## Steinsaltz on Meilah Daf 9a

###### Steinsaltz on Meilah 9a:1
[Steinsaltz on Meilah 9a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/9a:1)

**ו**אולם אי אפשר לומר כך, שכן **התניא** [הרי שנויה ברייתא] על האמור בתורה בדין המנחה "...וקמץ משם מלא קומצו **מסלתה ומשמנה על כל לבונתה** והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה..." (ויקרא ב, ב), הדגיש הכתוב "מסלתה ומשמנה" ולא אמר "מסולת ומשמן", ללמדנו שאין הכהן מקטיר את האזכרה (חלק המנחה המוקטר) אלא אם כן נשארו בה לאחר הקמיצה סולת ושמן ולבונה, **פרט** (למעט) שאין מקטירים על המזבח בזמן **שחסרה סלתה, וחסרה שמנה, וחסרה לבונתה,** ומשמע שחייבים להותיר!


###### Steinsaltz on Meilah 9a:2
[Steinsaltz on Meilah 9a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/9a:2)

**אמרי** [אומרים] בתשובה לדברי רב אחא בנו של רבא: אכן ככלל נדרשת צורת לשון זו "והנשאר" (והדומה לה, כמו "והנותרת") — שאם נשאר, ואולם **התם כתיב** [שם, בפרשת המנחה, הכתוב] הזה **"והנותרת"** ("והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו..." שם ג) שהוא **קרא יתירא כתיב** [מקרא יתר כתוב], שיכול היה לומר "מן המנחה לאהרן ולבניו..." בלבד, אלא ודאי בא כתוב זה ללמדנו כי במנחה חובה היא שיוותר, מה שאין כן בחטאת העוף שאפשר לפרש: אם נשאר.


###### Steinsaltz on Meilah 9a:3
[Steinsaltz on Meilah 9a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/9a:3)

**מתיב אבוה** [מקשה אביו] של **שמואל לרב הונא** הסבור שלדעת רב אין מיצוי הדם מעכב, ממה ששנינו במשנה: **אחד** **חטאת העוף ואחד עולת העוף** **שמלקן** או **מיצה דמן** במחשבה לאוכלן **חוץ למקומן** הראוי — הרי זה **פסול ואין בו** חיוב **כרת** על האוכלן. ואם בשעת המליקה או מיצוי הדם חשב לאוכלן **חוץ לזמנן** הראוי — הרי זה **פיגול, וחייבין עליו כרת.** ונדייק: משנה זו עוסקת בחטאת העוף ובעולת העוף, ו**קתני מיהת** [שנה התנא על כל פנים] יחד עם זה שמלקם אף את זה ש**מיצה** את **דמן,** שמחשבת חוץ לזמנו בהן מחילה דין פיגול, והרי איפוא שהמיצוי מעכב!


###### Steinsaltz on Meilah 9a:4
[Steinsaltz on Meilah 9a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/9a:4)

ומעירים: **הוא** (אביו של שמואל) זה ש**מותיב לה** [הקשה אותה] קושיה, **והוא** עצמו זה ש**מפרק לה** [שמתרץ אותה]. ובאופן זה: דברי המשנה הללו **לצדדין** (לשני צדדים שונים) **קתני** [שנה] אותם התנא: שמה ששנינו במליקה מתייחס לחטאת העוף ולעולת העוף, ואילו מה ששנינו במיצוי הדם אינו מתייחס אלא לעולת העוף שאין בה הזאה אלא מיצוי הדם בלבד ובודאי שאינו יכול אם כן לפגל בהזאה.


###### Steinsaltz on Meilah 9a:5
[Steinsaltz on Meilah 9a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/9a:5)

א למעלה הובאו דברי החכם בבית מדרשו של ר' ישמעאל, ועתה דנים ל**גופא** [גופה] של הלכה זו. **תנא דבי** [שנה החכם של בית] מדרשו של **ר' ישמעאל:** מן הכתוב בדין חטאת העוף "והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח" (שם ה, ט) למדנו **ש**רק **אם נשאר ב**עוף **דם** לאחר ההזאה דינו שימצה אל יסוד המזבח. ואולם אין חובה מלכתחילה להשאיר דם בגוף העוף לשם כך, ומכאן הסקנו כי לדעת ר' ישמעאל אין המיצוי מעכב את הכפרה.


###### Steinsaltz on Meilah 9a:6
[Steinsaltz on Meilah 9a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/9a:6)

ומקשים על כך: **והא תנא דבי** [והרי שנה החכם של בית] מדרשו של **ר' ישמעאל התם** [שם במסכת זבחים] בדינן של החטאות הפנימיות כי ה**שיריים מעכבין** (שאם לא נשפך דם השיריים ליסוד המזבח, אין הקרבן מכפר), ונחלק שם על ר' עקיבא הסבור שאין השיריים מעכבים. **ואמר רב פפא** באותה סוגיה בהסבר מחלוקתם זו שלא נחלקו בשיירי שאר הקרבנות, אלא **מיצוי** דמה של **חטאת העוף** שהם השיריים **איכא בינייהו** [יש ביניהם], שלדעת ר' ישמעאל הריהו מעכב ולדעת ר' עקיבא אינו מעכב, ומכאן סתירה לשיטתו האמורה למעלה! ומשיבים: **תרי תנאי** [שני תנאים] הם שחלקו בדבר, **ו**שניהם אמרו דבריהם **אליבא** [לפי שיטתו] של **ר' ישמעאל.** ב


###### Steinsaltz on Meilah 9a:7
[Steinsaltz on Meilah 9a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/9a:7)

משנה **עולת העוף מועלין בה** (יש בה דין מעילה) **משהוקדשה** בפה לקרבן. ומשעה ש**נמלקה** עולת העוף — **הוכשרה** (הותקנה) בכך לענין **ליפסל ב**מגעו של **טבול יום,** **וב**מגעו של **מחוסר כפורים,** שהוא הטמא (כזב וכמצורע) שטבל לטהרתו, ואולם עדיין לא הביא את קרבנותיו למחרת יום הטבילה, **ו**כן נפסלת עולת העוף לאחר מליקתה **בלינה** של דמה. **מיצה** את **דמה,** אם חשב הכהן שמלקה בשעת המליקה לאכול מבשרה לאחר זמן אכילתה הראוי, **חייבין עליו** על אכילתו כרת **משום פיגול,** וכן אם לא נאכל בתוך זמן אכילתו הראוי, הריהו באיסור **נותר, וטמא** אם אכלו בטומאת הגוף. **ו**מאחר שבעולת העוף אין שעת היתר כלל שהרי אסורה לעולם באכילה, לכן **מועלין** (ומתקיימים כל דיני המעילה) **בה** כל זמן שהיא קיימת **עד** לזמן **ש**בו היא **תצא לבית הדשן** מקום שריפתה ותישרף כולה.


###### Steinsaltz on Meilah 9a:8
[Steinsaltz on Meilah 9a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/9a:8)

**פרים הנשרפים, ושעירים הנשרפים** — **מועלין בהן מ**שעה **שהוקדשו** בפה. ומשעה ש**נשחטו** — **הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה.** ומשעה ש**הוזה דמן** — **חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא, ומועלין בהן** אף בהיותם **בבית הדשן עד שיתיך הבשר** (יתעכל ויהיה לאפר).


###### Steinsaltz on Meilah 9a:9
[Steinsaltz on Meilah 9a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/9a:9)

**העולה** הבאה מהבהמה, **מועלין בה מ**שעה **שהוקדשה.** ומשעה ש**נשחטה** — הוכשרה ליפסל בטבול יום, ובמחוסר כפורים, ובלינה. ו**מ**שעה **שנזרק דמה** על המזבח — **חייבין עליה משום פיגול נותר וטמא. ו**אולם לענין מעילה שוב **אין מועלין בעורות** של עולות הבהמה, לפי שהם מעתה נכסי הכהנים, ואין הם עוד בכלל "קדשי ה' " שבהם נאמר דין המעילה. **אבל מועלין בבשר** לאחר זריקת הדם, שהרי אין בו חלק לכהנים שכן כולו נשרף על המזבח, והוא בכלל "קדשי ה' ", ונוהג בהם דין זה **עד שתצא** כולה **ל**שריפה ב**בית הדשן.**


###### Steinsaltz on Meilah 9a:10
[Steinsaltz on Meilah 9a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/9a:10)

ה**חטאת, ו**ה**אשם, וזבחי שלמי ציבור** (שני כבשי העצרת, הבאים בחג השבועות, עם שתי הלחם) — **מועלין בהן מ**שעה **שהוקדשו** בפה לקרבן. ומשעה ש**נשחטו** — **הוכשרו** בכך **ליפסל ב**מגע **טבול יום, ובמחוסר כפורים, ובלינה** של הבשר אם לא נזרק הדם. ומשעה ש**נזרק דמן** — **חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא.** ו**אין מועלין בבשר** שלהם לאחר שנזרק הדם, שהרי מותר הוא מעתה באכילה לכהנים, ושוב אינו בכלל "קדשי ה' ", **אבל מועלין באימוריהן** (בחלק המוקרב על המזבח) **עד ש**יתעכלו על המזבח ו**יצאו** (אפרם) **לבית הדשן** לאחר שריפתם על המזבח.


###### Steinsaltz on Meilah 9a:11
[Steinsaltz on Meilah 9a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/9a:11)

**שתי הלחם** הבאות בחג השבועות — **מועלין בהן מ**שעה **שהוקדשו** בפה. ומשעה ש**קרמו** (התכסה בצקם בקרום) בזמן אפייתם **בתנור** — הרי זה נחשב כתחילת עשייתם בשחיטה בקדשי קדשים, ונקראים הם משעה זו "לחם" ו**הוכשרו** בכך **ליפסל ב**מגע **טבול יום, ובמחוסר כפורים, ולישחוט עליהן את הזבח** (כבשי העצרת) הבאים אתם. ומשעה ש**נזרק דמן של** ה**כבשים,** כבשי עצרת — **חייבין עליהן,** על שתי הלחם, **משום פיגול, נותר, וטמא, ואין בהן** מעתה עוד דין **מעילה,** שהרי בזריקת דם כבשי העצרת הותרו שתי הלחם באכילה לכהנים.


###### Steinsaltz on Meilah 9a:12
[Steinsaltz on Meilah 9a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/9a:12)

**לחם הפנים** אותו עורכים על השולחן שבהיכל מדי שבת — **מועלין בו מ**שעה **שהוקדש.** ומשעה ש**קרם בתנור** — **הוכשר** **ליפסל ב**מגע **טבול יום ובמחוסר כפורים, ולהסדר** **על גבי השולחן** שבהיכל.


###### Steinsaltz on Meilah 9a:13
[Steinsaltz on Meilah 9a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/9a:13)

ומשעה ש**קרבו** (הוקטרו) **הבזיכין** של לבונה שניתנו בשבת שעברה על הלחם — **חייבין עליו,** על לחם הפנים, **משום פיגול** (אם חשב הכהן בשעת הקטרתם של הבזיכים לאכול למחרת את הלחם), וכן חייבים עליו משום איסור **נותר וטמא. ו**משעה זו שהוקטרו הבזיכים, הותר הלחם באכילה, ושוב **אין בו** דין **מעילה.**


###### Steinsaltz on Meilah 9a:14
[Steinsaltz on Meilah 9a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/9a:14)

**המנחות** — **מועלין בהן מ**שעה **שהוקדשו** בפה, שהוקדש הקמח לשם מנחה זו. ומשעה ש**קדשו בכלי** שרת, שהוכנס הקמח בתוך הכלי — **הוכשרו** בכך לענין **ליפסל ב**מגע **טבול יום, ובמחוסר כפורים, ובלינה.**


###### Steinsaltz on Meilah 9a:15
[Steinsaltz on Meilah 9a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/9a:15)

ומשעה ש**קרב הקומץ** של המנחה — **חייבין עליו,** על המנחות, **משום פיגול** (אם חשב הכהן בשעת הקמיצה לאכול את שיירי המנחה למחרת, או להקטיר את הקומץ למחרת), וכן חייבים על המנחה משעה זו באיסור **נותר ו**באיסור **טמא. ו**משעת הקמיצה שוב **אין מועלין בשירים** שהרי מהקמיצה ואילך הריהם מותרים באכילה לכהנים, **אבל מועלין בקומץ,** שהרי הוא מוקטר לגבוה, **עד שיצא לבית הדשן.**


###### Steinsaltz on Meilah 9a:16
[Steinsaltz on Meilah 9a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/9a:16)

ג גמרא **איתמר** [נאמר] שנחלקו אמוראים בדינו של **הנהנה מאפר תפוח** (ערימת האפר) **ש**נותרה **על גבי המזבח** לאחר שהכהן קיים מצות "תרומת הדשן" בנטילתו מן הדשן הנמצא שם, אם יש בו עדיין דין מעילה, **רב אמר:** שוב **אין מועלין בו, ור' יוחנן אמר:** עדיין **מועלין בו.**


###### Steinsaltz on Meilah 9a:17
[Steinsaltz on Meilah 9a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/9a:17)

ומסבירים את מחלוקתם: **לפני תרומת הדשן כולי עלמא לא פליגי** [הכל אינם חלוקים] שעדיין **מועלין בו,** שהרי טרם נגמרה מצוותו. **כי פליגי** [כאשר נחלקו] — הרי זה **לאחר תרומת הדשן.**


###### Steinsaltz on Meilah 9a:18
[Steinsaltz on Meilah 9a:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/9a:18)

וטעמם של החולקים: **רב אמר** כי **אין מועלין בו** — ש**הרי** כבר **נעשה מצותו** וכל השאר אינו אלא להוצאה משם. **ו**אילו **ר' יוחנן** ש**אמר** שמועלים בו, טעמו: **כיון דכתיב** [שנאמר] בתורה בדין הוצאת הדשן מהמזבח **"ולבש הכהן מדו בד"** (ויקרא ו, ג), ומעתה **כיון** ש**צריך** לעבודה זו **לבגדי כהונה** ("מדו בד") משמע כי **בקדושתיה** [בקדושתו] עדיין הוא **קאי** [עומד].


###### Steinsaltz on Meilah 9a:19
[Steinsaltz on Meilah 9a:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Meilah/r/9a:19)

ומעירים: **תנן** [שנינו] במשנתנו: **מועלין בהן עד שתצא לבית הדשן,** ומשמע שבהיות האפר במזבח עדיין נוהג בו דין מעילה, והרי זה **קשיא** [קשה] **לרב** הסבור שאין מועלים באפר התפוח! ומשיבים: **אמר** [יכול היה לומר] **לך רב** כי הכוונה היא **עד** לזמן **שתראה** (שתהיה ראויה) להוצאתה **לבית הדשן,** שהוא משעה שהוציא ממנו את תרומת הדשן, אף שעדיין הוא על המזבח.