## Steinsaltz on Meilah Daf 10a

###### Steinsaltz on Meilah 10a:1
[Steinsaltz on Meilah 10a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/10a:1)

**ו**אילו **סיפא** [סופה] כשיטת **רבנן** [חכמים] היא, הסבורים שאין חטאת מתה אלא זו שאבדה ונמצאה לאחר שכבר נתכפרו בעליה באחרת?! **אמר רב גביהא** מ**בי** [בית] **כתיל לרב אשי** בתשובה, **הכי** [כך] **אמר אביי** בהסבר ברייתא זו: אכן, **רישא** [תחילתה] כשיטת **ר' שמעון וסיפא** [וסופה] כשיטת **רבנן** [חכמים].


###### Steinsaltz on Meilah 10a:2
[Steinsaltz on Meilah 10a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/10a:2)

א **אמר רבא: הכל מודים,** בין רב ובין ר' יוחנן, **שאם נהנה מבשר קדשי קדשים שנטמא קודם** ה**זריקה** של דם הקרבן, **ו**כן אם נהנה **מאימורי קדשים קלין לאחר שהעלן** על המזבח — אין זו מעילה, ואף לשיטת ר' יוחנן הריהו **פטור** מקרבן ומתשלומים. שכן שריפתם של קדשי הקדשים שנטמאו, או היפוך באימורי הקדשים הקלים על מנת שיישרפו יפה אינן נחשבות כעבודה.


###### Steinsaltz on Meilah 10a:3
[Steinsaltz on Meilah 10a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/10a:3)

ותוהים על דברי רבא: **פשיטא** [פשוט] הוא דבר זה, ואין צורך להשמיענו, שהרי **מאי קא** [מה הוא] הנהנה מהם **מפסיד** בכך להקדש, שהרי אין בשר קדשי הקדשים שנטמא ואימורי קדשים קלים שקרבו ראויים מלכתחילה להקרבה?


###### Steinsaltz on Meilah 10a:4
[Steinsaltz on Meilah 10a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/10a:4)

ומשיבים: חידוש יש בדברי רבא, שכן **מהו דתימא** [שתאמר] כיון שב**בשר קדשי קדשים שנטמא** — **אית ליה** [יש בו] **מצות שריפה לכהנים,** וכן ב**אימורי קדשים קלין** — **איכא** [יש] **מצוה להפוכי בצינורא** [להפוך במזלג] כדי שיישרפו יפה, והיה מקום לומר שינהג בה דין מעילה, לכן **קא משמע לן** [הוא משמיע לנו] ש**לא,** שאין בהם מעילה, שכן מעשים אלה הם דין מיוחד שאמרה התורה שיש לעשות בהם, ואין בכך כדי לחייבו במעילה.


###### Steinsaltz on Meilah 10a:5
[Steinsaltz on Meilah 10a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/10a:5)

א ומביאים עוד את מה ש**אמר רבא** בהסבר דברי הברייתא שהובאה למעלה: **הא דאמרת** [זה שאמרת] בברייתא שאם מעל בדמי החטאת ובא לשלם את דמי המעילה וחומשה לאחר ש**כבר קרבה** ה**חטאת** ש**ילכו** המעות **לים המלח, הני מילי** [דברים אלה] אמורים דווקא **דאתידע ליה קמי** [שנודע לו שמעל לפני] ה**כפרה** בקרבן החטאת. והיתה אפשרות לצרף את דמי המעילה (קרן וחומש) לחטאת, וכיון שלא נעשה כן — הרי אלה הולכים לים המלח. **אבל** אם נודע לו שמעל רק **לאחר** ה**כפרה** — **יפלו** (יעברו) דמי המעילה **לנדבה,** ולא יילכו לאיבוד בים המלח. ומסבירים: **מאי טעמא** [מה טעם] הדבר? — שכן כלל הוא ש**אין מפרישין מתחלה** (מלכתחילה, ביודעין) כסף להקדש באופן שילך **לאיבוד.**


###### Steinsaltz on Meilah 10a:6
[Steinsaltz on Meilah 10a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/10a:6)

ב משנה המשנה ממשיכה לעסוק בדין המעילה במיני הקדשים. וכאן בקדשים הקרבים כליל על המזבח, ואין בהם חלק לכהנים: **הקומץ** (החלק הנקמץ מן המנחה ומוקטר על המזבח), **והלבונה** אותה מקטירים על המזבח עם קומץ המנחה, **והקטורת** המוקטרת כל יום על מזבח הזהב (המזבח הפנימי), **ומנחת כהנים** שאינה נקמצת אלא נשרפת כליל על המזבח, **ומנחת כהן משיח** (הכהן הגדול, המשוח בשמן המשחה) המביא בכל יום מנחת חביתין, **ומנחת נסכים** (מנחה הבאה עם קרבן שיש בו נסכים) שעולה כליל על המזבח — דינם של אלה ש**מועלין בהם מ**שעה **שהוקדשו** בפה.


###### Steinsaltz on Meilah 10a:7
[Steinsaltz on Meilah 10a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/10a:7)

**קדשן בכלי,** שניתנו בכלי השרת הראוי להם — **הוכשר** (הוכן) בכך לענין **ליפסל** מכאן ואילך **ב**מגעו של **טבול יום, וב**מגעו של **מחוסר כפורים,** שהוא הטמא (כזב וכמצורע) שטבל מטהרתו, ואולם עדיין לא הביא את קרבנותיו לכפרתו, **ו**כן להפסל **בלינה,** אם לא הוקטרו עד הבוקר כדינם, וחייבים על אכילתם משום איסור **נותר** (אם נותרו לאחר זמנם), **ו**משום איסור אכילת קדשים בטומאה כשהאוכל **טמא** בטומאת הגוף. אבל דין **פיגול אין בה** בכל אלה, שאם חשב בשעת נתינתן בכלי להקטירן לאחר זמנן הראוי — אינו חייב.


###### Steinsaltz on Meilah 10a:8
[Steinsaltz on Meilah 10a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/10a:8)

וטעם הדבר, ש**זה הכלל** בדין הפיגול: **כל** הקדש **שיש לו מתירין,** שיש דבר אחר שהקטרתו מתירה אותו לאכילת מזבח או לאכילת אדם — **אין חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא עד שיקריבו** ה**מתירין** אותו כראוי להם.


###### Steinsaltz on Meilah 10a:9
[Steinsaltz on Meilah 10a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/10a:9)

**וכל שאין לו מתירין** כגון הקומץ והלבונה שהם עצמם מתירים, ואין דבר אחר המתיר אותם, **כיון שקידש בכלי** — **חייבין עליו משום נותר וטמא, ופיגול אין בה.**