## Steinsaltz on Meilah Daf 10b

###### Steinsaltz on Meilah 10b:1
[Steinsaltz on Meilah 10b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/10b:1)

א גמרא שנינו במשנה שחייבים על אכילת הנותר או בטומאת הגוף מן הקדשים בין בדבר שיש לו מתירים (משיקרבו מתיריו), ובין בדבר שאין לו מתירים. ושואלים: **מנא הני מילי** [מנין אלה הדברים, מה מקורם בתורה]? ומשיבים: לימוד מיוחד יש לדבר, וכפי **דתנו רבנן** [ששנו חכמים בברייתא]: **יכול** יהא הדין ש**אין חייבין משום** אכילת קדשים ב**טומאה אלא בדבר שיש לו מתירין,** כשם שהוא בדין פיגול,


###### Steinsaltz on Meilah 10b:2
[Steinsaltz on Meilah 10b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/10b:2)

**ו**מצד הסברה נראה כן, שהרי **דין** (קל וחומר) **הוא:** **ומה** דין אכילת **פיגול שהוא** חמור מאיסור אכילת הקדשים בטומאה, שהרי החיוב על אכילת פיגול קיים אף **בידיעה אחת** (שנודע לאוכל שהינו פיגול, בין לפני אכילתו ובין לאחר אכילתו). **ו**עוד, ש**קרבנו קבוע,** שהאוכל פיגול בשגגה מביא לחטאתו כבשה או שעירה (והוא חמור מקרבן עולה ויורד שמשתנה בהתאם למצבו הכספי של האוכל). **ולא הותר מכללו,** שאיסור אכילת פיגול הריהו איסור מוחלט, ואילו טומאה שהותרה בציבור — **אין חייבין** בה **אלא על דבר שיש לו מתירין.**


###### Steinsaltz on Meilah 10b:3
[Steinsaltz on Meilah 10b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/10b:3)

אם כן איסור האכילה ב**טומאה,** שהוא קל מאיסור אכילת הפיגול, **ש**כן חייבים על האכילה בטומאה רק כש**היא בשתי ידיעות** (שידע האוכל בתחילה שהוא טמא, ונשכחה ממנו ידיעה זו ואכל בטומאתו, ולאחר מכן נודע לו שוב שהוא טמא), **ו**עוד, **קרבנו** של האוכל קדשים בטומאה אינו קבוע, אלא הריהו **עולה ויורד,** **והותרה מכללה,** כאשר רוב הציבור טמא — **אינו דין שלא יהא חייב אלא על דבר שיש לו מתירין?!**


###### Steinsaltz on Meilah 10b:4
[Steinsaltz on Meilah 10b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/10b:4)

לכך **תלמוד לומר** (מלמדנו הכתוב) בדינו של הטמא האוכל בקדשים: **"אמר אלהם לדרתיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם** אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא" (ויקרא כב, ג) — **בכל הקדשים** (בין אלה שיש להם מתירים, ובין אלה שאין להם מתירים) **הכתוב מדבר.** ומעתה יש לדון: **יכול יהו חייבין עליהן מיד** משעה שהקדישם בפיו, לפני שהתקדשו בכלי שרת? — **תלמוד לומר: "אשר יקרב",** ומשמעה של קריבה זו הריהי נגיעה.


###### Steinsaltz on Meilah 10b:5
[Steinsaltz on Meilah 10b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/10b:5)

ועל כך **אמר ר' אלעזר: וכי יש נוגע שהוא חייב** כרת על נגיעתו?! אלא **הא** [הרי] **כיצד,** איך נפרש כתוב זה "אשר יקרב"? — עד שיוכשר להיות מוקרב. והרי זה בא ללמדנו שאין חייב על אכילת הקדשים בטומאה אלא בכשרים להקרבה. ומכאן, ש**כל דבר שיש לו מתירין** — **אינו חייב עד שיקרבו מתירין, וכל דבר שאין לו מתירין** — **אינו חייב עד שיקדש בכלי.**


###### Steinsaltz on Meilah 10b:6
[Steinsaltz on Meilah 10b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/10b:6)

**א משנה** משנה זו (שנשנתה במסכת תמורה), נשנית כאן בשל דיני מעילה שבה. המשנה עוסקת בדין "חמש חטאות המתות".


###### Steinsaltz on Meilah 10b:7
[Steinsaltz on Meilah 10b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/10b:7)

שלוש מהן, ה**ולד** הנולד לקרבן **חטאת, ו**כן הבהמה שהיא **תמורת חטאת, ו**כן קרבן ה**חטאת שמתו בעליה** קודם שקרב בין אם כבר נתכפרו בעליהן באחרת, בין לא נתכפרו — **ימותו. ו**אילו השתים האחרות, החטאת שאבדה ונמצאה לאחר


###### Steinsaltz on Meilah 10b:8
[Steinsaltz on Meilah 10b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/10b:8)

**שעיברה** (עברה) **שנתה** (כי אין החטאת באה אלא בתוך שנה מאז נולדה), **ו**כן החטאת **שאבדה ונמצאת** לאחר מכן כשהיא **בעלת מום, אם משכיפרו** (התכפרו) **הבעלים** כבר בהקרבת חטאת אחרת — **תמות, ו**כן דינה ש**אינה עושה תמורה,** כלומר, אם המירו עליה בהמת חולין — אין זו תמורה. שמאחר שהיא פסולה ונתכפרו הבעלים באחרת, שאינה נחשבת לא כקדושת הגוף למזבח ולא כקדושת דמים להתפיס אחרת בה, לכך אין בה דין תמורה. **ולא נהנין** ממנה לכתחילה, אבל אם נהנים ממנה — **לא מועלין** בה.