## Steinsaltz on Menachot Daf 100b

###### Steinsaltz on Menachot 100b:1
[Steinsaltz on Menachot 100b:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100b:1)

**כי מטי ליליא דבי שימשי, ליקדוש וליפסול** [כאשר מגיע הלילה, בין השמשות של ערב שבת, שיתקדש הלחם על ידי השולחן ויפסל] בלינה! **אמר רבא:** מדובר במשנתנו **ב**אופן **שקדם** (הקדים) הכהן סמוך לחשיכה של ליל שבת **וסילק** את הלחם מעל השולחן. שאז אין השולחן מקדש את הלחם, **ורק לאחר שחשכה שב והחזירו.**


###### Steinsaltz on Menachot 100b:2
[Steinsaltz on Menachot 100b:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100b:2)

**מר זוטרא** אמר **ואיתימא** [ויש אומרים] ש**רב אשי** הוא זה ש**אמר** כן: **אפילו תימא** [תאמר] שמדובר במשנה **ב**אופן **שלא קדם** הכהן **וסילק** את הלחם מעל השולחן לפני חשיכה של ליל שבת, ושהה הלחם כל הימים על השולחן — אין הוא מתקדש על ידי השולחן. וטעם הדבר: **כיון** ש**סידרו** את הלחם מתחילה **שלא כמצותו,** שלא בזמנו הראוי — **נעשה** (נחשב) הדבר **כמי שסדרו הקוף,** ובכגון זה אין הלחם מתקדש על ידי השולחן, ולכך אינו נפסל בלינה.


###### Steinsaltz on Menachot 100b:3
[Steinsaltz on Menachot 100b:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100b:3)

א משנה **שתי הלחם** הבאות בחג השבועות **נאכלות** (זמן אכילתן) על ידי הכהנים **אין** הוא **פחות משנים** ימים, **ולא יותר על שלשה** ימים מזמן שנאפו. ומסבירים: **כיצד?** חלות שתי הלחם הריהן **נאפות מערב יום טוב** של חג השבועות (שאין אפייתם דוחה את יום טוב), והריהן קרבות ו**נאכלות ביום טוב** — נמצא זמן אכילתן **לשנים** ימים לאחר אפייתם. ואם **חל יום טוב** של שבועות **להיות אחר השבת** (ביום ראשון), ונאפות החלות ביום הששי (שהרי אין אפייתן דוחה את השבת) — נמצא שהם **נאכלות לשלשה** ימים מאפייתם.


###### Steinsaltz on Menachot 100b:4
[Steinsaltz on Menachot 100b:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100b:4)

**לחם הפנים** הבא בכל שבת **נאכל אין פחות מתשעה** ימים לאחר אפייתו **ולא יותר על אחד עשר** ימים לאחר אפייתו. ומפרטים: **כיצד?** כרגיל לחם הפנים **נאפה מערב שבת** ומסודר על שולחן הפנים למחרת בשבת, ושוהה על השולחן כל השבוע, והריהו מוסר מהשולחן **ונאכל בשבת** הבאה — נמצא זמן אכילתו **לתשעה** ימים מאפייתו. ואם **חל יום טוב להיות** ב**ערב שבת,** מאחר שאין אפייתו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב, הריהו נאפה ביום הקודם, ביום חמישי, והריהו נאכל בשבת השניה — נמצא ש**נאכל** הלחם **לעשרה** ימים מזמן אפייתו.


###### Steinsaltz on Menachot 100b:5
[Steinsaltz on Menachot 100b:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100b:5)

ואם חלו **שני ימים טובים של ראש השנה** לפני השבת, בימי חמישי וששי, והריהו נאפה בשל כך ביום הרביעי, ונאכל בשבת השניה — נמצא ש**נאכל לאחד עשר** ימים מאפייתו. **ו**טעם הדבר הוא, כנזכר למעלה, משום שמעשה שתי הלחם ולחם הפנים **אינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום** (בשם) **ר' שמעון בן הסגן:** אפיית הלחם **דוחה את יום טוב,** אבל **אינו דוחה את יום צום** (הכיפורים), ולכך אם חל יום הכיפורים ביום ששי — אין אופים בו את לחם הפנים.


###### Steinsaltz on Menachot 100b:6
[Steinsaltz on Menachot 100b:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100b:6)

ב גמרא שנינו במשנתנו שאין אפיית שתי הלחם דוחה את השבת ואת יום טוב. ובענין זה מביאים **מה ש****אמר רבינא: לדברי** החכם **האומר** שקרבנות **נדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב** — **לא תימא** [אל תאמר, תפרש] את השיטה הזו ש**מדאורייתא מיחזא חזו** [מדין תורה אכן ראויים הם] להיקרב ביום טוב, **ו**רק **רבנן** [חכמים] **הוא** ש**גזרו** ואסרו את הקרבתם ביום טוב, מהטעם **שלא ישהא** אדם מלהקריב את קרבנות נדריו ונדבותיו עד יום טוב (שאז הריהו עולה לירושלים). **אלא מדאורייתא נמי** [מדין תורה גם כן] קרבנות הנדרים והנדבות **לא חזו** [אינם ראויים] להקרבה, שהרי אין זמן הקרבתם קבוע למועד.


###### Steinsaltz on Menachot 100b:7
[Steinsaltz on Menachot 100b:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100b:7)

וראיה לדבר שדין תורה הוא: **דהא** [שהרי] **שתי הלחם** ש**חובת היום הוא,** שאין הם באים אלא בחג השבועות, **ו**מעתה **ליכא למימר** [אין מקום לומר] בהם גזירה זו **שמא ישהא** את קרבנותיו לזמן מאוחר יותר. **ו**בכל זאת **קתני** [שונה הוא התנא במשנתנו] בדין שתי הלחם שמעשה אפייתו **אינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב,** ואם כן הוא הדין לגבי הקרבת הנדרים והנדבות ביום טוב, שאין איסורם משום גזירת חכמים אלא מדין תורה.


###### Steinsaltz on Menachot 100b:9
[Steinsaltz on Menachot 100b:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100b:9)

א משנה **ה**סולת והשמן שהוקדשו ל**מנחות, ו**כן יין שהוקדש ל**נסכים** (שכל עוד לא ניתנו בכלי שרת עדיין לא נתקדשו בקדושת הגוף), **שנטמאו עד שלא** **קדשו בכלי** שרת — **יש להם פדיון,** שרשאי לפדותם בכסף, ותחול קדושתם על הכסף, ויקנה בו מנחות ונסכים אחרים. ואולם אם נטמאו המנחות והנסכים **משקידשו** (לאחר שכבר התקדשו) **בכלי** שרת — **שוב** **אין להם פדיון,** והריהם נשרפים, ככל קרבן שנטמא.


###### Steinsaltz on Menachot 100b:10
[Steinsaltz on Menachot 100b:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100b:10)

**העופות** שהוקדשו (לקרבן העוף), **ו**כן **העצים** שהוקדשו לעצי המזבח, **ו**כן **הלבונה** שהוקדשה, **וכלי שרת, משנטמאו** (מאחר שנטמאו) — שוב **אין להן פדיון.** וטעם הדבר — **לפי** **שלא נאמר** דין **פדיון** קדשים שנטמאו או שנפסלו להקרבה **אלא בבהמה** שהוקדשה לקרבן ונפל בה מום, ולא בשאר קדשים.


###### Steinsaltz on Menachot 100b:11
[Steinsaltz on Menachot 100b:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100b:11)

ב גמרא שנינו במשנתנו כי המנחות והנסכים שנטמאו, וקדושת דמים עליהם, הריהם נפדים. **אמר שמואל:** לא רק כאשר נטמאו המנחות והנסכים הריהם נפדים, אלא **אפילו הן טהורין** הריהם גם כן **נפדין.** ומסבירים: **מאי טעמא** [מה טעם הדבר]? כל **כמה** (כל עוד) ש**לא קדשי** [לא התקדשו] המנחות והנסכים **בכלי** שרת — **ב****קדושת דמים נינהו** [הם] קדושים, ולא בקדושת הגוף, **ו**כל הדברים הקדושים ב**קדושת דמים נפדין** בכל מקרה.


###### Steinsaltz on Menachot 100b:12
[Steinsaltz on Menachot 100b:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100b:12)

ומקשים על הלכה זו: **והא** [והרי] "המנחות והנסכים **ש****נטמאו" תנן** [שנינו] במשנתנו, ללמד שרק אם נטמאו יש בהם דין פדיון! ומשיבים: **הוא הדין דאף על גב** [שאף על פי] ש**לא נטמאו** הריהם נפדים, **ו**הטעם שהזכירה המשנה "שנטמאו": **איידי דקא בעי מיתנא סיפא** [מתוך שהוא, התנא, רוצה לשנות את סוף אותה הלכה], ש**משקידשו בכלי** שוב **אין להן** **פדיון,** שבהלכה זו **אפילו** אם **נטמאו,** ונפסלו איפוא להקרבה, **נמי** [גם כן] **לא** ייפדו, **לכך** **תנא נמי רישא** [שנה גם כן בראש אותה הלכה]: **שנטמאו עד שלא קדשו** **בכלי.**


###### Steinsaltz on Menachot 100b:13
[Steinsaltz on Menachot 100b:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100b:13)

ושואלים על סופה של הלכה זו, שמשעה שהתקדשו בכלי שוב אין להם פדיון: **פשיטא** [פשוט] הוא הדבר, שהרי ב**קדושת הגוף נינהו** [הם] קדושים, ואי אפשר לפדותם!


###### Steinsaltz on Menachot 100b:14
[Steinsaltz on Menachot 100b:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/100b:14)

ומשיבים: **איצטריך** [הוצרך] הדבר להיאמר, **שכן** **סלקא דעתך אמינא** [יעלה על דעתך לומר]: **הואיל ובעל מום איקרי** [נקרא] **"טמא",** וכדרך שיתפרש בהמשך הדברים, ובהמת קרבן (הקדושה בקדושת הגוף) שנפל בה מום, הריהי נפדית, אם כן **טמא נמי** [גם **כן]** **כבעל מום דמי** [הריהו נחשב], שיש בו דין של בעל מום, **ואף על גב** [ואף על פי] שהריהו **קדוש קדושת הגוף, כי נפיל ביה** [כאשר נופל בו] **מום** — הריהו **מיפריק** [נפדה]. ומעתה יש מקום לומר כי **הני נמי** [אלה המנויים במשנתנו, אף שקדושים בקדושת הגוף, גם כן] **ליפרוק** [שייפדו]. לכך **קמשמע לן** [הוא, התנא משמיע לנו], **דלאו כי האי** [שלא כמו, לא לענין **זה]** **"טמא" קרייה רחמנא** [קראה, החשיבה אותו התורה] **לבעל מום,**