2b:11)

**אמר רב פפא: לא,** אפשר לומר כי **דכולי עלמא** [לדעת הכל] **כופרא** [הכופר] הוא **כפרה, והכא בהא קא מיפלגי** [וכאן, בנושא זה הם חלוקים], כיצד מעריכים את סכום הכסף הראוי לכפרה, **מר סבר** [חכם זה, חכמים, סבור]: **ב**ערכו של ה**ניזק שיימינן** [מעריכים אנו], **ומר סבר** [וחכם זה, ר' ישמעאל, סבור]: **ב**ערכו של ה**מזיק שיימינן** [מעריכים אנו].


###### Steinsaltz on Makkot 2b:12
[Steinsaltz on Makkot 2b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/2b:12)

ומבררים: **מאי טעמייהו דרבנן** [מה טעמם של חכמים] המפרשים כתוב זה שלא כמשמעותו הפשוטה? **נאמר השתה למטה** במי שהרג שורו אדם: "אם כופר יושת עליו" (שמות כא, ל), **ונאמר השתה למעלה** (קודם), במי שפגע באשה הרה וגרם לה להפיל: "ענוש ייענש כאשר ישית עליו בעל האשה" (דברים, כא, כב), **מה להלן** [שם] בהפלה — מעריכים **ב**דמיו של ה**ניזק** (דמי הוולדות), **אף כאן** בכופר — **ב**דמיו של ה**ניזק.**


###### Steinsaltz on Makkot 2b:13
[Steinsaltz on Makkot 2b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/2b:13)

**ור' ישמעאל** סבור: כי **"ונתן פדין נפשו" כתיב** [נאמר], ומשמע — פדיון נפשו של החייב. **ורבנן** [וחכמים] מה הם משיבים על כך? **אין** [כן], אמנם **"פדיון נפשו" כתיב** [נאמר] וכפרה היא, **מיהו כי שיימינן בדניזק שיימינן** [מכל מקום, כאשר אנו מעריכים את דמי פדיון הנפש בדמיו של הניזק אנו מעריכים].


###### Steinsaltz on Makkot 2b:14
[Steinsaltz on Makkot 2b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/2b:14)

ה עוד שנינו בברייתא ש**אין** עדים זוממים **נמכרין בעבד עברי** אם העידו עליו שגנב. **סבר רב המנונא למימר** [לומר]: **הני מילי היכא דאית ליה לדידיה** [דברים אלה אמורים דווקא במקום שיש לו, לזה שהעלילו עליו, כסף מספיק משלו] לשלם את דמי גניבתו, שבמקרה זה אין הוא נמכר על גניבתו, **דמיגו דאיהו לא נזדבן** [שמתוך שהוא לא היה נמכר בגניבתו], אלא היה משלם את דמי הגניבה — **אינהו נמי לא מיזדבנו** [הם גם כן אינם נמכרים] על עדותם שהוזמה. **אבל היכא דלית ליה לדידיה** [במקום שאין לו עצמו כסף] והיה צריך להימכר אילו היתה מתקבלת עדותם של אלו, **אף על גב דאית להו לדידהו** — **מיזדבנו** [אף על פי שיש להם עצמם — נמכרים], כיון שעל ידי עלילתם היו גורמים לו שיימכר.


###### Steinsaltz on Makkot 2b:15
[Steinsaltz on Makkot 2b:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/2b:15)

**אמר ליה** [לו] **רבא: ולימרו ליה** [ויאמרו לו העדים]: **אי אנת הוה לך מי הוה מיזדבנת** [אם אתה היה לך כסף, האם היית נמכר]? **אנן נמי לא מיזדבנינן** [אנו גם כן איננו נמכרים]. שכיון שיש להם כסף — הם יכולים לשלם את הסכום הזה, ודיים בכך. **אלא** יש לדחות את הנוסח הזה ולומר בלשון אחרת, כי **סבר רב המנונא למימר** [לומר]: **הני מילי** [דברים אלו אמורים] דווקא **היכא דאית ליה או לדידיה או לדידהו** [במקום שיש כסף או לו, או להם, לעדים], **אבל היכא דלית ליה לא לדידיה ולא לדידהו** — **מזדבני** [אבל במקום שאין כסף לא לו ולא להם — נמכרים]. שכיון שאינם יכולים לשלם מה שהעידו עליו שגנב, והם היו מביאים אותו להימכר — אף הם נמכרים. **אמר ליה** [לו] **רבא:** אי אפשר לומר כן, כי בדין מכירה לעבד עברי "אם אין לו **ונמכר בגנבתו"** (דברים כב, ב) **אמר רחמנא** [הכתוב], ודיוק הלשון בא להדגיש: דווקא **בגנבתו** הוא נמכר, **ולא בזממו.**


###### Steinsaltz on Makkot 2b:16
[Steinsaltz on Makkot 2b:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/2b:16)

ו שנינו עוד בברייתא, **משום ר' עקיבא אמרו:** אף אין (עדים זוממים) משלמים על פי עצמם. ומסבירים: **מאי טעמא** [מה הטעם] של **ר' עקיבא? קסבר** [סבור הוא] שממון זה שמשלמים עדים זוממים, **קנסא** [קנס] **הוא, ו**כלל הוא: **קנס אין משלם על פי** הודאת **עצמו,** אלא רק על פי עדים. **אמר רבה: תדע** שהוא קנס, **שהרי** עדים אלה **לא עשו מעשה** לא הזיקו בפועל, **[ונהרגים] ומשלמין,** ומכאן שקנס הוא שקנסה התורה אותם על כוונתם הרעה. **אמר רב נחמן: תדע** שקנס הוא ולא תשלום נזיקין, **שהרי** ה**ממון** שרצו לחייבו נשאר בסופו של דבר **ביד בעלים, ו**בכל זאת **משלמים** לו.