## Steinsaltz on Meilah Daf 8b

###### Steinsaltz on Meilah 8b:1
[Steinsaltz on Meilah 8b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/8b:1)

הריהו נחשב **תחלה,** כלומר, כראשון לטומאה, **ל**ענין בשר ה**קדש,** שבנגיעתו בקודש הריהו מטמא אותו ועושה אותו שני לטומאה.


###### Steinsaltz on Meilah 8b:2
[Steinsaltz on Meilah 8b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/8b:2)

ר' מאיר **אומר:** טבול יום נחשב כשני לטומאה, ולכן כשנוגע בקודש הריהו **מטמא את הקדש** בדרגה של שלישי לטומאה, **ו**אולם טבול יום הנוגע בתרומה אינו מטמא אותה (שתטמא אחרים בנגיעתה), אלא **פוסל את התרומה** עצמה שאסורה באכילה. **וחכמים אומרים:** **כשם שהוא,** הטבול יום, אינו מטמא אלא **פוסל** בלבד את **משקה** ה**תרומה ואוכלי** (מאכלי) ה**תרומה, כך** **הוא** אינו מטמא אלא **פוסל** בלבד את **משקה** ה**קדש ואוכלי** ה**קדש.** שלדעת חכמים אין טבול יום נחשב אף כשני לטומאה (המטמא את הקודש). נמצא כי משנתנו האומרת כי חטאת העוף שנמלקה נפסלת (ולא נטמאת) בנגיעתו של טבול יום — הריהי שלא כדעת אבא שאול ור' מאיר, אלא כדעת חכמים.


###### Steinsaltz on Meilah 8b:3
[Steinsaltz on Meilah 8b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/8b:3)

**אמר רבא** בדחיית הדברים: אין להסיק כי משנתנו אינה כדעת אבא שאול ור' מאיר, שיתכן לומר שאף לדעתם אין טבול יום מטמא את הקודש מן התורה אלא פוסלו בלבד, ואולם **ל**דעת **אבא שאול מעלה** (תוספת קדושה) **עשו** חכמים **בקדשים,** ש**שוינהו רבנן** [עשו, החשיבו אותם חכמים], שנגיעת **טבול יום** בהם תחשב כנגיעתו של ה**ראשון** לטומאה.


###### Steinsaltz on Meilah 8b:4
[Steinsaltz on Meilah 8b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/8b:4)

ו**ל**דעת **ר' מאיר** החשיבו חכמים את נגיעת טבול יום בקודש **כ**נגיעתו של **אוכל** (מאכל) הטמא בדרגת **שני** לטומאה. ואילו **ל**דעת **רבנן** [חכמים] יש להעמיד את דינו של טבול יום על דין תורה, וסבורים הם כי **כיון** שטבול היום כבר **טבל** מטומאתו — אף שלא הסתלקה לגמרי טומאתו, כבר **קלש** [נחלשה] ה**טומאה** שהיתה בו, ומשום כך ל**פסול** את הקודש בנגיעתו — הריהו **משוי** [עושה], אבל ל**טמא** את הקודש בנגיעתו — **לא משוי** [אין הוא עושה].


###### Steinsaltz on Meilah 8b:5
[Steinsaltz on Meilah 8b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/8b:5)

א שנינו במשנתנו בדין חטאת העוף, שאם כבר **הוזה דמה** — **חייבין** עליה משום פיגול נותר וטמא, ואין בה דין מעילה. ומדייקים מלשון המשנה: דווקא דין **מעילה הוא דליכא** [שאין] בה משעת הזאה, **אבל איסורא** [איסור] ליהנות ממנה — **איכא** [יש] בה לאחר הזאה. ותמוה הוא: **ואמאי** [ומדוע]? **הא ממונא** [הרי ממון] של ה**כהנים הוא** לאחר הזאת הדם, והם רשאים לאכול ממנה!


###### Steinsaltz on Meilah 8b:6
[Steinsaltz on Meilah 8b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/8b:6)

**אמר ר' חנינא** בהסבר הדבר: מדובר פה **ליוצאין** מחוץ למחיצתם, מקום אכילתם הראוי, **ו**כשיטת **ר' עקיבא היא** ש**אמר** כי ה**זריקה** של הדם על המזבח **מועלת** (מועילה) **ל**פטור את ה**יוצא** מדין מעילה, וחייבים עליו משום פיגול נותר וטמא, ובאה המשנה ללמדנו שמכל מקום **לאו** [לא] **בת אכילה היא,** שאסורה באכילה. 
 בודנים עוד בחטאת העוף. מדיני חטאת העוף שלאחר המליקה והזאת הדם לוחצים את העוף על קיר המזבח ודמו מתמצה ויורד אל יסוד המזבח.


###### Steinsaltz on Meilah 8b:7
[Steinsaltz on Meilah 8b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/8b:7)

ועל כך **אמר רב הונא, אמר רב: מיצוי חטאת העוף** אף על פי שהוא מצוה, אם לא נעשה — **אינו מעכב** את הכפרה. **דתני** [שכך שנה] **רב** בגירסת משנתנו: **"הוזה דמה** חייבין עליה...", שמשעת הזאה הריהי מכפרת וראויה לאכילה. ומשמע מכאן שאין המיצוי מעכב את הכפרה אלא ההזאה בלבד.


###### Steinsaltz on Meilah 8b:8
[Steinsaltz on Meilah 8b:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/8b:8)

ואילו **רב אדא בר אהבה אמר** שכך אמר **רב: מיצוי חטאת העוף מעכב. ו**לדעתו **תני** [שנה] **רב** בגירסת משנתנו: **"מיצה דמה** חייבין עליה...", שרק אז היא מכפרת וראויה לאכילה.


###### Steinsaltz on Meilah 8b:9
[Steinsaltz on Meilah 8b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/8b:9)

**תא שמע** [בוא ושמע] ראיה לכאורה צריכה להיות מה דעת רב בדין זה, ממה שנאמר בתורה בדין מיצוי הדם **"והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח חטאת היא"** (ויקרא ה, ט). ודנים בדבר: **בשלמא** [נניח] **ל**דעת **רב אדא בר אהבה** בשיטת רב שהמיצוי מעכב את הכפרה, **היינו דכתיב** [זהו שנאמר]: **"והנשאר בדם ימצה... חטאת היא"** — שרק לאחר שנמצה דמה היא נקראת חטאת. **אלא לרב הונא** הסבור בשיטת רב כי אין המיצוי מעכב, **מאי** [מה] פירוש **"והנשאר** בדם ימצה... חטאת הוא"?


###### Steinsaltz on Meilah 8b:10
[Steinsaltz on Meilah 8b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/8b:10)

ומשיבים: בא הכתוב ללמדנו, **כדתניא דבי** [כמו ששנויה בברייתא בבית מדרשו] של **ר' ישמעאל: שאם נשאר** דם בגוף העוף לאחר ההזאה — ימצה, ואולם אין חובה מלכתחילה להשאיר דם לצורך זה, ולכך אם לא נשאר, ולכן גם לא נמצה הדם — אין זה מעכב. **ומאי** [ומה] משמעות האמור בסוף הפסוק **"חטאת היא"?** — **ארישא** [על האמור בתחילת הכתוב], בדין המליקה וההזאה, שאין הקרבן מכפר אלא לאחר שנעשו אלה.


###### Steinsaltz on Meilah 8b:11
[Steinsaltz on Meilah 8b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/8b:11)

**אמר ליה** [לו] **רב אחא בריה** [בנו] של **רבא לרב אשי: אלא מעתה,** שכך יש לפרש את האמור "והנשאר" — שאם נשאר, אם כן אף **גבי** [אצל] ה**מנחה דכתיב** [שנאמר] בה, לאחר שנתפרטו דיניה בקמיצה ובהקטרה על המזבח: **"והנותרת** מן המנחה לאהרן ולבניו..." (שם ב, ג), האם **הכי נמי** [כך גם כן] תפרש בה, **ש**רק **אם ניתותר** [נשאר] הריהי ניתנת לכהנים, אבל אין להשאיר מלכתחילה? **וכי תימא: הכי נמי** [ואם תאמר: אכן כך הוא גם כן] הדין אף במנחה,