## Steinsaltz on Menachot Daf 100a

###### Steinsaltz on Menachot 100a:1
[Steinsaltz on Menachot 100a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100a:1)

**בתוכה. ושמא תאמר: כשם שפיה** של גיהנום **צר, כך כולה צרה** — לכך **תלמוד לומר** (מלמדנו הנאמר) בתיאור הגיהנום ("תפתה"): "כי ערוך מאתמול תפתה גם היא **למלך הוכן** **העמיק הרחב** מדרתה אש ועצים הרבה נשמת ה' כנחל גפרית בוערה בה" (ישעיהו ל, לג), שהיא עצמה עמוקה ורחבה.


###### Steinsaltz on Menachot 100a:2
[Steinsaltz on Menachot 100a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100a:2)

**ושמא תאמר** כי רק לאנשים פשוטים ערוכה היא הגיהנום, אבל לחשובים כ**למלך** **לא הוכנה** — לכך **תלמוד לומר** בכתוב זה **"גם היא למלך הוכן". ו**עדיין **שמא תאמר** כי **אין בה עצים** — לכך **תלמוד לומר** בכתוב זה **"מדרתה אש ועצים הרבה". ושמא תאמר** כי רק **זה** (ההצלה מהגיהנום) **הוא שכרה** של התורה ולא יותר — לכך **תלמוד לומר** "יחלץ עני בעניו **ויגל בלחץ אזנם. ואף הסיתך מפי צר לא מוצק תחתיה** **ונחת שלחנך מלא דשן"** (איוב לו, טו— טז), שהאדם השומע בקול ה', ופונה מדרכי מיתה לדרכי חיים, שניצול מן הגיהנום ואף זוכה למלוא נחת ורווחה.


###### Steinsaltz on Menachot 100a:3
[Steinsaltz on Menachot 100a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100a:3)

א שנינו במשנתנו שאם **חל יום הכיפורים להיות ב**יום ה**שבת** — אוכלים את לחם הפנים במוצאי שבת. ואם חל יום הכיפורים בערב שבת — שעיר יום הכיפורים נאכל בליל שבת. ונמסר עוד במשנתנו כי במקרה שכזה היו הבבליים אוכלים את בשר השעיר כשהוא חי, מפני שדעתם יפה. ובענין זה **אמר רבה בר בר חנה, אמר ר' יוחנן: לא בבליים** (הבאים מבבל) ממש **הם** אותם הכהנים, **אלא אלכסנדריים** (הבאים מאלכסנדריה שבמצרים) **הם, ומתוך ששונאין** בארץ ישראל **את** ה**בבליים** — **קורין** (קוראים) הם אף **אותם** את האלכסנדריים, הנוהגים מנהג רעבתניים **על שם** ה**בבליים.**


###### Steinsaltz on Menachot 100a:4
[Steinsaltz on Menachot 100a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100a:4)

**תניא נמי הכי** [שנויה ברייתא גם כן כך], **ר' יוסי אומר: לא בבליים הם** אלה הכהנים האוכלים את בשר השעיר כשהוא חי, **אלא אלכסנדריים הם. ומתוך ששונאין את** ה**בבליים** — **קוראין** הם **אותן על שם בבליים. אמר לו ר' יהודה** לר' יוסי, לאחר ששמעו מסביר כך את האמור במשנתנו, בלשון תודה: **תנוח** עליך **דעתך** (שתזכה למנוחת הדעת) על **שהנחת** בדבריך אלה את **דעתי,** להשמיעני שאין הבבליים עצמם נוהגים כך (שכן היה מוצא משפחתו של ר' יהודה מבבל).


###### Steinsaltz on Menachot 100a:5
[Steinsaltz on Menachot 100a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100a:5)

ב משנה אם **סידר** הכהן **את הלחם** (לחם הפנים) כמצוותו **ב**יום ה**שבת ו**אולם לא סידר **את הבזיכין** בהם הלבונה ביום השבת כמצוותם **אלא** **לאחר השבת, והקטיר את ה**לבונה שב**בזיכין** הללו **בשבת** הבאה, לאחר שהסיר את הלחם מעל שולחן הפנים — **פסול** הלחם מלהיאכל, שכן הבזיכים שעמו לא היו אתו על השולחן בשבעת הימים שבין שבת לשבת. ומאחר שאין הקטרתם מתירה את הלחם להיאכל, **אין חייבין עליהן** **משום** איסור **פיגול** (אם חשב בשעת הקטרת הבזיכים לאכול את הלחם שלא בזמן אכילתו, למחרת השבת), וכן משום **נותר** (אם נותר מן הלחם למחרת השבת, ואכלו), **ו**כן משום **טמא** (אם אכל את הלחם בטומאת הגוף). שאין איסורים אלה נוהגים אלא בהקטרה המתירה את הלחם לאכילה.


###### Steinsaltz on Menachot 100a:6
[Steinsaltz on Menachot 100a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100a:6)

ואם **סידר את הלחם ואת הבזיכין** כמצוותם הראויה, **ב**יום **שבת** זה, **ו**אולם **הקטיר את ה**לבונה שב**בזיכין** הללו **רק** **לאחר** יום **השבת** הבא — **פסולה** היא הקטרה זו, והלחם אינו מותר באכילה (שהרי ביום השבת, לא היתה הקטרת בזיכים), **ו**משום שהקטרה זו פסולה, **אין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא.**


###### Steinsaltz on Menachot 100a:7
[Steinsaltz on Menachot 100a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100a:7)

ואם **סידר את הלחם ואת הבזיכין** לא ביום השבת עצמו, כמצוותו, אלא **לאחר** יום **השבת, והקטיר את הבזיכין ב**יום ה**שבת** הבא — **פסולה** היא הקטרה זו, והלחם פסול (שכן לא שהה על שולחן הפנים שבעה ימים, משבת לשבת). **כיצד יעשה** שלא ייפסלו הלחם והבזיכים שנסדרו למחרת השבת? לא יסלק את הלחם ואת הבזיכים בשבת הקרובה, אלא **יניחנה לשבת הבאה** לאחר מכן, ונמצא שעבר על הלחם ועל הבזיכים שהות של לפחות שבעה ימים משבת לשבת על שולחן הפנים, והותרו בכך. ומסבירים: מותר להשאיר על השולחן את הלחם והבזיכים מעבר לשבעת ימים, **ש**הרי **אפילו היא** מונחת **על השולחן ימים רבים** — **אין בכך כלום,** ואין זה נפסל.


###### Steinsaltz on Menachot 100a:8
[Steinsaltz on Menachot 100a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100a:8)

ג גמרא שנינו בסוף משנתנו שניתן להשאיר על שולחן הפנים את הלחם והבזיכים יותר משבעה ימים, ואפילו ימים רבים, ואין הם נפסלים בכך בלינה. ולבירור ענין זה מביאים: **תנן התם** [שנינו שם במשנה במסכת יומא] בתיאור סדר עבודת יום הכיפורים, **אמר להם הממונה** לכהנים: **"צאו** ועמדו על מקום גבוה במקדש, **וראו** משם **אם** כבר האיר היום ו**הגיע זמן שחיטה"** (שכן השחיטה פסולה בלילה). **אם** כבר **הגיע** הזמן — **הרואה** את אור היום **אומר:** **"ברקאי"** — הבריק האור. ומעירים כי **מתתיא בן שמואל,** שהיה הממונה באותו זמן על הפייסות במקדש, היה חולק על דעה זו, ו**אומר** בלשון אחר: "האם **האיר פני כל** **המזרח, עד** כדי כך **ש**הוא, האור, נראה אף **בחברון"** (והוא אור הגדול מ"ברקאי")? **ו**אם אכן כך היה, **הוא** (הצופה) היה **אומר: "הן". ו**מסבירים:


###### Steinsaltz on Menachot 100a:9
[Steinsaltz on Menachot 100a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100a:9)

**למה הוצרכו** חכמים **לכך,** להתקין שיעלה צופה ויבדוק היטב אם האיר היום, שהרי הוא לכאורה דבר הנראה לעין בכל מקום? — משום **שפעם אחת** אירע ש**עלה מאור הלבנה, ודימו** (חשבו בטעות) **שהאיר** ה**מזרח** בזריחת השמש, ו**שחטו את** קרבן **התמיד** לפני זמנו. **ו**כשגילו שהיה זה עדיין לילה, ונשחט התמיד בלילה, ונפסל בכך — **הוציאוהו לבית השריפה,** כדין הקדשים שנפסלו. וכדי להמנע מטעות כגון זו, תיקנו חכמים שלעולם יהיו בודקים היטב אם זרחה כבר השמש.


###### Steinsaltz on Menachot 100a:10
[Steinsaltz on Menachot 100a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100a:10)

**ו****לאחר שהיו מודיעים על תחילת היום,** **הורידו** את ה**כהן** ה**גדול לבית הטבילה** קודם שיתחיל בעבודת היום. ומסבירים את עניינה של הטבילה לכהנים העובדים במקדש, **זה הכלל היה** נוהג **במקדש: כל המסיך את רגליו** (עושה צרכים גדולים) — **הריהו** **טעון טבילה** לאחר מכן, **וכל המטיל מים** (עושה צרכים קטנים) — הריהו **טעון קדוש** (רחיצת) **ידים ורגלים** לאחר מכן.


###### Steinsaltz on Menachot 100a:11
[Steinsaltz on Menachot 100a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100a:11)

ובענין ההלכה ששנינו במשנה כי קרבן התמיד שנשחט לפני עלות השחר פסול וצריך לשורפו, **תני אבוה** [שנה אביו] של **ר' אבין** בברייתא: **לא זו בלבד** אמרו חכמים שכך היא הלכה בשחיטת קרבן בהמה בלילה, **אלא אפילו עולת העוף שנמלקה בלילה** ולא ביום, **ומנחה שנקמצה בלילה** ולא ביום — פסולות הן, ו**תצא לבית** השריפה. שלענין זה, דין המליקה בעוף והקמיצה במנחה כדין השחיטה בבהמה.


###### Steinsaltz on Menachot 100a:12
[Steinsaltz on Menachot 100a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100a:12)

ושואלים על הלכה זו שבברייתא: **בשלמא** [נניח] **עולת העוף** שנמלקה בלילה ולא ביום, הריהי נשרפת — **משום** שכבר נמלקה עולת העוף, ומעתה **לא אפשר** שוב **לאהדורה** [להחזירה] למצבה הקודם, שקודם מליקתה. וכיון שנפסלה במליקת לילה, הריהי נשרפת. **אלא מנחה** שנקמצה בלילה, מדוע הריהי נשרפת, והרי **אפשר דמהדר** [שיחזיר] הכהן את ה**קומץ** שנקמץ בלילה **לדוכתיה** [למקומו] הקודם במנחה (שעדיין קיימת היא, שהרי לא הוקטר הקומץ) ויחזור **וקמיץ ביממא** [ויקמוץ ביום]!


###### Steinsaltz on Menachot 100a:13
[Steinsaltz on Menachot 100a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100a:13)

ואומרים: **הוא** אביו של ר' אבין זה ש**תני לה** [שנה אותה, את הברייתא הזו], **והוא** זה ש**אמר לה** [אותה, את התשובה לשאלה זו]: אף הקמיצה שנעשתה בלילה אינה ניתנת שוב לתיקון, משום ש**כלי שרת מקדשין** את הדברים הניתנים בהם אף **שלא בזמנן** הראוי. ולכך, כיון שהניח את הקומץ בכלי שרת המיוחד לו, אף שהיה זה בלילה ושלא בזמן הראוי — התקדש הקומץ, ואי אפשר להחזירו שוב למנחה, ולקומצה פעם נוספת.


###### Steinsaltz on Menachot 100a:14
[Steinsaltz on Menachot 100a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100a:14)

**מיתיבי** [מקשים] על כלל זה ממה ששנינו ככלל: **כל** קרבן **הקרב ביום** — הריהו **קדוש** (מתקדש) **ביום,** וכל קרבן הקרב **בלילה** — אינו נעשה **קדוש** אלא **בלילה.** וכל קרבן הקרב **בין ביום ובין בלילה** — נעשה **קדוש בין ביום ובין בלילה.**


###### Steinsaltz on Menachot 100a:15
[Steinsaltz on Menachot 100a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100a:15)

ומתוך מה ששנינו כאן כי **כל הקרב ביום** הריהו **קדוש ביום,** יש לדייק: **ביום** — **אין** [כן] הריהו מתקדש, ואילו **בלילה,** שאין הוא זמנו הראוי — הוא **לא** מתקדש. הרי שכלי שרת אינם מקדשים את הדברים הניתנים בהם שלא בזמנם! ומשיבים: אמנם הדבר הניתן בכלי שרת שלא בזמנו **אינו קדוש,** ואולם הכוונה היא שהוא לא התקדש לענין **ליקרב** על גבי המזבח, **אבל** הריהו **קדוש** לענין **ליפסל** בפסולי המוקדשים (כגון ביציאה אל מחוץ לתחום המקדש). ולכך אף הקומץ שנקמץ בלילה, התקדש לענין זה ששוב אי אפשר להחזירו למנחה על מנת לקומצה שנית, ולכך דינו בשריפה.


###### Steinsaltz on Menachot 100a:16
[Steinsaltz on Menachot 100a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100a:16)

**מותיב** [מקשה] על כך **ר' זירא** ממה ששנינו במשנתנו, שאם **סידר את הלחם ואת הבזיכין** שלא בזמנו בשבת אלא **אחר** ה**שבת, והקטיר את הבזיכין בשבת** הבאה — הריהי **פסולה. כיצד יעשה? יניחנה לשבת הבאה,** וטעם ההיתר לכך: **ש**כן **אפילו היא** מונחת **על השלחן ימים רבים** — **אין בכך כלום,** שאין הלחם נפסל בכך בלינה.


###### Steinsaltz on Menachot 100a:17
[Steinsaltz on Menachot 100a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100a:17)

**ו**מעתה יש לשאול: **אי סלקא דעתך** [אם עולה על דעתך] לומר ש**כלי שרת מקדשין** אף את הדברים שניתנו בהם **שלא בזמנן** הראוי ליפסל — אף הלחם הניתן על שולחן הפנים שלא בזמנו **ליקדוש** [שיתקדש] בכך, **ו**מעתה **ליפסול** [שיפסל] בלינה!


###### Steinsaltz on Menachot 100a:18
[Steinsaltz on Menachot 100a:18](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100a:18)

**אמר רבה** על שאלתו זו של ר' זירא: **מאן דקא מותיב** [מי שהוא מקשה] שאלה **זו** — **שפיר קא מותיב** [יפה הוא מקשה], משום שהקושיה נראית, ואולם **אבוה** [אביו] של **ר' אבין נמי** [גם כן] לא מדעתו אמר כך אלא **מתניתא קאמר** [ברייתא הוא אומר, מביא], ואין זה אם כן שאלה על דבריו אלא על הברייתא, ויש ליישב את הסתירה בינה לבין האמור במשנתנו באופן זה: התנא בברייתא שהביא אביו של ר' אבין **קסבר** [סבור הוא] כי **לילה** לענין דבר שצריך להיעשות ביום, אף שהוא טרם זמנו **אין** נחשב **ל****מחוסר זמן,** משום שהלילה והיום שלאחריו נחשבים כיחידה אחת. ולכן כלי שרת מקדשים את הקומץ הנקמץ בלילה (לענין שיפסל בפסולי המוקדשים). ואולם בהלכה **הא** [זו] שבמשנתנו מדובר באופן ששהו הלחמים על שולחן הפנים כמה **ימים** טרם זמנם, שהרי זמנם הוא שבת וכשהונחו ביום ראשון הרי זמנם הוא השבת הבאה, וכל אותם הימים עד לשבת הם טרם זמנו — ובאופן זה נחשבים הם **כ****מחוסרין זמן,** ואין כלי שרת מקדשם, ולכך אין הם נפסלים בלינה.


###### Steinsaltz on Menachot 100a:19
[Steinsaltz on Menachot 100a:19](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100a:19)

ושואלים על רבא: **סוף סוף**