## Steinsaltz on Meilah Daf 21a

###### Steinsaltz on Meilah 21a:1
[Steinsaltz on Meilah 21a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/21a:1)

והחידוש שבדבר הוא: **מהו דתימא** [היה מקום שתאמר] כי בכך שהוסיף ואמר שיקחו חתיכה אחת מדעתו, **עקר** ה**שליח** את **שליחותיה** [שליחותו] של **בעל הבית, ולא למעול** [ימעול] בעל הבית אף בחתיכה הראשונה — לכך **קא משמע לן** [הוא משמיע לנו] שכיון שאמר השליח בנתינת החתיכה הראשונה שהיא על דעת בעל הבית — מילא בכך את שליחותו, ובעל הבית מתחייב בה.


###### Steinsaltz on Meilah 21a:2
[Steinsaltz on Meilah 21a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/21a:2)

א משנה **אמר לו** בעל הבית לשליחו **"הבא לי** חפץ זה או מעות אלה **מן החלון** (שהיו מניחים בו דברים)!", ולא זכר שהם של הקדש. **או** שאמר לו להביא לו **מן הדלוסקמא** (התיבה) בה הם נמצאים. ועשה השליח את שליחותו **והביא לו** לבעל הבית כפי שביקש. **אף על פי ש**אחר כך **אמר בעל הבית: לא היה בלבי אלא** (התכוונתי שיביא לי דווקא) **מ**מקום **זה,** כלומר, מקום אחר ממה שאמרתי, **ו**אילו השליח **הביא** לי **מ**מקום **זה,** ולא עשה איפוא את שליחותי — **בעל הבית מעל** בדבר, שהרי השליח מילא את דברי השליחות כפי שנאמרו לו. **אבל אם אמר לו** בעל הבית: **"הבא לי מן ה**דברים הנמצאים ב**חלון!", והביא לו מן הדלוסקמא, או** שאמר לו בעל הבית שיביא **מן הדלוסקמא, והביא לו מן החלון** — **השליח מעל,** הואיל ושינה מדברי המשלח.


###### Steinsaltz on Meilah 21a:3
[Steinsaltz on Meilah 21a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/21a:3)

**שלח** מעות של הקדש **ביד חרש שוטה וקטן,** שאינם בני דעת, כדי שיקנו בהם דבר מסויים מן החנווני, **אם** אכן **עשו** אלה את **שליחותו** — אף שכלל הוא שכל מי שאין בו דעת, אינו בכלל שליחות — **בעל הבית מעל,** שהרי התקיימו דבריו. ואולם אם **לא עשו שליחותו** וקנו מאת החנווני במעות אלה דבר אחר, אם השתמש החנווני במעות שבידו — ה**חנווני מעל.**


###### Steinsaltz on Meilah 21a:4
[Steinsaltz on Meilah 21a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/21a:4)

**שלח** בעל הבית את מעות ההקדש **ביד פקח** (בן דעת), על מנת לקנות לו בהן דבר מן החנווני, **ונזכר** בעל הבית שהן של הקדש (ושוב אין הוא בכלל דין מעילה, שאין המעילה נוהגת אלא בשימוש בשגגה בהקדש), אם נזכר **עד שלא** (בטרם) **הגיע** השליח **אצל** ה**חנווני** — ה**חנווני מעל לכשיוציא** את המעות הללו לשימושו.


###### Steinsaltz on Meilah 21a:5
[Steinsaltz on Meilah 21a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/21a:5)

ו**כיצד יעשה** בעל הבית שנזכר שמעות אלה הן של הקדש, ולא יבוא החנווני לידי מעילה? — **נוטל** בביתו **פרוטה או כלי, ואומר: "פרוטה של הקדש בכל מקום שהוא** נמצא בו עתה יהא **מחולל על** פרוטה או כלי **זה",** ומתחללים בכך מעות ההקדש על פרוטה זו או כלי זה, **ש**כן הלכה היא כי **ההקדש נפדה** ומתחלל הן בכסף הן **ב**דבר ה**שוה כסף,** כגון כלי. ונמצא שהמעות שביד החנווני חולין ואין בהם מעילה.


###### Steinsaltz on Meilah 21a:6
[Steinsaltz on Meilah 21a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/21a:6)

ב גמרא שנינו בתחילת המשנה שאם עשה השליח כדברי בעל הבית, אף על פי שלטענת בעל הבית כוונתו היתה למקום אחר, ולדבריו לא התקיימה איפוא שליחותו — בעל הבית הוא שמעל. ומסבירים: **מאי קא משמע לן** [מה הוא התנא שבמשנתנו השמיע לנו] בכך? — שה**דברים שבלב** שלא נאמרו במפורש בפה **אינם** נחשבים **דברים,** ואין מתחשבים בהם אלא רק בדברים המפורשים בפה.


###### Steinsaltz on Meilah 21a:7
[Steinsaltz on Meilah 21a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/21a:7)

ג שנינו במשנתנו שאם **שליח** בעל הבית את מי שאינו בן דעת שיקנה לו חפץ מן החנווני ונתן לו מעות הקדש לכך, וכגון שנתן **ביד חרש שוטה וקטן, אם עשו** את דבריו — בעל הבית מעל. ושואלים: **והא לאו** [והרי לא] **בני שליחותא נינהו** [שליחות הם], ומדוע איפוא יתחייב בעל הבית במעילה על מעשיהם?


###### Steinsaltz on Meilah 21a:8
[Steinsaltz on Meilah 21a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/21a:8)

**אמר ר' אלעזר: עשאום** חכמים, כלומר, קבעו את דינם **כ**דין **מעטן** (כלי גדול) **של זיתים** לענין קבלת טומאה, שכיון שנוח לו לבעל הבית במוהל היוצא מן הזיתים שבמעטן — הרי זה נחשב כאילו נעשה מדעתו והוכשרו הזיתים לקבל טומאה. ואף בענייננו, כיון שנוח לו לבעל הבית שהתקיימו דבריו על ידי אלה — הרי זה נחשב כאילו נעשה הדבר מדעתו.


###### Steinsaltz on Meilah 21a:9
[Steinsaltz on Meilah 21a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/21a:9)

ומהו עניינו של המעטן, **דתנן** [ששנינו במשנה]: אחר שכלל הוא שכל מאכלי האדם אינם ראויים להיטמא אלא אם כן בא עליהם תחילה משקה (משבעת המשקים המכשירים: מים, טל, שמן, יין, חלב, דם, דבש), ואולם צריך שתהיה נתינת משקה זה לדעתו ולרצונו של בעל הדבר, מעתה, **הזיתים** לאחר מסיקתם מן העץ, **מאימתי** הם **מקבלין** (ראויים לקבל) **טומאה?** — **משיזיעו** (יוציאו מוהל) ב**זיעת המעטן,** **ולא** לפני כן ב**זיעת הקופה** (הסל המשמש ללקיטתם מן העץ). שכן המוהל היוצא מהם בהיותם במעטן — הוא לרצונו של בעל הבית, שהרי בכך מתרככים הזיתים וייקל לסוחטם לשמן, ואף אין זיעה זו אובדת לו. מה שאין כן זיעת הקופה — שאינה לרצונו, וגם היא הולכת לאיבוד.


###### Steinsaltz on Meilah 21a:10
[Steinsaltz on Meilah 21a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/21a:10)

**ר' יוחנן אמר: כאותה** הלכה **ששנינו** בברייתא בדין נתינת עירוב (תחומים או חצרות) לשבת, שאם **נתנו על גבי הקוף** המאולף לכך, **והוליכו** הקוף את העירוב והניחו במקום שנקבע לו להניח. **או** שהניח את העירוב **על גבי הפיל והוליכו** הפיל למקום שנקבע לו. **ו**כן אם **אמר ל**אדם **אחר לקבלו ממנו** מעל גבי הקוף או הפיל ולהניחו במקומו, ועשו כן — **הרי זה עירוב** תחומין או עירוב חצרות כשר, ויכול הוא ללכת על סמך עירוב תחומין זה אלפיים אמה ממקומו של העירוב. וכן יכול הוא לטלטל מביתו לחצר ומחצר לביתו על סמך עירוב חצרות זה. **אלמא קא עבדא שליחותיה** [מכאן, שנחשב הדבר שהוא, הקוף או הפיל, עשה את שליחותו] אף על פי שאין הוא בן שליחות, כיון שהדבר הוא לרצונו של בעל הבית. **הכי נמי** [כך גם כן] בדין אלה שאינם בני דעת, **איתעביד שליחותיה** [נעשתה שליחותו], ובעל הבית מעל.


###### Steinsaltz on Meilah 21a:11
[Steinsaltz on Meilah 21a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/21a:11)

ד שנינו במשנתנו שאם בעל הבית **שלח** מעות הקדש **ביד פקח** לקנות בהם מאת החנווני, ונזכר בעל הבית שהן של הקדש לפני שהגיע השליח לחנווני — חל דין המעילה על החנווני משעה שיוציאם. ושואלים על כך: מדברים אלה עולה שהחנווני הוא המועל, **ואף על גב** [ואף על פי] שרק בעל הבית הוא שנזכר ו**לא אידכר** [נזכר] גם ה**שליח.** ואולם אם נזכר גם השליח — החנווני מעל שהרי רק אצל החנווני היא שגגה. **ורמינהי** [ומשליכים, מראים סתירה]: לכך ממה ששנינו בברייתא: **נזכר בעל הבית** שהמעות הן של הקדש **ולא נזכר** ה**שליח** בכך — **השליח** הוא ש**מעל.** ואם **נזכרו שניהם** שהמעות הן של הקדש — ה**חנוני מעל!**


###### Steinsaltz on Meilah 21a:12
[Steinsaltz on Meilah 21a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/21a:12)

**אמר רב ששת: מתניתין נמי** [משנתנו גם כן] הקובעת שחנווני מעל, מדברת **כשנזכרו שניהם,** בעל הבית והשליח.


###### Steinsaltz on Meilah 21a:13
[Steinsaltz on Meilah 21a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/21a:13)

ה משנה **נתן לו** בעל הבית לשליח בשוגג **פרוטה** של הקדש, ו**אמר לו: "הבא** (קנה) **לי בחציה** האחד של פרוטה זו **נרות** (כלי למאור) **ובחציה** האחר **פתילות** לנרות". **והלך** השליח **והביא לו ב**פרוטה **כולה פתילות, או** שהביא לו **בכולה נרות. או שאמר לו: "הבא לי בכולה נרות", או** "הבא לו **בכולה פתילות", והלך** שליח **והביא בחציה נרות ובחציה פתילות** — **שניהם לא מעלו** בכך. בעל הבית לא מעל — שכן לא נתקיימו דבריו על ידי השליח אלא בחצי פרוטה, ואין בכך שיעור מעילה. ואף השליח לא מעל בכך — שהרי לא עשה על דעת עצמו אלא רק בחצי פרוטה.


###### Steinsaltz on Meilah 21a:14
[Steinsaltz on Meilah 21a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/21a:14)

**אבל אם אמר לו** בעל הבית לשליח **"הבא לי בחציה** של פרוטה זו **נרות ממקום פלוני, ובחציה פתילות ממקום פלוני!", והלך** השליח **והביא לו נרות** בחצי פרוטה ואולם לא הביאם ממקום נרות כפי שאמר לו בעל הבית אלא **ממקום פתילות. ו**כן הביא **פתילות** בחצי פרוטה **ממקום נרות** — **השליח מעל,** שהרי שינה בשליחותו, בין בנרות ובין בפתילות, ויש בדבר שיעור מעילה שבכדי פרוטה.


###### Steinsaltz on Meilah 21a:15
[Steinsaltz on Meilah 21a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/21a:15)

**נתן לו** בעל הבית לשליח **שתי פרוטות** של הקדש ולא ידע שהם של הקדש, **ואמר לו "לך והבא לי** בהן **אתרוג!", והלך** השליח **והביא לו ב**פרוטה **אחת אתרוג וב**פרוטה **אחת רימון** — **שניהם מעלו,** בעל הבית מעל — שהרי נעשתה שליחותו בשיעור פרוטה, והשליח מעל — שהרי שינה שליחותו בשיעור כדי מעילה, בפרוטה (שקנה את הרימון). **ר' יהודה אומר: בעל הבית לא מעל, ש**כן **הוא אומר** (יכול לומר) **לו** לשליח: כל מה שעשית היה שינוי שליחות, ואף קניית האתרוג בכלל זה, כי **אתרוג גדול** (הנקנה בשתי פרוטות) **הייתי מבקש, ו**אילו אתה **הבאת לי** אתרוג **קטן ורע** בפרוטה אחת.


###### Steinsaltz on Meilah 21a:16
[Steinsaltz on Meilah 21a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/21a:16)

**נתן לו** בעל הבית לשליח מכסף הקדש שבידו **דינר זהב** של הקדש (שיש בדינר זהב עשרים וחמישה דינרי כסף, וארבעה דינרי כסף הם סלע. ראה עיונים בעמ' הבא), **ואמר לו: לך והבא לי** בו **חלוק,**