## Steinsaltz on Makkot Daf 3a

###### Steinsaltz on Makkot 3a:1
[Steinsaltz on Makkot 3a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/3a:1)

ותמהים: **מאי ניהו** [מה הוא] מה עניינו של זה שממון ביד בעלים — הלוא הוא ש**לא עשו** מעשה בפועל, אם כן **היינו** [זהו] טעמו של **רבה,** ולא טעם אחר! ומתקנים: **אימא** [אמור] בהמשך דברי רבה, **וכן אמר רב נחמן:** תדע שהרי ממון ביד בעלים. שרב נחמן אינו חולק על דברי רבה, אלא מנסח אותם באופן אחר.


###### Steinsaltz on Makkot 3a:2
[Steinsaltz on Makkot 3a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/3a:2)

א ובקשר למה שאמר ר' עקיבא, מביאים: **אמר רב יהודה אמר רב: עד זומם משלם לפי חלקו.** ומבררים, **מאי** [מה פירוש] **"משלם לפי חלקו"?** **אילימא דהאי** [אם תאמר שעד זה, אחד העדים] **משלם פלגא** [חצי] מהסכום ששני העדים זממו לחייבו, **והאי פלגא** [ועד זה השני משלם את החצי השני] — **תנינא** [הרי כבר שנינו דבר זה] במשנה במפורש להלן: **משלשין בממון** כלומר, מחלקים את תשלום הממון בין העדים הזוממים, **ואין משלשין במלקות,** שאם רצו לחייבו מלקות ארבעים — מלקים כל אחד מהם ארבעים מלקות, ואין מחלקים את שיעור המלקות ביניהם!


###### Steinsaltz on Makkot 3a:3
[Steinsaltz on Makkot 3a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/3a:3)

**אלא,** צריך לומר שזו הכוונה בביטוי "משלם לפי חלקו": **כגון דאיתזום חד מינייהו** [שהוזם רק אחד מהם], שאז הוא **משלם פלגא דידיה** [החצי שלו]. ותוהים: **ומי** [והאם] הוא בכלל **משלם** במקרה כזה? **והא תניא** [והרי שנויה ברייתא]: **אין עד זומם משלם ממון עד שיזומו שניהם,** ואם הוזם רק אחד — אינו משלם!


###### Steinsaltz on Makkot 3a:4
[Steinsaltz on Makkot 3a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/3a:4)

**אמר רבא:** אין מדובר כאן בהזמה ממש, אלא **ב**זמן שאחד העדים **אומר "עדות שקר העדתי".** ותוהים: **כל כמיניה** [וכי זה בכוחו]? הלוא כלל הוא: **כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד,** שכיון שהעיד אדם בבית הדין — אין הוא יכול לחזור בו מעדותו הראשונה ולהעיד עדות שונה!


###### Steinsaltz on Makkot 3a:5
[Steinsaltz on Makkot 3a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/3a:5)

ומשיבים: **אלא** מדובר **ב**עד ה**אומר "העדנו והוזמנו בבית דין פלוני",** וכיון שאומר שכבר הוזם, הרי הוא עתה כמודה שהוא חייב ממון, ולכן הוא משלם את חלקו שלו. ומקשים: הלכה זו **כמאן** [כשיטת מי היא] — ש**לא כר' עקיבא, דאי** [שאם] **כר' עקיבא הא** [הרי] **אמר:** עד זומם **אף אינו משלם על פי** עדות **עצמו!**


###### Steinsaltz on Makkot 3a:6
[Steinsaltz on Makkot 3a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/3a:6)

ואם כן, אין דברי ר' עקיבא יכולים להיות מוסברים כך, **אלא,** מדובר כאן **ב**עד **אומר "העדנו והוזמנו בבית דין פלוני וחוייבנו ממון",** שאז אינו עוד מודה בקנס, אלא בחיוב ממון גמור, שנתחייב בבית דין לשלם סכום מסויים, והרי זה כשאר חיובי ממון שיש על אדם, והודאתו מחייבת אותו.


###### Steinsaltz on Makkot 3a:7
[Steinsaltz on Makkot 3a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/3a:7)

ומסבירים מה החידוש שבכך: **סלקא דעתך אמינא** [יעלה על דעתך לומר]: **כיון דלחבריה לא מצי מחייב ליה** [שאת חבירו אינו יכול לחייב] בעדות זו, שהרי אינו נאמן להודות בשם חבירו, נאמר כי **איהו נמי לא מיחייב** [הוא עצמו גם כן אינו מתחייב בכך], על כן **קא משמע לן** [משמיע לנו] שכיון שהודה שהוא חייב ממון — משלם.


###### Steinsaltz on Makkot 3a:8
[Steinsaltz on Makkot 3a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/3a:8)

ב משנה אמרו העדים הזוממים **"מעידין אנו את איש פלוני שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה"** ונמצא שזממו לחייבו שלא כדין בתשלום דמי כתובתה. והשאלה המתעוררת מעתה היא מה ישלמו הזוממים, שכן אי אפשר לחייבם לתת את הכל, שיכולים הם לטעון: **והלא בין היום ובין למחר** כלומר, יכול לקרות במוקדם או במאוחר, שיגרש את אשתו או שימות, ואז **סופו ליתן לה כתובתה,** ואם כן, לא זממו לחייב אותו בדבר שאינו חייב בו.


###### Steinsaltz on Makkot 3a:9
[Steinsaltz on Makkot 3a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/3a:9)

ולכן, שיעור התשלומים נקבע בכך ש**אומדין** (מעריכים) **כמה** כסף **אדם** אחר **רוצה** (מוכן) **ליתן בכתובתה של זו** על צד הספק, **שאם נתאלמנה או נתגרשה** יקבל הקונה את הכתובה, **ואם מתה** — **יירשנה בעלה.** ועל בסיס זה מחשבים, כמבואר בגמרא.


###### Steinsaltz on Makkot 3a:10
[Steinsaltz on Makkot 3a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/3a:10)

ג גמרא נאמר במשנה שאומדים כמה אדם מוכן לשלם עבור הסיכוי שבסופו של דבר הוא יזכה בכתובה. ויש לשאול: **כיצד** בדיוק **שמין** (מעריכים) דבר זה? **אמר רב חסדא: בבעל** כלומר, מעריכים כמה אדם מוכן לתת לבעל עבור הסיכוי לקבל את כתובה זו, באם תמות האשה לפניו, שאז בעלה יורשה.


###### Steinsaltz on Makkot 3a:11
[Steinsaltz on Makkot 3a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/3a:11)

**רב נתן בר אושעיא אומר:** אומדים את הסכום הזה **באשה** כמה מוכן אדם לשלם לאשה עבור הסיכוי שהיא תקבל את הכתובה, אם ימות בעלה או יגרשנה.


###### Steinsaltz on Makkot 3a:12
[Steinsaltz on Makkot 3a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/3a:12)

**אמר רב פפא:** אומדים **באשה,** כדברי רב נתן, **ו**אולם **בכתובתה** בלבד, ואין מביאים בחשבון נכסי מלוג, שהביאה האשה לבית בעלה והבעל אוכל פירותיהם, שהרי גם את פירותיהם של אלה מפסיד הבעל כשהוא מגרשה, אלא אומדים לפי הכתובה בלבד.


###### Steinsaltz on Makkot 3a:13
[Steinsaltz on Makkot 3a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/3a:13)

ד משנה אמרו העדים הזוממים: **"מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחבירו אלף זוז** שלוה ממנו, **על מנת ליתנן** (לפרוע) **לו מכאן** (מעכשיו) **ועד שלשים יום", והוא,** הלווה שהעידו עליו, **אומר** שבאמת לוה סכום זה, אבל תנאי התשלום היה על מנת ליתנו **מכאן ועד עשר שנים,** ולאחר מכן הוזמו העדים.


###### Steinsaltz on Makkot 3a:14
[Steinsaltz on Makkot 3a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/3a:14)

אף כאן אין מחייבים את הזוממים לשלם הכל, אלא **אומדים כמה אדם רוצה ליתן ויהיו בידו אלף זוז** בהלוואה, ואומדים את ההבדל **בין** מה שהוא מוכן לתת עבור שימוש במעות אלה, אם **נותנן מכאן ועד שלשים יום,** ל**בין** אם היה צריך להיות **נותנן מכאן ועד עשר שנים.** וההפרש בין הסכומים הללו הוא זה שבאו העדים הזוממים להפסידו, ואותו ישלמו.


###### Steinsaltz on Makkot 3a:15
[Steinsaltz on Makkot 3a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Makkot/r/3a:15)

ה גמרא **אמר רב יהודה אמר שמואל: המלוה את חבירו לעשר שנים** — **שביעית משמטתו,** שהרי בתוך עשר שנים חלה שנת שמיטה, ובאותה שנה נשמטים גם חובות אלה.