## Steinsaltz on Menachot Daf 101a

###### Steinsaltz on Menachot 101a:1
[Steinsaltz on Menachot 101a:1](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/101a:1)

שכן דבר שהתקדש **מ**היותו ב**כלי שרת לא אשכחן** [לא מצאנו] בו **ש****מיפריק** [נפדה].


###### Steinsaltz on Menachot 101a:2
[Steinsaltz on Menachot 101a:2](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/101a:2)

למעלה נאמר כי התורה קוראת לבעל מום "טמא", ושואלים: **ובעל מום היכא איקרי** [היכן נקרא] בתורה **"טמא"? דתניא** [שכן שנויה ברייתא], מה שנאמר בפדיון קדשים **"ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה'** והעמיד את הבהמה לפני הכהן. והעריך הכהן אותה בין טוב ובין רע כערכך הכהן כן יהיה. ואם גאול יגאלנה ויסף חמישיתו על ערכך" (ויקרא כז, יא— יג) — **ב**בהמות שהן **בעלי מומין שנפדין הכתוב מדבר,** ונקראות "טמאות" משום שאינן ראויות להקרבה.


###### Steinsaltz on Menachot 101a:3
[Steinsaltz on Menachot 101a:3](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/101a:3)

ודנים בדבר: **אתה אומר** כי **בבעלי מומין שנפדו** הכתוב מדבר, **או אינו אלא בבהמה טמאה ממש** הכתוב מדבר, כמשמעו של מקרא. ולהורות שאם הקדיש בעל חיים טמא — הריהו נפדה? **כשהוא,** הכתוב באותה פרשה, שב ו**אומר: "ואם בבהמה הטמאה ופדה** **בערכך** ויסף חמישיתו עליו..." (שם כז) — **הרי בהמה טמאה** ממש כבר **אמורה** שהיא נפדית**, הא** [הרי] מעתה **מה אני מקיים** (כיצד אני מסביר) את הכתוב **"ואם כל בהמה טמאה"?** — **בבעלי מומין שנפדו** (שהריהם נפדים) **הכתוב** הזה **מדבר.**


###### Steinsaltz on Menachot 101a:4
[Steinsaltz on Menachot 101a:4](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/101a:4)

וממשיכים ודנים בהלכה זו: **יכול** יהא הדין ש**יפדו** קדשים אף **על מום עובר** שנפל בהם? לכך **תלמוד לומר** (מלמדנו הנאמר) בהמשך כתוב זה **"אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' "**— אין הדברים אמורים אלא ב**מי שאינה קריבה לה' כל עיקר, יצתה** (יצאה) **זו** שיש בה מום עובר **ש**אמנם **אינה קריבה היום** כשהיא בעלת מום, **ו**אולם הריהי **קריבה למחר** (לאחר זמן) כשיעבור המום. ומכאן למדנו, שבעל מום נקרא בתורה "טמא".


###### Steinsaltz on Menachot 101a:5
[Steinsaltz on Menachot 101a:5](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/101a:5)

**מותיב** [מקשה] **רב הונא בר מנוח** על דברי שמואל, האומר שאף המנחות והנסכים הטהורים נפדים, כיון שעדיין לא התקדשו בכלי שרת, ממה ששנינו במשנתנו כי **העופות והעצים והלבונה וכלי שרת שנטמאו** — **אין להן פדיון, ש**הרי **לא נאמר פדיון אלא בבהמה.** ויש לדון בדברים: **בשלמא** [נניח, זה מובן] מדוע **עופות** אינם נפדים — שכן ב**קדושת הגוף נינהו** [הם] קדושים, **ולא נאמר** פדיון בדבר הקדוש בקדושת הגוף **אלא בבהמה** בלבד.


###### Steinsaltz on Menachot 101a:6
[Steinsaltz on Menachot 101a:6](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/101a:6)

**אלא עצים ולבונה** שעדיין לא התקדשו בקדושת הגוף בנתינתם בכלי שרת, שנטמאו, **ו**כן **כלי שרת** עצמם שנטמאו, שאינם קדושים בקדושת הגוף — **ליפרקו** [שייפדו]! **אלא לאו** [האם לא] טעם הדבר הוא **משום** שכלל הוא בפדיון הקדשים כי **טהורין בעלמא** [בכלל] **אין נפדין,** ואף שאינם קדושים בקדושת הגוף.


###### Steinsaltz on Menachot 101a:7
[Steinsaltz on Menachot 101a:7](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/101a:7)

**ו**מעתה **הני** [אלה, עצים ולבונה וכלי שרת שנטמאו], **נמי** [גם כן] אינם נפדים, **שכן** **אף על גב** [אף על פי] ש**נטמאו** — **כטהורים דמו** [הם נחשבים], שכן **עצים ולבונה** — **לאו בני אשויי אוכלא נינהו** [לא בני היעשות אוכל הם], ומשום כך הם לא היו צריכים להיות טמאים כלל, **אלא חיבת הקודש משוה להו אוכלא** [עושה אותם כאוכל] שיקבלו טומאה.


###### Steinsaltz on Menachot 101a:8
[Steinsaltz on Menachot 101a:8](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/101a:8)

וכן **עצים** כל **כמה** (עוד) ש**לא** **משפי להו לגזירין** [לא משפה, מקציע אותם לגזירי עץ] הם **לא מיתכשרי** [לא מתכשרים] לקבל טומאה. וכן **לבונה נמי** [גם כן] כל **כמה** ש**לא קידשה בכלי שרת** — **לא מיתכשרה** [לא התכשרה] לקבל טומאה. וכן **כלי שרת נמי** [גם כן] **הואיל ואית להו** [ויש להם] **טהרה במקוה** נחשבים הם כטהורים, ואינם נפדים. הרי שקדשים טהורים אינם נפדים, ושלא כדברי שמואל!


###### Steinsaltz on Menachot 101a:9
[Steinsaltz on Menachot 101a:9](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/101a:9)

ודוחים: **לא, לעולם אימא** [אומר] **לך** כי **טהורין** כגון זה **בעלמא** [בכלל] הריהם **נפדין, והני** [ואלה, עצים ולבונה וכלי שרת] אינם נפדים אף שאינם קדושים בקדושת הגוף, מפני גזירת חכמים, וטעם הדבר: **משום** שכשהם טהורים — **לא שכיחי** [לא מצויים] **הוא,** ואם הנודרים אותם למקדש יפדום, שוב לא יימצאו לעבודת המקדש.


###### Steinsaltz on Menachot 101a:10
[Steinsaltz on Menachot 101a:10](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/101a:10)

ומקשים על הסבר זה: **בשלמא** [נניח] **לבונה וכלי שרת** — **לא שכיחי** [לא מצויים] הם. **אלא עצים** מדוע נאסר פדיונם, והרי **מישכח שכיחי** [מצויים] הם! ומשיבים: **עצים נמי** [גם כן] אינם מצויים לעבודה במקדש, שכן **כיון** ש**אמר מר** [החכם] בדין העצים כי **כל עץ שנמצא בו תולעת** הריהו **פסול לגבי** [אצל, לענין] ה**מזבח, הילכך לא שכיחי** [לכך לא מצויים] כל כך עצים למזבח.


###### Steinsaltz on Menachot 101a:11
[Steinsaltz on Menachot 101a:11](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/101a:11)

ועוד לענין שיטת שמואל, **אמר רב פפא: אי שמיעא ליה** [אם היתה נשמעת, נודעת לו] **לשמואל הא דתניא** [הלכה זו ששנויה בברייתא] האומרת ש**המתפיס** (המקדיש) בעלי חיים (בהמות טהורות) **תמימים** (שאין בהם מום) **ל**קדשי **בדק הבית** במקום למזבח כראוי להן — כאשר הם נפדים על ידי ההקדש, **אין פודין אותן** גזברי ההקדש **אלא ל**צורך **מזבח** שנמכרים למי שחייב בהקרבת אותו מין, ויקרבו על ידו על המזבח. ואין נפדים לחולין, לפי שכלל הוא **שכל** דבר הקדש **הראוי למזבח,** אף שהוקדש לבדק הבית **אינו יוצא מידי מזבח לעולם. ו**משמע מכאן ש**אף על גב** [אף על פי] שב**קדושת דמים** בלבד **נינהו** [הם] קדושים — **אין** הם **נפדין** לחולין **הואיל וטהורים הם** (וראויים למזבח). אם היה שומע זאת **הוה הדר ביה** [היה חוזר בו].


###### Steinsaltz on Menachot 101a:12
[Steinsaltz on Menachot 101a:12](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/101a:12)

ודוחים: **ולא היא,** אינו כן, **שמיעא ליה** [נשמעה, ידועה היתה לו, לשמואל] ברייתא זו, **ו**בכל זאת **לא** **הדר ביה** [לא חזר בו] מדבריו. שכך אמר שמואל בהסברה של אותה ברייתא: **לאו** [האם לא] **אמרת התם** [שם] בברייתא בטעם הדבר שאין פודים לחולין את העצים והלבונה וכלי השרת שהוקדשו לבדק הבית מ**כיון** שהם **לא שכיחי** [אינם מצויים] לעבודה, ולכן **לא מיפרקי** [לא נפדים]?


###### Steinsaltz on Menachot 101a:13
[Steinsaltz on Menachot 101a:13](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/101a:13)

**הכא** [כאן] בבהמה תמימה שהוקדשה לבדק הבית **נמי** [גם כן] יש לומר כי מ**כיון דשכיחי** [שמצויים] הם ה**מומין דפסלי** [שפוסלים] **בבהמה,** שהרי **אפילו** מום קל כזה ש**בדוקין שבעין נמי פסלי** [גם כן פוסלים], **הילכך** [לכך] בהמות תמימות הראויות **להקרבה** **לא שכיחי** [אינן מצויות], ולכך גזרו בהן חכמים שאין פודים אותן אלא למזבח, שתהיינה בהמות הראויות להקרבה. מה שאין כן במנחות ונסכים (שבהם דיבר שמואל), שמצויים הם, ולכך הריהם נפדים אפילו הם טהורים.


###### Steinsaltz on Menachot 101a:14
[Steinsaltz on Menachot 101a:14](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/101a:14)

א ולאחר שנידונה שיטת שמואל הסבור שאף המנחות והנסכים הטהורים שלא קדשו עדיין בכלי שרת נפדים, מביאים דעה החלוקה על שיטתו. **רב כהנא אמר:** המנחות והנסכים שלא קדשו עדיין בכלי שרת, ה**טמאין** — **נפדין,** ה**טהורין** — **אין נפדין.** ומציינים, **וכן אמר ר' אושעיא:** המנחות והנסכים שלא קדשו עדיין בכלי שרת, ה**טמאין** — **נפדין,** ה**טהורין** — **אין נפדין.** ומעירים: **איכא דאמרי** [יש שאומרים] שכך **אמר ר' אושעיא: אפילו טהורין** — **נפדין.**


###### Steinsaltz on Menachot 101a:15
[Steinsaltz on Menachot 101a:15](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/101a:15)

**ר' אלעזר אומר:** כל המנחות **כולן** דינן שווה לענין פדיונן, שה**טמאין** — **נפדין,** וה**טהורין** — **אין נפדין, חוץ מעשירית האיפה** סולת **של מנחת חוטא** (מנחת דלי דלות בקרבן עולה ויורד הבאה על חטא בשבועת העדות או בשבועת ביטוי או בטומאת מקדש וקדשיו) הנפדית אפילו היא טהורה.


###### Steinsaltz on Menachot 101a:16
[Steinsaltz on Menachot 101a:16](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/101a:16)

וטעם הדבר: **שהרי אמרה תורה** בדינו של העשיר בקרבן עולה ויורד (המביא קרבנותיו מן הצאן) "וכפר עליו הכהן **מחטאתו"** (ויקרא ה, ו), וכן נאמר בדינו של העני בקרבן עולה ויורד (המביא קרבנותיו מן העופות) "וכפר עליו הכהן מחטאתו אשר חטא..." (שם י), ואילו בדלי דלות (המביא קרבנותיו מעשירית האיפה סולת) נאמר "וכפר עליו הכהן **על חטאתו** אשר חטא מאחת מאלה ונסלח לו..." (שם יג). ובא שינוי הלשון "על חטאתו" במקום "מחטאתו" להורות שאם הדל שבדלים הפריש עשירית האיפה למנחתו, ולאחר מכן העשיר — שהוא פודה את מנחתו זו, ומוסיף על הדמים שהתקבלו עליה עוד ("על חטאתו"), וקונה בהם קרבן הראוי לו עתה. ומכאן למדים אנו שנפדית מנחה זו אף כשלא נטמאה.


###### Steinsaltz on Menachot 101a:17
[Steinsaltz on Menachot 101a:17](https://torahapp.org/share/book/Steinsaltz%20on%20Menachot/r/101a:17)

ב ומביאים עוד מה ש**אמר ר' אושעיא: שמעתי** (קבלתי במסורת חכמים) בדינו של זה ש**פיגל במנחה** (שחשב בשעת עבודה בה לאוכלה שלא בזמנה הראוי, ונאסרה בכך בהנאה), שאותה מנחה **ל**דעת **ר' שמעון אינו מטמא** (מקבל) **טומאת אוכלין. דתנן** [שכן שנינו במשנה]: **הערלה, וכלאי הכרם,**