## Steinsaltz on Meilah Daf 17b

###### Steinsaltz on Meilah 17b:1
[Steinsaltz on Meilah 17b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/17b:1)

מוטב ש**ילך** לרומי **ר' שמעון בן יוחאי, ש**כן **הוא מלומד** (רגיל) **בנסים** **ואחריו** (ובנספח לו) **מי** מחכמי ישראל **ילך?** — **ר' אלעזר בר ר' יוסי.**


###### Steinsaltz on Meilah 17b:2
[Steinsaltz on Meilah 17b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/17b:2)

כששמע זאת ר' יוסי, אביו של ר' אלעזר, **אמר להם ר' יוסי: ואילו היה אבא** (אבי) החכם **חלפתא קיים** (חי) האם **יכולין אתם** (הייתם) **לומר לו: תן** (מסור) את **בנך להריגה?** ואף אתם, כיצד יכולים לבקש ממני שאשלח את בני לשליחות מסוכנת כזו? **אמר להם ר' שמעון** לחכמים: והרי כמו כן **אילו היה יוחאי אבא קיים,** האם **יכולין אתם** (הייתם) **לומר לו: תן בנך להריגה?** ובכל זאת, הריני מוכן ללכת לרומי, כן גם ר' אלעזר בנו של ר' יוסי ילך.


###### Steinsaltz on Meilah 17b:3
[Steinsaltz on Meilah 17b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/17b:3)

**אמר להו** [להם] **ר' יוסי: אנא אזלין** [אני אלך], ולא בני, וטעם הדבר שאיני חפץ שבני ילך עם ר' שמעון בן יוחאי, כי בני נער וממהר להשיב ויכול להכעיס את ר' שמעון שכעסן הוא (תוס'), וחושש אני **דלמא עניש ליה** [שמא יעניש אותו] **ר' שמעון,** שיקפיד עליו, וזה הדבר **דקא מסתפינא** [שמפניו אני מפחד]. **קביל עליה** [קיבל עליו] ר' שמעון בן יוחאי ש**לא ליענשיה** [יגרום לו לר' אלעזר בנו של ר' יוסי שייענש על ידו]. ומסופר, כי **אפילו הכי** [כך], למרות זאת, בסופו של דבר **ענשיה** [הענישו] ר' שמעון. וכיצד היה הדבר?


###### Steinsaltz on Meilah 17b:4
[Steinsaltz on Meilah 17b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/17b:4)

**כשהיו מהלכין בדרך** לרומי, **נשאלה** באחד המקומות **שאלה זו בפניהם: מנין לדם השרץ שהוא טמא? עקם פיו** (מלמל בלחישה) **ר' אלעזר בר ר' יוסי** כדי שלא ישמע ר' שמעון ויכעס שהוא מורה הלכה בפני רבו, **ואמר:** דבר זה נלמד מהאמור בתורה **"וזה לכם הטמא** בשרץ השורץ על הארץ...", ויקרא יא, כט, ואף שלא רצה ר' אלעזר בר' יוסי שישמע ר' שמעון את דבריו, שמעם ר' שמעון ו**אמר ליה** [לו] **ר' שמעון:** אף ש**מעקימת שפתיך אתה ניכר שתלמיד חכם אתה,** מכל מקום אין לתלמיד חכם להורות הלכה בפני רבו, ולכן **אל יחזור הבן** ממסעו זה **אצל אביו.**


###### Steinsaltz on Meilah 17b:5
[Steinsaltz on Meilah 17b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/17b:5)

ובהמשך הסיפור נמסר כי כשקרבו לרומי **יצא לקראתו** שד הנקרא **בן תמליון,** ואמר להם: **רצונכם** שאצטרף אליכם ו**אבוא עמכם** לצורך ביטול הגזירות? כשראה ר' שמעון בן יוחאי כי נזדמן לו שד לצורך הצלת בני ישראל **בכה ר' שמעון ואמר:** ו**מה שפחה של בית אבא,** הגר המצרית שפחת בית אברהם אבינו, **נזדמן לה מלאך שלש פעמים,** כאשר ברחה מפני שרי גבירתה. **ואני לא** ראוי שיזדמן לי מלאך, ואפילו לא **פעם אחת?** ואולם אף על פי כן, **יבא הנס מכל מקום** שיבוא.


###### Steinsaltz on Meilah 17b:6
[Steinsaltz on Meilah 17b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/17b:6)

ומסופר עוד, כי **קדים** [קדם] **הוא** אותו השד, לפני בואם של החכמים לרומי, ו**על בברתיה** [ונכנס בבתו] של ה**קיסר** ונשתגעה. **כי מטא התם** [כאשר הגיע ר' שמעון לשם, לארמונו של הקיסר], **אמר: בן תמליון, צא! בן תמליון, צא! וכיון דקרו ליה, נפק אזל** [וכיון שקראו לו, אכן יצא בן תמליון מגופה של בת הקיסר, והלך], ונרפאה בת הקיסר. כיון שראה הקיסר כן, **אמר להון** [להם]: **שאילו** [שאלו, בקשו] כשכר על רפואת בתי מתוך אוצרותי **כל מה דאית לכון למישאל** [שיש לכם לבקש]. **ועיילינהו לגנזיה לשקול כל דבעו** [והכניסם לגנזיו שיקחו משם כל מה שהם רוצים]. **אשכחו** [מצאו] שם את **ההוא איגרא** [אותה אגרת, צו שלש הגזירות הללו], **שקלוה וקרעוה** [לקחוה וקרעוה].


###### Steinsaltz on Meilah 17b:7
[Steinsaltz on Meilah 17b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/17b:7)

ומעירים בעקבות סיפור זה: **והיינו** [וזהו] ההסבר למה שמוצאים אנו במקום אחר ש**אמר ר' אלעזר בר ר' יוסי** לפני חכמים כי **אני ראיתיה** (את הפרוכת בית המקדש) בהיותי בבית אוצרותיו של הקיסר **בעיר רומי, והוו עליה כמה טיפי דמים,** שראה אותה ר' אלעזר כאשר נכנס לבית אוצרותיו של הקיסר.


###### Steinsaltz on Meilah 17b:8
[Steinsaltz on Meilah 17b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/17b:8)

א משנה **הפיגול** (זבח שחשב עליו הכהן בשעת עבודתו לאוכלו שלא בזמנו הראוי) **והנותר** לאחר זמן אכילתו — **אין מצטרפין** זה לזה. וטעם הדבר, **מפני שהן שני שמות** איסורים (לאוים) נפרדים. **השרץ והנבלה, וכן הנבלה ובשר המת** — **אין** הם **מצטרפין זה עם זה** לשיעור שיש בו כדי **לטמא.** ודברים אלה אמורים **אפילו** לענין צירופם לטמא **ב**טומאה של ה**קל שבשניהן,** כגון שיצטרף בשר השרץ החמור שאין בו כשיעור טומאה, לבשר הנבילה הקל שאין בו שיעור טומאה, להשלים לשיעור כזית.


###### Steinsaltz on Meilah 17b:9
[Steinsaltz on Meilah 17b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/17b:9)

ב גמרא **אמר רב יהודה, אמר שמואל: לא שנו** במשנתנו שאין הפיגול והנותר מצטרפים זה לזה לשיעור שלם **אלא ל**ענין **טומאת הידים** של הנוגע בפיגול ובנותר, **דמדרבנן** [שכן מדברי סופרים] **היא** טומאה זו. **אבל לענין** חיוב מלקות על **אכילה** שיעור כזית משניהם גם יחד — הריהם **מצטרפין,** שכן איסור האכילה הוא מן התורה. **דתניא** [שכן שנויה ברייתא], **ר' אליעזר אומר:** נאמר בתורה בדינו של הנותר מן הקדשים "ושרפת את הנותר באש **לא יאכל כי קדש הוא"** (שמות כט, לד), ומובן הכתוב — שכיון שנפסל קודש זה, הריהו באיסור אכילה, ומכאן למדנו כלל לדינם של כל הקדשים שנפסלו בכל דרך כי **כל שבקדש פסול** (כל קודש שנפסל), **בא הכתוב** לאוסרו באיסור תורה ו**ליתן לא תעשה על אכילתו.**


###### Steinsaltz on Meilah 17b:10
[Steinsaltz on Meilah 17b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/17b:10)

ג משנה **האוכל שנטמא באב הטומאה** והריהו ראשון לטומאה (ולד הטומאה), והאוכל **שנטמא בולד הטומאה,** והריהו שני לטומאה — **מצטרפין זה עם זה,** אם היה כל אחד מהם פחות משיעור כביצה המטמא, לשיעור שלם **לטמא ב**טומאתו של ה**קל שבשניהם,** כלומר, בטומאת השני לטומאה. **כל האוכלים** (מאכלים) הטמאים **מצטרפין זה עם זה, לפסול הגוייה** (גוף האדם) של האוכל מהם, אם אכל מכולם גם יחד בשיעור כבחצי פרס. וכן מצטרפים לשיעור


###### Steinsaltz on Meilah 17b:11
[Steinsaltz on Meilah 17b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/17b:11)

**כבמזון שתי סעודות** הנדרש **לעירוב** תחומין. **ו**כן לשיעור **כביצה לטמא טומאת אוכלין,** שאין המאכלים הטמאים מטמאים אלא בשיעור זה. **ו**כן לשיעור **כגרוגרת,** שהוא השיעור המחייב **ל**ענין **הוצאת שבת** (מרשות לרשות). **ו**כן לשיעור **ככותבת** (כתמרה) לחיוב האוכל כשיעור זה **ביום הכפורים.** וכן **כל המשקין** הטמאים **מצטרפין זו עם זו, לפסול את הגוייה,** שהאדם השותה **ב**כדי שיעור **רביעית** (הלוג) מכולם גם יחד בשיעור זה, פסול מעתה לאכול בתרומה עד שייטהר, ופוסל את התרומה במגעו. **ו**להתחייב על שתייה בשיעור **כמלא לוגמא** (לוגמיו) **ביום הכפורים.**


###### Steinsaltz on Meilah 17b:12
[Steinsaltz on Meilah 17b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/17b:12)

ד גמרא **תניא** [שנויה ברייתא], **ר' שמעון אומר: מה טעם** מצטרפים הראשון לטומאה עם השני לטומאה? — מפני **שאפשר לשני** לטומאה **שיעשה ראשון** לטומאה. ותוהים על כך: **ומי קא עביד** [והאם עושה] **שני** לטומאה את שנוגע בו **ראשון** לטומאה? **הא** [הרי] דבר זה **לא אפשר!** שכן הנוגע בשני אינו אלא שלישי!


###### Steinsaltz on Meilah 17b:13
[Steinsaltz on Meilah 17b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/17b:13)

**אמר רבא, הכי קאמר** [כך אמר, זו כוונת המשנה]: **מי גרם לשני** לטומאה? **לאו** [האם לא] זה ה**ראשון** לטומאה שטימא אותו?! ולכן, קשורים הם זה לזה, אף לענין שיצטרפו להשלים לשיעור טומאה. **רב אשי אמר** באופן זה את כוונת המשנה: גם ה**ראשון** לטומאה **ו**גם ה**שני** לטומאה, הריהם **לגבי** (ביחס) ל**שלישי** לטומאה — **בני חדא ביקתא אינון** [בית אחד הם], כלומר, שהשני והראשון לטומאה נלמדים מכתוב אחד. ומשום כך מצטרף הראשון לשני.